מאורי אש פז

קושיא לדוכתי' איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה דאי שהתה יב"ח כבר עבר ב"ת וכנ"ל אונם י"ל באמת דר"א ס"ל כר"ש בהא דשנה בלא רגלים אינו עובר בב"ת א"כ אף שעבר עלי' יב"ח ל"ע בל תאחר משום שנה. וא"ל דהא אכתי עבר משום ג' רגלים יש ליישב בשלשה אופנים הנזכר בגמ' היינו דבעי' כסדרן ומשכחת לה שקידשה קודם עצרת או קודם סוכות. או דמשכחת לה בשנה מעוברת וכרבי או כר' שמעי'

והנה באחת עלתה ובשתים לא עלתה דהנה תירוץ הראשון ליתא דליכא למימר דר"א ס"ל כר"ש דבעינן כסדרן הדרא קושי' לדוכתי' ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר אחטאות ואשמות וודאי' תיפוק ליה דאל"כ לא משכחת לה בב"ת גבי חטאות ואשמות כנ"ל וא"ל כגון שהקריב הראשון שלא לשמו קשה הא בחטאת קיי"ל פסולים וא"ל באשם ז"א דהלא אליבא דר' אליעזר קיימינן עכשיו ושמעי' לי' דאמר אף האשם במשנה דריש זבחי' הרי נסתר אופן הראשון מהנ"ל והשתא נבוא לעיקר מיעוט בתרא דאופן השלישי ג"כ נסתר לר"א דהנה הקשו תוס' ריש פ' אלו דברים ל"ל קרא דפסח דוחה שבת וטומאה נילף מתמיד ושתי לחם יע"ש ולכאורה קושי' תוס' ליתא כ"א לסוגי' דכיצד צולין דממשמעות במועדו דרשי' שבת וטומאה אז שפיר קשה במסקנא קרא בפסח ל"ל אבל לשיטת הש"ס דאלו דברים דילפינן בג"ש דבמועדו לק"מ קושי' תוס' כ"א על הגמ' דלמה לא ילפינן מזה אבל על יתורא דג"ש לק"מ דאיצטרך דתילוף תמיד מפסח לענין טומאה יע"ש היטב בתוס' ובדברינו בפ' דברים א"כ כיון דשמעי' לי' לר' אליעזר במתני' דאמר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו כו' הרי דדריש ממשמעות דבמועדו דהלשון מעיד לעצמו וכאשר בררתי ביותר לעיל מזה ובהיות כן קשה ל"ל קרא נילוף מתמיד וב"ל וצ"ל כמ"ש מוהרש"א דאיכא למיפרך מה להני שקבוע זמנם משא"כ בפסח יש פ"ש ג"כ וקשה הא גם שתי לחם לא קביעא זמנם דלר' שמעי' פעמים ה' פעמים ו' כו' וכמש"ל וכמ"ש במ"א ומהכרח לומר דר"א לא ס"ל כר' שמעי' אלא כאחרים דפליגי עליו ואמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים לבד א"כ כיון דמוכח דר"א ס"ל כאחרי' נסתר גם אופן ג' ובהכרח לומר דמשכחת לה בשנה מעוברת הרי יש הכר גדול כדעת הפר"ח דאף בשנת העיבור סגי לענין טריפות יב"ח דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' דגם בשנה מעוברת לא משכחת לה דהא צריך לברורי מלתא דלא הי' טריפה מקודם ג"כ י"ג חדשים ועבר ב"ת משום רגלים כנ"ל. אבל עדיין י"ל כדעת א"ר דבעי' יג"ח ולא תקשה לר' אליעזר איך משכחת לה דנדע אם אקדשה ולבסוף נטרפה כיון דעבר ב"ת משום רגלי' י"ל דס"ל כר"ש דבעי' שלשה רגלים כסדרן דוקא וכמש"ל וא"ל א"כ קרא ל"ל דאין יה"כ מכפר אחטאות ואשמות ודאי' תיפוק לי' דלא משכחת לה בב"ת ז"א קושיא כמ"ש בפ' ויצא באורך מזה די"ל ר"א ס"ל כמ"ד דאין יה"כ מכפר אלא לשבים א"כ משכחת לה דעובר ב"ת כגון שלא עשה תשובה בי"כ דאין יה"כ מכפר על עבירה אא"כ עשה עלי' תשובה. רק דעדיין קשה גבי אפריש ולא אקריב מי משכחת לה בב"ת הא שם עשה תשובה כיון דהפריש לחטאתו וכמו שפירש"י ז"ל שילהי יומא עיין עליו רק דבאפרש בלא"ה לק"מ דשם י"ל דקאי על עולות ושלמים דמשכחת לה שפיר באפריש והלא הקדמנו לעיל דעיקר קושי' אינה כ"א על קרא דאמר ולא אפרש (ובחטאת פשיטא דלא בעי' אמר כ"א בנדרים ונדבות) ושם שפיר משכחת לה שלא עשה תשובה ויעויין היטב בפ' ויצא בדברינו ותבא על המכוון היטב:

רק דע"ז נמי קשה דבקרא דמוצא שפתיך תשמור כתיב שם ועשית כאשר נדרת כו' דרשינן מיניה ועשית מלמד שהב"ד כופין אותו והקשו בתוס' שם הא דתנן חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותם חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם ה"ד אי מקמי' דאתי לידי ב"ת עולות ושלמים נמי אין ממשכנין אי לאחר שעבר ב"ת חטאת ואשמות נמי ממשכנין כו' הרי משמעות התוס' דבחטאת ואשמות ממשכנין אחר שעבר ב"ת וכן נראין דברי הגאון ח"ץ ז"ל הבאתיו בפ' הנ"ל וצ"ל דס"ל לתוס' דקרא דועשית קאי על כל הקרבנות דכתיבי בקראי א"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתי' מי מצינן למימר דהאי קרא לה' אלהיך מרבי חטאת ואשמות באופן דלא עשה תשובה ז"א דא"כ יקשה קושי' תוס' במס' בבא בתרא אמאי אמרי' דכופין אותו הא קיי"ל במתנה לא מהני אונס ותירצו דגם הכא הוי כמכר דניחא דתהוי לי' כפרה יע"ש ומהכרח לפר דבריהם דהלא חזי' דאינו חפץ בקרבן להתכפר וצ"ל דחס על ממונו יעויין בזה ולפ"ז אם נאמר דלא עשה תשובה ביה"כ מיירי בחטאת ואשמות דעובר ב"ת קשיא א"כ איך כתיב בי' ועשית שכופין אותו להביא החטאת אחר שעבר ב"ת הא הוי כאנסוהו ונתן וא"ל דניחא דתהוי לי כפרה ז"א דהא חזינן דלא חפץ בקרבן וא"ל כסברת הנ"ל דחס על ממונו ז"א דהלא הי' לזה כפרה ביה"כ אף בלי קרבן וחסרון ממונו אם הי' מתחרט ואפ"ה לא הי' חושש א"כ עינינו רואות דבודאי לא ניחא לי' דתהוי כפרה והוה ממש כאנסו ונתן כנ"ל בקושי' תו' אבל גם זה יש ליישב דיש מקום לומר דהאי קר דלה' אלהיך הוה מוקמי' על עולות ושלמי' ובדאפרש כו' והאי קרא דדרש ידרשנו הוי מרבי' חטאת ואשמות באמר ולא אפרש ולא עשה תשובה ובאמת אינם כופין בחטאת ואשמות. אך אי' שם בגמ' דכתיב בהאי קרא כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ודרשי' מעמך פרט ליורש וכתבו התוס' למ"ד שעבודא דאורייתא משכחת לה ביורש גם בדלא אפרש אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ע"כ לא משכחת לה כ"א בשהפריש אביו הקרבן כו' יעש"ה א"כ למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ע"כ קרא דדרש ידרשנו מיירי מאפרש וע"כ לא מרבי חטאת ואשמות בדלא עשה תשובה כי בשהפריש כבר התחרט כנ"ל וע"כ דמקרא השני דמוצא שפתיך דמיירי מאמר ולא אפריש מרבי' חטאת ואשמות שפיר כשלא עשה תשובה וכנ"ל וזה אי אפשר כמ"ש דא"כ איך נאמר עליו ועשית שכופין אותו הלא לא ניחא לי' בקרבן והוה כאנסוהו ונתן כמש"ל ובזה נבוא תוך העיר לפתוח שער לסיים המאמר הנ"ל דהנה קושי' הנ"ל דמנא ידעי' אם נטרפה אחר ההקדש לק"מ כ"א לשיטת הרשב"א דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא דלשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ד לקולא מדאורייתא לק"מ די"ל דהכי פירושו דהגמ' דמנחות דאי הוי כתיב חד קרא ה"א אם ידעינן בודאי דנטרפה ולבסוף הקדישה כגון ביותרת וכדומה כאשר הארכתי בפ' נח הוא דאסורה אבל אם לא נודע לנו בודאי שנטרפה קודם ההקדש אזי היא מותרת מחמת הספק שמא נטרפה אח"ז וספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא קמ"ל קרא דאף בספק אקדשה ולבסוף נטרפה אסורה אבל לשיטת הרשב"א דה"ד לחומרא מדאורייתא קשה שפיר דספיקא לא איצטרך קרא למעט כי בלא"ה יהי' ס"ד לחומרא. ולפ"ז מיושב היטב כל דברי המאמר דאחר שמוכח מדברות הראשונות דס"ל לרב אסי ס"ד לחומרא מדאורייתא א"כ קשה קושי' הנ"ל מנא ידעינן אקדשה ולבסוף נטרפה כיון דהוה טריפה שבסתר וא"ל דמרבינן ספק ז"א דהלא ס"ד לחומרא אפי' מדאורייתא ובהכרח לומר דמשכחת לה ששהתה יב"ח קשה א"כ קרא ל"ל דאין קרבן נפסל אחר שעבר ב"ת תיפוק לי' מהכא דאי נפסל הקרבן עדיין מן הבקר על אקדשה ולבסוף נטרפה ל"ל כנ"ל וא"ל דמשכחת לה בהקדיש תוך ח' ימים ז"א לשיטת הרמב"ם כנ"ל וא"ל שהקדיש פרה מעוברת עדיין קשה לר"א כנ"ל דס"ל וולד שלמים לא יקרב שלמים ואף דלא ס"ל שנה בלא רגלים מ"מ הוה ג' רגלים דא"ל בשנה מעוברת להפוסקים דבעי' גם לענין חיות יג"ח וא"ל כר' שמעי' דהלא הוכחנו דר"א כאחרי' ס"ל. וא"ל דס"ל כר"ש דבעי' ג' רגלים כסדרן דוקא קשה א"כ ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר אחטאת ואשמות תיפוק לי' דלא יהי' משכחת לר"א בב"ת דהא גם באשם ס"ל דאם נזבחו שלא לשמן פסול. ובהכרח לומר דמיירי שלא עשה תשובה והיינו בדלא פרש קשה כיון דמוכח דקרא דכי דרש ידרשנו מיירי מאפרש ולא אקרב מדמעטינן יורש למ"ד שעבודא לאו דאורייתא א"כ ע"כ קרא דמוצא שפתיך קאי על לא אפריש ושם לא מצי לומר דמרבי' חטאת ואשמות כשלא עשה תשובה דא"כ איך נאמר עלי' ועשית שכופין אותו כנ"ל לכך סמכוהו רבנן ואמרו דאמר רב אסי אע"פ שלא הפרישה מחיים דס"ל שעבודא דאורייתא וא"כ שפיר י"ל דקרא דכי דרש ידרשנו מיירי מלא אפרש ואף דכתיב ביה מעמך פרט ליורש מ"מ משכחת לה גם בשלא הפריש דהלא שעבודא דאורייתא ושפיר י"ל דזה מרבי חטאת ואשמות בשלא עשה תשובה וקרא דמוצא שפתיך לא מרבי' כ"א עולות ושלמים ועלי' קאי קרא דועשית שכופין ולא על חטאת ואשמות ואתיא הכל על הנכון. ואתה המעיין הסברות הישרות תקבל והמותר לא כתבתי כ"א לרוות צמאים החושקים לשמוע דבר דבר לקשור חבל בחבל נימא בנעימה ויעויין היטב בכל המקומות אשר הבאתי לעיל כ"א על מקומו ואז יבא על המכוון וק"ל

גרסינן במס' כתובות ריש פ' אלו נערות. אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו כו' נערה אין קטנה לא אמר ר"י אמר רב ר"מ היא דתני' כו' שוב פריך והני בני קנסא נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו וכו' יעש"ה בגמ' ויש לדקדק למה לא פריך בל"ז על המשנה והני בני קנסי כו' ותו יש לדקדק על הלשון והני ועל הלשון כאן דדייק המקשן