מאורי אש ק

שיתבטל מלכותו ואם כן אין הצר שוה בנזק המלך

גמרא דמגילה דף ז' ע"א אמר שמואל אי הוה התם הוה אמינא מילתא דעדיפי מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקבלו למטה אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל כו' והקשו התוס' דלשמואל נמי איכא פירכא דהא רבא גופי' הוא דאמר בפ' ר"ע מכאן מודעא רבה לאורייתא ואעפ"כ הדר וקיבל בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו קימו מה שקיבלו כבר וכתבו וי"ל דלא חשיב האי פירכא דהא שפיר שמעינן מיני' תרתי ובפ' שבועות הדיינים נמי איתא דקאמר הש"ס אין לי אלא מצות שקבלו עליהם בהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין ת"ל קימו וקבלו קימו מה שקיבלו עליהם כבר ונ"ל לומר דלכאורה איכא למידק מנ"ל לדרוש הני דרשות דלמא כפשוטא שקיימו עשית הפורים בדור הזה וקבלו ג"כ על זרעם כמו שמפרש בענין ולדעתי הוא כיון אמת בדברי רז"ל דהכי אמרו קיימו למעלה במה שקיבלו מלמטה ובשבת ובשבועות אמרי' להיפוך קימו מה שקיבלו עליהם כבר ונקדים מה דאי' בזוהר פ' כי תשא דמשה קבל אפי' מגלת אסתר דכתיב קימו וקבל היהודים קבלו מבעי' לי' וכתיב חסר וי"ו אלא מאי וקבל אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי ולפ"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים דבשבת ובשבועות דייק מדכתיב וקבל לשון יחיד ש"מ דמשה שהי' כללא דיהודאי קבל בסיני אך הי' אנוסים שבעל כרחם הוכרחו לקבל כל התורה א"כ אף מקרא מגילה בכלל ולא הי' ראוי' לנס ולכך דרש קימו לשון רבים וקבל לשון יחיד שמורה שקיימו עכשיו מה שקבלו כבר בסיני ע"י משה שהי' כללא דכל היהודים וכיון שקיימו מרצון א"כ ראוי לעשות נס כמ"ש במגילה והכא במגילה דרשינן קיימו למעלה לעשות להם נס כמו שקבלו למטה מרצונם ולפ"ז איך כתבו קבל חסר ללמד שמשה כללא דיהודאי קבל ובסיני איך ידעו דבר זה אע"כ ברוח החודש נאמרה וק"ל אחר כתבי זאת מצאתי במדרש רות בפ"ד וז"ל מנין שהסכים הקב"ה על ידם רב אמר קימו וקבלו לא כתיב אלא וקבל רבים של יהודים קבל

בפסוק ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תאני' משום ר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית ונראה דכך פירושו דכשתקרא לבית נוכל לקרוא לבת דאמרי' בפ"ק דסוטה דף י"ב ע"א א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה ולכך קאמר אל תקרא לבת דהא מרדכי לא ילדה אלא לבית שנשאה לשם שמים ומעלה עליו הכתוב כאלו ילדה א"כ נוכל שפיר לקרות לבת כאלו ילדה וק"ל

ובד"א נראה לישב פסוק הנ"ל כי נמכרנו אני ועמי דאי' במדרש ילקוט על פסוק בתהלים סי' פ"ג על פסוק אמרו לכו ונכחידם ולא יזכר שם ישראל עוד כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא אלהי ישראל נעקר ישראל אלהי מי נקרא הוי כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרתו כל מה שהם מתרגשים עלינו בשבילך שנאמר למה רגשו גוים וכתיב על ה' ועל משיחו ואי' בזוהר כל מקום שנאמר במגילה זו מלך סתם מדבר במלכו של עולם וזה פי' הפסוק אלמלא לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי שעדיין היה נקרא אלהי ישראל אבל עכשיו שנמכרו להשמיד ולהרוג א"כ אין הצר שוה בנזק המלך הקב"ה שעל מי יקרא שמו ועי' בסדר נצבים מה שכתבנו וישבנו הרבה פסוקים ע"פ הקרא הזה וזה השיבה אסתר על שאלת אחשורוש דכתיב ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלא לבו לעשות כן ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה. ולכאורה איכא למידק למה אמרה איש צר ואויב משום דאי' במדרש פ' תצוה פ' ל"ח איש צר ואויב צר למעלה ואויב למטה וזה מרומז בתשבות' שנתכוון המן שלא לקרות שם אלהי ורצה לגרום פגם למעלה וגם למטה לעקור ישראל ולכך אמרה איש צר ואויב צר למעלה ואויב למטה וק"ל

גמ' דמגילה דף ט"ו ע"א א"ר אליעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ואמר ר"א ואמר ר"ח צדיק אבד לדורו אבד משל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעלה ע"כ ואיכא למידק איך תלוים שני אמירות של ר"א ור"ח זה לזה ונ"ל לישב דאיכא למידק לפי דברי הזוהר דכל מקום שנא' במגילה מלך סתם מדבר במלכו של עולם והכא כתיב מלך סתם א"כ מאי דרשת בי' ונ"ל לומר דאי' בדף י"ג ע"ב א"ר יוחנן הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי ונאמר שם אחר הדברים האלה אחר מאי אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר ר"ל אין הקב"ה מכה לישראל אלא א"כ בורא להם רפואה תחילה א"כ באותו עת שקצף בגתן ותרש הוא לעשות נס לצדיק למרדכי והקדים רפואה למכה שכבר עלה בדעת הקב"ה לגזור עליהם כליה שנתחייבו ישראל באותו דור כליה לולי שמרדכי החזירם בתשובה גדולה ונעשה ישועה גדולה לישראל על ידו וזה ידוע שאסתר בסוד שכינה והיא מתפארת כשיש צדיק בעולם נמצא כשקצף בגתן ותרש כדי לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי והקב"ה ברא רפואה קודם למכה בשביל שישראל שבאותו דור נתחייבו כליה גלל כן נאמר שפיר ותאמר אסתר למלך להקב"ה בשם מרדכי כי יש מרדכי צדיק בעולם והוא כדאי להגן על הדור בתפילתו ותעשה נס על ידו לישראל ומהרש"א והרי"ף כתבו צדיק אבד לדורו בשביל שהי' מגין על דורו והשתא מחוברים שני מימרות של ר"א ור"ח מתחילה אמר כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ר"ל שאמרה השכינה למלך למלכו של עולם שברא רפואה בשם מרדכי שהוא צדיק ויגן על דורו ולכך בא דרוש דר"ח צדיק אבד לדורו אבד שהוא מגין על דורו ועיין בזוהר בא דף ל"ח ע"ב במ"ש יש צדיק אבד בצדקו ועיין בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ה ע"ב:

ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים כו' לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה ובסוף הענין ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה כו' ואיכא למידק דדברים כפולים הם הלא כבר נאמר לא הגידה אסתר ול"ל למכתב שנית אין אסתר מגדת ועוד יש לדקדק דמתחילה אמר אין אסתר מגדת כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ולבסוף כתיב אין אסתר מגדת כאשר צוה עליה מרדכי ל"ל כתיב כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ורש"י פי' ששלח דורונות כדי לפתותה אולי תגיד מולדתה ואעפ"כ אין אסתר מגדת ולפי דברי רש"י ה"ל למכתב אין אסתר מגדת לאחר ויתן משאת ביד המלך ול"נ דאמרי' בגמ' דף י"ג ע"א ובהקבץ בתולות שנית כו' אזיל שקיל עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ואפ"ה לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה ונ"ל מתחילה הזהיר מרדכי לאסתר שלא תגיד משום שיהא סבר שהיא משפחה בזויה וישלחה אבל לבסוף שאמר מרדכי אין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה זה הי' עצה טובה למלך ונתירא מרדכי דלמא באמת התרצה אסתר ברצון למלך אחשורוש וגילה לה זה שזה הי' עצתו ולא תתפתה בזה ולכך קאמר ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך ר"ל שמרדכי נתן עצה זו למלך שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה והי' מתירא מרדכי דלמא תתפתה אסתר ברצון למלך עכשיו ולכך כתיב שנית אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ר"ל שמרדכי הזהיר אותה שזאת היתה עצתו ולכך הזהירה שלא תתפתה ולכך כתיב ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו שלא תבעל ברצון ועשתה את מאמר מרדכי שגילה לה שלא תתקנאה בירך חברתה והיא עושה כמאמרו כאשר היתה באמנה אתו שלא תאסור עליו מחמת רצון ותחשבה כאונס וק"ל:

דבר נאה ומתקבל ששמעתי מהמופלג מוהר"ר יצחק בן הרב מוה' חיים מביאלי דליטא

איתא במגילה דף ט"ז ע"ב ובבואה לפני המלך אמר עם הספר אמר אמרה מבעיא לי' א"ר יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתב בספר ופרש"י הכי גרסינן אמר רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב בספרים ולא גרסי' אמר לו וכו' והנה נדחק רש"י ליישב מ"ש עם הספר שתהא המגילה כתובה לפניהם בשעת קרי' אבל המשך המקראות אינם מיושבים כלל לפרש"י שהרי כתיב כי המן בן המדתא כו' חשב על היהודים לאבדם כו' ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ וכן בתוס' בד"ה אמרה מבעי' ליה נדחק לישב המשך הפסוק מ"ש אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה. והנה נראה לישב לע"ד כי הגרסא צדקה אמר בפה מ"ש בספר וכן בע"י והוא גרסא ישינה ונראה משום דאיתא במדרש מג"א ויאמר המלך הכסף נתון לך הכס"ף בגמטרי' קס"ה כמנין העץ ואח"כ אי' שם במדרש ויכתוב ככל אשר צוה המן מי זה אמר ויהי וה' לא צוה המן צוה הקב"ה לא צוה המן צוה להשמיד ולהרוג ה' לא צוה מה צוה ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו וכן