מאורי אש צו

לעצרת אלא ד' ימים בלבד יע"ש ולפ"ז מקושרים היטב הני תרי מימרות דר"י ושפיר היפוך המסדר הש"ס המאוחר בקרא קודם דאחר שאמר ר' יוחנן על פרשה דוכה אמר ה' בראשון באחד לחודש. דאליהו ידרוש לפרשה זו וקשיא למה לא אמר כר"א דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה וא"ל התם עגל והכא פר י"ל דגם התם הוה פר לחינוך כמ"ש מורי זקיני הגאון ז"ל ור"ח ניסן הי' אז ראשון למילואים ובהכרח לומר דר' יוחנן סמך את עצמו על הברייתא דעשרה עטרות נטלו בו ביום וע"כ הוה שמיני למילואים ובהיות כן שפיר לא דמי לשל משה דהתם הוי ביום השמיני רק עגל ולא פר והכא פר והוצרך לומר אליהו עתיד לדורשה א"כ בהכרח גדול לומר דס"ל דלא כאחרים כאשר בררנו מכח פירכת הש"ס דף פ"ז ע"ב יע"ש וכיון דמוכח דלא ס"ל כאחרים שוב לא מצי מידרש עולת שבת בשבתו על חלבי שבת דקריבין ביה"כ דהא לא מקלע תרי שבתי' בהדדי אם לא קיימי' כאחרים וע"כ דדריש לקרא דעולת שבת כר"ע דחלבי שבת קריבין בי"ט וע"כ מוכח דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט וא"כ מיותר קרא להתיר כלאים בציצית וע"כ משום דאין העשה שוה בכל וקשה הא גם הל"ת אינה שוה בכל דאינה נוהג בכהנים ועכ"ל דנוהג בכהנים וא"כ ליכא למיטעי' גם בנבילות דנאמר הואיל ואשתרי במליקה אשתרי לגמרי דכבר הכריע לנו הכתוב בכלאים דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי וסגי בגילוי מלתא בחד דוכתי' כמ"ש התוס' והוצרך ר' יוחנן לומר ג"כ בפרשה כל נבילה וטריפה דעתיד אליהו לדורשה ולא כרבינא כמ"ש לעיל וק"ל. ועדיין אנו צריכים למודעי לפמ"ש התוספות דמאן דס"ל דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה יליף מג"ש דרוקם רוקם ואידך ס"ל דנסתר הג"ש מכח קרא דוחגר' אותו והדר אותם יעש"ה וגם שם בסוגיא דיבמות הקשה בתוס' למה לא נאמר דהיקש דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מורה דנשים חייבות בציצית דכל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בכלל גדילים תעשה לך ותי' דהא הוקשה כל התורה לתפילין יעש"ה ולפ"ז הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לר' יוחנן דהי' סדר לבישה בב"א ושלא הותר כלאים לכהנים דלמא לעולם אימא לך דהותר כלאים בכהני' לגמרי וגם בנבילות כנ"ל. וא"ל א"כ יהיה הל"ת דלא תלבש שעטנז אינה שוה בכל וקשה ל"ל קרא דעשה דוחה ל"ת ז"א דדלמא מורה לנו ההיקש דנשים חייבות בציצית וא"ל כדי שלא נסתר ההיקש מתפילין ז"א דגם עתה יהי' לנו יתור דנדרוש הג"ש דרוקם ולכ"ע ג"ש עדיפא מהקישא כדאי' בפ' השולח דהא אם אנו נדרוש הסמיכה דנשים חייבות בציצית שוב יהיו כהנים פטורים מכלאים ויהי' סדר הלבישה זה אחר זה דמהיכי תיתי להפסיק בלבישת האבנט מאחר שאינם חייבים משום כלאים וא"כ קרא דוחגרת אותם מורה שאבנטו של כ"ג זהו ג"כ אבנטו של כ"ה הרי בבירור שיתקיים בזה שפיר הג"ש דרוקם דעדיף מהקישא אם נסתרו פעם אחת איברא אם יהיה לנו הוכחה גמורה דנשים פטורות מציצית מקרא מלא אזי נסתר סברא הנ"ל דבלא"ה א"ל להקיש לחיוב נשי' בציצית. והנה אי' במס' מנחות דבר אל בני ישראל ולא עכו"ם דפסול אם עשה ציצית והקשה הרב בז"ב הלא מסקינא שם דכל עשי' ציצית וגם טוי' וצביעה הכל בעינן לשמה ולהיות בכוונה ועכו"ם לאו בר כוונה הוא א"כ דבר אל בני ישראל למה לי יעש"ה רק דבזה פלוגתא אם בעינן כל מעשה ציצית לשמה וי"ל מאן דס"ל דבעי' כוונה מוקי לבני ישראל להורות ואין בנות ישראל ולמעט נשים דס"ל כר"י כנ"ל וכאשר כתב הגאון בעל מ"א ז"ל בה' ציצית ושפיר נתמעט נשים בהדיא בקרא רק כל זה למ"ד דבעי' לשמה ואי' שם במס' מנחות האי מאן דדייק ובזה כחומרי דמתני' לפסול טעימה דהיינו שלא לשמה אמר ליה האי סבא הכי עביד קמאי דקמאי ואצלח עיסקייהו הרי לדעת הסבא דבעי' לשמה וע"כ בני ישראל למעט נשים והיקשא דתפילין לשעטנז ע"כ להורות משום דלאו ש"ב והעשה אינו ש"ב ומוכח דכהנים חייבים בכלאי' וה"ה בנבילות וא"כ לא איצטרך כל נבילה כו' ואמר ר"י שפיר עתיד אליהו לדורש' דאי' במס' חולין דף ח' ע"א בתו' שיש מפרשים כל מקום שנזכר בש"ס האי סבא הוא אליהו זכור לטוב א"כ אותו סבא דמנחות הוא ג"כ אליהו וס"ל דבעי לשמה וע"כ בני ישראל למעט נשים וכו' לכך הוצרך הוא בעצמו לדרש קרא דכל נבילה דלדידי' א"ל כרבינא כנ"ל ובעזה"י בדרושי הארכתי בזה ומאחר שראיתי שמ"ז הגאון ז"ל בפ' בהעלותך הרגיש בקצת דקדוקים שבגמ' זו וע"כ אמרתי לכתוב ג"כ מה שחנני ה' בזה וישמע חכם ויוסיף לקח ועיין הטיב בכל מה שכתבנו:

כתנות פרשת כי תשא אור

וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני ישראל וגו' עיין בפרש"י וכאן איכא למידק טובא הלא פשטא דקרא כתיב ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד משמע שבכסף הכפורים עשה אדנים ומשכן וע"ז כתיב לכפר על נפשותיכם משמע אותו כסף שעשה מהן אדנים בא לכפר:

ועוד איכא למידק בקרא דכתיב ולקחת אותו משמע שצוה הקב"ה למשה שיקח עבור ישראל וא"כ הי' לו לומר לכפר על נפשותם מאי נפשותיכם. ונ"ל לומר דלכך נאמר תרומת ה' ג' פעמים משום דישראל הוצרכו ג' פעמים לכפרה אחד בדור ההוא וא' בדורו של דוד וא' בדורו של מרדכי ואסתר בימי דוד כתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבוקר עד עת מועד ויאמר למלאך המשחית בעם רב ובהשחית ה' ראה וינחם ודרשו רז"ל בסוף פ' הרואה מאי ראה כסף הכפורים שנאמר ולקחת את כסף הכפורים ופרש"י ועכשיו הוצרכו לכפרה כסף הכפורים שנתנו קודם לכן ניצלו באותו זכות והשנית בימי המן דאי' בפ"ק דמגילה דף י"ב אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקלי' לשקליו ולכאורה איכא למידק מאיזה טעם נצלו בזכות שקלים ששקלו במדבר באותו עת שביקש המן לשקול ונ"ל לומר לאחר שנדקדק בדברי ר"ל למה אמרו בזה הלשון גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' עולם הוי ליה למימר גלוי וידוע לפני הקב"ה אלא נ"ל לומר מילתא בטעמא דכסף הכפורים שעשה מהם אדנים הי' כפרה גדולה לישראל משום דאי' בפ' ד' מיתות שאיוו ישראל לאלהות הרבה ורש"י פי' בפ' ויגש עשו שש נפשות היה לו והכתוב קראו אותן נפשות ביתו לשון רבים לפי שהי' עובדין לאלהות הרבה אבל ביעקב כתיב שבעים נפש לפי שהי' עובדין לאל אחד הרי לפנינו כשישראל עובדין לאל אחד קוראן אותו הכתוב נפש אחד אבל כשעובדין לאלהות הרבה ראוי לקרותן נפשות בלשון רבים ובכסף כפורים שעשו מהן אדנים תקנו מה שקילקלו משום דאי' במקובלים דמאה אדנים הם בסוד אחדות יו"ד ספירות וכל ספירה כלולה מעשר וזה סוד מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום לעשות אחדות אחד עיי' בשערי אורה סי' א' דף ז' ע"א וגם ע"פ הפשוט עולם כולה לא נברא אלא בשביל ישראל וכשעשו את העגל נתחייבו כליה והיה בדין שיחרב העולם דאין עולם מתקיים אלא בשביל ישראל כדאי' בפ"ק דתענית כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל נמצא הישראל הם היסוד של עולם ואי' במדרש שגם המשכן הי' כנגד העולם והאדנים הם יסוד של משכן כי בלא אדנים א"א המשכן להתקיים ולכך כסף הכפורים עשו אדנים והי' התיקון מה שרצו לקלקל ולהרוס העולם וע"י כסף הכפורים עשו אדנים ונתקן העולם וישראל נתחייבו כליה ומשה התפלל עליהם והשיבו הקב"ה וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ופירש"י עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד ותמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה. ולכאורה איכא למידק מה דאי' בברכות בפ' אין עומדין אמרו ישראל שמא לא תשכח לי מעשה עגל אמר להם גם אלה תשכחנה אמרו ישראל שמא תשכח לי מעשה סיני אמר להם גם אנכי לא אשכחך ולפ"ז מאחר שהבטיח הקב"ה שישכח מעשה עגל איך אמר ביום פקדי ופקדתי וע"כ צריכין אנו לומר דהא הבטיח הקב"ה לשכוח מעשה עגל היינו שלא יעשה אותם כליה לגמרי אבל לפקוד קצת מעון הוא פוקד עליהם אך צריכין אנו להבין מה שאמרו ישראל שמא ישכח לי מעשה סיני איכא לתמוה מהי תיתי שישכח מעשה סיני אלא נראה דאיתא במדרש שאמרו א"ה אומה ששמעו אנכי ולא יהי' לך ואח"כ עשו את העגל כלום תקנה יש להם. ולכאורה איכא למידק וכי בשביל ששמעו אנכי ולא יהי' כלום יש לך תקנה הלא ע"ז אחד מז' מצות מבני נח א"כ אף אם לא שמעו נמי אסור לעבוד ע"א אלא נראה משום דכתב הרמב"ם דטענות עובדי כוכבים ומזלות דהקב"ה עזב את הארץ ונתן כח למזלות לנהוג והקב"ה מרוב גבהתו וגדול אין משגיח על העולם התחתון וישראל ששמעו אנכי ולא יהי'