מאורי אש צד

ובכדי שנבוא ליישב ספק הרביעי נבוא ליישב מקודם מאמר אחד אשר כבר כתבנו מזה לעיל בפ' נח והוא (במס' חולין פ' אלו טריפות דף מ"ו ע"א האי פולמסא דאתי לפומבדיתא ערקי רבה ור"י פגע בהו ר"ז אמר להו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה יעש"ה והעובר באגדה זו משתומם למה תלה הדבר ודייק ערוקאי כזית שאמרו כו' משמע מחמת שערקו שייך דין זה ואמרתי ג"כ בדרך דרוש דלכאורה הי' איזה קושי' על הך דינא דכזית שאמרו במקום מרה רק מכח מה שערקו הוכיח להם שידעו ליישב זו הקושי' ומקדם נבוא לבאר סוגי' דמנחות דף ה' ע"ב ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה. ופריך והלא דין הוא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסור להדיוט א"ד שאסורה לגבוה כו' ופריך כלאים יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה. מה לכלאים שכן הותר מכללן כו' אלא מה לכלאים שכן מצוותו בכך ופרש"י דהוצרך לפרט האבנט דוקא של כלאים כמפורש בקראי יע"ש אלא מה לב"מ שכן מומן ניכר תאמר בטריפה שאינו ניכר ופי' בתוס' דהיינו טריפה בבני מעיים. ופריך טריפה מהכא נפקא מהתם נפקא מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה כו' ומשני חד לנטרפה ולבסוף הקדישה וחד להקדישה ולבסוף נטרפה דה"א דוקא נטרפה ולבסוף הקדישה דבעידנא דאקדשה לא הוי חזית הוא דאסורה קמ"ל יעש"ה והקשה מחבר אחד הלא מסקינן דעל טריפה הניכרת לא צריך קרא דמוכח בק"ו מן בעל מום רק כי איצטרך קרא על טריפה שאינה ניכרת עד לאחר שחיטה א"כ מנא ידעי' אם נטרפה ולבסוף הקדישה או להיפוך כו' יעש"הו כבר כתבנו לעיל דנטרפה ולבסוף הקדישה שפיר נוכל לידע כגון שהקדישה ושוחטה תוך ג' ימים ונמצאת נקב בהמסס וב"כ דידוע דשלשה ימים קודם השחיטה נעשית כדאי' בש"ע ח"מ סי' רל"ב ובי"ד סי' פ"א. רק דעדיין קשה מנא ידעי' אקדשה ולבסוף נטרפה. וגם את זה נוכל ליישב בשני פנים או שיאמר דכוונת הש"ס אי הוה כתב רק חד קרא הוה מוקמינן דוקא באופן שידוע לנו בודאי שנטרפה ולבסוף הקדישה כגון שהוגלד פי המכה אבל בספק אמרי' שמא נטרפה אחר ההקדש ומותרת מספק דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא כסברת הרמב"ם ז"ל לכך איצטרך עוד קרא דאף בספק אסור דאף אם הוא נטרפה אחר ההקדש אסורה. ולדינא דהרשב"א דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא נסתר אופן זה דמדאיצטרך קרא למעט ספיקא דבלא"ה ספיקא לחומרא

ואופן הב' י"ל דידעינן לה אקדשה ולבסוף נטרפה כגון שאקדשה ושהתה י"ב חודש ובודאי נטרפה אח"ז דטריפה אינה חיה יב"ח והנה אי' ריש מס' כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שנאמר ויברכו רבקה כו' והקשו בתוס' למה לא קא ילפינן מבועז כמו שילפי' ריש מס' כתובות ע"ש ומתרץ המ"ד התם לא מוכח כ"א גבי ברכת נשואין שהי' שם אבל עדיין לא שמענו ברכת אירוסין לכך יליף מרבקה שהי' ברכת אירוסין. רק דלכאורה מוכח דגבי בועז הי' ג"כ ברכת אירוסין. דהא קיי"ל בי"ד סי' קצ"ב תבעו להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים וכתבו הפוסקים לפ"ז אם נתפרד השידוך ביום חתונתם ואח"ז נתפשרו צריכה לישב מחדש עוד שבעה נקיים דנתעורר לה חימוד בשעת קירוב השני ולפ"ז כאן גבי בועז כיון שאמר לה שיש גואל אחר אולי נגאל הוא הרי נתפרד הדבר דכוונתה של רות הי' שישאנה מיד א"כ למחרת כשבא לפני הזקנים ונתרצו אח"ז הוה קנין חדש ונתעורר לה חימוד חדש ולהרמב"ם חופה שאינו מסורה לביאה אינה קונה יעש"ה הרי דלא הי' גבי בועז קנין ברכת נישואין דמיד באותו מעמד הזקנים ברכו שם וע"כ דברכת אירוסין הוה והדרא קושיא לדוכתי' למה יליף מרבקה שהקרא דשם לא הוה רק אסמכתא טפי ה"ל למילף מבועז ועכ"ל דהך גזירה שמא נתעורר לה חימוד חדש לא נתקבל בימי בועז דלא הוה כ"א ספיקא דאוריי' ולקולא לשיטת הרמב"ם גופי' וחכמים אח"כ גזרו על ספיקות יעש"ה בספר מ"ד כנ"ל בריש מס' כתובות הרי מוכח הוכחה גדולה דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא ובזה יובן המאמר דחולין דהנה כתב הגאון בעל גור ארי' ז"ל דמאן דס"ל כזית שאמרו במקום חיותא ס"ל דעיקר טריפות תלוי אם היא חיה ומש"ה אסורה מחמת שלית לה חיות דס"ל טריפה אינה חיה וא"כ אם נשאר כזית במקום חיותא ש"ד ואידך דאמר כזית שאמרו במקום מרה ס"ל דלאו בחיות תליא מלתא דטריפה חיה יע"ש וכ"כ מע"מ ולפ"ז הי' כך כוונת ר' זירא דרך ש חת חולין של ת"ח דבל"ז לא הוי יוכל לומר כזית שאמרו במרה וע"כ דטריפה חיה הוה קשה ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה מנא ידעי' לה וא"ל ששהתה יב"ח ז"א דהלא קיימי' טריפה חיה וא"ל דאיצטרך קרא למעט ספיקא קשה בלא"ה ספיקא דאורייתא לחומרא אף מדאורייתא לכך הכניס בלשונו ערוקאי ופי' תוס' מפני מס ערקו וקשה הא אסור לברוח מפני המס כאשר כתב הב"ח וכ"פ הג"א הנ"ל ובהכרח לומר שהיו מחזיקים את עצמם לתלמידי חכמים ולדינא דת"ח פטורים ממס וקאמרי' איזהו ת"ח כל ששואלים אותו דבר הלכה אפי' במס' כלה ויודע. א"כ בהכרח שאתם יודעים לי שב המשנה דכלה דילפי' מרבקה וקשה למה לא יליף מבועז וצ"ל דשם הוה ברכת נשואין וקשה הא צריכה לישב מחדש ז' נקיים ובהכרח לומר דידעיתן דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא א"כ שפיר י"ל כזית שאמרו במקום מרה וטריפה חיה וא"ל ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל דצריך על ספיקות דאורייתא עכ"פ ס"ד לקולא ואיצטרך קרא למעט אף מספק דגם אקדשה ולבסוף נטרפה אסור ושפיר תלה ר"ז הדין זה בהך דערקו וכבר כתבתי וגלית דעתי דלא ניחא לי בדרושי' מ"מ להפק רצון המעיין כתבתי דרך פלפולא בעלמא) ועתה נבוא לעורר עוד בקושי' בענין שזכרנו שמסיים שם דאיך מצינו אקדשה ולבסוף נטרפה וע"כ כגון שהקדישה ושהתה י"ב חדש דטריפה א"י ובהיות כן קשה ל"ל קרא במס' ר"ה דאין הקרבן נפסל אחר שעבר עליו בל תאחר תיפוק לי' מהכא דאם הקרבן נפסל הדרא קושיא לדוכתין היאך משכחת לה באקדש ולבסוף נטרפה וא"ל כגון ששהתה יב"ח א"כ הרי עבר עליה בב"ת וממילא הקרבן נפסל יע"ש ונראה דהנה הגאון מופת הדור בעל שאגת ארי' הקשה בה' ציצית לשיטת הרמב"ם ז"ל דבקושי התירו לכהן לעבוד את העבודה בהאבנט שהוא כלאים וטעמי' דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ למ"ד אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטי של כ"ה והי' בכ"ה אבנט של בוץ. א"כ איך הותר לכ"ג לעשות העבודה בשאר ימות השנה דכשרים העבודות גם בכ"ה מוטב שיעשה כ"ה העבודה ולא יעבור על כלאים ואנן קיי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת ואתה יוכל לקיים שניהם מוטב שיקיימים שניהם ואל ידחה העשה את הל"ת וא"ל דאפ"ה מותר לכ"ג לעבוד העבודה בשאר ימות השנה כדכתיב ובהעלות אהרן כו' ובכמה דוכתי' משום דהכתוב התירו אע"פ שיוכל לקיים ע"י כ"ה א"כ נילוף מיני' בכ"מ היכא דהעשה דוחה את הל"ת דאע"פ שיכולים לקיים שניהם אפ"ה דוחה יעש"ה שמפלפל פלפול עמוק וצלול בדינים הללו ועיין אך דקושיא זו י"ל דליכא למילף מיני' דכ"מ אע"פ שיכולים לקיים שניהם דוחה די"ל צורך עבודה שאני כמ"ש התוס' במס' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה כו' דמש"ה ליכא למילף מאבנט דחי' עשה הל"ת בכ"מ ובאמת מדברי התוס' דשם נראי' כדעת הרמב"ם רק דעכ"פ היכא דאיכא ברירה בדבר שוב לא מקרי שמצוותו בכך כיון דאפשר לקיים המצוה הא ג"כ בבלתי דחי' הלאו וכמ"ש זקיני הגאון אמתי ז"ל בפי' התוס' דמנחות דא"ל שכן מצוותן בכך כיון דאפשר ג"כ להחזיר את הסימני' עיין עליו א"כ לא מקרי מצוותו בכך ומשם נלמוד לכאן דעדיין י"ל כלאים יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה וא"ל שכן מצוותן בכך ז"א די"ל בשאר ימות השנה יוכיח דאפשר לעבוד עבודה בכהן הדיוט דליכא שום כלאים בבגדיו ואפ"ה הותר רחמנא לעבוד בכלאים הרי דאע"פ שאין מצוותו בכך דיש ברירה כמ"ש זקיני הנ"ל ממש הא למה זה דומה, ובהכרח לומר דש"ס פריך מה לכלאים שכן מצוותן בכך אליבא דמ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה דפליגי גי' רבי ור' דוסא במס' יומא א"כ למ"ד דגם של כ"ה הי' של כלאים שוב איכא למיפרך שכן מצוותו בכך דא"א לעשות בשום אופן אחר דגם אם יהי' הכהן הדיוט עובד עבודה אפ"ה יש בו כלאים בבגדיו דגם אבנטו הוצרך להיות של כלאים ואחר שבררנו דפירכא זו לא קיימי' כ"א אליבא דרבי דס"ל אבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה זהו אבנטו של כ"ה משא"כ לר"ד י"ל שפיר כלאים יוכיח כו' ואיצטרך גם על טריפה ניכרת דליכא למילף מב"מ שי"ל כלאים יוכיח רק לרבי דליכא למימר כלאים יוכיח לדידי' מוכרחים אנו לומר דאיצטרך על טריפה שאינה ניכרת כ"א לאחר שחיטה בבני מעיים א"כ מיושב קושי' בענין דאיצטרך קרא דאחר שעבר ב"ת לא יפסל הקרבן דמהכא לא מוכח מידי דא"ל מי משכחת אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל כגון בטריפה הניכרת וא"ל הא הוא ק"ו מב"מ י"ל כלאים יוכיח בשאר ימות השנה דאפשר בכ"ה וא"ל עדיין קשה לרבי דס"ל אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ושוב שפיר איכא למיפרך שכן מצוותו בכך דגם גבי כ"ה הוה כלאים וע"כ לדידי' אנו מוכרחים לומר דקאי אטריפה