מאורי אש צב

אור פרשת תצוה חדש

גרסינן ריש מס' יומא דף ה' ע"ב כיצד הלבישן. כיצד הלבישן מאי דהוה הוה כו' אלא כיצד הלבישן למיסב' קראי ופרש"י ז"ל בד"ה למיסב' קראי דלא לרמי אהדדי דבצוואה כתיב וחגרת אותו אבנט אהרן ובניו משמע חגירתם של אב ובנים בסדר אחד ולא הפסיק לבישת בגד אחר בנתיים. ובעשי' כתיב באהרן ויחגור אותו באבנט בסדר לבישת בגדים והלבישו כל המלבושים ואח"כ הקריב בניו והלבישם ולא חגר אהרן ובניו בבת אחת עכ"ל פליגי בה בני ר"ח ור"י חד אמר אהרן ואח"כ בניו וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת כו' ופריך למ"ד אהרן ובניו בב"א והכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט. אמר לך האי אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ופי' רש"י ז"ל ד"ה אמר לך כו' ובעשי' דפלגינהו ללמדנו בא שאין האבנטים שוים שנאמר במעשה האבנט של כ"ג ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן. למדנו שהוא של כלא ם דשש כיתנא ותכלת עמרא כו' ואשמעי' הכא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה שזה של כלאים וזה של בוץ עכ"ל והדר פריך למ"ד אהרן ואח"כ בניו והכתיב וחגרת אותם אבנט האי קמבע"ל על דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ופריך ובב"א מי משכחת לה ומשני לא צריכא דאקדים. ופרש"י דמאן דס"ל בב"א הלביש מקודם אהרן כתונת ומכנסים כו' והמתין בלבישת האבנט עד כי הלבישו השלשה בגדים לבנים ואח"ז הלביש לאהרן האבנט ואח"ז לבניו נמצא לא הי' שום הפסק בין לבישת אבנט אהרן ללבישת אבנט לבניו כו' יעש"ה תוס' ד"ה מאי דהוה הוה בפ"ק דסנהדרין מיבעי' לי' שור סיני בכמה ולא פריך מאי דהוה הוה עכ"ד והנה צריך לבאר דבריהם מה בעי בזה הדיבור. ויתבאר בזה הסיגנון דלכאורה יהי' כאן איזה קושי' על הש"ס דפריך מאי דהוה הוה ובאמת יהי' מגיע מזה נ"מ לדינא לדידן לכך באו תוס' כמתרץ דשם לא פריך מה דהוה הוה ויהי' בהכרח לחדש דבר אשר מש"ה לא פריך שם באמת מה דהוה הוה ובאותו סברא נתחזק ונתחזק היטב פירכא דשמעתין דפריך מאי דהוה הוה. ונבוא לתוך העיר להעיר כמה דקדוקים בשמעתין הראשונים ישמיענו קושי' התוס' מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי ובאיזה סברא פליגי דמר דרש אבנטו של כ"ג זה אבנטו של כ"ה וקרא דעשי' דוקא ודילמא להיפוך וכן קשה למ"ד קרא דצוה דוקא מנ"ל שניות יש לדקדק למה לא פריך תיכף ובב"א מי משכחת לה. שלישית ביותר יש לתמוה אם לא ידע המקשן מזו הסברא שזה קרי בת אחת מה דלא הוי הפסק בין לבישת האבנטים של אב ובנים א"כ עיקר חסר מן המתרץ ואומר ל"צ דאקדים ולא פירש את דבריו היטב. ועל ארבעה לא אשיבנה ביותר יש לתמוה על מ"ד בב"א למה קפיד קרא דוקא בלבישת האבנט דלא יהי' הפסק מה נשתנו אלו מאלה דבשאר הבגדים הוי הפסק זולת האבנט ובודאי מה שנוכל אנחנו לקרב אל השכל זך לפרש טעמי' דקרא שלא יהי' חוקה מצוה עלינו לירד עד מקום שידינו מגעת. וזו דרך לימוד אמיתה לכל מי שדעתו מכרעת. ולפע"ד הראני ה' דרך אמת. להבין פלוגתייהו דבני ר"ח ור' יוחנן דרך הקרובי' לפשוט. די"ל שהם מחולקים אליבא דדינא בדבר שמחולקים הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל אשר יאמר כי הוא זה כתב רבינו סוף ה' כלאים וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרה בו אלא בשעת עבודה שהוא מצות עשה בציצית עכ"ל וכתב הראב"ד דזה ליתא דאפי' שלא בשעת עבודה מותר יעש"ה הרי דלדעת הרמב"ם לא הותר לכהן ללבוש האבנט שהוא כלאים רק בעידנא דעבודה משום דאתי עשה דעבודה ודחי ל"ת דכלאים וזהו דוקא בשעת דעביד עבודה:

אבל להראב"ד אמרי' כיון דאשתיר הכהן ללבוש האבנט בשעת עבודה אישתרי לגמרי במקדש ועיין עליו. ולפ"ז י"ל דבר ברור. דמ"ד בב"א סבירא לי' כדעת הרמב"ם ז"ל דדוקא בשעת עבודה אישתרי לכהן לאבנט. א"כ מש"ה אמרה התורה שלא להפסיק כלל בין לבישת האבנטים דאי אמרת דילבש אהרן מקודם לבישת כל הבגדים של הבנים א"כ יהי' אהרן לבוש כ"כ באבנט שהוא כלאים עד כי ילבש אח"ז לבנים כל הבגדים ואח"ז יסמכו כולם הפר כמפורש בפרשה ולשחוט תיכף נמצא הרי הוא לבוש באבנט שלא לצורך ואסור משום כלאים ועדיף טפי השתא דלובשים האבנטים בב"א והיינו אחר לביש' השלשה בגדים של אהרן הי' ממתין עד כי לבש לבנים הג' בגדים ואח"ז ילבש אהרן האבנט דבודאי כל מה דאנו יכולים לקרב לבישת האבנט סמוך לעבודה טפי עדיף בכדי שלא יהי' לבוש בכלאים שלא הותר רק בשעת הדחק היכא דלא אפשר והיינו בשעת עבודה כדברי הר"מ ז"ל ולפ"ז מיושב שפיר לשון הגמ' מה דאמרי' שם אמר אביי בכתונת ומצנפת דכ"ע לא פליגי דאהרן ואח"כ בניו כי פליגי באבנט כו' יעש"ה ואיכא למידק למה לא אמר דבכתונת ומצנפת ואפוד ומעיל דכ"ע לא פליגי דהלבישו מקודם לאהרן ויעויין מ"ש רש"י ז"ל ולדברינו יובן היטב דע"כ הי' מלבישי' הארבעה בגדי' הנוספי' לבגדי אהרן אחר לבישת האבנט דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה קפיד רחמנא שלא להפסיק בלבישת האבנטים ואי משום שלא יהי' אהרן לבוש כ"כ בכלאים קשי' בלאו האבנט הי' ג"כ לבוש באפוד ומעיל שהי' כלאים לכך דייק בכתונת ומצנפת לחוד מודים דאהרן ואח"כ בנים אבל באבנט והדומי' לו שהי' כלאים הוא דפליגי והבינהו. אבל מאן דס"ל זה אחר זה סבר כדעת הראב"ד דגם שלא בשעת העבודה הותר לכהן גדול ללבוש האבנט א"כ מש"ה אמר בזא"ז דא"ל בב"א דקשי' באמת כל כך למה קפיד רחמנא על האבנט ולהפסיק בין לבישת ג' בגדים של כ"ג ללבישת האבנט ומיושב היטב דקדוק ד' וקושית תוס' הנ"ל. ובכדי שנבוא ליישב שאר הקושי' דרך פלפול התלמידי' נראה דהנה צריכין אנחנו ליישב לשיטת הראב"ד דס"ל דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולהרמב"ם ס"ל דלא אמרי' זה הואיל ואשתרי. א"כ אם יהי' לנו הדבר מבורר ממקרא מלא דאשתרי פעם אחת גם שלא בשעת עבודה. בודאי גם להרמב"ם הוה דבר ברור דאשתרי תמיד גם שלא בשעת עבודה רק כיון שאין אנו רואים שום היתר כ"א בשעת עבודה לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דשעת עבודה שאני שהוא צורך מצות הקרבה. ולפ"ז עדיין איכא למידק כיון דאנו רואים דציוה השם להלביש מקודם לאהרן האבנט ואח"כ לבנים האבנט. איך יהי' מלובש אהרן בכלאים עד כי ילבשו הבנים האבנטים. וא"כ כיון דחזינא דלא קפיד רחמנא במה שאהרן מלביש קודם להבני' הכלאים הדרא קושיא לדוכתא מ"ט דמאן דס"ל בבת אחת וא"ל משום דקפיד קרא שלא ילבש אהרן האבנט קודם לבישת כל בגדי הבנים משום כלאים. ז"א דא"כ ה"ל להלביש אחר לבישת אבנט של הבנים ג"כ מצד כלאים ובהיות מוכח דאשתרי שלא בשעת. העבודה שוב אשתרי גם מעט קודם דמה טעם נימא לחלק אך קושיא זו יש ליישב בשני פנים הפן האחד די"ל באמת היו הבנים לובשים האבנטים קודם ללבישת האבנט של כ"ג דבלא"ה הסדר לבישה נכתב שלא כסדר או שיש לפרש דבאמת מש"ה הקפיד רחמנא שלא ילבש אהרן האבנט קודם לבישת כל בגדי הבני' משום כלאים כדברינו הנ"ל והא דלבש אהרן האבנט קודם לבישת אבנטי הבנים ועומד בכלאים זה משום דמאי הוה לי' למיעבד דגם אם ילבשו הבנים אבנט שלהם קודם ללבישת אבנטו של אהרן יהיו הם לבושים בכלאים מצד אבנט שלה' וממ"נ יהי' א' מהם לבוש בכלאי' רק אופן השני נסתר לפי מה דמסקינן דמ"ד בב"א ס"ל דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דהיינו האבנט של כ"ג לבד הי' של כלאים אבל של כ"ה הי' של בוץ א"כ שפיר קשה למה לבש אהרן אבנטו קודם ללבישת אבנטי הבנים אדרבה להיפוך הוה טוב יותר דמקודם ילבשו הבנים אבנטים שהוא של בוץ שאינו כלאים ולא איכפת במה שהמה לבושים באבנטי שלהם שאינו כלאים כל עיקר.. ואח"ז ילבש אהרן אבנטו של כלאים דיהי' קרוב לעבודה מחמת שהוא כלאים ומהכרח לומר כאופן א' דבאמת בלבישת האבנט היו מהפכין הסדר מקודם לבנים ואח"ז לאהרן. ואחר הצעה הלזו יפה מדוקדק בש"ס דברינו ומיושב דקדוק ב' וג' דבאמת ידע גם המקשן דאיכא לפרש דמאן דס"ל בב"א הוא של הי' הפסק בין לבישת האבנטים בשום לבישה אחרת כשינויא דש"ס רק דהכי פריך מ"ט דמ"ד בב"א וא"ל משום כי היכא דלא ילבש אהרן מקודם האבנט ויהי' קאי' לבוש בכלאים עד כי ילבישו הבנים לזה דייק ובבת אחת מי משכחת לה והוצרך אהרן ללבוש קודם לבישת אבנטי הבנים והדרא קושי' לדוכתא איך יהי' אהרן מלובש בכלאים עד כי ילבישו הבנים אבנטים ואם נימא דהותרה התורה א"כ אשתרי גם שלא בשעת העבודה קודם לבישת כל בגדי הבנים דמה נשתנו שעה זו מזו. וב"ז לא מצי פריך הכי ה"א כאופן ב' הנ"ל שלזה הי' הכרח דגם אם ילבישו הבנים מקודם אבנטים סוף כל סוף יהי' המה לבושים בכלאים מטעם אבנטי שלהם אבל השתא דפריך מקודם ולמ"ד בב"א והכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם כו' ומשני דמבע"ל דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה א"כ הי' אבנט שלה' לאו כלאים. שוב פריך שפיר בב"א מי משכחת לה וע"כ לבש אהרן קודם לבישת אבנטי הבנים והדרא קושיא לדוכתי' הלא יהי' מלובש