מאורי אש צה

שאינה ניכרת וקשה מי משכחת אקדשה ולבסוף נטרפה וע"כ אחר יב"ח וכבר עבר עליו בב"ת ז"א כיון דלא קשה כ"א לרבי האש עי' לי' לרבי בפ' אלו טריפות דאמר סימן לטריפה שלשים יום א"כ אף שלא עבר ב"ת משכחת לה שנדע שאקדשה ולבסוף נטרפה ששהתה רק שלשים יום אחר ההקדש ובודאי אחר ההקדש נטרפה ועתה נשובה לענינינו דהוצרך לומר כל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים דאיכא למיטעות מהכא דהותר גם בבהמה טריפה משום קושיא בענין שזכרנו ועכ"ל דמשכחת לה אקדשה ולבסוף נטרפה קודם יב"ח כגון שהולידה וסימן לט יפה שאינה יולדת. רק ע"ז קשיא מ"ש בעני' דלכאורה קשה למה לנו לימוד דטריפה אסורה לגבוה הא בלא"ה מוכח זה כיון דא"א לכהנים למיכל מיני' ואנן אמרינן מלמד שכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים ובהכרח לומר דאיצטרך אעולה דלית לכהנים חלק בו א"כ שוב לא משכחת דיולדה יע"ש אך אם נימא בכהנים מותר טריפות שפיר משכחת לה כשיולדה וא"ל א"כ ל"ל קרא ע"ז הא בלא"ה אסור לכהנים למיכל ז"א דה"א באמת דמותר לכהנים למיכל מיני' דמשולחן גבוה קזכו כמו גבי מליקת העוף ולכך הוצרך יחזקאל לומר גם מן הבהמה לא יאכלו הכהנים. ומיושב ג"כ במה דאמר כלל טריפה דטריפה קאי אבהמה ונבילה קאי על עוף רק ר' יוחנן בשיטתו קאים כאשר בררנו לעיל דס"ל דסדר לבישה הי' בב"א וע"כ מוקי לי' לקרא דוחגרת אותו אבנט. והדר ויחגור אותם דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה א"כ דלדידי' ליכא ג"כ שום טעות גבי בהמה דיאכלו הכהנים דלק"מ מי משכחת לה אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל בטריפה הניכרת וא"ל הא בזה יש ק"ו מב"מ י"ל לדידי' כלאים יוכיח וא"ל שכן מצוותו בכך י"ל בשאר ימות השנה יוכיח דאין מצוותו בכך דאפשר לעשות העבודה בכ"ה שלא הי' בגדיו כלל של כלאים דס"ל אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה ובהיות כן איצטרך לדידי' על טריפה הניכרת ולק"מ מעיקרא איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה כנ"ל משא"כ רבינא בשיטתו דס"ל דסדר לבישה הי' זא"ז וע"כ מוקי קרא דוחגרת אותם דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ושפיר לא איצטרך קרא על טריפה הניכרת דאיכא ק"ו מב"מ וא"ל כלאים יוכיח י"ל מה לכלאים שמצוותו בכך דאף בכ"ה הי' של כלאים וכי איצטרך קרא על טריפה שאינה ניכרת וקשה שפיר א"כ מי ידעי' באקדשה ולבסוף נטרפה ומזה הוי שפיר מקום לטעות דהותר לכהנים טריפה הבהמה מן קרבן דמשולחן גבוה קזכו כמו במליקה יע"ש בסוגי' הנ"ל והוצרך יחזקאל לומר ג"כ מן הבהמה כמש"ל והפוך בה

ועתה נבוא לבאר קושי' החמישית דרך חידוד התלמידים דהנה מורי זקיני הגאון ז"ל כתב בשו"ת פנים מאירות חלק ב' דכל הלכה למשה מסיני מש"ה לא כתבי' לנו הקרא מפורש. דיש איזה ק"ו או מה מצינו למילף מיני' שום דבר לכך נתקבלה הלכה למ"מ ואין דנין ק"ו וכל י"ג מדות מהלכה, כפי' רש"י במס' שבת דף קל"ב יע"ש ואי' במס' יומא דף ע"א ע"ב וממאי דהאי שש כיתנא הוא דלמא עמרי הוא אר"י בר חנינא דא"ק בד דבר העולה מן הקרקע כו' רבינא אמר מהכא פארי פשתי' יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהי' על מתניהם כו' א"ל רב אשי מקמי' דאתי' יחזקאל מאן אמרה ומשני גמרא גמירא לה ואתא יחזקאל ואסמכוהו אקרא יעש"ה ולפ"ז הוה מקום לומר דמש"ה קמי' דאתא יחזקאל היה הלכה ולא אתפרש בקרא משום דכל עיקר הכלאים מאבנט הי' מן שש שהי' כיתנא ויש לכאורה ללמוד ממנו כאשר הותר להם כלאים בבגדי כהונה כן הותרה לגמרי כסברת התוס' לכך נתקבל ע"ז המין שהוא הכלאים הלכה דלא נלמד ממנו להתיר כלאים לגמרי דהתם עיקר ההיתר מכח הלכה דאי לאו הלכה ה"א דשש עמרא ולא היה כלל כלאים ויעויין במהר"ם שיף דף הנ"ל דהיכא דאין הדבר מוכרע רק מהלכה אחר אעפ"כ דנין אותה כהלכה גמורה ואין למדין ממנו ויעויין לעיל פ' יתרו וגם לא סגי בלא"ה דאל"כ למה לא נתפרש בקרא וכיון דמזה מוכח דגבי כלאים לא הותר כ"א בשעת צור עבודה א"כ אין ללמוד ממנו שלא בשעת' ושוב לא איצטרך קרא ג"כ למעט בכהנים טריפות ונבילות דאין ללמוד ממליקה די"ל כלאים יוכיח שהותר ג"כ לצורך עבודה ושלא לצורך עבודה לא וכאשר העלו התוס' דאיכא למיעבד יוכיח מהלכה שפיר יעש"ה ובהיות נתברר דברינו האלה מיושב היטב הדק קושיא החמישית דהא מרי' דשמעתי' הכא הוא רבינא דס"ל דזה מוכח מיחזקאל דשש הוא כיתנא אבל מקמי' דאתי' יחזקאל הוה הל"מ א"כ לא ס הוצרך מקמי' יחזקאל שום לימוד דנבילה אסורה לכהנים דמהיכי תיתי להתיר וא"ל למילף ממליקה ז"א די"ל כלאים יוכיח שהותר לגבוה ואפ"ה אסורה להדיוט וא"ל גם כלאים גופי' נילוף להתיר מבגדי כהונה זה ליתא דהא שם הוה הלכה דשש הוא כיתנא דזהו הוא הגורם לכלאים ואין דנין ק"ו מהלכה ופשיטא מה מצינו דגרע מק"ו רק אחר שבא יחזקאל ופירש לנו דשש כיתנא ושוב שפיר נוכל למילף גם בכלאים להתיר וגם בנבילות לכך הוצרך הוא גופי' להזהיר ולאסור במקרא מלא כל נבילה לא יאכלו הכהנים ושוב נסתר ג"כ בכלאים די"ל מליקה יוכיח דג"כ הותר לכהנים ואפ"ה לאו בענין גבוה אסור ה"ה נמי בכלאים שדוקא לגבוה הוא דהותר ויש לפקפק עוד בזה רק שנתחברו בו התלמידי'. ועתה אמרתי ליישב יתר דברי הגמ' דמנחות שזכרנו דהנה עדיין יש לדקדק דלמה אמר ר"י דפרשה זו אליהו דרשה ולמה לא פירשה ג"כ כרבינא דשאני כהנים הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו וא"ל משום דס"ל בבת אחת כמה שהארכנו לעיל ז"א דהוי תליא תניא בדלא תניא דהלא טעמא מאי של ר"י דס"ל בב"א והלא קראי לא כמר דייקי כקושי' התוס' ובהכרח לומר משום דס"ל דוקא בעידנא דעבודה הותרה לכהן ללבוש האבנט וקשיא מי מצית למימר בזה אחר זה איך ילבש אהרן האבנט כ"כ קודם העבודה כנ"ל וכ"ז במסקנא דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אבל בהך ס"ד דאשתרי נבילות וטריפות לכהנים לגמרי דהואיל ואשתרי אשתרי וה"ה כלאי' לגמרי הותר בכהנים א"כ באמת לפי אותו ה"א נמי דסדר לבישה הי' באמת זא"ז ואמרתי דרך דרוש דיש לר"י הוכחה אחרינא ע"ז דהנה אי' במס' יבמות דף ה' ע"ב תוס' ד"ה כולה משעטנז נפקי' כו' וא"ת ולמה לן קרא מכלאים בציצית נילוף משריפת קדשים מדאמר רחמנא שם דלא דחי משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי ואומר ר"י דהתם איצטרך קרא דלא תימא דדחי משום דאפי' אוכל נפש שרי ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט לא איצטרך קרא הכא אלא למ"ד קריבין עכ"ל עיין עליו וצריכין אנו להבין באמ' למ"ד נו"נ אין קריבין בי"ט ל"ל הלימוד מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת ומהצרך לפרש כמ"ש שם בד"ה טעמא כו' דס"ל נשים פטורי' מציצית ואיצטרך אף במקום שאין העשה שוה בכל אפ"ה דוחה ל"ת ולפ"ז ממילא מוכח דלא הותר לכהנים לילך שלא בשעת העבודה ופשיטא בבגדם בכלאים דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' ל"ל קרא דעשה דוחה ל"ת בכלאים בציצית תיפוק לי' מהתם וא"ל דקמ"ל אף דהעשה אינו שוה בכל אפ"ה דוחה הל"ת ז"א דהא גם הלא תעשה אינו שוה בכל דאינו נוהג בכהנים וכיון דגם הל"ת אינו ש"ב הדרא לכללן לא הוה כ"א כמו שאר עשה השוה בכל דדוחה ל"ת דש"ב דשוין הם אעכ"ל דרק בעידנא עבודה הותר להם ומשום זה לא מקרי אפי' הותר מכללו כמ"ש התוס' שם דצורך גבוה שאני רק כל זה אם נו"נ אין קריבין בי"ט ובזה יובן כל הספיקות שהתחלנו בו

דהנה כתב מורי זקיני הגאון ז"ל בכתנות אור פ' בהעלותך דר"י דאמר פרשה דכה אמר ה' אליהו עתיד לדורשה ורב אשי ס"ל דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה. פליגי בזה משום דבתוס' כתבו דלא דמי לשל משה דהתם עגל והכא פר יע"ש וכתב זקיני ז"ל דגם בימי משה הקריבו פר לחינוך הלוי' יע"ש רק דבזה פליגי ר' אשי ס"ל דשמיני למילואים היה בח' בניסן ובר"ח ניסן הי' ראשון למילואים והקריבו בר"ח ג"כ פר לחינוך הלוים ור' יוחנן ס"ל כברייתא דת"כ דעשרה עטרות נטלו בו ביום וקחשיב שם ראשון לחדשים ש"מ דבר"ח ניסן היה שמיני למילואים ולא הקריבו כ"א עגל ולא דמו לשל משה ובשביל זה אמר אליהו עתיד לדורשה יע"ש והנה אי' במס' שבת דף, פ"ו ע"ב ת"ר בשישי בחודש נתנו עשרת הדיברות לישראל ר"י אומר בשבעה כו' ופריך שם דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי בחודש הראשון הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשרה עטרות כו' ומסקינן שם דס"ל דעבדי לר"י ז' חסרי' ולרבנן ח' חסרים ופרש"י ולית לי' דאחרים דאמרו אין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא אחד מלא וא' חסר יעש"ה שברייתא דעשרה עטרות נטלו בו ביום ע"כ לית לה דאחרי' בשום אופן. ואי' שם דף קי"ד ע"א ת"ח עולת שבת בשבתו לימוד על חלבי שבת שקריבין ביה"כ דברי ר"י ר"ע אומר לימד על חלבי שבת שקריבין בי"ט כשתמצא לומר לדברי ר"י נדרים ונדבות קריבין בי"ט וכי איצטרך קרא על יה"כ ולר"ע נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ואיצטרך קרא למשרי בי"ט יע"ש וכתבו תוס' חלבי שבת קריבין בי"כ אומר ר"י דכל היכא דתני תרי שבתי' בהדדי אתיא כאחרי' דאמרו אין בין עצרת