מאורי אש י

שמותר להפסיק שלא לצורך דהא כאן מיירי הברייתא שהפרשה רווחא טובא כאשר התחיל ואומר פרשה של חמשה פסוקים קוראים אותה ביחיד רק דאם היה איזה שגגה דקראו להראשון רק ג' ע"ז אמר השני קורא כו' א"כ בודאי בלי שום ספק דהנכנסין שיראו שמתחילין להשני מחצי הפסוק בודאי יאמרו שגם אותו שלפניו לא קרא כ"א ב' פסוקים וחצי וכ"כ זה דאטו הם יודעים שהיה איזה שגגה. וכיון שכך הוא שלדעתם הפסיקהו שלא לצורך הפסוק לשנים כ"כ הם ילכו ויפסיקו שלא לצורך אף היכא שיהא להם ריוח כמו שיראו שעושין כאן דג"כ הפרשה רווחא ומוטב שלא ליפסוק ולבטל גזירת נכנסים שלפנינו

ובזה יתורץ כל ספיקותינו שזכרנו בטוב טעם דכאן במכילתן י"ל שפיר דגרסינן למ"ד פוסק ליפסוק וא"ל הא כל פסוקא דלא פסקי' משה כו' ולמה לנו להפסיק בחנם י"ל כסברת התוס' בזה כדי לתקן עכ"פ גזרת נכנסים שיאמרו שמותר לשייר בפרשה פחות מן ג' פסוקים ומשני הש"ס בדקדוק דאם נפסיק יהיה חשש יותר שהנכנסים יאמרו מותר להפסיק אף שלא לצורך ובכדי שלא תקשה הא גבי מעמדות לא חיישינן לזה לכך אמרי' שא"ה דאית לי' רווחא כלומר בשלמא גבי מעמדות דהפרשה קצרה לא יקילו להפסיק גם שלא לצורך דלא יהיו דנים אפשר משא"א. משא"כ הכא דאית להו רווחא בתחילת הקריאה ואפ"ה יפסיקו יאמרו שפיר שמותר להפסיק שלא לצורך. ושפיר כ' רש"י ז"ל במכילתן דגרסי' למ"ד פוסק ליפסק אבל התם במס' מגילה א"א לקיים הגירסא למ"ד פוסק ליפסוק דיקשה הא כל פסוקא דלא פסקי' משה כו'. ולמה לנו להפסיק בחנם וא"ל דפריך ג"כ דליפסוק בכדי לתקן גזרת הנכנסים שלא יאמרו משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים א"כ מאי משני לה ש"ה דאפשר בהכי משמע מלשון זה דאפשר לתקן קלקול שלנו באופן אחר וזה א"א בשום אופן לתקן גזרת הנכנסים שיאמרו משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים דבשלמא הפירכא לידלוג והיינו כדי למלאות לו ג' פסוקים משני שפיר דאפשר בהכי למלאות ג' פסוקים מפרשה שלאחריה אבל על הקושיא דליפסוק כדי לתקן גזרת הנכנסין הנ"ל לא יהיה שום תיקון בעולם בלא"ה ע"כ מדברי התרצן נראה דלא הי' פריך כלל למ"ד פוסק ליפסוק רק למ"ד דולג לידלוג ולכך לא משני לו כ"א על זהו הפירכא ואפשר דגם המקשן דשם ידע דשינויא דהכא למ"ד פוסק והיינו משום דאית ליה רווחא יהיה יותר גזרת נכנסים כשידלוג ושפיר כתב רש"י שם במגילה דלא גרסי' למ"ד פוסק ליפסוק והן הן דברים הללו סובלים ג"כ בפירוש דברי תוס' דכך הוא המשך לשונם דלמ"ד פוסק ליכא למיפרך דלדידיה תרצי' שפיר במכילתן ש"ה היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר שלא לפסוק פירש בתחלת הקריאה אפשר שלא לפסוק הפרשה רווחא טובא פשיטא שאין להפסיק כדי לתקן גזרה רחוקה שיאמרו משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים דאם נפסוק יהיה יותר גזרת הנכנסים שיאמרו שמותר להפסיק שלא לצורך כיון דהיה כאן ריוח בפרשה ואפ"ה פסקו וכמ"ש לעיל באורך

וכיון דזכינו לדין דעיקר פירכת הש"ס במכילתן למ"ד פוסק מש ליפסוק כדי לתקן גזרת הנכנסין כנ"ל א"כ דלא פריך רק להי"א שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים והיינו ג"כ מטעם נכנסים שלא יאמרו שאותו שלפניו לא קרא כ"א ב' פסוקים משא"כ לת"ק דאמר דהשני קורא פסוק א מפרשה אחרת ע"כ איהו הוא דלא חייש כלל לגזרת הנכנסים והיינו מטעמי' דאמרינן שם במגילה נכנסים משאל שיולי, ובהיות כן לק"מ ג"כ ליפסוק דהא כל פסוקא דלא פסקי' משה כו'. וא"ל בכדי לתקן גזרת הנכנסים ז"א דהא איהו לא חייש כלל לגזרת נכנסים. ולכך דייק רש"י ז"ל שפיר במתק הלשון כלומר פרשה של ה' פסוקים אמאי השני קורא ג' פסוקים מפרשה אחרת ולא אמרינן דיקרא רק פסוק אחד מפרשה אחרת וצ"ל משום גזרת נכנסים וא"כ קשה שפיר ליפסוק ג"כ משום גזרת נכנסים ופשוט הוא למבין

שם במס' מגילה שלח ליה רבה בריה דרבא לר' יוסף הלכתא מאי שלח הלכתא דולג ואמצעי דולג. אבעיא להו תענית ציבור בכמה ר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף בארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא ה"נ איכא מוסף תפלה כו'. ופשטינן לי' שם דאין קוראין לתענית ציבור רק שלשה. ופירש"י ז"ל דהך הלכתא דולג קאי על מעמדות וכ"כ הרמב"ן ז"ל. והגאונים כתבו דקאי על וידבר דר"ח יעויין בהרשב"א. ואיכא למידק לשיטת רש"י והרמב"ן ז"ל הוו להו לבעלי הש"ס לקבוע הלכה זו במקומו במס' תענית כי התם עיקר והכא איידי וגם אין חיבור להך דהכא הא דאמר ג"כ הכא תענית ציבור בכמה. ואמרתי בפלפול התלמידים דהנה הקשה הרשב"א ז"ל למה אמרינן במעמדות דולג ופוסק יקרא הראשון כל פרשת בראשית ויחזור השני ויקרא כל פרשת בראשית השלישי יקרא ויהי רקיע. ותירץ הוא ז"ל דאכתי יהיה בזה ול גזרת נכנסי' כשקורין להשני יסברו שזהו הראשון לתורה כיון דמתחיל בראשית וכשיראו שאין קורין אחריו רק אוי יאמרו שלא קראו בת"צ לתורה כ"א שנים. וכמו כן היוצאים אחר קריאת הראשון יאמרו שלא יקראו אחריו רק א' לפרשת ויהי רקיע ע"ש היטב. ועדיין יש לי מקום לדקדק למה אמרינן אמצעי דולג ידלוג השלישי דהיינו הראשון יקרא ה בראשית כולה והשני יקרא פ' ויהי רקיע ויחזור השלישי ויקרא ויהי רקיע דיהיה בזה פעולה דיתבטל גזרת הנכנסין ולא יהיה כ"א גזרת יוצאין אחר קריאת השני יאמרו שלא יקראו עוד אבל מ"מ יתבטל לגמרי גזרת נכנסין דזהו עדיף. ויעויין מה שנכתוב בביאור דברי רשב"א ז"ל ויכוונו דברי האלה מאי אמרת דאיכא גזרת נכנסין כשקורין שלישי ויחזור ויהי רקיע יאמרו שאותו שלפניו לא קרא כ"א אחד מאחר דליכא כ"א חמשה פסוקים. ז"א דהא גם עתה דאמצעי דולג איכא חשש זה כשנכנסים לקריאת שלישי יאמרו שלא קראו לפניו כ"א אחד. וא"ל דכיון דלא נתבטל כל גזרת נכנסין טוב לנו שיהיה גזרת הנכנסין טובי מדנפיש גזרת היוצאין ויעויין בזה. גם ז"א דהרי כתב הרשב"א להדיא דלכולא האי לא יהבו דעתייהו לראות מאחר שליכא לפניו רק חמשה פסוקים לא מלו לתרי

דהנה הביא הרשב"א לשיטת הגאונים דהלכתא דולג קאי על וידבר קשה יקראו שנים פרשת וידבר ויחזור השלישי ויתחיל לקרות שלשה פסוקים למפרע מפ' וידבר. וא"ל דיהיה בזה גזרת הנכנסים בשעת קריאה יאמרו שלא קראו לפני זה רק אחד מאחר דליכא כ"א ה' פסוקים ויאמרו דבר"ח קוראין רק שלשה לתורה ז"א דחדא דבסוגיא משמע יוצאין אלימא מגזרת הנכנסים ותו דלכולא האי לא יהבו דעתייהו דליכא לפניו כ"א חמשה פסוקים ולא מלו אלא לחד ע"ש

ונ"ל דאיתא שם ואמר ר' תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ופריך שם פשיטא השתא אתחלתא דמיקל ת"ק מחמירין הי"א שיורי דמחמיר ת"ק א"ד שמחמירים הי"א ומשני מ"ד נכנסים שכיחא יוצאים לא שכיחא דמנחי ס"ת ונפקי קמ"ל. והנה לכאורה י"ל הא דאמרינן לא שכיח דמנחי ס"ת ונפקי היינו מטעם דאמרינן ריש מס' ברכות ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא. ואף דאמרינן עלה דהאי ר' אבוה נפיק בין גברא לגברא וכאן העיקר חשש הוא משום היוצאים בין גברא לגברא מ"מ הרי כתב האגודה דהא דמותר לצאת בין גברא לגברא היינו לצורך גדול דוקא וכ"כ המג"א סימן קמ"ו. ובאמת לכאורה דעתם פלאי מנ"ל לחלק דמיירי דוקא לצורך גדול. וההכרח לומר דהוכיחו זה מסוגיא דילן דאמר יוצאים לא שכיחי דמנחי ס"ת כו' קשה אם איסור יש בדבר לא יצאו כלל ואם מותר לצאת למה לא שכיח אע"כ דמותר לצאת דוקא לצורך גדול והיינו דאמרינן לא שכיחא דיהיה דבר גדול להיוצאים לצאת. ובזה מתורץ דקדוק הנ"ל דלהא כבר זכרנו לעיל משם הרשב"א וכן הסוגיא מוכרחת דגזרת היוצאים חמירא מגזרת הנכנסים א"כ מוטב שידלוג האמצעי אף שיהיה בזה גזרת הנכנסים מ"מ ליכא כולא האי גזרת יוצאים דהא כאן הוא גזרת יוצאים בין קריאת הראשון להשני והוי בין גברא לגברא ואז אין יוצאין אלא לצורך גדול ולא שכיחא משא"כ אי הוי אמרינן דידלוג השלישי אף שיתבטל בזה גזרת הנכנסין מ"מ יתחזק למאוד גזרת היוצאים דהלא כאן יהיה גזרת היוצאים אחר קריאת השני שיאמרו שלא יקראו עוד נמצא אותם היוצאים יצאו אף שלא לצורך גדול כיון דלדעתם כבר נגמר כל הקריאה בבה"כ וליכא משום עוזבי ה' יכלו כיון דלא יקראו עוד בתורה לדעתם ואנן קיימינן דגזרת יוצאים חמיר מגזרת הנכנסים מש"ה אמצעי דולג

אולם עדיין אנו צריכים למודעי לסברת בעל האבעיי' ורב אשי דבתענית ציבור קוראים ארבעה והיינו שהרביעי קורא למפטיר מענינא אחרינא ולא מענינא דמעמדות כלל כאשר היא כתובה על ספר הישר לר"ת והביאו הרשב"א בחידושיו לפ"ז