מאורי אש פא

לא יהי' מוכח למעט לילות והבינהו ולפ"ז אי הוה כתיב ביום לחוד ה"א נמיקי ולא לילות וא"ל תיפק ליה מימים דה"א לרבות לילות וא"ל כנ"ל ז"א אחר שבאמת אינה ד"ש לכך צריך הלכה דמילה ד"ש ומוכח שפיר דימים ממעט לילות כנ"ל וע"כ ביום למשרי שבת למילף מיניה פ"נ דד"ש כנ"ל או יאמר בפשוט לדברי מהרמ"ש דבלאו הלכה ה"א למידרש ביום ולא בלילה וכדנכתוב לקמן ולפ"ז קשה מנ"ל לר"א למידרש מביום מכשירי מילה דלמא קאי על מילה גופיה וכנ"ל לכך פרש"י דר"א יליף מקרא אחר דפ"נ ד"ש וקשה שפיר ל"ל ביום מהלכה לחוד מוכח דד"ש וע"כ למכשירין הוא דאתי ומיושב שפיר קושי' מהרש"א ומהר"ם ומהרמ"ש הנ"ל ובסוגיא דשם בארתי יותר

ועפ"ז נ"ל ליישב קושי' אחת במכילתן דק"ו דאי' שם כל המקלקלי' פטורים חוץ מחובל ומבעיר ויליף שם מדאיצטרך קרא למשרי מילה ש"מ חובל חייב ומדאסר רחמנא הבערת ב"כ ש"מ מבעיר חייב ע"ש והקשו בתוס' שם תיתי הכל מהבערת ב"כ דאיכא נמי חובל ותירצו דה"א משום חד לחוד חייב שם רחמנא עיי"ש ולפ"ז קשה מנ"ל למילף מדאיצטרך ממילא דלמא גלי קרא גבי מילה וה"ה בכל חובל חייב כמו דילפינן בהבערה מיניה וא"ל לא לכתוב כלל במילה ז"א דהוה מקום למיטעי דגבי ב"כ משום רציחה חייב קרא ובאמת אחר העיון ק"מ כאשר כתבתי בחידושי וכאן באתי דרך דרוש ועוד יש לדקדק על הלשון מדאיצטרך קרא הו"ל סתם מדאיצטרך למשרי מילה. אבל לפמ"ש מדוקדק הדבר דלפי דברינו מוקי חכמים ביום והלכה תרווייהו למילה כי. היכא דנוכל למילף מיניה פ"נ דד"ש. והנה בשלמא אי כל חובל בעלמא חייב רק גבי מילה מתיר רחמנא מכח המצוה שפיר נוכל למילף פ"נ בק"ו דד"ש משא"כ אם נאמר כקושיתינו דכל חובל פטור א"כ לא הותר כלל שבת אצל מילה מה מקום למילף דחי' שבת בפ"נ ממילה אחר שאין שם דח"ש ובהיות כן הוי קשה ביום ל"ל מהלכה לחוד מוכח שפיר אע"כ דכל חובל חייב רק גבי מילה פטור ושפיר כתיב ביום למילף מיניה פ"נ דד"ש בק"ו וזה דייק הש"ס שם מדאיצטרך קרא ולא סגי בהלכה לחוד ש"מ דחובל חייב והוה מילה מלאכה וד"ש לכך איצטרך קרא שנוכל למילף מיניה דפ"נ ד"ש ועיין בזה. ועדיין יש לדקדק בזה דלמא מש"ה כתב ביום למיגמר מיניה שאר חובל דפטור דאי הוה רק הלכה לא הוי מצי ילפינן מיניה שאר חובל לפטור דאין למדין גם מה מצינו מהלכה וכמ"ש רש"י במכילתן ועיין בדברי זקיני הגאון אמיתי ז"ל בשו"ת פנים מאירות ח"ב ואחר העיון יש ליישב בנקל למבין ומעיין ולכאורה איכא למידק דדנין מה מצילו מהלכה דאל"כ מאי פריך הש"ס במכילתן ולכתוב רחמנא במילה ותיתי הני ונגמור מיניה מאחר שאין למדין גם מ"מ מהלכה רק ע"ז י"ל דדייק ופריך באמת ולכתוב רחמנא בפי' גבי מילה ותיתי הני מיניה (אך יש להעמיק בזה הענין דהא ע"כ ר"א דרש ביום על מכשירי וי"ל באמת דעולא יליף מהלכה על מילה וקאי ביום על מכשירין ולפ"ז לק"מ תיתי הני מיניה דלא מצינו למילוף מיניה מכשירי' אחר דלא ידענו כ"א מהלכה וכמ"ש מהרמ"ש מאי אמרת לכתוב להדיא גם מכשירין במילה ז"א דא"כ ה"א למילף גם מפ"נ מיניה שד"ש ובחידושי בארתי על הנכון). ועתה נבוא ליישב דברי תנחומא שזכרנו דעדיין קשה מנ"ל דפ"נ ד"ש לחכמים דדלמא לא קאי על מילה רק ההלכה וביום ממעט ולא בלילה על מילה שלא בזמנו ג"כ וכדדרש ראב"ש בפ' הערל אך לכאורה יש לנו הכרע דאל"כ דבמסכת קידושין ילפינן דאשה אינה מחויבת לימול בנה דכתיב אותו ולא אותה והקשו תו' תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג ותירצו מאחר דשלא בזמנה נוהג בין ביום ובין ובלילה הוא שלא הז"ג ע"ש ולפ"ז שפיר מוכרח דמילה שלא בזמנה בין ביום ובין בלילה דאל"כ אותו ולא אותה ל"ל, רק לפמ"ש הגאון בעל פני יהושע במס' קידושין ליישב קושי' תו' דאותו ולא אותה נאמר על דורות שקודם מ"ת דעדיין לא נשמע זה הכלל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ע"ש ולפ"ז עדיין הוה מקום לומר דביום ממעט לילה במילה שלא בזמנה וממילא לא נשמע פ"נ דד"ש מאחר שליכא במילה כ"א הלכה. רק זה ליתא לפמ"ש האברבנאל בפסוק בחודש השלישי כו' ומדקדקים כל מפרשי התורה למה המתין הש"י ב"ה מליתן התורה עד הנה ותירץ שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא וא"ל איך ניתנו שאר מצות קודם וכ' הוא ז"ל שבאמת לא נתנו דרך כלל כאשר ניתן לנו תורתנו הקדושה לכל ב"י רק החיוב מהשם למי שנא' לו לחוד כמו מילה שנא' רק לאברהם לחוד ע"ש איך שממתיק הדבר והגם שיהי' כמה פעמים נגד הש"ס לא סמכתי כ"א דרך דרוש דלפ"ז לא יתכן דהקב"ה היה ממעט מקרא דאותן דורו' שקודם מ"ת ז"א דבלא"ה לא יתחייבו מי שלא נתייחד לו הדיבור ועש"ה וז"פ התנחומא שאמר בחודש השלישי כו' וקשה מקושי' מפ"ת כנ"ל וצ"ל כמ"ש האברבנאל כנ"ל ומוכח שפיר דמילה שלא בזמנה נוהג בלילה ג"כ וע"כ ביום למשרי שבת וקשה ל"ל ביום אחר שיש הלכה בל"ז ה"א דמעט לילה שלא בזמנו משא"כ עתה דמוכח מילה שלא בזמנו נוהג בלילה לכך מתרץ ילמדנו כו' וא"כ איצטרך ביום להורות דניליף מיניה פ"נ שדוחה שבת דאי מהלכה אין דנין ממנו כמש"ל וכ"ז רק דרך דרוש וק"ל:

יבמות דף ע"ג בעי מיניה דר"ש ערל מהו במעשר ת"ש דתניא אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ומעשר מח"כ אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר וא"א ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר האי תנא ר"ע היא דמרבי' לערל כטמא מאן תנא דפליג אר"ע תנא דיוסף הבבלי הוא דתני שריפה אונן ומח"כ כשרה יוסף הבבלי אמר ש"א כשירה ומח"כ פסולה ופרש"י הואיל בברייתא דאוקימנא כר"ע תני מח"כ פסול בפרה ות"ק דיוסף הבבלי מכשיר בפרה מח"כ י"ל כי היכא דפליג עליו במח"כ כן פליג בערל יעש"ה והתוס' הקשו לפרש"י וכי מה ענין זל"ז אטו משום דפליג בחדא פליג נמי באידך לכך פי' תוס' דגרסי' יוסף ה"ב הוא דתניא שריפה ערל ומח"כ פסולה יוסף ה"ב אומר ערל כשרה מח"כ פסולה יעש"ה והנה הרמב"ם ז"ל כתב דערל אסור במעשר ומותר בפרה וכתב מהרש"א דהרמב"ם פוסק כר"ע וס"ל כי מרב' ר"ע ערל כטמא דוקא לענין מעשר לחוד אבל בפרה מודה דכשר מק"ו דלעי' והא דמשני הכא ר"ע היא היינו משום דפוסל במעש' יע"ש ולדבריו קשה קושי' תוס' ביותר מ"ק מאן תנא דפליג אר"ע ת"ק דיה"ב מה ענין פרה למעשר וגם גירס' התוס' לא יתכן די"ל יה"ב פוסל במעשר ומכשי' בפרה ואמרתי בקטנותי דאי' לעיל אר"א ערל שהזה עד כ"ש דמותר בפרה מיתבי' כו' האי תנא ר"ע היא כו' אמר רבא לא לשתמיט כו' והקשה מהרש"א מ"ק אונן לנגיעה גמרי' בק"ו עכ"פ הא איכא למיפרך על הק"ו ולומר מה לטבול יום שמותר במעשר. יעש"ה ותו איכא למידק מאי קאמר מה לט"י שמותר במעשר ודלמא אה"נ ס"ל לר"א דגם ערל הוא מותר במעשר דהא באמת הך מלתא בעיי' הוא בשמעתי' לכך נלע"ד ליישב הכל בחדא מחתי' ויתורץ נמי דעת החולקים על הרמב"ם וסוברים דר"פ פוסל גם בפרה גבי ערל דלכאורה יקשה מנה להו זאת דר"ע מרבי גם לענין זה ערל כטמא ונימא אהני ליה קרא דערל כטמא לענין מעשר ואהני ליה הק"ו דר"א דערל כשר בפרה כנ"ל ע"כ נראה דהנה תוס' הקשו שם איך יליף ר"א דערל שהזה הזאתו כשרה בק"ו מט"י מחמת נגיעה תרומה הא איכא למימר מחוסר כיפורי' יוכיח דמותר בנגיעה ואסור בפרה יע"ש וי"ל ע"ז דר"א ס"ל הלכה כת"ק דיוסף הבבלי דמח"כ באמת הוא ג"כ כשר בפרה ולפ"ז מוכח שפיר דר"ע מרבה לערל כטמא גם לענין פרה דאחר שחזינו דאנן מוקמינן לברייתא דאונן אסור במעשה כר"ע ושם נאמר דמח"כ אסור בפרה א"כ מהיכא תיתי לחלק גבי ערל בין פרה למעשר דהא מרבינן לערל כטמא וא"ל דאיכא ק"ו מט"י לענין פרה ז"א די"ל מח"כ יוכיח דלדידיה אסור בפרה ובזה מתורץ היטיב מה שתפסו תו' בשמעתין לשיטת רש"י ז"ל דקאמר מאן תנא דפליג אר"ע ת"ק דיוסף ה"ב הוא וקשה מה ענין זל"ז. די"ל דהכי דייק הש"ס מדחזינן דת"ק דיוסף ה"ב מכשיר מח"כ בפרה שוב ממילא גם ערל מותר בפרה מק"ו דט"י מאי אמרת מח"כ יוכיח הא לדידיה באמת מח"כ כשר בפרה (ואפשר ליישב בזה קושי' מהרש"א הנזכרה די"ל דסוגי' דלעיל קיימא בפירות דהכא מברייתא דאונן כו' ע"כ פריך שפיר מה לט"י שמותר במעשר דא"ל דגם ערל מותר במעשה דז"א דיקשה א"כ ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ומעשר וא"ל דברייתא זו אתיא כר"ע דקשה פירכת רבא לא לשתמט תנא כו' כפירכת רבא בסוגי' דשם ומשני הש"ס אטו אנן לאכילה גמרינן במה מצינו דעל מ"מ לא פרכינן מעלמא כאשר העלה החכם המובהק מוהרר"ש אלגזי ויעויין בסדר בא מ"ש מזה אנן לנגיעה גמרי' בק"ו מט"י ועל ק"ו קשה הא איכא למימר יוכיח מעלמא דמח"כ יוכיח ובהוצרך לפרש דס"ל הלכתא כת"ק דיוסף הבבלי דמח"כ כשר בפרה. א"כ שוב לא שייך למיפרך מה לט"י שמותר במעשר י"ל אה"נ דגם ערל מותר במעשר וא"ל א"כ ליתני בברייתא דאונן אסור כו' ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר י"ל האי ברייתא יוסף ה"ב היא דפוסל בפרה מדחזינן דאמר מח"כ אסור בפרה ממילא גם ערל אסור בפרה דהא ליכא למילף עידי מק"ו דט"י שי"ל מח"כ ויעויין רש"י ד"ה