מאורי אש ז

בטוב תלין שאינו רואה קרי וזרעו ירש ארץ ר"ל ארץ עליונה משום דסוד ה' ליראיו שלא מסר סוד ה' אלא ליראיו וק"ל

בפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו', ויש לדקדק למה אמר בלשון רבים וירדו ורש"י פי' יש בלשון הזה ל' רידוי ולשון ירידה זכה רודה בחיות בבהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם וחיות מושלות בו ונראה ליישב ע"פ גמרא דפרק שואל דף קנ"א ע"ב אמר רב פפא נקטינן ארי' אבי תרי לא נפל ופריך והא לא חזינן דנפל ההא כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם אלא עד שנדמה לה כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשול כבהמות נדמו ופי' רש"י אריא אבי תרי לא נפל להרגו כדכתיב ומוראכם תרי וכתיב על כל חית ארץ אפילו אריה עכ"ל, הרי לפנינו דמוראכם נאמר על תרי ודוקא אם נדמה לה כאדם אבל לאחר שנדמה לה כבהמה שולטת אפילו על תרי זה שרמז הפסוק נעשה אדם כדמותינו וכצלמנו כל זמן שיהא להם דמות וצלם אלהים אז וירדו ר"ל שהם שנים ירדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה אשר בארץ משא"כ כשאינן שנים או אף אם הם שנים ואין להם צלם ודמות אלהים אז נעשה ירוד לפניהם והחיות מושלות בו (ודברי רש"י מה שכתב זכה רודה בחיות ובבהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם מבואר דאיתא בזוהר שעל ידי חטא אזיל ממנו הצלם ודמות וע"י מעשים הטובים נשאר הצלם ודמות לכך חנניה מישאל ועזריה לא אזל מהם, הצלם ודמות ולא הזיקו אותן האריות לכך פי' שפיר זכה נשאר הדמות הוא רודה בחיות לא זכה אזיל ממנו הדמות של הקב"ה ונעשה ירוד לפניהם והחיות מושלות בו) וק"ל

במדרש רבה סוף פ"ב בראשית ר' אבהו אומר בתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים והארץ היתה תהו ובהו אל מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל אינו יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו או במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הרי במעשיהן של צדיקים חפץ, המדרש הזה תמוה לכל המעיין בו ונתקשה בזה היפ"ת ולי נראה לישב דצריכין אנו לדקדק שהמדרש מתחיל שצפה הקב"ה במעשיהם של צדיקים ואח"כ צפה במעשיהם של הרשעים והתורה מלמדה בהיפוך תחילה במעשיהן של רשעים דכתיב והארץ היתה תהו ובהו ואח"כ במעשיהן של צדיקים דכתיב ויאמר אלהים יהי אור. ואגב אורחא יתבאר ג"כ מה דאמרי' בסוף פרק במה בהמה אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואמר רב יוסף ועוד א' בדורנו מאן הוא עוקבא בר נחמי' ריש גלותא והיינו נתן דצוציתא ופירשו התוספות ואומר ר"ת דאמר במדרש שהיה נר דולק על ראשו וראיתי המעשה שע"י אשה אחת ושמה חנה שהיתה אשת איש והיתה יפת תואר ביותר וכבש את יצרו ולכך היה נר דולק על ראשו וצריכין אנו לדקדק למה באמת היה נר דולק על ראשו

והנה בזוהר שמות דף י' ע"ב כתוב יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים מטאן ליידיהו כאינין עובדין דחייבין כגון עע"ז או חד מאינון עובדין דאינון מעשה רשעים ואינון קיימי בקיומייהו מדחילו דמאריהון ולא בען לאסתאבה כגון כמה זכאי קשוט דמטי לידייהו כעובדין אלון ואינין גברי כח דעבדי רעותא דמאריהון ולא חטאו ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים כגון האי סייבא דהווי בשיבבותי' דר' חייא דלילא חד פגע בה בההוא אתתא דהות אזלת לבי ברתה בעא למתקף בה אמרה ליה במטו מינך אוקיר למרך ולא תמטא לגבאי שבקה ולא חבבה הוי אומר ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים וכו' דתנינן עבד הקב"ה צדיקים ורשעים בעלמא כמא דאתייקר איהו בעלמא בעובדא דצדיקים ה"נ יתייקר ברשיעיה כד עבדו עובדא טבא כמה דאמר את הכל עשה יפה בעתו וכו' נמצא לומדים מדברי הזוהר הנ"ל שלפעמים בא לרשע מעשה הצדיקים שכובש את יצרו כצדיק וגם לצדיק מגיע לפעמים כמעשה רשעים והם אינם עושים וכובשים את יצרם אבל אין לדעת איזה שכר גדול אם לצדיק שאין עושה מעשה רשעים או לרשע שעושה מעשה צדיקים הוא בודאי זה עדיף כשרשע עושה מעשה צדיקים שגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים ואמרינן היכי דמי בעלי תשובה באותה אשה באותו מקום ולכך שכרו גדול מאד שכובש את יצרו מצדיק גמור שאין רגיל במעשה רשעים וזה פירוש המדרש בתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ר"ל שהרשעים עושין מעשה צדיקים ובמעשיהן של רשעים שמגיעם לצדיקים והם אינן עושין כמעשיהן של רשעים וקאמר שפיר אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם צדיקים גדולים שמגיע להם מעשה רשעים ואין עושים אם רשעים גדולים שמגיע להן מעשה צדיקים והם עושים מעשה צדיקים כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשה צדיקים חפץ יותר ר"ל אם רשעים עושין כמעשה צדיקים ולכך היה נר דולק על ראש נתן צוציתא שכבש את יצרו דאמרינן במדרש וימנע מרשעים אורם שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה שאין כדי להשתמש לרשעים וגנז אותו האור לצדיקים. אבל כשהרשעים עושים מעשה צדיקים ראוי להיות אור הזה בעוה"ז ולכך הדליק הקב"ה נר על ראש נתן צוציתא שזכה לאותו אור מה שגנז הקב"ה לצדיקים

ובזה נראה להבין מה שלמדו אנשי כנסת הגדולה במתק לשונם בברכת יוצר אור המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית בסוף הברכה זורע צדקות ומצמיח ישועות בורא רפואות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, לכאורה אין לו הבנה ונראה משום דאיתא בזוהר תרומה דף קמ"ח ע"ב ויאמר אלהים יהי אור ר' יהודא אומר אלמלא נתגנז מכל וכל לא קאים עלמא אפי' רגע חדא ולית לך יומא דלא נפיק מיני' בעלמא ומתקיים כולה. ועליה זן הקב"ה עלמא ובכל אתר דלעין תמן באורייתא בלילה חד חוט נפיק מהאי אור גנוז ואיתמשיך על אינין דלעין בה הה"ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי ואיתא בזוהר מקץ דף ר"ג ע"ב ההוא אור דגניז הקב"ה ויזרח לו השמש מאן שמש ההוא שמשא דגניז בגין דאית ביה אסוותא לאתסאה ליה ועל דא זמין הקב"ה לגלאה האי שמשא ולא נהרא ליה לישראל דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפים וכו' הרי למדין אנו מדברי הזוהר דאף שגנז הקב"ה אור לצדיקים מ"מ בכל יום ויום מודים דקב"ה משפיע קצת מאותו אור למטה כדי שיתקיים העולם בחסד וריש פ' אמור וגם מבואר שכל הרפואות תלוי באותו אור לכך אמרו שפיר המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים והרחמים הם שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל מאותו האור הטוב שברא במעשה בראשית וגנז לצדיקים משפיע בכל יום ויום קצת מאור זה כדי להשפיע הרחמים לארץ ולדרים עליה וכן בסוף הברכה רמזו ג"כ בורא רפואות אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל שע"י האור הגנוז היורד בכל יום הוא בורא רפואות כדכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה כך אמרו חז"ל אדלי יומא אדלי קצירא שהרפואה תלויה בשמש וק"ל. ושמעתי שהכוונה זו איתא בכתבי האר"י ז"ל

ויש ליישב עפ"ז מה שכתב הטור א"ח סימן נ"ט שבאשכנז נהגו לסיים אור חדש על ציון תאיר ורש"י כתב שאין לחתום באור העתים שאינו מענין חתימה לפי שסדרו חכמינו ז"ל על האור המתחדש בכל יום ולא על האור העתיד והרא"ש כתב אור חדש זה שחדש בששת ימי בראשית שעתיד הקב"ה לחדש לנו. ואני אומר לדעת הזוהר דבכל יומא נפיק מהאי אור דאלמלא כן לא קאי עלמא אפי' רגעא חדא א"כ מה שפותחים בברכה המאיר לארץ ולדרים ברחמים מחדש בכל יום מעשה בראשית ר"ל שמאותו אור שגנז לצדיקים מפיק אותו אור לעולם וזה הוא ברחמים דאלמלא הוא אי אפשר להתקיים העולם וכן בסוף ברכה אדון הנפלאות מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שאלמלא לא ישפיע לנו מאותו אור אי אפשר לעולם להתקיים ואנו מסיימין אור חדש על ציון תאיר רצה לומר שאותו אור כולה יתחדש בציון. על זה נאמר והלכו גוים לאורך כמו שכתב הרא"ש א"כ הוה שפיר החתימה מעין הפתיחה ולדעתי כוונתי לאמתה של תורה דזה היה כוונת רבינו ז"ל במתק לשונו וק"ל

במדרש אשר כתבתי לעיל חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו יש ליישב גמרא סוף פ"ק דעירובין וז"ל תנו רבנן שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אמרו נוח לאדם שנברא