מאורי אש פג

שם ה"נ מסתברא דרועה בהמה גסה פסול דקתני במתניתין נאמנים עלי שלשה רועי בקר מאי לאו לעדות ומשני לא לדינא דיקא נמי דקתני שלשה רועי בקר ואי לעדות שלשה ל"ל ופריך ואלא מאי לדינא מאי אריא שלשה רועי בקר כל בי' תלתא דלא גמירי דינא נמי ומשני ה"ק אפי' הני דלא שכיחי בישוב ואיכא למידק הא דדחי אלא מאי לדינא מאי איריא שלשה רועי בקר מ"מ אי לעדות נמי קשיא שלשה ל"ל אע"כ צריכין אנו לומר דהא דמשני לא לדינא ר"ל לדינא לבד ולא לעדות דלעדות אין צריך קבלה דרועי בקר כשרים לעדות ודחי הש"ס דלדינא נמי קשה למה נקט במתני' רועי בקר אע"כ דכולל שניהם בין לדין ובין לעדות ורועי בקר נקיט משום עדות ושלשה נקט משום דיינים א"כ מוכח שפיר דרועי בקר פסולים לעדות ודחי הש"ס לעולם לדינא ולא לעדות ורבותא קאמר רועי בקר דלא שכיחי בישוב וא"כ אי מיירי מתני' נאמנים עלי שלשה רועי בקר גם בעדות מוכח להדיא דרועה בקר פסולים לעדות וא"כ יפה הוכיחו תוס' דע"כ הא דקתני בב"ק אין מגדלין בהמה דקה אפי' בבית קאמר דלרעות אפי' בהמה גסה אסורה אבל לבתר דמשני הש"ס ה"ק אפי' הני דלא שכיחי בישוב א"כ י"ל דלא קאי על עדות כלל ורועה בקר כשרים לעדות ואין צריך קבלה לענין עדות וא"כ י"ל הא דתניא במתניתין אין מגדלין בהמה דקה לרעות מיירי דבהמה גסה עדיין לא גזרו אבל בבית אפי' בהמה דקה מותר

ובריש סנהדרין אמרי' אי סבר עירוב פרשיות אפי' מומחין נמי בעינן ואי סבר אין עירוב פרשיות אפי' חד נמי וקאמר שם רב אחאי ברי' דרב איקא מדאורייתא חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ולמה אמרו בשלשה משום יושבי קרנות ופרש"י שאינן בקיאין בדינא ופריך אטו בתלתא לית ביה יושבי קרנות ומשני תלתא א"א דלית בי' חד דלא גמר ופרש"י שלא שמע דיני ממונות מחכמים ולפ"ז אי אמרי' חד נמי כשר ואינו צריך מומחה אלא דגמר קצת דינא שפיר משני הש"ס דלעולם לדינא מיירי מתני' והא דנקט שלשה רועי בקר דאפי' הני דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין אפ"ה כיון שקיבלו עליהם לא מצי חזר אבל למ"ד דבעינן שלשה מה"ת ובעינן מומחים דעירוב פרשיות כתיב כאן א"כ אין כאן חידוש בשלשה רועי בקר אפי' תלתא דלא גמירי דינא כיון דמה"ת פסולים דבעינן מומחין ואפ"ה מהני קיבלו עליהם א"כ ה"ה רועי בקר וצריכין אנו לומר הא דתני שלשה משום דיינים ורועי בקר משום עדות ש"מ בלא קבלה רועי בקר פסולים לעדות וע"כ הא דתנן אין מגדלין בהמה דקה אפי' בבית דלרעות אפי' בהמה גסה אסורה ולפ"ז דהני בב' בגליל העליון סברי דמה"ת חד נמי כשר לדיני ממונות ולא אמרו ג' אלא משום יושבי קרנות א"כ שפיר משני הש"ס דאפי' הני דלא שכיחי בישוב ולעולם לא איירי נאמנים עלי שלשה רועי בקר בעדות דרועה בהמה גסה כשר וא"כ י"ל הא דקתני אין מגדלין בהמה דקה בא"י לרעות אבל בבית מותר ולכך הי' מגדלין ומרעין בחורשין דבחורשין ליכא איסורא אבל אי הי' סבירי להו דאסור לדון יחידי דתלתא בעינן מה"ת ומומחין דעירוב פרשיות כתיב כאן א"כ הקושי' במקומו עומדת למה נקיט ג' רועי בקר אע"כ דקאי בין לדין ובין לעדות ש"מ דרועי בקר פסולים לעדות וע"כ אין מגדלין בהמה דקה אפי' בבית הי' אסורים לגדל אבל הם לא למדו כך אלא דסבירי להו דמותר לדון ביחידי ושפיר משני הש"ס דלא מיבעי' הני דלא שכיחי בישוב ולא מיירי כלל נאמנים עלי ג' רועי בקר בעדות דרועי בקר כשר לעדות וא"כ אין מגדלין בהמה דקה מיירי לרעות משום דרועי בהמה גסה מותר ולכך לגדל בהמה דקה בבית נמי מותר ולכך הי' מגדלין בהמה דקה ומרעין בחורשין וק"ל:

בפסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך ונ"ל לפרש דאי' בפ' במה אשה דף ס"ג א"ר אבא א' רשב"ל גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ופרש"י לפי שאין העני בוש בדבר והנה גבי צדקה יניק' מצותו שאינו יודע ממי קיבל והוא אינו יודע למי נותן וזה פי' הפסוק אם כסף תלוה את עמי את העני מעמך ר"ל יכול העני להיות עמך שאינו בוש מלהלות ממך אבל אם נותן לו דרך צדקה אז המצוה שלא יהי' עמך שהמצוה שאין אתה יודע למי אתה נותן והוא אינו יודע ממי הוא מקבל ועוד אמרתי רמז דאמרו חז"ל מלוה ה' חונן דל למי שנותן צדקה לעני הקב"ה מלוה שלו וזה מרומז בפסוק אם כסף תלוה את עמי ר"ל שאין אתה מלוה לי אלא את עמי אז תוכל העני להיות עמך שאינו בוש אבל אם אתה מלוה לי שאתה נותן בדרך צדקה וכתיב מלוה ה' חונן דל אז לא יהי' העני עמך וק"ל ושמעתי שכוונתי לדעת הגאון מוהר"ר שמעון מפראג ושמחתי כעל כל הון שהייתי בר מזלו בזה:

בפרק שני דייני גזירות מאי שוחד שהוא חד ונדחקו המפרשים מאי לשון חד ול"נ דאיתא בזוהר פ' משפטים דף קי"ז ע"ב בהקב"ה כתיב אשר לא ישא פנים ול"א יק"ח שוח"ד סופי תיבות אחד הכי צריך הדיין למהוי בגוונא דאחד דאיהו ה' אחד כו' נמצא למי שלוקח שוחד אינו אחד וחסר ממנו האל"ף מן אחד ונשאר חד דבהקב"ה כתיב ולא מקח שוחד הוא אחד אבל הוא לוקח שוחד חסר לו האל"ף ונשאר חד וק"ל:

אור פרשת משפטים חדש

גרסינן במס' קידושין דף ג' ע"ב בכסף מנ"ל ותו הא דתנן האב זכאי בקדושין בכסף ושטר וביאה מנ"ל דמקניא בכסף ומנ"ל דכסף דאבוהו הוא אר"י אמר רב א"ק ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב ואימא לדידה הכי השתא אביה מקבל קידושין דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ואיהי תשקלה כספה כו' ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדיש נפשה ותשקול כספה כו' ויש לדקדק למה לא פריך בל"ז על הפסוק דויצאה חנם דלמא מיירי מקטנה לשיטת תוס' דף ד' יעש"ה ואפשר ליישב דהנה כתב מוהר"י הלוי או"ר של הע"ז בחידושיו להקשות למה קידם במשנתינו כסף ושטר לביאה הגת כסף ושטר אנו למדין מהיקש וג"ש וביאה היא מפורשת בקרא ומהראוי הי' להקדים ביאה לראשונה מאחר שהוא מפורש בקרא ואולי משום דמסקינן לעיל דתני לשון נקנית בשביל דאקרי קנין וגם שטר אקרי קנין כדכתיב ואקח את ספר המקנה מש"ה הקדימה לביאה דלא אקרי קנין יע"ש ובהיות כן תקשה במתני' דכתובות דהאב זכאי דשם לא קתני לשון קנין כלל ה"ל להקדים ביאה לראשונה. אך דזה אינו קושי' דהא שם לא איירי מעיקר קניית אשה רק מה שהוא שייך לאביה ובזה הוי כסף מפורש מביאה דכל עיקר אנו למידים מן אמה דויצאה חנם. אולם לפי הה"א דילפינן מאת בתי נתתי לאיש הזה הכי השתא כו' שוב אנו ילפי' הכל מחד קרא דהא כמו כן איכא למילף שכר ביאה דלאבי' כמ"ש התוס' בשם הירושלמי כמו כסף ובהיות כן הוי הדרא קושי' לדוכתיה דה"ל שם במתני' להקדים ביאה מאחר דעכ"פ קנין שלו מפורש יותר בקרא ומההכרח לומר כסברת הר"ן ומש"ה תני ביאה לבסוף דאסור לקדש בו לכתחילה והשתא מיושב הדקדוק שזכרנו דבל"ז לק"מ ואימא הנ"מ קטנה היה מקום לדחות דלמא באמת מתני' דהאב זכאי מיירי מקטנה. רק אחר שמשני דילפינן מאת בתי נתתי והדרא קושי' ר"י הלוי במתני' דהאב זכאי הו"ל להקדים ביאה לראשונה מאחר שקנינו מוקדם בקרא ולענין דשייך לאביה יש לנו למילף הכל מחד קרא דאת בתי נתתי וההכרח לומר דמש"ה תני ביאה לבסוף משום דאסור לקדש בו לכתחילה א"כ פריך שפיר ואימא הנ"מ קטנה וא"ל דבאמת מתני' מיירי מקטנה ז"א דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ה"ל להקדים ביאה לראשונה וא"ל משום דאסור לקדש בו לכתחילה קשה הלא מיירינן בקטנה וגם בכסף ושטר אסור לקדש לכתחילה כדאמר ר"י אמר רב גופי' בפ"ב וכיון דסוף כל סוף לא מיירי בקדושי דלכתחילה ה"ל להקדים ביאה אע"כ דמתני' מיירי אף מנערה ופריך שפיר מנ"ל מקרא נערה ואימא הנ"מ קטנה וק"ל דרך פלפול

שם דף י"ג ע"א כי נח נפשי' דרב אסי. עיילי רבנן לנקוטינהו שמעתתי' א"ל האי מרבנן ור"י הכי אמר רב אסי כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ כו' הדר יתבי וקאמרי הא דאמר רב יהודא א"ש כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם. א"ר אסי אר"י וקשים לעולם יותר מדור המבול כו' הדר יתבי וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים את עולתה אר"י אמר שמואל והוא שהפרשתה מחיים אבל לא הפרשתה מחיים לא אלמא קסבר שעבודא לאו דאוריייתא אמר רב אסי אר"י אע"ג שלא הפרישה מחיים אלמא קסבר שעבודא הוי דאורייתא עכ"ל המאמר יע"ש בגמ' ופרש"י. והנה יש מקום לדקדק וכי זו בלבד אמר ר' אסי וגם איך שייכי' הני שלשה דיני'