מאורי אש פח

והני בני קנסי נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהי' לאשה ותו הקשה הרא"ה ז"ל כיון דאוקימנא מתני' כר"מ דקטנה אין לה קנס וזה ילפי' לקמן מקרא ולו תהי' לאשה במהווה עצמה הכתוב, מדבר א"כ מאי פריך ואמאי אקרי ולא תהי' לאשה הא איצטרך האי קרא בכדי למעט קטנה שאין לה קנס כר"מ יע"ש בדבריו ואמרתי בהשקפה ראשונה ליישב הכל בחדא מחתי' דהנה הקשה הגאון בעל לחם אבירים מאי פריך אקרי כאן ולו תהי' לאשה הלא קרא זה לא נאמר כ"א באונס ועדיין במפותה לא שמענו ודלמא מתני' דהכא מיירי ממפותה. ונ"ל דהנה בע"כ הי' הוכחה להמקשן דמתני' לא מיירי ממפותה דוקא דאל"כ קשה מנ"ל לר"י אמר רב לפרש מתני' אתי' כר"מ דקטנה אין לה קנס דלמא לעולם אתי' כר"י דיש לקטנה קנס והא דקתני במשנתינו נערה דוקא ולא קטנה היינו טעמי' משום דפיתוי קטנה אונס הוא ובאונס קרי' ולו תהי' לאשה דבעי' אשה הראוי' לו ומשנתינו מיירי מנשים שאינן ראוי' לו אבל לעולם בעלמא יש ג"כ לקטנה קנס כר' יהודא כנ"ל ולפ"ז מיושב כל הדקדוקים הנ"ל דכך הוא כוונת המקשן מנ"ל להוכיח דנערה אין קטנה לא דלמא לעולם קטנה אית לה קנס וא"ל א"כ למה תני במשנתינו דוקא נערה ולא קטנה. לזה דייק והני בני קנסי נינהו כלומר אע"פ שבעלמא יש לקטנות קנס מ"מ וכי הני נשי' פסולות אית להו בקטנתן ואמאי אקרי כאן בהני נשי' פסולות דתני כאן ולו תהי' לאשה בקטנותן כיון דפיתוי שלהן אונס הוא וכיון דפירכת הש"ס דנוקי מתני' באמת כר"י מיושב קושי' הרא"ה דעכשיו שפיר נוכל למידרש מולו תהיה לאשה להורות דוקא אשה הראוי' לו ולמסקנא דאיכא ג"ש בלא"ה מתוקמי שפיר ודוק היטב והבן

ראיתי להגאון מוהרא"ם ז"ל בפרשה זו שהקשה בגמ' דכתובות דיליף דמעשה הבת לאביה דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מ"י לרבה אף בת מ"י לאביה ופריך ואימא הנ"מ קטנה דמצי מזבין לה אבל נערה דלא מצי לזבין לה אימא לא ומשני קטנה ל"ל קרא השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מבעי' כו' והקשה הוא ז"ל למ"ד אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחה במס' קידושין די"ז א"כ הדרא פירכת הש"ס לדוכתי' אימא הנ"מ קטנה וכגון היכא דלא מצי לזבין לה שהי' כבר מוכרה לשפחות ויצאה במיתת האדון יעש"ה ודבריו תמוהים דא"כ היינו נערה אחר דכל עיקר פירכת הש"ס הי' לחלק בין נערה לקטנה מאחר דנערה לא מצי לזבין לה א"כ קטנה מה לי דלא מצי לזבין לה מה לי נערה. רק דלפ"ז יש ליישב קושי' תוס' במכילתן ובמס' קידושין דיליף גמרא דכסף קידושין לאביה מאת בתי נתתי לאיש הזה ופריך ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדוש נפשה ותשקול כספה והקשו תוס' מאי פריך הש"ס הא י"ל קטנה ל"צ קרא דהשתא זביני מזבן לה כסף קידושין מיבעי' כדמשני לענין מעשה ידי' ע"ש ולפי הנ"ל יובן דבשלמא גבי מעשי ידי' משני שפיר לקטנה ל"צ קרא כו' דא"ל דמורה בגווני שכ' הרא"ם ז"ל דא"כ היינו נערה משא"כ לענין כסף קידושין דהחילוק בין נערה לקטנה הוא מאחר דל"ל יד שפיר י"ל דמורה אקטנה שאינו יכול למוכר' כנ"ל ופשוט הוא לפע"ד וכמדומה לי שכוונתי לגדול אחד בזה: כתנות פרשת תרומה אור

ויקחו לי תרומה אמרתי דרך רמז לי בגימטרי' ארבעים ועין יפה אחד מארבעים מאת כל איש אשר ידבנו לבו זה עין יפה אח"ז מצאתי בבעל הטורים כן ורש"י פי' לי לשמי ונראה דאמרי' סוף פ' אלו עוברין רב אבינא רמי כתיב זה שמי לעולם וכתיב זה זכרי א"ר אבוהו אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"י ונקרא בא"ד נמצא שמי הוי' ככתיבתו ואמרי' בפ' אלו נאמרין דבמקדש היה קורין השם ככתיבתו ובגבולין כקריאתו ועי' בסוף תמיד במשנה היה אומרי' השם ככתיבתו ותרומה זו בא לעשות מקדש וזה כוונת הפסוק ויקחו לי תרומה לי לשמי ר"ל שע"י תרומ' זו תעשו מקדש וזהו לשמי שתוכלו לקרו' שמי ככתיבתו

במדרש רבה ויקחו לי תרומה הה"ד תורה צוה לנו משה דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה שכן מנין תורה וא"כ אינן אלא תרי"א ושנים היכן הם אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א אמר להם משה שנא' תורה צוה לנו משה ותורה בגימטריא תרי"א ע"כ המ' וצריך ביאור דאמר הה"ד מאי שייכות פסוק תורה כו' לפרשה זו ויקחו לי תרומה ועוד דרוש דר' שמלאי מאי שייכות לכאן

ונ"ל דאי' במדרש חזית ר' יהושיע בן לוי סבר שני דברות שמעו מפי הקב"ה ורבנן סברי עשרת הדברות שמעו מפי הקב"ה וטעמא דרבנן דכתיב אחר כל הדברות דבר אתה ונשמעה משמע ששמעו כל עשרת הדברות מפי הקב"ה ור' יהושע ב"ל סבר אין מוקדם ומאוחר בתורה ר' עזריא ור' יהודה בר סימון תפסי' שיטתי' דר' יהושיע ב"ל מאי טעמא דכתיב תורה צוה לנו משה תורה בגימט' תרי"א שמענו מפי משה ברם אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ע"כ המדרש נמצא לרבנן דלא דרשי הך גמטרי' י"ל שנאמר על הסדר וכל הי' דברות שמענו מפי הקב"ה משום דאחר כל הדברות נאמר דבר אתה ונשמעה אבל לדרוש דר' שמלאי מוכרחים אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה והנה בפסוק ויקחו לי תרומה מרומז דזהב של משכן בא לכפר על זהב של עגל אף שעדיין לא נכתב מעשה עגל מוכרחים אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה: ובזה מיושב המדרש הנ"ל דמציין בפסוק ויקחו לי תרומה דתרומת משכן מכפר על מעשה עגל אף שעדיין לא נכתב מעשה עגל צ"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה לכן אמר הה"ד תורה צוה לנו משה ודרש ר' שמלאי תרי"א מצות שמענו מפי משה ואנכי לא יהי' לך מפי הגבורה שמענו קשה הא אחר עשרת הדברות כתיב דבר אתה ונשמעה וע"כ צריכין אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה כמו גבי ויקחו לי תרומה וק"ל

זוהר פ' תרומה דף קל"ט ע"ב וז"ל מחלוקת דשמאי והילל בקימה ובשכיבה דכתיב בשכבך ובקומך דשמאי סבר בערב דקא כלילא נוקבא בשולטנא איצטרך לגבי נוקבא דקאמר יטו ויקראו ובבוקר דקא שלטא דכורא בשולטנא דעלמא עילאה איצטרך למיקם קמי דדכור' כמה דאיצטרך בתפיל' מעומד ובכל אתר דדכורא אתיא וב"ה סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי איצטרך אבל כיון דאנן מחברן לן כחדא וסלקין כחדא כחבורא במ"ט פנים מ"ט תרעין לא איצטרכינא לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחי' דכולא איהו חד בלא פירודא וכמה דאיזדמן ליה לבר נש הכא יומא יהא תרווייהו בחבורא חדא כמה דניחא לן והכי איצטרך לאחזאה ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוקבא בשית תרעין בשכמל"ו דאינון שית תיבין אחרינן וסלקין בחבור' חדא ברזא דמ"ט תרעין והלכה כב"ה בכל אתר ולמעלה מזה כתב הזוהר בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתווין דאינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו דאינון כ"ד אתווין ויכוון כל חד בהו כולהו אתווין ומתחברון כחדא וסלקין בחבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא וכדין איצטרך לסלקין עד ולא יתיר וכדין אתפתחון תרעין וחשיב קדישא בריך הוא להאי בר נש כאלו קיים אורייתא כולה כו' עכ"ל: ש

וע"פ שני דברים אלו הבנתי דברי חז"ל מה דאי' במשנה בברכות דף יו"ד ע"א א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הליסטים אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה לכאורה איכא למידק למה נתחייב בעצמו בשביל שעבר על דברי ב"ה הא בכל הש"ס קיי"ל מי שרוצה להחמיר כב"ש יחמיר אלא נראה בשביל שהראה שמדת לילה לחוד ועשה פירוד בין הדבקי' למדת היום וגברו הדיני' דזה ידוע מי שעושה פירוד מגביר הדיני' ולכך סיכן בעצמו מפני הליסטים ר"ל מדת הדיני' המקטרגים על אדם לכך אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה ר"ל שלדברי ב"ה הוא יחוד גמור ואתה עשית פירוד וכדאי לחוב בעצמך וק"ל

ועוד הבנתי גמרא דפסחים דף נ"ו ע"א דריש רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול כאברהם כו' אמרו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד באותו שעה פתח יעקב ואמר ברוך שכמל"ו כו' עד התקינו שיהי' אומרים בחשאי ואיכא למידק למה באותו שעה אמר יעקב בשכמל"ו אלא דזהו יחוד גמור ליחד כ"ה אתווין בכ"ד אתווין שהוא מ"ט תרעין דיובלא וזהו אחדות גמור לכך ככשמת יעקב שאין בלבם אלא אחד לכך אמר בשכמל"ו כדי ליחד האחדות בלי פירוד כלל