מאורי אש פד

כא'. ותו יש לדקדק דבשני דינים האחרונים אמרו סתם א"ר אסי ובדין הראשון דייקו ואמרו הכי אמר ר"א ומאחר שעלתה בידי בעזה"י דרך פלפול אמיתי אמרתי לכתוב הסברות והם עד לעצמם ואח"ז יש ברירה לכוון הדברים בריש מנחת המאמר ובזה הסיגנון דבל"ז הוה מקום להוכיח שאינם קשי' לעולם יותר מדור המבול רק אחר שדייקי ואמרי הכי אמר ר"א כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כו' שוב שייך שפיר הך מימרא דרב אסי דקשי' לעולם יותר מדור המבול. רק גם ע"ז יהי' סוערה איזה קושי' חזקה אשר בגלל זה עיינו רבנן בשמעתי' עוד ואשכחו מרגניתא דרב אסי אמר שעבודא הוה דאורייתא ובזה יסיר התלונה מעל דברות ומימרות הראשונות. וזה החל בעזר שוכן מעונות. אשר יאמר כי הוא זה

הגאון מוהר"ר משה ן' חביב בעל גט פשוט. נסתפק בספרו עזרת נשים ס"א ס"ק ה' וז"ל ומיהו יש להסתפק בארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין בפני הארוס שלה אי אמרינן גם בכה"ג חזקה אין אשה מעיז פנים כו' וגם הגאון בעל משנה למלך ז"ל מביאו בפ"ד מה"א הלכה י"ג ומסיים ודע שכתב מוהר"ר דוד עראמה בביאורו בפירקן וזה"ל ולכאורה הי' נראה לחלק ג"כ בין ארוסה לנשואה דכיון שעדיין אין לה חיבה אין החזקה גדולה כ"כ כו' יעש"ה דהיינו שמוהר"ם נ"ח מסתפק היכא שאביה קיבל את קידושי' די"ל דוקא היכא דקיבלה בעצמה הקידושין ממנו הוא דאינה מעיזה כו' אבל הרב מוהר"דע נסתפק גם אי קיבלה בעצמה קידושי' אם שייך החזקה דאינה מעיזה או לאו מחמת דאין לה עדיין חיבה כנ"ל יעש"ה בדברי הגאונים ז"ל. ומי אנכי הפעוט להכריע נגד הני אריוותא. ובפרט בדבר הנוגע לדינא. רק כי לא באתי ח"ו להכריע לדינא. כ"א להעלות מיני' מרגגיתא ליישב דברי המאמר הנזכר דהנה לכאורה יש מקום לפשוט את ספיקות מוהר"דע ולהחמיר דאין חילוק בין ארוסה לנשואה בתרוויהו אמרי' חזקה דאינה מעיזה את פני' אף בפני הארוס ובאמת הכריע הגאון הנ"ל להחמיר מסברא דנפשי' יעש"ה. דהנה יעויין במכילתין דף י"ב ע"א אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חוששין שמא שוה פרוטה במדי כו' יעש"ה והנה הקשו התוס' במתני' למה תנינן הך פלוגתי' דב"ש וב"ה לענין דינר ופרוטה במס' עדיות לענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה הא אשכחן לה מחומרא ב"ש וקולא ב"ה באופן שקידשה אחד בפרוטה ובא אחר וקידשה בדינר ומת אח"כ הראשון נמצא לב"ש צריכא גט משני דהא קידושי ראשון לא חלו כלל ולב"ה דשפיר חלין קידושי הראשונה ממילא לא חלו כלל קידושי' השני' וא"צ גט משני ותירצו התוס' דעיקר פלוגתא דב"ש וב"ה לא אתשול בשנים שקידשו אלא בחד כגון שקידשה אחד בפרוטה דאז הוי מקולי ב"ש דא"צ ממנו גט ולב"ה הרי היא מקודשת יע"ש והקשה הגאון בעפ"י ז"ל תינח לענין דינר ופרוטה אבל בשוה דינר וש"פ ע"כ מתשול בתרי ובאופן שיהי' מקולי ב"ה וחומרי ב"ש כמה שזכרנו וא"כ עדיין תקשה קושי' התוס' למה תני פלוגתי' דב"ש וב"ה לענין שוה כסף במס' עדיות גבי קולא ב"ש וחומרא ב"ה דליכא למימר דמתשול פלוגתייהו רק גבי חד כגון שקידשה אחד בש"פ דלב"ש ל"צ גט ממנו ולב"ה צריכה ממנו גט ז"א דהלא גם לב"ש צריכה ממנו גט מספק עכ"פ דניחוש שמא שוה דינר במדי דהא שמואל נמי גוזמא קאמר אע"פ שעומד כור תמרים בדינר כו' וכיון דלגבי חד אין שום נ"מ לב"ש ולב"ה דגם בש"פ צריכה גט אפי' לב"ש א"כ מאי בנייהו בענין שוה כסף ועכ"ל דפלוגתייהו בתרי כגון שקידשה אחד בש"פ ובא אחד וקידשה בש"ד דלב"ש צריכה גט משני דשפיר תפסי קידושי שני כיון דקידושי הראשון לא הוי קידושי ודאי דדלמא לא:

הי' שוה דינר במדי אבל לב"ה כיון שהי' ש"פ במקומה הוי קידושי הראשין קידושין ודאי וא"צ גט משני הרי בהכרח דגבי ש"כ אתשול פלוגתייהו בנדון זה שהוא מחומרא ב"ש וקולא ב"ה ולמה תנהו במס' עדיות גבי קולא ב"ש וחומרא ב"ה יע"ש שהאריך בזה המחבר ז"ל בנותן טעם לשבח עיין עליו ולכאורה יש ליישב קושיא הנ"ל דהנה ראיתי להגאון בס' עזרת נשים בדיני' הנ"ל כ' הא דקיי"ל א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר וכן בארוסה צריכה גט משני היינו דוקא אם הי' קידושין הראשון קידושי ודאי בלי שום פקפוק אבל אם הי' בקידושין הראשוני' איזה דבר לפקפק בו אשר נוכל לומר דהיא סברה שלא יהי' חלין קידושין הראשוני' ולבעבור זה לא חששה לקבל קידושין מן השני אינה צריכה גט מן השני יעש"ה. ולפ"ד י"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה בשוה כסף לא מתשול רק באופן שיהיה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה באופן שהלך א' וקידשה בתמרה שהוא ש"פ. אח"ז בא השני וקידשה ג"כ בתמרה כמו הראשונה. ומת הראשון הרי לב"ש א"צ גט משני דממ"נ אם התמרה ש"ד במדי הוי קידושין הראשונים קידושי ודאי מטעם שתוכל להוליך לשם כאשר כתב הרמב"ם ז"ל וכן דקדק הטור ז"ל דאם שוה בודאי פרוטה במדי הוה קידושי ודאי ויעויין בלחם משנה פ"ד מה"א ה' י"ט ע"ש א"כ לא חלו כלל קידושי שניה ואם אינה ש"ד שם פשיטא דלא חלו קידושי שניה. וא"ל הלא אף אם ש"ד במדי וחלו קידושי ראשונה אעפ"כ צריכה גט מהשני מטעם ארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דצריכה ממנו גט ז"א דעכ"פ אין הקידושין הללו שוה דינר במקומה וי"ל שאיהי אינה חוששת בהני קידושין שסברה מאחר שאינה ש"ד במקומה לא חלו כלל אלו הקדושין. ואין לך פקפוק גדול מזה אשר בזה אמרו דא"צ גט מן השני וכמ"ש בעזרת נשים וע"ש בעיון היטיב אבל לב"ה דהוה קידושי הראשוני' קידושי ודאי דהא ש"פ במקומה א"כ הוית ארוסה שנתקדשה בקידושין גמורי' ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דצריכה גט מן השני ושפיר הוה מקולי ב"ש וחומרא ב"ה רק כל זה אם שייך גם גבי ארוסה הך דינא דפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר צריכה גט ממנו אבל אם נימא כסברת מהר"ד ערמ"ה דגבי ארוסה ליתא כלל להחזקה. וא"צ גט משני כלל א"כ הוה הדרא קושי' לדוכתי' דהלא גם לב"ה לא תהי' צריכה גט מהשני כנ"ל אעכ"ל דלא שני לן בין ארוסה לאשת איש בדין זה וב"כ וב"כ צריכה גט מן השני ולחומרא

איברא ראיתי להגאון בעל משנה למלך ז"ל בה"א פ"ז הלכה כ' כתב וז"ל. ונסתפקת באמר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה קידושי דרבנן או קידושי ספק מהו מי אמרי' דהוה מקודשת דרבנן או ספק מקודשת או דלמא דהוה שינוי בשליחות דמצי למימר המשלח אני לא עשיתך שליח אלא בקידושי ודאי מן התורה כו' ואף אם לא אמר המשלח הכי רק שאדרבה אומר שניחא ליה מ"מ אזלי' בתר אומדנא כו' יעש"ה ולפ"ז יש מקום לומר דגבי ארוסה לא שייך האי דינא דצריכה גט משני וכמ"ש מהרד"ע מאחר דליכא חיבה כ"כ מעיזה ודקא קשיא לן קושי' בעפ"י שזכרנו איך אשכחן מקולי ב"ש וחומרא ב"ה גבי שוה כסף י"ל דמשכחת לה בכה"ג שקידשה אחד ע"י שליח בש"פ וכסברת בעל משנה למלך ז"ל דהיכא דקידשה השילוח קידושי ספק לא חלו כלל הקידושין ואינם אפי' קידושי ספק א"כ לב"ש א"צ כלל גט ממנו אבל לב"ה כיון דש"פ במקומה הוי מקודשת ודאי וצריכה ממנו גט. וא"ל א"כ עכ"פ נפשוט בעיי' של משנה למלך בשליח שקידש קידושי ספק אין הקידושין חלין כלל מכח קושי' בעפ"י כנ"ל ז"א דעדיין יש לדחות ולומר דמשכחת באופן שכתבתי לעיל ושאין חילוק בין ארוסה לנשואה וזיל הכא קמדחי לה כו' (ויעויין שם במ"ל וי"ל כנ"ל דאם לא שייך בארוסה הך דינא דפשטה כו' אז שייך לומר שפיר דקידושי ספק של שליח לא חלו כלל ועיין היטיב שם והבינהו) אולם דעדיין יש מקום לפשוט שני ספיקות הנ"ל בחדא מחתא דהנה יעויין במכילתן דף ו' ע"א בתו' ד"ה לא יהי' לו עסק עמהם כו' והר"ע פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשה שלפעמים תהיה מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין וקשה תינח בקידושין בגירושין מאי בכך אם יסבור שאינה מגורשת ושמא איכא למיחש לכהן מיהו לשנא לא משמע הכי כו' ועוד דלקמן בפירקן משמע שהוא איסור א"א דאמר וקשים לעולם יותר מדור המבול ומיהו יש לומר דאיכא למיחוש אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר יעש"ה. והנה לפסק הרמב"ן והנמשכים אחריו ז"ל דאשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין אף שלא בפני בעלה מחמרי' וצריכה גט מן השני הוה הדרי קושי' תוס' לדוכתא מאי חשש א"א יש כאן דהלא אף דתפשוט ידה ותקבל קידושין מאח' עכ"פ תהיה צריכה ממנו גט ומה בכך שאח"ז תדור עם הראשון וא"ל אם יהי' כהן כנ"ל בדברי תו' וקשי' מאי אסור חמור של א"א יהי' מזה אך אם באנו לומר בארוסה ליתא להך חזקה דאין אשה מעיזה כסברת מהרד"ע מאחר דליכא חיבה כ"כ א"כ שפיר משכחת לה ג"כ באיסור חמור במי שאינו יודע בטיב גיטין כגון שידב' עם ארוסה מעסקי גיטין ותהיה מגורשת והוא יסבור שאינה מגורשת ובאם שתקבלה קידושין מאחר וידור עמה יגיע איסור ארוסה דבסקילה מזה דשפי' לפי סברתו דאינה מגורש' ידור עמה בלי גט מהשני דגבי ארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר א"צ ממנו גט כלל דדוקא בא"א אמרי' דאינה מעיזה אף שלא בפניו משא"כ בארוסה מעיזה כסבר מהרד"ע ודוק בדבריו ובהיות נפשט שאילתן דבארוסה ליתא להחזקה דאינה מעיזה שוב הדרא קושי' בעפ"י ז"ל לדוכתא הלא