מאורי אש ט

בכלל פרי עכ"ל, ולפי תרוצים אלו סוערת קושי' חזקה ל"ל, קרא לחייב בערלה במשקה זיתים וענבים דהא גבי, ערלה אכילה כתיב זה וכל היכא דכתיב אכילה שתיה בכלל אכילה. בשלמא בלא תיזצם ניחא דס"ל דקרא אתי למעט שאר פירות דלא מחייב אממקה דידהו בערלה אף דשתיה בכלל אכילה אבל לפי תירוצם וג"כ אתי על זיתים וענבים גופי' דס"ד דלהוי זיעה בעלמא ולאוע שאר משקין קשה תיפק ליה דשתיה בכלל אכילה ותירוש הרי' ליה אכילה ומניה ילפינן דשתיה בכלל אכילה, ומה שהניח בצ"ע דהא קי"ל טעם כעיקר דאורייתא כל זה לפי סברתם זל רש"י בחולין דף צ"ח ע"ב פירש דס"ל לר"י דטעם כעיקר איני דאורייתא ועיין שם. ועוד קשה לי איך כתבו גבי בכורים לא יתיר בהו אכילה לא הוי שתיה בכלל פרי אי לאו דרבי קרא ובסוגיא דפסחים אמרינן הכל מודים בביכורים שלוקין עליהם אפילו שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיבא בהו אכילה א"כ משמע דחייב על המשקין שלהם אפי' שלא כדרך הנאתן וצ"ע לישוב

ובזה נבוא אל הביאור מדרש הנ"ל דאיתא במדרש דחוה סחטה ענבים ולפי סברת התוספות אף אי לאו ג"ש בערלה פרי מפירי ה"א אפילו בזיתים וענבים אינו חייב אלא על הפרי ולא על המשקה והכי אזהרה רחמנא מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וסבר דוקא דרך אכילה נאסר לו משא"כ אם שותה לכן אמר אכלתי ואוכל שאני מחזיק הכל לאכילה ולא לשתיה והוי שלא כדרך הנאתן ולא נאסר ליה וק"ל. ובאמת טעה במידי' דשתיה דקי"ל דשתיה בכלל אכילה וק"ל: אור בראשית חדש בעזרת עוטה כשלמה אורה. אכתוב חידושי על סדר התורה

גרסינן במס' תענית דף כ"ז ע"ב בניסקא ביום הראשון בראשית ויהי רקיע. תנא בראשית בשנים ויהי רקיע באחד. ופריך בשלמא ויהי רקיע באחד תלתא פסוקא הוו אלא בראשית בשנים מ"ט. חמשה פסוקין הוין ותנן הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים. רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק. ופריך ורב דאמר דולג מ"ט לא אמר פוסק קאסבר כל פסוקים דלא פסקי' משה אנן לא פסקי' לי'. ושמואל אמר פוסק ומי פסקינן לה והאמר ר"ח קרא צער גדול הי' לי אצל ר"ח הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתנוקת של בית רבן. התם טעמא מאי משום דלא אפשר ה"נ לא אפשר. ושמואל אמר פוסק מ"ט לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין וגזירה משום יוצאים. מיתביה פרשה של חמשה פסוקים קוראים אותה ביחיד ואם קרא הראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו וא' מפרשה אחרת וי"א שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים. למ"ד דולג לידלג. למ"ד פוסק ליפסק שאני התם דאית לי' רווחא עכ"ל הסוגיא בקצרה. רש"י ד"ה הכי גרסי' למ"ד דולג לידלג למ"ד פוסק ליפסק כלומר פרשה של חמשה פסוקים אמאי קורא השני ג' פסוקים מן פרשה אחרת לידלג או ליפסוק עכ"ל רש"י ז"ל. והנה יש כאן בדברי רש"י שני תמיהות דדכירא הראשון למה דייקא בלשונם אמאי קורא השני ג' פסוקים מפרשה אחרת דהיינו להיש אומרים והלא כ"כ קשה לת"ק למה השני קורא פסוק א' מפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק. והשנית דסוגיא זו הובא ג"כ במס' מגילה דף כ"ב ע"א עיין עליו וכתבו שם רש"י ד"ה למ"ד דולג נדלוג למ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא קרא הראשון שלשה קתני דא"א עוד לחזור עכ"ל. הרי עין בעין נראה דשם לא גרס רש"י בגמרא למ"ד פוסק ליפסוק וכאן דייק רש"י וכתב ה"ג כו' למ"ד פוסק ליפסק הרי יש סתירה גדולה בדברי רש"י ז"ל. ובכדי שנבוא אל העיון להבין דברי פה הקדוש רש"י ז"ל יש לעורר עוד דקדוק אחר בגמרא דהכא מדהתם אשר בהתחלפות לשונות הגמרא יתבאר ג"כ סתירת רש"י הנזכרת. והא דבמכילתן משנינן שאני התם דאית ליה רווחא. ושם במס' מגילה משני אותו שינויא בלישנא אחרינא ואומר שאני התם דאפשר בהכי. ויש לתת לב ע"ז למה שינו הש"ס לשונם. ומקדם נבוא לבאר דברי התוס' במס' מגילה אשר צריך נגר ובר נגר להולמן דכתבו שם בד"ה ואם איתא כו' פה"ק למ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא כבר קרא הראשון שלשה וק' הא מ"ד פוסק אית ליה נמי דולג אי לאו משום גזירת הנכנסים והיוצאי' וכאן נהי שאין אנו יכולין לתקן מה שעשו הראשונים והטעו את היוצאים שיסברו שהבא אחריו לא יקרא רק ב' פסוקים מ"מ היה להם לתקן שלא יטעו הנכנסין לפ' שמתחיל זה שני פסוקים סמוך לפרשה. לכך נ"ל דלמ"ד פוסק לק"מ דלדידי' תרצי' שפיר ש"ה היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר שלא להפסיק פשיטא שאין להפסיק אבל למ"ד דולג תקשה עכ"ד ע"ש לתוספת ביאור. והנה לכאורה דבריהם קשה להולמן דאי ס"ל להתוס' דהא דכתבו רש"י למ"ד פוסק ליכא למיפרך דכבר קרא הראשון ג'. היינו כמ"ש הרשב"א ז"ל דהא אם יתחיל החצי פסוק למפרע יהי' גם כן דולג ומאן דאית ליה פוסק לית ליה דולג והוה מתיישב היטב בזה תחלת קושייתם דהא מ"ד פוסק אית ליה נמי דולג אי לאו משום גזירת נכנסים ויוצאים א"כ דבריהם אחרונים קשים מהראשונים דלמה להתוס' לפרש דליפסק כדי לתקן גזרת נכנסים הך תיקון שלא לצורך הוא דכיון דליכא בזה דידלוג ויפסוק איזה גזירה שפיר ידלג גם למ"ד פוסק דהא אי לאו משום הגזרה שפיר ס"ל דדולג והוה נשלם בזה קושית התוס' על רש"י. וההכרח לומר דבקצרה לא יוכלו תוס' להקשות כיון דליכא גזירה לידלוג וליפסוק חצי פסוק למפרע זה ליתא דאף גבי דולג שייך שפיר האי סברא דבמקום דליכא גזרה דלגינן דמה פסידא יש לנו בדולג אבל איך אפשר לפסוק הלא אמרינן רל פסוקא לא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' ע"כ הוצרכו לתת טעם דנפסוק לתקן גזירת הנכנסין א"כ מאי תירצו תוס' דאפשר שלא לפסוק הא לא אפשר בשום אופן לתקן גזרת הנכנסים שיאמרו משיירי' בפרשה פחות משלשה פסוקים זולת דליפסוק. וכאשר מזה הכריחו הקושיא ואיך נפרש דחזרו תוס' מן הסברא זו מבלי נתינת טעם ואיך שיהיה קשים דבריהם או בקושייתם או בתירוצם אחר העיון. ע"כ נלע"ד דהנה יש לדקדק במכילתן דאמר ושמואל דאמר פוסק מ"ט לא אמר דולג גזרה משום הנכנסים שיאמרו שאותו שלפניו לא קרא כ"א שני פסוקים וגזרה משום היוצאים שיאמרו שהבא אחריו לא יקרא כ"א ב' פסוקים. א"כ קשה גם עתה דפוסק ניחוש לזה שיסברו הנכנסים והיוצאים שמפסיקים באמצע הפסוק ויפסיקו גם הם. ובאמת כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקי' לה. וראיתי שגם בעפ"י הרגיש בזה

וא"ל דהך חששא שיאמרו שאין קורין כ"א ב' פסוקים חמור מהך גזרה שיאמרו מפסיקין שלא לצורך כיון דאם קראו לאחד שני פסוקים חוזרים אף בדיעבד כדאיתא בפוסקים משא"כ הך דכל פסוקא דלא פסקי' משה כו' לא נאמר כ"א לכתחלה דעדיין יקשה להני דעות בפוסקים דאם קראו לאחד שני פסוקים אין חוזרים בדיעבד. ויעויין בדברי זקיני הגאון האמתי ז"ל בתשו' פ"מ ח"א סי' צ"ב. אך זה לק"מ דניחוש שיטעו להפסיק שלא לצורך דהא כולם רואים עין בעין דאי קוראין בת"צ כ"א שלשה והפרשה קצרה ממילא מחמת גדול הלחץ זו הדחק מוכרחים אנו להפסיק ומהיכי תיתי למיטעי להפסיק שלא לצורך דבודאי לא יהיו דנים אפשר משא"א. משא"כ גבי האי תיקון דדולג איכא למיחש שפיר משום נכנסין ויוצאין דהם לא ידעו כלל מזה דדלגינן לה רק יאמרו שאין קוראין לפניו או להבא אחריו כ"א ב' פסוקים וזה פשוט. ולפ"ז יש להסיר תמיהת התוס' מפירש"י דשפיר כתב רש"י למ"ד פוסק ליכא למיפרך דהא כבר קרא הראשון שלשה ולמה לנו להפסיק בחנם כנ"ל. וא"ל כדי לתקן בזה גזרת נכנסים שיראו שמשיירים בפ' פחות מן ג' פסוקים כאשר כתבו תוס'. זה ליתא דהא עיקר הטעם דאין משיירין בפ' פחות מג' פסוקי' הוא מטעם גזרת היוצאים יסברו שהבא אחריו לא יקרא כ"א ב' פסוקים. א"כ הוי כאן ממש כמו גזרה לגזרה דהיינו הנכנסים יאמרו שמשיירים בפרשה פחות מג' ויטעו גם הם לשייר שני פסוקים סמוך לפרשה ואז יבא מזה קלקול מחמת גזרת יוצאים הרי דזה גזרה רחוקה א"כ אף אנו נימא אם נאמר דיחזור זה ויתחיל מחצי פסוק למפרע איכא תיכף לפנינו גזרת הנכנסים שיראו שא' מתחיל מחצי פסוק למפרע יאמרו