מאורי אש צז

שם נאמר בפירוש לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים כו' הרי להדיא אסרה התורה המזלות אשר בשמים וישראל שעשו העגל הי' כוונתם לעבוד למזל שור כדאי' במפרשי' ולכך אמרו אומה ששמעו אנכי ולא יהי' לך ונאסר שם בפירוש עבודות כו"מ א"ה ועשו את העגל כלום תקנה יש להם שאין להם תירוץ כלל כמ"ש הרמב"ם ולכך אמרו ישראל שהשיב להם הקב"ה גם אלה תשכחנה שלא יזכור מעשה עגל אמרו שמא ישכח לי מעשה סיני שע"י מעשה סיני נתעורר חטא העגל שאין להם תירוץ שעבדו למזל שור שהרי בפי' נאסר להם עבודת כו"מ והשיב להם הקב"ה שאנכי לא אשכחך שזכות אנכי יעמוד לכם הרי לפנינו שישראל נתחייבו כליה אך הקב"ה מזכיר להם זכות אנכי שקיבלו והרחיק עונשם לפקוד כל פקודה מעט מעט מעון העגל אך הי' מתירא שלא יגביר עליהם מדת הדין בעידן ריתחא ובפרט כשאחזן מעשה אבותם ולכך צוה הקב"ה שיתנו כסף כפורים לתקן מה שקלקלו ויעשו אחדות ע"י אדנים כמ"ש למעלה וזה פי' הפסוק ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד והי' לבני ישראל לזכרון ר"ל לזכרון בדורות אחרונים בימי דוד ובימי המן לכפר על נפשותיכם ר"ל שהם עבדו ע"א ונתחלקו לנפשות הרבה שאחזו לאלהות הרבה יתקנו בזה כשיעשו אדנים ויעשו אחדות גמור ויהי' כנפש אחד וזה שאמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' עולם ר"ל שכוונתו שעולם מתקיים ע"י ישראל והמן עתיד לשקול שקלים על ישראל מפני שהשתחוו לצלם ואחזו מעשה אבותם והי' מתירא שלא יפקוד עליהם עון העגל ויכלה את ישראל ויהרס עולם לכך הקדים שקליהם והם כסף הכפורים לעשות מהם אדנים לתקן הקלקול להתקיים העולם וזה שאמרו אסתר אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי מפני שהי' העולם יכול להתקיים אבל עכשיו שנמכרנו להשמיד ולהרוג אין הצר שוה בנזק המלך ר"ל במלכו של עולם דכשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א בלא ישראל ונמצא מתבטל מלכותך וק"ל ואמרתי בדרך רמז במה שכתוב זה יתנו כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה דאי' דאין ב"ד שלמעלה עונשין אלא מבן ך' ולמעלה ולכך אמר זה יתנו כל העובר על הפקודים ר"ל התורה מבן כ' שנה ולמעלה אז הוא בר עונשין וחייב ליתן כפרה זו תמורת נפשו משא"כ מי שפחות מבן כ' שנה אינו בר עונשין ולכך אין חייב ליתן וק"ל ובזה יש לישב גמרא דפ' השותפין א"ר אבוהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא וע"פ דברינו יבואר משום דא"ה אמרו אין תיקון לישראל ונגדע קרן ישראל ולכך אמר במה תרומם קרנם והשיב לו הקב"ה בכי תשא שיתנו שקלים וכסף כפורים של שקלי' נעשו אחדות גמור ותיקנו מה שקלקלו וק"ל:

וע"פ דברינו אלה יבואר שאר הפסוקי' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם כו'. ולכאורה מיות כפולות הם דכך הוי ליה למימר ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף ובפקוד אותם בתר' מיותר אלא נראה דבא לרמז דהא דוד מנאם בלא שקלים ונתן ה' דבר בעם ויאמר למלאך המשחית בעם רב טול רב שבהם שיש לי לפרוע מהם כמה חובות באותו שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובו של סנהדרין ובהשחית ראה וינחם ה' על הרעה מאי ראה ר' יצחק אמר כסף הכפורים ראה ופי' רש"י כסף הכפורים ראה שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן והוא כיפר על מנין זה שהרי לזכרון נתן דכתיב והי' לבני ישראל לזכרון לכפר ועכשיו הוצרכו כפרתו ראה הקב"ה שמנאן דוד לישראל ולא לקח מהם כופר כו' וניצלו באותו זכות עכ"ל ונראה דזה רמז גדול בפסוק כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהי' בהם נגף בפקוד איתם ר"ל שמרמז על דוד שלא יהי' בהם נגף בפקוד אותם ר"ל אף שלא יפקוד אותם ע"י שקלים אפ"ה לא יהיה בהם נגף מפני שכסף הכפורים אלו מכפרים על אותו מנין לעתיד וק"ל

ועוד מצינו למימר רמז נפלא בתורתינו הקדושה דאי' במדרש למה אמר בלשון שא את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אם לא יזכו ימותו כמ"ד ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ הרי בלשון כי תשא נוכל לומר לשון מיתה או לשון גדולה והנה בחטא דוד שמנאם בלא שקלים ונתן ה' דבר בעם ויאמר למלאך המשחית בעם רב טול רב שבהם שיש לי לפרוע מהם כמה חובות ואותו שעה מת אבישי בן צרויה שהי' שקול כרובא דסנהדרין ובהשחית ראה וינחם על הרעה ואמרו רז"ל שראה כסף הכפורים וזה רמזה לנו התורה כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל שהראש מבני ישראל ימות לפקודיהם שזה בא לפקודיהם שמנו אותם ונפקד עליהם גם חטא עגל ואמרו תורה ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ר"ל היום יהיה כסף הכפורים שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם בלא שקלים וק"ל: מגילת אסתר אבוא במגילת ספר לכתוב במה ששמעתי מרבותי ומה שחנני ה' במגילת פורים. ואכתוב זכרון בס' לדור דורים

ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שמעתי בשם ירושלמי אחד דאמרינן בגמ' כל שנאמר ויהי אינו אלא צרה והצרה הי' להשמיד ולהרוג ואי' בפסחים בפ' האשה אמר ר' אושיע מ"ד צדקות פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרום לבין אומות והיינו דאמר ההוא מינאה לר' חנינא אנן מעלינן מנייכו כו' והשיב לו ר' אושיעא משום דלא ידעיתו היכא תעבידו תכלינהו לכלהו ליתני גבייכי תכלו מאי דאיכא גבייכו קריין לכו מלכותא קטיעתא. ולפ"ז אי לאו דמלך אחשורוש בכל העולם לא היתה הצרה צרה כ"כ ולא היה בידו לגזור להשמיד ולהרוג דלא ליקרי למלכותא מלכות קטיעתא אבל עכשיו שמלך בכל העולם הי' בידו לגזור להשמיד ולהרוג וזה פי' הפסוק ויהי בימי אחשורוש שהיה ווי וצרה להשמיד ולהרוג ועיקר הצרה היה המולך מהודו ועד כוש שמלך על כל העולם ואי לאו דמלך מהודו ועד כוש לא היה הצרה שלא היה בידו לגזור להשמיד ולהרוג אבל עכשיו שמלך מהודו ועד כוש הי' הצרה צרה ודפח"ח

בפסוק ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וכו' ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד כו' אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואיכא למידק למה צוה מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה ונראה לומר טעם פשוט משום דאמרי' בע"א דף כ"ב חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם והי' סבר מרדכי שאם תגיד עמה שהיא מזר ישראל ופשיטא מולדתה שהיא מזרע המלוכה תהיה חביבה בעיני המלך יותר מכל הנשים ולא יחזור אותה ולכך צוה שלא תגיד כדי שלא יחבב אותה וזה סמיכות הפסוק ותיטב הנערה ותשא חסד לפניו וכן בפסוק ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים אך שמא תאמר דלכך היתה חביבה בעיניו משום שהיא מזרע ישראל וחביב בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם ולכך מפרש לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וע"כ היתה מה' זאת שתהיה לישועה לישראל וק"ל: ובד"א נראה לישב ע"פ מה דאי' בסנהדרין דף ע"ד ע"ב אמרי' בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרוג ואל יעבור ופריך והא אסתר בפרהסיא הוי אמר אביי אסתר קרקע עולם היה רבא אמר הנאת עצמן שאני וכתבו תוס' והא דלא פריך הכא והא אסתר עריות הי' דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מחייבא למסור עצמה משום עריות אבל לענין חילול השם משום פרהסיא לא סלקא דעתן דמהני קרקע עולם ומשני דאפילו לענין קדושת השם מהני טעמא דקרקע עולם וכן כתב הרא"ש שם ובי"ד סי' קנ"ז פסק בש"ע דבע"ז וג"ע ושפיכות דמים אפי' בצינעה ואפילו אין העכו"ם מכוון אלא להנאתו יהרג ואל יעבור וכתב רמ"א ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה אבל אם אונסים לאשה לבוא עליה אין צריך להרוג וכתב הש"כ סי' ק"ט א"צ ליהרג אלא א"כ הוי בפרהסיא כן כתב רבינו ירוחם סוף נתיב י"ח ותימא מנ"ל הא דהא אע"ג דכתבו התוספות והרא"ש סוף פ' בן סורר ורפ"ק דכתובות גבי הא דפריך והא אסתר בפרהסיא הוי ולא פריך והא ג"ע הוי משום דקרקע עולם היא ולא עבדה מעשה הילכך לאו ג"ע הוא היינו לס"ד דמקשה אבל למאי דמתרץ התם דקרקע עולם היתה אפי' בפרהסיא אינו צריך ליהרוג מטעם קרקע עולם כדמוכח להדיא בתוס' והרא"ש שם שם ואפשר סבירא ליה לרבינו ירוחם דרבא דמשני התם הנאות עצמו שאני פליג אביי וסבירי ליה כדקס"ד דש"ס מעיקרא. דמטעם קרקע עולם בפרהסיא יהרג ואל יעבור אבל לא ידעתי מנ"ל הא דאפשר לענין דינא רבא מודה לאביי כו' עכ"ל ואני אומר אלו ראה הש"כ דברי התוס' ביומא דף פ"ב ע"א לא התפלא על רבינו ירוחם שהתוס' כתבו שם בהדיא וז"ל ורבא דפליג בפ' בן סורר אשנויא דקרקע עולם ומשני הנאות עצמו שאני לא פליג אלא לענין בפרהסיא דלא מהני קרקע עולם אבל לענין גלוי עריות מודה דמהני קרקע עולם א"נ אפי' לענין בפרהסיא לא