מאורי אש צח

פלוג אלא מוסיף עוד טעם שני עכ"ל. הרי לפניך שלפי תירוץ ראשון כתבו התוס' כדעת רבינו ירוחם דרבא פליג אאביי דלענין קדוש השם לא מהני קרקע עולם הרי לפי תירוץ ראשון שבתוס' פליגי אביי ורבא דלאביי לא מהני הנאות עצמו גבי חילול השם ולרבא לא מהני קרקע עולם אבל לענין עריות אפי' בפרהסיא מהני קרקע עולם ולפ"ז נראה דמרדכי לכתחילה רצה לצאת נפשו אליבא דכ"ע דבודאי לענין עריות כ"ע מודה דמהני קרקע עולם ואינו מחוייב למסור נפשה אלא לענין בפרהסיא לא מהני לרבא קרקע עולם ולאביי לא מהני הנאות עצמו ולכך צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ומולדתה ולש"ס דפריך והא אסתר בפרהסיא הוי היינו לבתר דהוכרחה לגלות עמה ומולדתה ופריך שפיר איך לא מסרה נפשה על קדוש השם ומשני אביי דסמכו נמי בהא על קרקע עולם ורבא משני הנאות עצמו שאני אך על גופיה דדינא קשי' לי טובא דכתב הכי דקרקע עולם מהני אפי' בג' עבירות דאי לא למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית דאשת איש היתה אמאי לא מוסרה עצמה למיתה על כך וליכא למימר משום דלהנאות עצמו שרי דבשלשה עבירות הללו לא שרי משום הנאות עצמו דאפי' בצנעה ואפי' שלא בשעת הגזרה דליכא חילול השם יהרוג משום חומר עצמן ע"ל ועפ"י דברי הנ"י פסק כן בש"ע ותימא לי דהא לפי עולם ובקידוש השם לא מהני ואף דתירוץ אביי דקרקע עולם נמי מהני בפרהסיא ורבא תירץ הנאות עצמו שאני דמהני אפי' בפרהסיא שהוא חמור יותר מעריות ואיך נימא דלפי האמת יהיה חמור יותר עריות מחילול השם דבעריות לא מהני הנאות עצמו ובחילול השם מהני ולענין קרקע עולם הוא בהיפך דלענין עריות מהני ולענין חילול השם לא מהני לרבא

ונראה לי לומר דכשם שהנאות עצמו לא מהני לענין איסור עריות אף דמהני לענין חילול השם הכי נמי נימא לאביי אף דקרקע עולם מהני לענין חילול השם לא מהני לענין עריות משום חומר עצמן דמ"מ היא נהנית מעבירה והא דלא פריך אסתר עריות הוי וכמו כן אמאי לא מסרה עצמה למיתה למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית משום לדעת הזוהר דיהיב לה שידא באתרה ומעולם לא בא עליה א"כ לא קשיא להו מעריות ולכך לא מסרה עצמה למיתה אלא דפריך מ"מ אסתר בפרהסיא היתה ויש בו חילול השם ועריות לא הי' שם כלל ולכך משני אביי קרקע עולם היתה וליכא לאו דחילול השם ורבא משני הנאות עצמו שאני ובזה מיושב נמי קושיות התוס' ביומא וז"ל ותימא כיון דאיכא איסור מיתה בביאת נכרי למה לא גירש מרדכי את אסתר בשעה שבאתה להצלת כל ישראל ותירצו וי"ל דהי' ירא פן יודע הדבר למלך וזה דוחק דע"י גט יתפרסם שהיתה אשתו ובלא גט לא יתפרסם אבל לפי דברינו ניחא דלא הי' חושש כלל לזה דנתן שידית במקומה ולא הי' איסור אלא בפני חילול השם שהיה בפרהסיא וכל העולם לא ידעו מזה וע"ז משני אביי קרקע עולם היתה ורבא משני הנאת עצמו שאני מרדכי לכתחילה רצה לצאת כל הדעות וצוה עליה אשר לא תגיד עמה ומולדתה ולא הי' חילול השם כלל ולא איסור עריות

ובזה יש לישב המשך הפסוקים ותלקח אסתר אל, המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא טבת ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו כו' אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ולכאורה דבר כפול הוא זה דהא לעיל כתי' לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה ונ"ל לומר דהא בגמ' דף י"ג דרשינן ויאהב המלך את אסתר אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם בעולה טעם ופרש"י לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות ולכאורה יפלא באדם אחד אחרי שהיתה באמת בעולם איך אפשר לטעום טעם בתולה אבל לפי דעת הזוהר שמסר בזרועי דאחשורוש במקום אסתר שדית ניחא דהשד מתהפך לכמה גוונים ולפי רצונו היתה השידה מתהפכת פעמים לבתולה ופעמים לבעולה ולפי ענ"ד דזה רמז בפסוק ויאהב המלך את אסתר את מיותר הל"ל ויאהב המלך לאסתר אלא את לרבוי את הטפל לאסתר דהיינו השידות שהכניסה תחתי' וא"כ לא עברה כלל על עריות אך הי' איסור מפני חילול השם אך כל זמן שלא הגידה עמה ומולדתה אין כאן בית מיחוש כלל וזה מרומז בפסוק ותלקח אסתר אל המלך כו' ולא יקשה לך למה לא מסרה עצמה למיתה מגודל איסור עריות ולכך אמר ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וע"כ ביקש לטעום טעם בעולה ובתולה טעם ואין זה אלא שנתן תמורת אסתר שידית בזרועי דאחשורוש ואהב את אסתר הטפל לה וא"כ לא הי' שם עון עריות וא"ת מפני חילול השם היה לה למסור עצמה ומתרץ הפסוק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי לצאת לכתחילה לכל הדעות ואין כאן חילול השם כלל וק"ל. וזה אפשר רמז בפסוק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כו' ולכאורה דברים כפולים בפסוק כיון דכבר כתוב אין אסתר מגדת כו' א"כ מאי הוצרך לומר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה אלא נראה דמרדכי ע"י שמות הקדושי' פעל ונתן שידית בזרוע דאחשורוש ואפשר דאותן השמות מסר בפה אסתר בכל עת וזמן שתקרא למלך שתוכל לפעול פעולה זו ולכך קאמר תחילה אין אסתר מגדת כו' בזה היתה מסלק עון דחילול רשם אך עון עריות קאמר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה ר"ל מאמרו שמסר לה שמות קבלה מעשיות להנתן שידה במקומו היתה עושה כן כאשר היתה באמנה אתו שלא תאסור עליו בביאת נכרי וק"ל

ואגב דאיירינן בזה והראתי ת"ל פנים מסבירות כהלכה ע"פ דעת רבותינו ז"ל טעמא דמילתא למה צוה עליה מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה נימא נמי מילתא מסברא דנפשן ואגב זה יתישב הפסוק ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבקש הדבר וימצא כו' אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן ולפי פשוטה אין לו הבנה למה אמר מעשה זה גידל המלך אחשורוש את המן ולא מקודם ונראה משום דאמרינן ממוכן זה המן והוא נתן עצה להרוג את ושתי וליתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה ואי' במדרש שהמלך אחר שפג יינו קצף על נתנו עצה זו להרוג את ושתי ומרדכי ירא שלא ימצא המן חן בעיני המלך ע"י אסתר שהיא היתה יותר נאה ונושאת חן בעיני כל רואיה ויאמר המן שעצתו היתה לכבוד המלך ועלבון המלך תבע ולכך צוה שלא תגיד עמה ומולדתה ויהי' בחשד בעיני המלך שאסתר היא מעמו ומולדתו ונתן עצה להרוג את ושתי כי בודאי יקח המלך את אסתר וימליך אות' תחת ושתי שהיא היתה יפיפי' ביותר מכל הנשים אבל אחר שאמרה אסתר למלך בשם מרדכי שבודאי אסתר אין מעם המן וממולדתו דא"כ לא היתה מגדת למלך בשם מרדכי כי ידע המלך שהמן ומרדכי היו שונאים זה לזה ולכך סבר המלך שעצתו היתה לכבוד המלך ולא לשום פנים אחרת ולכך אמר אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן ולא מקודם לכן אחר זה שמעתי בהמבורג שדבר זה אמר גם מחותני הגאון חכם צבי ז"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול

איתא בחולין דף קל"ט ע"ב אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פירש"י בימי אסתר יהי' הסתרת פנים והנה לפרש"י יש לפרש סיפא דקרא ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וכן בפסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים משום דאמרי' שנתחייבו כליה שהשתחוה לצלם של נבוכדנצר וזה רמז הפסוק שיבא עליהם רעות רבות וצרות בימי אסתר משום כי פנה אל אלהים אחרים וק"ל: ול"ג דרמזה לנו התורה בפסוק ואנכי אסתיר מה דאי' בזוהר ריש פ' כי תצא אסתר לישני דסתרא' אתה סתר לי שכינתא אסתירת לה מאחשורוש ויהיב לה שידא באתרה ואתהדרית איהי בזרועי דמרדכי ומרדכי דהוי ידע שמא מפרש וע"ב לשון עבד כל דא בחכמתא עכ"ל וזה הרמז בתורה ואנכי הסתר אסתיר ר"ל שאני מסתיר לאסתר ואתן שידה תחתה וק"ל

אחר כתבי זאת ראיתי נדפס בשם הגאון מוהר"ר ניסן אב"ד דק"ק קאליש ושמחתי שהיתי בר מזלו ואגב דאתא לידן נימא בי' מילתא אחרי דאיתא שם המן מה"ת מנין המן העץ פי' רש"י יתלה על העץ ובאמת בקרא כתיב המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול אכלת משום דאי' במדרש ילקוט ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ידע לרפאות את המכה ידע מאיזה חטא לקו על שאכלו בשולי נכרים וכן איתא במדרש ילקוט שהשיב אליהו לאבות עולם שנגזרה גזירה זו מפני שאכלו ושתו ממשתה אחשורוש השלימו ישראל לטבח ולמחות שמם מן העולם ונראה וכי בשביל אכילה נתחייבו כליה משום דכתיב בפ' כי תשא פן תכריתו ברית כו' וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך והזנו את בניך אחרי אלהיהן ופרש"י ואכלת מזבחו כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך וכן מצינו בגמ' שגזרו על פתן ושמנן משום יין נסך וי"נ משום בנותיהן ובנותיהן משום דבר