מאורי אש ח

נס יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי ליה ימשמש במעשיו ע"כ, ואיכא למידק במאי קמפלגי ובמאי דקאמר יפשפש במעשיו או ימשמש במעשיו במאי חולקים ועיין במהרש"א בפ"ג דמכות מה שכתב פי' על זה ולי נראה דהיה מחולקים כמו שהיה מחולקת אמת ושלום עם חסד וצדק דהללו אמרו נוח לאדם שלא נברא משום דכולה שקרא וכולה קטטה כדעת אמת ושלום שאמרו אל יברא והללו אמרו בית הלל שהם ממדת החסד נוח לאדם שנברא משום דעושים חסד זה לזה וגם עושים צדקה זה עם זה וכדעת חסד וצדקה שהיה אומרים יברא מהאי טעמא ס"ל נוח לאדם שנברא ונמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא דהא אם לא נברא לא היו צריכין לחסד ולצדקה והיו ניצולים מן השקר ומן הקטטה ועכשיו שנברא כדעת חסד וצדקה משום הטעם שהם עושים חסד וצדקה א"כ יפשפש במעשיו רצה לומר אם עושה חסד וצדקה דבשביל זה נברא עולם ואמרי ליה ימשמש במעשיו ר"ל אפילו אם ידוע לו שעושה חסד וצדקה ימשמש אם עושה חסד של אמת וכן בצדקה אם עשה לשמה ולא להתייהר ועשה כתיקונו בסתר ולעניים הגונים וק"ל

וזה שאמר הנביא הושע סי' ד' שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד רצה לומר שהריב הוא עם יושבי הארץ שבראם שהאמת אמר אל יברא והחסד אמר יברא ונצח חסד לאמת וברא הקב"ה העולם אבל עכשיו שאין אמת וגם אין חסד נוח להם שלא נברא וזה הוא הריב של הקב"ה עם יושב הארץ וק"ל

כתובות דף ה' השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ואמרינן הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומה ניהו מטר ורש"י נדחק ופי' הכי קאמר ומעשה ידיו דהוא מעשה צדיקים מגיד הרקיע, ויש לדקדק איך מרומז בקרא דכתיב ומעשה ידיו שקאי על מעשי צדיקים ומהרש"א נדחק ג"כ בפי' הפסוק ונראה לי לומר דפי' רש"י בחומש ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותם בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים שנאמר ותשת עלי כפכה בצלם אלהים שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא עכ"ל, נמצא האדם נברא בידים בצלם דיוקן יוצרו וכל זה כשעושה רצונו של מקום ב"ה ישאר עליו הצלם והדמות אבל כשאדם עובר עבירה הולך ממנו צלם אלהים ונמשל כבהמות נדמה נמצא הצדיקים נקראים מעשי ידיו של הקב"ה שנבראו ע"י ידיו ולא במאמר וכשהם עושים רצונו הם ניכרים שהם מעשי ידיו על ידי שיש להם צלם אלהים אבל אין אנו יודעים במעשים אלא על ידי רקיע שיור מטר בזכות צדיקים שהם עושים רצונו מזה ניכר מעשה ידיו של הקב"ה שנבראו בצלם אלהים וק"ל

שבת פרק במה מדליקין יתיב רב ודריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהיה פסת בר בארץ ונ"ל לומר משום דע"י חטא אדם הראשון נולד תבן ומוץ דלית להון חולקא בקדושה עיין בזוהר דף קפ"ט ע"א ולעתיד יתוקן חטא אדם הראשון לא יהיה תבן ומוץ הקליפה על הפרי אלא שהארץ תוציא גלוסקאות רצה לומר האוכל לבד בלי שום תערובת הקליפה וארעא קדישא יהיה ברשות דקב"ה ורשו אחרא לא ייעל תמן ולא יהיה שום דיבוק לקליפה כלל וכן נראה בכלי מילת שאדם בחטאו הוכרח לעשות י' מלאכות קודם שלבש אבל כשיתוקן החטא יהיה גדלים לבושיו לבושי כבוד בלי שום טורח וק"ל

פרק מי שהחשיך האי מאן דבחמה יהיה אכיל מדילי' האי מאן דבלבנה אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ופירש רש"י אכיל מדיליה כשמש שאינו מסיג גבול רעהו ולמשול בלילה אכיל לאו דיליה כלבנה שמשגת גבול חמה למשול אף ביום עכ"ל ותמיה לי שלא היה צריך לפירוש זה דהא ידוע לכל חושבי תקופות שאין ללבנה שום אור מצד עצמה רק שמקבלת אורה מן השמש וכן איתא בזוהר פרשת חקת דף קפ"א ע"ב דהא לא אנהר סיהרא אלא מנהורא דשימשא א"כ הדברים כפשטן שהשמש יש לה אור מצד עצמותה לכך יהיה אכיל מדלי' אבל בנולד בלבנה שאין לה אור אלא מקבלת אורה מהשמש א"כ זה סימן שהיה אכל דלא דליה ושתי לא דילי' וק"ל

בפסוק ויאמר אדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי בשם הגאון גדול מוהר"ר אהרן דרשן שהיה אב"ד בק"ק קראקא דאיתא במדרש על פסוק עור ובשר תלבשני ובעצמות ובגידין תסבבנו איוב י' א"ר אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם, האשה בעה"ז שלא התחיל יצירת הולד בגידים ועצמות שאלו כן היה מבקע כריסה ויוצא ולפ"ז גבי חוה היה להתחיל תחילת הבריאה מעצמות ואח"כ בשר ולכך אמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי משא"כ אח"כ יהיה בהיפוך עור ובשר תחילה ואח"כ עצמות משום שלא יבקע כריסה ודפח"ח

ונראה רמז בזה דאתא בפ' המפלת שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו מוח שבראשו וגידין ועצמות. אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר וכו' והנה אצל חוה לא היה אלא שני שותפים וא"כ היה בהכרח שיבא עצמות ובשר ממנו אבל בפעם אחר לא יבא מן האב אלא גידין ועצמות ולא בשר וזה מרומז זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי משא"כ בפעם אחר לא יבא ממני אלא גידים ועצמות ולא בשר

בפסוק ותאמר האשה אל הנחש מפרי העץ הגן נאכל ומפרי עץ אשר בתוך הגן אמר ה' לא תאכל ממנו ולא תגעו בו. ויש לדקדק למה באמת הוסיפה ואמרה לא תגע בו ועוד מה הוצרכו לומר מפרי עץ הגן נאכל שהם לדברי מותר לכאורה ושמעתי בשם גדול אחד דאיתא בא"ח סימן תרי"ז דמנהג פשוט דלא ליזהר ליגע במאכל ביה"כ אף דאיכא כרת ולא בדילי מיניה ואיכא למיגזר כמו גבי חמץ דילמא אתי למיכל מיניה מ"מ אינו נראה להחמיר דלא דמיא חמץ משום דמותר בכל עניינא מאכל חיישינן דילמא מישתלי אבל המתענה דאסור בכל מיני מאכל ומשקה אסורו אדעתיה מנייהו ולא אתי לאשתלוי עיין בב"י ובלבוש ולפ"ז נראה דרמזה בזה הדין הנ"ל דבודאי אם נאסור להם לאכול כל הפירות מהגן אסחי דעתייהו מנייהו א"כ היש מותר ליגע ולא היה חשש כלל שמא אכלו ע"י נגיעה אבל כיון דהותר להם לאכול מפרי. עץ הגן ומפרי עץ הגן אשר בתוך הגן נאסר להם לאכול א"כ יש חשש בנגיעה שלא תבוא לאכול ממנו כמו גבי חמץ ולכך רמזה בזה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי עץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו דע"י נגיעה תבואו לידי אכילה ודפח"ח

במדרש רבה אמר רבי אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל המדרש הזה אומר דרשוני ונקדים גמרא דפסחים דף כ"ד ע"ב א"ר אבוהו אמר ר"י כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן א"ר זירא אף אנן נמי תנינן. אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא היוצא מן זיתים וענבים בלבד. ואלו מתותים ותאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא קא אכיל להו דרך הנאתן א"ל אביי בשלמא אי אשמעינן פרי גופי' דלא קאכיל ליה דרך הנאתו שפיר אלא הני משום דזיעה בעלמא הוא ופי' רש"י אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן וכתבו התוספות ד"ה אלא הני משום דזיעה בעלמא הוא תימא לר"י דבהעור והרוטב יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים א"כ מאי איצטרך למימר הכי זיעה בעלמא הוא ונ"ל דהאי איצטרך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטרך דמן הדין אפי' תירוש ויצהר לא היה לחשוב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא אתי שפיר הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דאשמעינן דמשקה אינו כפרי מהא תימא אמאי אמר דזיעה בעלמא והא טעם כעיקר דאורייתא עכ"ל

וקשה לי על תירוצם תמיה רבה דהא בחולין דף ק"כ אמר הש"ס הממחה את החלב וגמעו חייב ופריך ואמאי אכילה כתיב ביה והא לא אכילה היא אר"י אמר קרא נפש לרבות את השותה. והקשו התוספות דף ה' לרבות את השותה וא"ת למה לי קרא הא שתיה הוה בכלל אכילה כדדרשינן בפ"ג דשבועות מדכתיב ואכלת וגומר מעשר דגנך ותירושך וקרי תירוש אכילה וי"ל דהתם במילי דשתיה כגון יין ושמן. והכא במידי דאכילה דממחי להו ושתו להו ובעמוד ב' ד"ה הביא ענבים ודרך מנון כתבו וז"ל ואע"ג דשתיה בכלל אכילה בענבים וזיתים לענין הבאות בכורים לא כתיב בה אכילה דתהוי שתיה