מאורי אש פ

ואין הצר שוה בנזק המלך שעל מי יחול שמו הגדול וק"ל

בפסוק מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד הערב ויאמר משה כו' כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי אלהים ואת תורותיו ולכאורה אין לו הבנה דשאלת יתרו הי' למה אתה יושב לבדך במשפט שהרי ידע יתרו שהוא שופט את העם ועיקר שאלתו הי' מדוע אתה יושב לבדך וא"כ מה תשובה שהשיב משה כי יהיה להם דבר בא אלי הלא זה ידע יתרו שבאים לשפוט והקושי' במקומה עומדת למה הוא יושב לבדו ונ"ל ע"פ ג' אופנים אופן אחד דהא כתבו תוס' בפ"ק דסנהדרין דף ה' הא דתנן במסכת אבות אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד הקב"ה ופי' תו' עצה טובה קמ"ל שלא יטעה ואנן קי"ל כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו ומוטב שיחתוך הדין בי"א יותר מביו"ד ואי' בזוהר פ' יתרו דף ע"ח ע"א כי יהיה להם דבר בא אלי באים אלי לא כתיב אלא בא אלי ל' יחיד בגין דרוח קודשא אתי לגבי' וביה הוי ידע ולא איצטרך לכל כו' וכה"ג שלמה מלכה בכורסייא ואע"ג דרוח קודשא שריה עלה דכל מאן דקריב לכורסי' דחילו ואימתי נפיל עלה וביה הוי דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנן הוי בכורסייא כו' נמצא למדין אנו שרוח הקודש הי' בא אצל משה והודיע לו מי הוא זכאי ומי הוא חייב וכן לגבי שלמה מלכא ולפ"ז לא הי' צריך משה להצטרף אליו שום אדם ולפ"ז י"ל דזה הי' משיב משה על שאלת יתרו ששאל לו מדוע אתה יושב לבדך הלא כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו ואסור לדון ביחידי לפי שאין דן יחידי אלא הקב"ה והשיב שפיר כי יהיה להם דבר בא אלי ר"ל שהשכינה בעצמו בא אלי ומודיע לי מה שהוא זכאי ומי שהוא חייב ולכך רשאי אני לישב יחידי ועי' בפ' שופטים מה שכתבנו טעם לשבח למה אמר משה יקוב הדין את ההר ואהרן מדה אחרת היתה בו יעויין שם ותמצא נחת

ובד"א נראה ליישב ע"פ דאי' בסנהדרין דף ל"ו הטהרות והטמאות האב ובנו והרב ותלמידו מונין לו שני' אבל דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות וקידוש החודש האב לבנו והרב ותלמידו מונין לו אחד ופסק בש"ע בח"מ סי' י"ח היינו דוקא בשעה שלמדו הרב הדין ואפי' בכה"ג אם הוא תלמיד כרב אמי ורב אסי דלגמרא דרב הוי צריכא ולסברתו לא הי' צריכין יכול ללמדו בשעת הדין ודן עמו והנה גבי משה הי' פעם ראשון שדן משה כמו שפי' רש"י שלמחרת י"כ הי' וזה ידוע דחוקים הם בלי טעם ותורותיו הם לימודי' הצריכים סברא וטעם וכן אי' בזוהר פ' מצורע דף כ"ג ע"ב וז"ל תורה אמאי איקרי תורה בגין דאורו וגליא במאי דהוי סתים דלא אתידע ולפ"ז כולם למדו עת ההיא ממשה וכולם הי' צריכן לסברתו וא"כ אין נ"מ אם יושבים רבים עמו בדין או לא כיון שהוא מלמדם הדין בעת ההיא וצריכן לסברתו אין חושבין אלא אחד וזה הי' שאלת יתרו למה אתה יושב לבדך הא כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו והשיב משה כי יהי' להם דבר ובאו אלי ושפטתם בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי אלהים ואת תורותיו ואני מלמדם סברת הדין וכיון שכולם לומדים ממני וצריכן לסברתי א"כ אף אם יושבים מאה כחד חשיבי ולכך אני יושב לבדי וק"ל

ועוד נ"ל לישב דרך שלישי דאי' בח"מ סי' ג' אע"פ שיחיד מומחה לרבים מותר לו לדון יחידי מצות חכמים שישיבו עמם אחרי' והביא הש"ך וז"ל ראיתי בירושלמי ר' אבוהו הי' דן יחידי ואמרו ליה תלמידיו והא תנן אל תהי' דן יחידי והשיב להם כיון שבאים בעצמם לדון לפני הרי כאלו קבלוני וזה הי' תשובת משה על שאלת יתרו ששאל מדוע אתה יושב לבדך הלא אין דן יחידי אלא הקב"ה ויותר טוב להושיב רבים עמך והשיב משה כי יהיה להם דבר באו אלי ר"ל מעצמם הם באים אלי והוי כאלו קבלוני לדון ביחידי ורשאי אני לדון יחידי וק"ל

בפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם ואיכא למידק אמאי קאמר גבי כסף לא תעשון אתי וגבי זהב אמר לא תעשו לכם ולא כתיב אתי וגם ל"ל כתיב איפכא לא תעשון אתי אלהי זהב ואלהי כסף לא תעשו לכם ונראה ע"פ מה דאי' בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב וז"ל תא חזי הכא שארי לממנא זהב בקדמיתא וכסף לבתר בגין האי חושבנא מתתא אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא שארי לממני מימינא בקדמיתא ולבתר משמאלא מנ"ל דכתיב לי כסף ולי זהב בקדמיתא ולבת' זהב וברתיכא דלתתא שארא שמאלא ולבתר מימינא דכתי' זהב וכסף ונחושת זהב בקדמיתא ולבתר כסף עכ"ל הרי להדיא שבמרכבה עליונה נחשב כסף תחילה אבל במרכבה תחתונה זהב תחילה מסיטרא דשמאלא והשתא ניחא לא תעשון אתי אלהי כסף שכסף הוא במרכבה עליונה ולכך אמר לי הכסף ולי הזהב בכן הכסף כאלו אתה עושה את ע"א ואלהי זהב לא תעשה לכם ר"ל אצליכם דלמטה מצד שמאלא הוא זהב החשוב תחילה וק"ל

בפסוק ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו נ"ל רמז נפלא בזה דהא אמרינן בפ"ק דסוטה כל אדם שיש בו גסות רוח כאלו עובד ע"א ור' יוחנן אמר כאלו כופר בעיקר ר' חמא בר חנינא אמר כאלו בא על העריות כולם ואי' בפ' בני העיר א"ר אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא עי' בדף כ"ט ע"א והתוס' בסוף פרק הנ"ל דף ל"א ע"א כתבו בד"ה במנח' במדרש אי' שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב"ה שכשם שהזהיר אותם ללא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותיהם עכ"ל הרי אנו למדין דכינוי לעונות בשם ערוה והנה מאן דיהיר בעל מום הוא ופסול לעבודה דבעל מום שעבד עבודתו פסולה והנה במאן דיהיר מגדיל עונו כנגד ע"א וכאלו בא על העריות ואין לך דבר ערוה גדול מזה וגם פסול לעבודה וזה רמזה לנו התורה לא תעלה במעלות על מזבחי ר"ל כשאתה רוצה להקריב על מזבחי לא תעלה במעלות ר"ל שתחשוב דמעלות שלך ויהי' לך גאוה אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל ערות עונות הגדולות הנ"ל לא תגלה עליו בשעת עבודה שיעלה עבודה פסולה בידך כי האי מאן דיהיר בעל מום הוא וק"ל: אור פרשת יתרו חדש

במדרש תנחומא בחודש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים א ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה בשבת כך שנו רבותינו ק"ו ממילה שהוא אחת מאבריו ש"א ואמרה תורה חלל שבת פ"נ עצמה לכ"ש כו' ואיכא למידק איך שייך דין זה לפסוק זה ואמרתי ליישב בכמה דרכים מאמר זה ויעויין בפ' דברים דברים נחמדים בזה כי שם מקומו וכאן באתי לאהבת הקיצור איתא בשבת דף קל"א ע"ב אמר מר מילה וכל מכשירה דוחה שבת מנ"ל לר"א הא אמר עולא הלכה ולכתוב רחמנא במילה ותיתי הני ונגמר מיניה כו' ושוב פריך התם מיתבי' מנין לפ"נ שדוחה שבת ק"ו ממילה שהוא אחת מאברי' ש"א כו' וא"א הלכה הא אין דנין ק"ו מהלכה אלא א"ק ביום אפי' בשבת ופרש"י ור"א מוקי הלכה למילה גופה וביום על מכשירין ופ"נ דד"ש יליף מקרא אחר יעש"ה והקשו הגאונים מהרש"א ומהר"ם שיף ז"ל ל"ל לרש"י זה דלמא יליף ר"א דפ"נ ד"ש בפשטות בק"ו ממכשירי מילה דכתיב ביה להדיא ביום. וסיים מוהרמ"ש וא"ל אחר דלא ידענו דמכשירי מילה ד"ש רק אחר שנתקבלה ההלכה על מילה גופה ושוב הוה ג"כ כמו הלכה דאין למדין מיניה ז"א דאיך שיהי' נוכל למילף מיניה פ"נ דבנאו הלכה קאי ביום על מילה גופה ונוכל ללמוד מיני'. וא"ל דאכתי לא ידענא מכשירי פ"נ שד"ש דלא מצי למילף ק"ו ממכשירי מילה דמאחר דלא מוכח כ"א מהלכה ז"א דלמא באמת אין מכשירי פ"נ ד"ש וא"ל דבלאו הלכה הוה מוקמינן ביום ולא בלילה כו' עיין עליו ותו הקשו מהר"ם לובלין ז"ל איך יתכן דר"א וחכמים פליגו בהלכה כו' ע"ש ונ"ל דבאמת י"ל דגם רבנן ס"ל ההלכה ואיצטרך תרווייהו קרא והלכה דמהלכה לחוד לא הוי ידע ו דפ"נ ד"ש לכך כתיב קרא. וא"ל ליכתוב ביום לחוד גם זה יש ליישב דהנה מקשים העולם איך ילפינן במילה מימים למעט לילות ובמכילתן אמרי' ימים לרבות לילות ונ"ל קושיא זו דאיתא בזית רענן פ' תשא דבילקוט דרשינן מיתורא דקרא דגבי שבת הלילה שלפניו אסור בעשיות מלאכה ע"ש ולפ"ז ע"כ ימים למעוטי לילות דאל"ה קרא הנ"ל בילקוט ל"ל דבשבת הלילה אסור תיפוק לי' מדהותר רחמנא למול בשבת אמאי ונימולו ליל ח' וכ"מ שאפשר לעשותו בע"ש אד"ש וכדפריך הש"ס בעומר במנחות דע"ב ויעויין בדברי דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל ריש ה' מילה אע"כ דימים ממעט לילות ואח"ז שמעתי שבספר א' תירץ ג"כ כנ"ל וא"ל לא ליכתוב כלל ימים ז"א דאל"כ ימים ה"א דביום אינו מורה דמילה ד"ש אלא ביום ולא בלילה דאחר דלא יהיה לנו ריבוי לשבת