מאורי אש פו

ספק תחתיו ספק או תחתיו ואסורה א"נ באשת ישראל וכגון שקיבל בה אביה קידושי' פחותה מבת שלש ושנים ויום א' דליכא ספק לאו תחתיו דבפחותה מבת ג' בתולי' חוזרים כו' ולפ"ז עדיין קשה על התורה דהורה לנו איסור מחז"ג בטוען כ"כ כו' קשה איך נאסרה עליו הא הוי ס"ס כפירכת הש"ס וא"ל דמיירי מאשת כהן א"כ לא הוצרך הכתוב לאוסרה עליו מטעם מחז"ג דהלא בלא"ה אסורה לו מטעם גרושה לכהן ובהכרח לפרש דמיירי מכה"ג שקיבל בה אביה קידושי' בפחותה מבת שלש שנים ויום א'. קשה במאי קידשה אי בביאה הא פחותה מבת ג' שנים אין לה קידושי ביאה כנ"ל. וא"ל בשטר ז"א דג"כ לא שייך גבי קטנה כדאי' בתוס' בגיטין בפ' האומר דבפחותה משתגיע לעונת הפעוטות אינה מגורשת מטעם דנותן בידה בעינן וזו אין לה יד כדאי' שם בגמ' א"כ ה"ה דאינה מקודשת דהא עיקר קידושי שטר ילפינן מויצאה והיתה ומסתמא אמרי' ביה דומי' דיציאה דאין קטנה מגורשת ה"ה דאינה מקודשת ועכ"ל דאינה מקודשת כ"א בכסף וא"כ א"צ קרא דאשה מקודשת בכסף עכ"ל בעפ"י ז"ל בההקדמה שלו בפתיחה. וכבר הערנו מזה לעיל בפ' וירא והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל דקידושי כסף הם מד"ס. ואף אם ילפינן מויצאה חנם מ"מ הוה רק אסמכתא דנפיק מן יו"ד דאין כסף ע"ש בנ"כ) א"כ לא משכחת לה כ"א כשקידשה בשטר ויש לנו דברים ארוכים בזה דלשיטת רב אסי בודאי קשה קושי' בעפ"י ל"ל קרא אקידושי כסף תיפוק ליה מהתם כנ"ל וברצות ה' נבאר הדברים במקום אחר וכאן עת לקצר כי בלא"ה הדברים ארוכים להמעיין ובהיות ההכרח לומר דקרא מיירי כגון שקידשה בשטר קשה קושי' בעפ"י שזכרנו דהא שטר אינה קונה בה פחותה משהגיעה לעונת הפעוטו' ובהכרח לומר דלמדין שטר מג"ש דקיחה קיחה דנקנית אף בפחות מש"פ ודלא כהתנא דיליף מקיחה קיחה רק קידושי כסף הרי יש לרב אסי הוכחה גדולה דמוקמי' ג"ש דקיחה קיחה על קידושי שטר והיינו דשייך אף בקטנה כנ"ל המקובץ מפלפול שלנו יהי' הכרעה בדעת מכרעת לדברי הרשב"א ז"ל דהא דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא ודלא כדעת הרמב"ם שהוא דקיי"ל ס"ד לחומרא היינו רק מדרבנן. דאל"כ הדרא קושי' לדוכתין מנ"ל לר"א דכי יקח קאי אשטר ולומר דקטנה מקודשת וא"ל מכח הוכחה הנ"ל קשה א"כ גם אם נאמר דמקודשת אף בפחותה משתגיע לעונת הפעוטות בשטר עדיין קשה קושי' הירושלמי הנ"ל איך משכחת לה מחז"ג וא"ל בטוען פ"פ מצאתי וכגון שנתקדשה בפחותה מבת ג' שנים וי"א א"כ עדיין קשה היאך כתבו לנו התורה בכה"ג דהוכרח לגרשה הא איכא עכ"פ חד ספק אונס ספק רצון ומדאורייתא גם חד ספק לקולא לדעת הר"מ ז"ל וא"ל דמיירי באשת כהן ובפחותה מבת ג' שנים וי"א דליכא אפי' חד ספק ז"א דא"כ עדיין למה הוצרך הכתוב לאוסרה משום מחז"ג תיפוק ליה דגרושה אסורה לכהן אע"כ מוכרח דבחד ספק נמי מדאורייתא לחומרא והשתא כיון שזכינו לדין דע"כ ס"ל לרב אסי דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא א"כ יהיה סוער' איזה קושי' אחרינא על רב אסי וע"ז עיינו חכמים ואשכחן הלכה זו דשעבודא דאורייתא ובו יסתלק קושיא ההיא וישלים בזה כל דברי המאמר וטרם בואי העי"ר להעיר קושי' אחת הלא היה כתובה על הספר בפ' ויצא בחידושינו והוא שראיתי מקשים לר' שמעון דס"ל ריש מס' ר"ה דאינו עובר בבל תאחר כ"א בשלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחילה. א"כ ל"ל קרא במס' כריתות דף כ"ו דאין יה"כ מכפר על חייבי חטאת ואשמות וודאי' תיפוק ליה בלא"ה מדכתב רחמנא דעובר ב"ת בחטאת ואשמות וקשי' איך משכחת לה בבל תאחר בשלש רגלים כסדרן הא קודם סוכות הוי יה"כ וכפר עלי' אעכ"ל בהכרח דאין יה"כ מכפר וקשה קרא דמס' כריתות שם ל"ל וכבר הראיתי כמה פנים ליישב קושי' ודרך דרוש יש ליישב קושי' זו דהנה שם בכריתות אסיק דחייבי אשמות תלוין שעבר עליהם יוה"כ מכפר ופריך אלא מעתה ספק יולדות שעבר עליה יה"כ תהי' יה"כ מכפר ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם יע"ש. פי' דאין יה"כ מכפר כ"א מה שבא על החטא יעש"ה ואי' ריש מס' זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מחטאת ואשם לר"א יע"ש ושם דף ו' ע"א אבעי להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו אמר ר' שישא ברי' דר' אידא מסתברא דלא כיפרו דאי כיפרו שני למה באה ואלא מאי לא כיפרו למה קרב כו' ויע"ש בתוספות ובחידושי זקיני הגאון בפנים מאירות על מס' זו. ולפ"ז מיושב היטיב קושי' הנ"ל די"ל דאיצטרך קרא דאין יה"כ מכפר על חייבי חטאת ואשמות ודאי' דבלאו קרא ה"א דיה"כ מכפר וא"ל איך משכחת לה בחטאת ואשמות לגבי בל תאחר י"ל דהכי משכחת לה כגון שכבר קרב חטאתו ואשמו רק שהי' שלא לשמו והוה מקום עכ"פ לטעות דכיפרו הראשוני'. ועכשיו הוא מחויב להביא חטאת ואשם אחר ובאותו קרבן השני שפיר אמר רחמנא דעובר ב"ת מאי אמרת הא כיפר עליו יה"כ ז"א דהא זה קרבן שני לא בא שוב על החטא כיון דכבר נתכפר בראשון דקיימי' השתא דכיפרו א"כ אין יה"כ מכפר כלל על קרבן כזה דלכל חטאתם אמר רחמנא דוקא קרבן הבא על החטא. אבל באותן חטאת ואשמות הבאים על חטא עדיין ה"א דיה"כ מכפר עליהן קמ"ל ומיושב קושי' הנ"ל רק דזה טעות דהא קיימי' חוץ בחטאת שקרב שלא לשמו דלא כשירי' כלל א"כ עדיין הדרא קושי' לדוכתין היכא משכחת לה לענין ב"ת גבי חטאת. אך די"ל משכחת לה באשם דלת"ק שפיר כשירי' ובאמת מקרא דב"ת אנו דרשינן חטאת ואשמות מחד קרא והיינו במסקנא דתרווייהו שוין משא"כ לפי ה"א דיה"כ מכפר עליהם וע"כ קר דב"ת לא משכחת לה כ"א בכה"ג דכבר קרב הראשון ונתכשר רק שמחויב להביא השני שלא לכפר כלל כנ"ל באותו ה"א הוה בהכרח לומר דקרא לא קאי כ"א אאשם אבל בחטאת לא משכחת לה מאחר שהראשון פסול הרי בא השני על החטא וכיפר יה"כ וכדי לבוא לתכלית המבוקש נשי' מצוד' לבוא העי"ר קושי' אחת אשר זכרנו ממנה בפ' נח נאמרה ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה דאי' במס' מנחות דף ה' ע"ב מן הבקר להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה. ומסקינן מה לב"מ שמומו ניכר תאמר בטריפה שאינה ניכרת ופי' בתו' כגון טריפה שבבני מעים יעש"ה שוב פרכי' שם בגמ' וטריפה מהכא נפקי' מהתם נפקי' מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה ומשני דהתם ה"א דוקא וטרפה ולבסוף הקדישה דבעידנא דאקדשה לא הוה חזי' אבל אקדשה ולבסוף נטרפה אימא לא צריכא כו' יע"ש והקשה בספר א' הלא מסקי' דקרא מרבה טריפה שאינה ניכרת כ"א אחר שחיטה בבני מעי' א"כ מי מצי ידעינן לה אם נטרפה קודם ההקדש או אח"כ ותירץ דמשכחת לה דידעי' אקדשה ולבסוף נטרפה כגון שאקדשה ושהתה י"ב חודש וקיי"ל דטריפה אינה חי' ולפ"ז קשה ל"ל קרא והי' בך חטא ולא בקרבניך חטא או שארי דרשות דלמדין מנייהו דאחר שעבר ב"ת אין הקרבן נפסל תיפוק לי' דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא איך יודעי' לה באקדשה ולבסוף נטרפה וא"ל ששהתה יב"ח קשה א"כ נפסל הקרבן דעבר עליה בבל תאחר יע"ש הדק היטב בדבריו כי קצרתי בלשונו

והנה לכאורה יש לה"ר לשיטת הת"ח ואפי' רברבי' הביאו דודי זקיני הגאון האמתי הש"כ ז"ל בי"ד סי' נ"ז דהא דאמרי' טריפה אינה חי' יב"ח אינה כ"א בשנה פשוטה אבל בשנה מעוברת צריכה יג"ח יע"ש והפר"ח חולק בזה ומקדם צריכין אנו לברר שיטת הגמ' דר"ה דף ו' ע"ב דאמרי' שם כיון שעבר שנה אף בלא רגלים עובר בב"ת ופריך בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא רגלי' היכא משכחת לה הניחא למאן דס"ל כסדרן ופרש"י וס"ל כוותי' בחדא ופליג עלה בחדא כלומר ר"ש דס"ל כסדרן בהא ס"ל כוותיה אבל בגוף הדין דשנה בלא רגלים פליג עלי' וס"ל דאינו עובר בב"ת דשמעי' לי' לר"ש דאמר לעיל רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמים ה' ואי אמרת דשנה בלא רגלים עובר ד' וה' היכא מ"ל כו' ומשני דלרבי דס"ל בחודש העיבור שייך החודש למשכיר משכחת בשנה מעוברת כו' ומשני משכחת לה כדר' שמעי' דאמר ר' שמעי' עצרת פעמים ד' פעמים ה' פעמים ו' כו' ומאן תנא דפליגי על ר"ש אחרים הם דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים עכ"ל הגמ' א"כ נברר קושית המחבר הנ"ל דהא לק"מ אי הקרבן נפסל איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה דהא מנא ידעי' ואי בעובר יב"ח נפסל הקרבן י"ל דהא לענין ב"ת מונין מיום שנראה להרצאה כדאי' בשמעתין וכן איתא להדיא בעירוכין די"ח ע"ב ד"ה שנתו כו' א"כ משכחת לה כגון שהקדישה קודם ח' ימים דאז מלו יב"ח ולא מטו שנה. רק דעדיין קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאסור להקדיש מחוסר זמן א"כ אינו רשאי להקדיש תוך שמונה ימים ויע"ש בכ"מ ולח"מ היטב איברא נראה דעדיין משכחת לה באופן שקידש בהמה מעוברת וילדה לו וולד דבאותו וולד שפיר משכחת לה דנודע שלא היתה טריפה בבטן אמה כשהקדישה ששהתה אחר הלידה יב"ח וב"ת לא מלו כ"א אחר יב"ח מיום שנראה להרצאה כנ"ל. אך עדיין קשה לר"א דאומר ולד שלמים לא יקרב שלמים בתמורה פ"ג דף י"ח ע"א הדרא