מאורי אש צג

בכלאים עד ילבשו הבנים אבנט שאינו כלאים ומשני באמת לא צריכא דאקדים פי' כאופן א' הנ"ל דלבישת אבנט באמת היו לובשים הבנים מקודם אבנטים שאינ' של כלאים. ואח"ז הלביש לאהרן שהי' של כלאים והוסמך קרוב קרוב לעבודה כנ"ל ומיושבי' היטב כל ד' קושיות שזכרנו

ועתה בכדי שנבוא לבאר דברי התוס' שהתחלנו נראה דהנה לפי דברינו האלה קשה למה להש"ס לפרש דפריך כיצד הלבישן רק למיסבר קראי הלא יש אתנו מקום ללון לעומקה של הלכה להעלות מזה נפקותא אליבא דהלכתא גם לדידן. דאיתא בפ' התכלת דף מ' ע"ב בתוס' ד"ה תכלת אין בו משום כלאים כו' ואומר ר"ת דהכא נמי אשמעינן דאפי' בלילה אין בו משום כלאים אע"ג דלאו זמן ציצית הוא דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית כו' והא דאמרי' גבי כהנים נהי דבשעת עבודה משתרי כו' ועוד א' ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרי כו' יעש"ה הרי מבואר לתירוץ ב' של ר"ת שוין ממש בגדי כהונה לציצית ולתירוץ קמא אמרי' מצות ציצית עדיפא ועכ"פ אם הי' לנו הכרע דגבי בגדי כהונה מותר אף שלא בשעת עבודה הוה כ"ש בציצית בלילה דאין בו משום כלאים יעויין עליו ולפ"ז י"ל דפריך הכי כיצד הלבישן דאם נימא קרא דעשי' דוקא דהלבישם זה אחר זה הרי מוכח דהתיר הכתוב בגדי כהונה אף שלא בשעת עבודה לילך בכלאים דאל"כ הוה לי' להקרא לצוות ללובשם בב"א כי היכא דנתקרב לבישת האבנט של כ"ג שהוא כלאים סמוך לעבודה דהא בקושי התירן ללבוש רק שעת עבודה ומהכרח לומר דגם שלא בשעת עבודה מותר א"כ ה"ה וכ"ש דגבי ציצית בלילה היכא דאין החיוב של ציצית עליו (או בטלית שאולה או בטלית נשי') שאין בו משום כלאים ג"כ ואמרי' כמו בבגדי כהונה הואיל ואשתרי בשעת מצוותן אשתרי לגמרי או נימא דקרא דצוה דוקא להלבישם להאבנט בב"א ובהכרח לומר דקפיד קרא משום כי היכא דנסמוך לבישת האבנט שהוא כלאים סמוך לעבודה כל מה דאפשר דדוקא בשעת עבודה הוא דאשתרי אבל שלא בשעת עבודה לא א"כ ה"ה גבי ציצית בלילה ודומיו לא אשתרי תכלת כמו גבי בגדי כהונה או דעכ"פ אין לנו הכרע שם ויש להחמיר ואיך שיהי' יש לנו נפקותא אליבא דדינא לדידן בהך פירכא דפריך הכי כיצד הלבישן רק אם באנו לדון בדבר החדש ולומר דלא ילפי' דורות משעה. שוב אין נ"מ בזה דגם אם נימא דצוה השם להלבישן זא"ז ולא איכפת במה שיהי' כ"ג לבוש באבנט שהוא כלאים עד הלבשת הבנים עכ"ז אין אנו יכולין ללמוד מיני' לדורות כלל שמותר ללובשם שלא בשעת עבודה. והנה אי' במס' סנהדרין איבעי' להו שור סיני בכמה מי דנין שעה מדורות א"ל כו' ת"ש אם בהמה אם איש מקיש בהמה לאיש יעש"ה א"כ במסקנא דשם דאיצטרך ההיקש דשור סיני בכ"ג ש"מ דבלאו ההיקש לא הוה ילפי' שעה מדורות וכיון דמוכח מקרא זה דאין דנין דורות משעה שמ"ב פריך שפיר בשמעתין מאי דהוה הוה ואף דראינו גבי לבישת אהרן ובניו דלא קפיד קרא אמה שאהרן יהי' לבוש כלאים מ"מ אין דנין ממנו לדורות דשאני מילואים דהוה שעה וכדאי' בשמעת' ובדוכתא סגיאן

רק דעדיין יש לפקפק ולומר דילפותא דורות משעה וילפותא דשעה מדורות לאו בסוג אחד נאמר וא"כ אף דחזינן דכתב רחמנא ההיקש דאם בהמה אם איש דאין דנין שעה מדורות אבל דורות משעה מלתא אחריתא. אבל ממקומו יובן הדבר דע"כ בסוג אחד נאמרו דמדבעי' שם שור סיני בכמה מי ילפינן שעה מדורות כו' ולא פריך מאי דהוה הוה וע"כ משום דיש נ"מ בזה דאם ילפי' שעה מדורות ה"ה דילפי' דורות משעה וכן להיפוך ואיכא נ"מ בדורות כמה דברים אם ללמוד משעה וכ"כ התוס' במס' חגיגה. וא"כ י"ל לכוון דברינו בלשון התוס' דהוה קשיא להו מאי פריך כאן מאי דהוה הוה דלמא נ"מ לענין כלאים בציצית כמש"ל ועכ"ל דקים לי' דאין דנין דורות משעה מדאיצטרך הקישא דאם בהמה כו' וקשה דלמא שעה מדורות לחוד ודורות משעה לחוד לכך כתבו בפ"ק דסנהדרין מבעי"ל שור סיני בכמה ולא פריך מה דהוה הוה והיא גופי' קא קשי' מ"ט לא פריך שם מאי דהוה הוה כמו הכא ובהכרח לומר דאיכא נ"מ לענין ילפותא דדורות משעה ולבתר דפשוט שם מהקישא פשטי' להו תרווייהו דגם דורות משעה לא ילפינן ושוב פריך הכא שפיר כמש"ל ועיין בזה וק"ל

והשתא נבוא לבאר בזה גמרא דמנחות פ' התכלת דף מ"ה ע"א כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת עולה הוא א"ר יוחנן פרשה זו עתיד אליהו לדורשה רב אשי אמר מילואים הקריבו שכם יב בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה כו' וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. כהנים הוא דלא אכלו הא ישראל אכלו אר"י פרשה זו עתיד אליהו לדורשה רבינא אמר כהנים סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו לשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל. ואמרתי לדקדק בדרושים שלי כמה דברים בסוגי' זו. הראשון במאי מחולקים ר"י ור"א ור"י ורבינא בזה השנית הוא דקדוק גדול בעיני דקרא דוכל נבילה וטריפה הוא ביחזקאל מ"ו וקרא דכה אמר ה' שם מ"ז ומ"ט איחר הש"ס המוקדם והקדים המאוחר לפרש מקודם מה שנאמר בפ' שני' שם. השלישי יש לדקדק למה אמר ר"י דאליהו ידרוש דוקא הפ' הרביעי איכא למידק לשינויא דרבינא לא הוצרך לומר בקרא רק מן העוף לא יאכלו הכהנים דגבי עוף יש סברא ללמוד מן מליקה להתיר אבל מה שאמר מן הבהמה מיותר לגמרי. החמישי יש לי לדקדק מ"ט לא פריך הכא על רבינא ומקמא דאתא יחזקאל מאן אמרה וכי ס"ד דעד יחזקאל הי' בטעות על נבילות וטריפות וכמו דפריך בשילהי יומא לענין שש ע"ש וטרם נבוא העי"ר להעיר ליישב כל הספיקות אחת אל אחת בעזה"י נבוא אחר אחרון ובמה דסיים אפתח אנא פתחאי לנפשאי ליישב פלוגתא דר"י ורבינא ומ"ט דר' יוחנן דלא ניחא לי' בישוב של רבינא דסברא קאמר והניח הדבר עד כי יבוא אליהו דהנה אי' שם בתוס' ד"ה הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו. אע"ג דלעיל דף ג' פרכינן שכן מצוותו בכך וכלאים נמי אסרי' לה בלא קרא מ"מ אתא לארוי' לן דלא נטעה למילף מיני' מהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מה"ת פי' בחולין עכ"ד והנה דיבור זה סתום וחתום להבין דבריהם והגאון מוהרש"ק וצאן קדשים רוצים להגיה בדבריהם ומהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מה"ת פרשתי בחולין דבאמת שם מקשים תוס' למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ליכא כ"א טריפה יע"ש וכן דרך התוס' בכמה מקומות שציינו על דבריהם הנאמרים במקום אחר על ענין זה. ומוכרחי' אנחנו ליישב ולפרש הפי' בתוס' הכי דאחר שגילה קרא בנבילות וטריפות שלא אמרי' הואיל ואשתרי לגבוה אשתרי להדיוט נשמע באמת גם גבי כלאים זה דילפי' מהכא דלא אמרי' הואיל ואשתרי לגבוה כו' וע"כ משום דצורך גבוה שאני שכן מצוותו בכך ועל דא סמיך ופריכ' לעיל. אבל אי לא הוה גלי קרא גבי נבילות וטריפות דלא ילפי' היתר מגבוה ה"א להתיר בנבילה וה"ה גבי כלאים והגם שלא נראין לי הדברים בכוונת התוס' עכ"ז אנו אין לנו אלא לפרש כך ואולי גם מסברא יש ליישב הכא קושית התוס' ובעיקר פי' דברי התוס' כוונתי בכתבי מכבר לדברי הגדול מורי זקיני הגאון ז"ל ומצאתיו שפי' ב"פ כדברי ושמחתי מאד כי זהו פי' אמת כאשר נראה לכל המעיין שם היטב ובהלכה דמס' חולין היטב. היוצא מזה דאם מצינו פעם אחד ראי' מפורשת ממקרא דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי רק דצורך גבוה שאני מיניה ילפינן בכל מקום היכא דהותר איזה דבר בצורך גבוה לא ילפינן מיניה להדיוט. ובהיות כן איכא לפרש דר' יוחנן ורבינא פליגו בזה דר"י סבר דהוה סדר לבושה בבת אחת. וקשה מ"ט קפיד קרא להפסיק בין לבישת שארי בגדים ללבישת האבנט ובהכרח לומר משום כלאים שלא בשעת עבודה כמש"ל א"כ הרי בהכרח גדול דכהנים אסורים מלילך בכלאים דאם נאמר כס' התו' במנחות דהותרו בכהנים כלאים לגמרי כמו הה"א דנבילות וטריפות. א"כ הדרא קושי' לדוכתא למה ציוה להלביש האבנט אח"כ משום כלאים ז"א דהלא קיימי' דאף שלא בשעת עבודה ולא בבגדי כהונה לגמרי אשתרי כלאים אעכ"ל דלאו לגמרי אשתרי כלאים כ"א בשעת עבודה דצורך גבוה דוקא הותרה ובהיות לנו הכרע גבי כלאים דצורך גבוה שאני שוב אין לטעות בנבילות וטריפות דאשתרי בכהנים מכח מליקה די"ל שאני התם דמצוותו בכך וכמו דאמרי' בכלאי'. אבל רבינא סובר דסדר לבישה הי' זא"ז והותר לכהנים לילך שלא בשעת עבודה ג"כ בכלאי' וע"כ משום דהואיל ואשתרי וכיון דחזינו בכלאים דלא קפיד קרא על שעת העבודה דהוא צורך גבוה דוקא שוב ה"א דאשתרי לגמרי ומיושב לשון התו' בהא דכתבו מ"מ אתא לארוי' לן דלא נטעה למילף מיניה דהיינו מכלאים כמו שהותר שלא בשעת עבודה כן הותר לגמרי לכך כתיב כל נבילה כו' להורות דאין ללמוד כלל משם שהוא צורך גבוה עכ"פ ובאמת ילפי' כלאים מיניה דאסור לבגדי הדיוט עכ"פ אבל לר"י דמוכח שפיר בכלאים דלא אמרי' כלל הואיל ואשתרי אשתרי אפי' שלא בשעת עבודה שוב א"צ לאסור נבילות וטריפות דמוכח מכלאים דצורך גבוה שאני לכך אמר דפרשה זו עתיד אליהו לדורשה.