מאורי אש צא

כתנות פרשת תצוה אור

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור כו' ואיכא למידק במקראי קודש טובא לפרש"י דמפרש תמיד כל לילה ולילה קרוי תמיד א"כ אמאי אמר בלשון יחיד להעלות נר תמיד והל"ל להעלות נרות תמיד וכמו כן הל"ל יערוך אותם אהרן ובניו ועוד איכא למידק דמסיים חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל אמאי צ"ל מאת בני ישראל ועוד למה פרט במצוה זו לדורותם מהי תיתי לומר שלא יהיה לדורותם ועוד אמאי אמר תצוה הל"ל ואתה דבר אל בני ישראל

ונ"ל כיון אמתי בזה ותחילה צריכין אנו לישב גמרא דשבת דף כ"ג ע"ב מחוץ לפר כת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך הלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אל לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות א"ר זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברתה וממנה היה מדליק ובה הי' מסיים ולכאורה מאי קאמר מאי עדות אמר רב זו נר מערבי הלא כבר אמר הלא כל מ' שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"כ מאי תו דקאמר מאי עדות הלא כבר פי' העדות שלא קיו צריכן לאור' שכל מ' שנה שהלכו במדבר לא הלכו אלא לאורו

ונ"ל לומר דרש"י פי' בשם תורת כהנים להעלות נר תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו הי' מתחיל ובה מסיים וכל זמן שהיו ישראל חביבין הי' דולק כל היום והיינו עדות ושמת שמעון הצדיק כבה והתוס' כתבו וכי לאורה הוא צריך קאי על אהרן וכי אהרן כשהי' נכנס לפנים לאורה הי' צריך הלא ארבעים שנה הי' מאיר להם עמוד ענן בכל המקומות כדאמרי' בברייתא דמלאכת המשכן הי' מסתכל בטפיח ורואה בו ויודע מה בתוכו בחביות ויודע מה בתוכו וכן משמע בת"כ דאכהנים קאי דגריס התם וכי צריכין לנר הלא כל אותן מ' שנה לא הוצרכו לנר שנא' כי ענן ה' על המשכן כו' ומיהו בשלהי כל הקרבנות ומשמע דאשכינה קאי והנה לפי' התוספות דקאי על אהרן והכהנים שהעדות בישראל שהשכינה שורה בישראל זה לא הי' אלא בדור המדבר שהי' ענן על המשכן אבל לדורות הבאים שלא היה הענן המאיר להם לא הי' עדות אלא מכח נר מערבי שהיה דולק תמיד ובזה הי' ניכר הנס וזה הי' דוקא שלא היה נותן אלא במדת חברתה דהיינו מערב עד בוקר אבל אם הי' נותן שמן לפי מדת היום והלילה לא הי' ניכר הנס ולא הי' עדות כלל

ובזה נבוא אל ביאור הפסוקים רק נקדים גמרא ריש יומא קח לך משלך ויקחו אליך משל ציבור אבא חנן אמר משום ר"א כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב א' אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום הרי לפנינו כשישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה חפץ שיביאו משלהם ולפ"ז ישבתי הפסוקים ואתה תצוה את בני ישראל ר"ל שתצום שיעשו רצונו של מקום ועי"ז ויקחו אליך שמן זית זך כתות למאור אני רוצה משלהם ועי"ז להעלות נר תמיד ר"ל שע"י שיעשו רצונו של מקום ואקח מהם זה יהיה להעלות נר תמיד ר"ל נר א' ידלק תמיד יום ולילה ושלא תאמר לאורה הוא צריך לכך מפרש באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו והם לא הי' צריכים לאורה כי ענן ה' הי' על המשכן והי' מאיר להם כמ"ש התו' ועוד עדות אחר מערב ועד בוקר תן לה כמדתה שתהא דולקת מערב ועד בוקר ואפ"ה הי' נר מערבי דולק כל היום וכל הלילה ומה חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל ואי' במדרש לדורותם לדור תם ר"ל שיהיו צדיקים ואז רצון הקב"ה ליקח משלהם וזה יהיה העדות אף לדורות הבאים אף כשלא יהי' הענן שוכן על המשכן

ובזה יתישב גמרא דשבת הנ"ל מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורה אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ומשמע אף לבאי עולם לדורות העתידות לבוא הוא עדות ופריך שפיר מאי עדות ר"ל בין לפי' תוספות ובין לפי' רש"י זה אינו ניכר אלא בדור המדבר שעמוד ענן הי' שם אבל לדורות הבאים מאי יהיה העדות ומתרץ אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברתה וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים ר"ל שהי' דולק כל היום והלילה וזה הי' דבר נס שכל זמן שהיו עושים רצונו של מקום היה הנר דולק כל היום והלילה וזה עדות לבאי עולם אף לדורות הבאים שהשכינה שורה בישראל וק"ל

בפסוק והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' ואיכא למידק מאי לרצון להם שיהיה להם לפני ה' ונראה דאיתא בזוהר פ' ויקהל דף רי"ח ע"ב כל אינון תוקפין מצחא דהוי בהו בישראל כד הוי מסתכלין בהאי ציץ הוי מתברי לבייהו ומסתכלין בעובדייהו בגין דציץ על אות הוי קאים וכל מאן דמסתכל בי' הוי מכסי' בעובדייהו ועל דא ציץ מכפר על אינין תוקפין אנפין ותוקפא מצחא אתוון דרזא דשמא קדישא דהוי גליפין על ציצא הוי נהריין ובלטין ונצצין כל מאן דהוי מסתכל בהאי נציצא דאתווין אנפויי נפלין מאימת והוי איתבר לבו וכדין ציצא מכפר עלייהו עכ"ל הרי שכל מי שהי' מסתכל בציץ ומחמת אימת הציץ שהשם הי' מתנוצץ ונהיר הוי מתביישן מעובדן וחזרו בתשובה וכל העובר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו עונותיו וזה פי' הפסוק והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' ר"ל שהציץ הי' פועל שהי' לרצון להם לישראל לפני ה' שע"י ניצוץ האור מן השם שהי' בציץ היו חוזרים בתשובה ונתרצו לפני ה' וק"ל: וזה פי' הפסוק יאר ה' פניו אליך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ר"ל שע"י שיאיר ה' פניו אליך שהשם הי' מתנוצץ נהורי ובלטין ועי"ז הרהור בתשובה ולכך ישא ה' פניו אליך שעי"ז ימחול לך הקב"ה עונות ולכך אנו אומרים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ר"ל דהא אמרי' שקאי על בעלי תשובה וק"ל

בפסוק וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם במדרש רבה הה"ד הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות אתה גוזר ואומר קדושים תהיו לאלהיכם וכן וזה הדבר אשר תעשו להם לקדש אותם רבון העולמים אתה מבקש שנהיה קדושים הסיר ממנו המות שנא' הלא אתה מקדם ה' קדושי' ולא נמות ומתחילה צריכין אנו לפרש פשטי' דקרא דכתיב אשר תעשו להם לקדש אותם ואיכא למידק למה הזכיר הכתוב כאן לקדש אותם יותר מכל תצווי' ונראה דאי' בפ"ק דיומא דף ה' ע"ב א"ר יוסי מכנסיים אינם כתובים בפרשה כשהוא אומר וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם להביא מכנסיים וקאמר הש"ס בשלמא מכנסיים כתיבי בענינא דבגדים פרש"י כתיבי בענינא דבגדים דלעיל מיני' בהאי פרשה איכא לרבויי' וי"ו מוסיף על ענין ראשון ובפ' המזבח מקדש אמרי' דמכנסיים מכפרים על גילוי עריות שנא' ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה וכתב מהרש"א בח"א מכנסיי' מכפרים על גילוי עריות מגופו דקרא מייתי לה דמשמע והמכנסיים הם משום גדר ערוה ולהכי שינה כאן דבכולהו כתיב ועשית וכאן כתיב ועשה להם מכנסי בד דמשמע שיהי' צריך להם לגדר ערוה עכ"ל וכבר נודע מה שאמרו חז"ל כל הגדור מעריות נקרא קדוש וזה פי' הפסוק עה הדבר אשר תעשה להם לרבות המכנסיים והם באו בשביל שיהיו גדורים מן הערוה וזה תעשה להם לקדש אותם כי כל הגדור מעריות נקרא קדוש ומתורץ המדרש הנ"ל דאי' בחלק דף צ"ב ע"א תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותו אין חוזרין לעפרן שנא' והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים ולפ"ז יובן המדרש הנ"ל אתה גוזר ואמר קדושים תהיו וכן וזה הדבר אשר תעשה לקדש אותם א"כ אנו דומי' להקב"ה לקרות קדוש וא"כ בדין הוא שנהי' חיים וקיימים לעולה וא"כ הסיר ממנו המות וק"ל

ואמרתי טעם לשבח שהצדיקים לא יחזרו לעפרן דאי' בפ' אלו מגלחין דף כ"ח דשאיל רבא לר"נ אם הי' לו צער בעת יציאת נשמתו והשיב לו כמשחל בניתא מחלבא ואי אמר לי קודשא ב"ה זיל בההיא עלמא כד הוית לא בעינא דנפישי בעתותי' דמלאך המות ולפ"ז אם הי' הצדיקים חוזרים לעפרן לא הי' התחיה טובה להם משום צער ביעתותי' דמה"מ ולכך קאמר צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות אינם חוזרין לעפרן וא"כ התחי' היא לכם לטובה גדולה ובזה י"ל שהיו כוונת חכמים ז"ל שסידרו אחר ברכת מחיה מתים ברכת אתה קדוש ובגמ' דפ' בני העיר ילפי מקרא ונ"ל לומר דהא אמרי' בברכת אתה קדוש וקדושים יהללוך בכל יום דהיינו המלאכים וישראל שנקראו קדושים ומסיימים האל הקדוש ומשום דמסיימים ברוך אתה ה' מחיה המתים ושלא תאמר אין זה טובה לצדיקים ם בתחיה שיצטרכו לחזור לעפרן וגדול צער ביעותותי' דמלאך המות ולכך סדרו תיכף דקדושים יהללוך בא"י האל הקדוש וכיון דאנו נקראים קדושים הקב"ה איקרי קדוש מה קדוש לעולם קיים אף הצדיקים לעולם קיימים וא"כ טובה גדולה לצדיקים בתחיות המתים וק"ל: