מאורי אש פה

בשוה כסף לא יצוייר פלוגתא דב"ש וב"ה כ"א שיהי' מקולי ב"ה וחומרא ב"ש דהשתא א"ל דמשכחת לה באופן הראשון שזכרנו כיון דגבי ארוסה ליתא להחזקה ומההכרח לומר דכי אתשול פלוגתי' דב"ש וב"ה בש"כ אתשול בכה"ג כגון ששלח שלוחו לקדש וקידשה בש"פ דאז הוי שפיר מקונח ב"ש דא"צ גט ממנו מאחר דע"י שליח לא תפסי כלל הקידושין כסברת בעל משנה למלך ולב"ה הוי קידושי ודאי וצריכה ממנו גט הרי זכינו לדון דנפשוט שני הספקים הנ"ל שפיר לחלק בין א"א לארוסה וגם דקדושי ספק גבי שליח לא תפסי כלל (וכל זה לא נאמר כ"א לחידוד הלכה אבל בענין השני ספיקות הדין דין אמת להחמיר. כי תרי קולות מח"ד לא משתמעין וישמע חכם כו'). והשתא נבוא למצוא פתח להתיר קצת דברי המאמר אשר בו התחלנו דהנה הר"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל הרבו להקשו' במתני' דסידר מקודם שטר ואח"כ ביאה. ובגמ' ילפינן לה' מקראי ונלמוד ביאה מקודם שטר דהיינו ובעלה זה ביאה ומהיקשא ויצאה והיתה גמרינן שטר א"כ ה"ל להתנא לסדר עכ"פ כסדר הנכתב בתורה דהיינו מקודם כסף דיליף מכי יקח ואח"ז ביאה דילפי' מובעלה ואח"ז שטר דילפי' מויצאה והיתה. ותירץ הר"ן ז"ל משום דאמרי' בגמ' דאסור לקדש לכתחילה בביאה בשביל זה תני ביאה לבסוף יע"ש וקשיא לי לשיטת המרדכי הובא בב"ש דאסור לקדש לכתחילה במטבע יע"ש א"כ הדרא קושי' הגאונים לדוכתי' למה הקדים התנא שטר לביאה וא"ל משום דאסור לקדש לכתחילה בביאה יקשה א"כ הוה ליה לאקדומי' ג"כ לכסף דגם בו אסור לכתחילה כדעת המרדכי וסתם כסף פי' המפרשי' דהיינו מטבע אך נ"ל אף דסתם כסף היינו מטבע מ"מ הך בכסף דתני במשנתינו סמיך אפרושי דקא מפרש לה בש"א בדינר וש"ד ובה"א בפרוטה וש"פ הרי גם שוה כסף בכלל זה וכיון דנכלל בכלל כסף גם מאי דמקדשי' בו לכתחילה דהיינו שוה כסף שפיר אקדמוהו כאשר סידרם במקראי ולפי הדברים הללו ישאר קושי' בעפ"י שזכרנו איך אשכחן גבי שוה כסף מקולא ב"ש וחומרא ב"ה וא"ל כמ"ש במסקנא דילן לעיל בסמוך דהיינו ע"י שליח ע"פ סברת בעמ"ל דקידושי ספק ע"י שליח אינם חלין כלל. ז"א דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה הקדים כסף לשטר הלא גם בו אסור לקדש לכתחילה דסתם כסף היינו מטבע וא"ל דסמיך אשוה כסף דב"ש וב"ה ז"א דהא סלקינן מיניה דהאי ש"כ דב"ש וב"ה לא מתשול כ"א ע"י שליח א"כ גם בו אסור לקדש ע"י שליח כדאי' ריש פ"ב דאסור לקדש לכתחילה ע"י שליח ובהיות כן הוה ליה להקדים ביאה לשטר או להקדים שטר לכסף ממ"נ כמה שהוכחנו (וגם אם נפרי' דהקדי' כסף ברישיה משום שוה כסף דמותר לקדש בו לכתחילה ומשמעותו דבכסף סובל גם ש"כ א"כ מוכרחים אנו לפרש דמיירי כשקידשה בעצמו דאי ע"י שליח שוב אסור לקדש בו לכתחילה וכיון דמיירי בקידושי' ע"י עצמו איך שייך עלה למיתני בכסף דתנינן בש"א בשוה דינר ובה"א בש"פ הלא בכה"ג אין שום נפקותא בין ב"ש לב"ה דעקר פלוגתייהו לא מתשל כ"א ע"י שליח איך יהיה קאי הפירוש על כסף דמתני' דתנינא ברישא) אך ורק לשיטת רב אסי במכילתן יהיה לנו דרך ישר אשר בלא"ה יסולק ויוסר לדידי' קושי' הר"ן והרשב"א והריטב"א שזכרנו אחר שנקדם מה שכתבו התוס' בשמעתין ד"ה כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית כו' וא"ת איפכא הול"ל כשם שאין קרקע נקנית פחות מש"פ כך אין אשה כו' מאחר דילפינן אשה משדה ושמא י"ל דלית לי' ג"ש דקיחה קיחה אלא נפק ליה מן ויצאה חנם יעש"ה ולכאורה איכא למידק בתירץ תו' הזה חדא דלעיל פריך מ"ש הכא דתני האשה נקנית ומשני איידי דקבעי למיתני כסף וכסף מנ"ל גמיר קיחה משדה עפרון וקיחה אקרי קנין כו' א"כ לרב אסי דלא גמיר כלל מקיחה קיחה א"כ מ"ש הכא דתני האשה נקנית וליתני מתקדשת כפירכת הש"ס ותו יש לעיין מתוס' דיבמות דף נ"ה ע"ב דילפינן שם אשה לבעלה בהעראה מנין אתי' קיחה קיחה מעריות כו' והקשה שם התו' א"כ ל"ל ובעלה תיתי הכל מג"ש דעריות ותירצו דאי לאו ובעלה לא הוה דרשינן מג"ש דקיחה למילף משדה עפרון לענין כסף אלא הוה מוקמי' רק על ביאה דטפי עדיף למילף קנין אשה מקנין אשה יעש"ה א"כ אחר שרב אסי לא ס"ל ג"ש דקיחה על קידושי כסף ע"כ דלא מוקי להג"ש כ"א על העראה א"כ ובעלה ל"ל כקושי' התו' שזכרנו (ואולי לזה י"ל השני תירוצים שבתוס' כאן קיימו בשיטת השני תירוצים שבתוס' ביבמות שם) אך יש מקום לומר דבאמת אף שר"א לא דרש כסף מקיחה קיחה מ"מ דריש להאי ג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון לענין שטר וכמו שכתבו התוס' לעיל דף ג' דאיכא למילף שטר בג"ש דקיחה קיחה יע"ש (וכתב מהרש"א ז"ל דבאמת היקשא דויצאה והיתה אינו מיותר דאיצטרך אשארי דרשות והא דילפי' בש"ס שטר מויצאה והיתה ולא יליף בג"ש דקיחה משום מאחר ששטר הוה בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה יע"ש ומההכרח ליתן פירוש לדברי מוהרש"א דאיך ילפי' מויצאה והיתה הלא עדיין איכא למימר בפחות מש"פ לא מקני' נפשה וצ"ל משום דמקשי' ליציאה דמקרי הוי' בזה ויעויין בריא"ז סביב האלפסי הגדולים דפוס אמשטרדם) ואי' במס' גיטין בתוספות דקטנה פחות משהגיע לעונת הפעוטות אינה יכולה להתגרש מאחר דאין לה יד כדאי' שם בגמ' פ' האומר א"כ ה"ה דאינה יכולה להתקדש ג"כ פחות משהגיע' לעונות הפעוטו' דהא כיון דהוי' גופי' אנו ילפינן מיציאה מויצאה והיתה אמרי' דומי' דיציאה יע"ש א"כ י"ל דאיצטרך לר"א הג"ש להורות דאף בפחות משתגיע לעונת הפעוט' יכולה להתקדש בשטר דאי הוי ילפי' מויצאה והיתה ה"א דומי' דיציאה דאין קטנה יכולה להתקדש כנ"ל. ולפ"ז כיון דלר"א ילפי' כסף מויצאה חנם ושטר מכי יקח וביאה מובעלה ליתא להתחלת קושי' הגאונים דסידר לנו רבינו הקדוש בכסף ושטר וביאה ממש כסדר שהם כתובים בתורה זה אחר זה. ועתה נתעורר הדברים ויתיישב שני דברות הראשונים דבל"ז לא הוה יכול לומר הך דינא דרב אסי דקשים לעולם יותר מדור המבול הוי קשה תינח קידושין אבל גיטין ליכא כ"א לאו דגרושה כקושי' התו' דף ו' וא"ל דיגיע מזה איסור א"א בפשטה ידה וקיבלה קשיא הלא גם אם תהיה בחזקת שאינה מגורשת צריכה גט משני כדין א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר אפי' שלא בפני בעלה לשיטת הרמב"ן ז"ל וא"ל דיגיע מזה איסור סקילה גבי ארוסה דל"ש הך חזקה דאינה מעיזה קשה א"כ הדרי' קושי' בעפ"י לדוכתי' גבי שוה כסף במתני' מאי קולא ב"ש וחומרא ב"ה איכא הכא דהא גבי ארוסה ליתא כלל להחזקה וא"ל דמשכחת לה בכה"ג דנתקדשה ע"י שליח וכסברת הגאון בעמ"ל ז"ל א"כ הדרא קושי' הר"ן לדוכתיה למה איחר ביאה לבסוף וא"ל משום דאסור לקדש בו לכתחילה קשה ה"ל להקדים שטר גם לכסף דאסור לקדש לכתחילה במטבע וגם ע"י שליח כנ"ל ובכדי ליישב קושי' זו הקדימו ואמרי מתחילה בדיוק גדול הכ"י אמר ר"א כשם שאין אשה נקנית. בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית וקשה למה אמר בלשון זה איפכא ה"ל למימר כקושי' תו' וצ"ל דלא דריש כסף מקיחה קיחה וקשה למאי מוקי לה וכנ"ל וצ"ל דמוקי לכי יקח אקדושי שטר א"כ בלא"ה מסודר שפיר במשנה שטר קודם לביאה כסידורו בקרא ושייך שפיר מימרא אחרינא דרב אסי דקשי' לעולם יותר מדור המבול מטעם דשמא יבוא לידי איסור סקילה דארוסה שפשטה ידה דלא שייך גבי החזקה וקושי' בעפ"י מיושב כמ"ש ואין מן הצורך לכפול הדברים והפוך בה וק"ל

אולם עדיין יש לנו להעיר לפי דברינו דר' אסי לא מוקי ג"ש דקיחה קיחה אכסף אלא אשטר ואיך פליג על התנא דמייתי לעיל דף ד' ע"ב על קידושי כסף והלא ר"א אמורא הוא רק נראה דר"א סתמא אחרינא אשכח אשר יהיה מוכח מיניה ע"כ דקטנה אף פחות משתגיע לעונת הפעוטות מתקדש' וקשה תיתי מיציאה דלא שייך בקטנה אע"כ יהי' מוכח דיליף ג"כ מג"ש דקיחה שטר דהנה הגאון בעפ"י ז"ל בהקדמתו לסדר נשים כתב לדקדק על סידור רבינו הקדוש מס' קידושין אחר מס' גיטין והביא שם המשנה דשלהי מס' גיטין בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה וב"ה סברי אף בהקדיחה תבשילו דילפינן מדבר יעש"ה והביאו שם בתוס' להקשות משם הירושלמי לב"ש איך משכחת לה מחזיר גרושתו דהלא היא אסורה לבעל ולבועל בלא"ה כדין סוטה וקיימינן דלא נתגרשה אלא בשביל ערות דבר לב"ש כו' יעש"ה וכן קשה לב"ה למה לי דבר תיפק לי' מדכתב רחמנא במחזיר גרושתו לא ישוב לקחתה כו' ועיין עליו ותירץ בעפ"י דמשכחת לה מחז"ג בכה"ג כגון שטען פ"פ מצאתי ואיתא במס' כתובות דף ט' ע"א א"ר אלעזר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו יע"ש א"כ הוכרח הראשון לגרשה ואח"ז ניסת לאחר ומצא לה בתולים ואגלי מלתא למפרע דהראשון לא היה בקי בהטי' קדמייתי' עובדא ריש פ"ק דכתובות וה"א שפיר אחר שמת השני מותרת לחזור להראשון כיון דלא הי' סוטה מעולם קמ"ל קרא דאפ"ה אסורה לחזור לו מטעם מחז"ג

רק דבגמ' שם פרכינן אהא דר"א ואמאי הא ס"ס הוא ספק תחתיו ספק לאו תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומשני לא צריכא כגון באשת כהן דאף באונס אסורה לו וליכא כ"א חד