מאורי אש עח

הוא משום הכנה כלל אלא דמיירי מתרנגולת העומדת לגדל כו' ומשום מוקצה כו' והשתא לא יהי' קשה אדמיפלגי בביצי' ליפלגו בתרנגולת ז"א דבשבת א"א למיפלג בתרנגולת ולומר בש"א תאכל דהא אסורה לשחוט אותה בשבת לפיכך תני ביצה שנולדה בי"ט ואז מוכח דטעמיה משום הכנה מדלא פליגי ג"כ בתרנגולת כנ"ל וזהו תירוץ מספיק לקושי' מהר"ם ותי"ט הנ"ל ואחר שהצעתי דבריי לפני תלמידיי המופלגים מצאתי שהגאון בעל קול הרמז וע"ז הוא סובב ורומז יעש"ה (ויעויין במג"א שהביא משם ים של שלמה דאף אי טעמי' משום הכנה אסור לטלטל יעש"ה) וכיון דתרצנו קושי' תי"ט ומהר"ם בא"א הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לתוס' דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף. רק דעדיין י"ל דמוכח מדלא קתני ביצה שנולדה בשבת. וא"ל דאז הוה מקום למיטעי' דטעמי' משום מוקצה ולא משום הכנה ז"א דע"כ טעמי' דמתני' משום הכנה דאלת"ה קשה איך שייך זה הדין במס' י"ט במס' שבת ה"ל לקובעה רבינו הקדוש דשם שייך דיני מוקצה שבת כדתני התם דיני שארי מוקצה אע"כ משום הכנה נגעי בה דשייך להלכות יו"ט דאין שבת מכין לי"ט וזה מיישבי' התוס' בלשונם הזך בדיבור השני שלאחריהם שהאי דינא דשאור בכזית לא שייך הכא אלא בפסחים רק איידי דאיירי במילי די"ט א"כ מן ההכרח לפרש דגם פלוגתי' ראשונה מיירי מה' י"ט ואז שפיר קבע רבינו הק' הכא דיני דשאור דמיירי מי"ט וכיון דאף אי הוה תני ביצה שנולדה בשבת אנא ידענא דמיירי מחמת טעם הכנה והדר קושי' תי"ט ומהר"מ לדוכתי' אע"כ דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ושוב הקשה שפיר בדיבור הראשון ועיין ובדברינו האלה יש לכוון ג"כ שני דיבורי רש"י ז"ל שכתבו ד"ה לא תאכל בו ביום כו' שאור בכזית (לא שייך הכא מידי) משום דהני תלת מילי מקולי ב"ש וחומרא ב"ה גבי י"ט תני להו גבי הדדי כו' ויש לחבר דבריהם הנאמרים באמת וצדק די"ל דלא ניחא רש"י כסברת ר"י בתוס' וההכרח לפרש בדבריהם כשינוי' קמא שבתוס' דאי הוה תני אוסרין ומתירין ה"א מותר לטלטל ואי משום התוס' י"ל כחו דהתירא עדיף כמ"ש לעיל רק דקשה לרבה דלא סבר ליה כחו דהתירא עדיף כמ"ש למה לא תני אוסרין ומתירין לכחו דב"ה כנ"ל. רק שיש לתרץ הכי דהנה כתבו שם התוס' וכ"ת דאי הוה תני אוסרין ה"א לעולם ז"א דהא לקמן קתני אפרוח שנולד בי"ט אסור והיינו ביומו כו' יע"ש וכתב הגאון בעפ"י די"ל לרבה דמוקי למתני' משום הכנה א"כ י"ל דבאמת סתם אסור לא משמע לעולם רק במתני' איכא למיטעי מאחר דאין י"ט מכין לחול בפשיטות יעש"ה ולפ"ז י"ל דמדויק בדברי רש"י ז"ל ומציינים לא תאכל וקשה קושי' תוס' ליתני אוסרין דהא מלשון לא תאכל משמע לטלטל שרי וה"ל לאשמעינן כחו דב"ה וא"ל כחו דהתירא עדיף עדיין קשה לרבה דלא ס"ל כחו דהתירא עדיף לכך פי' דלרבה בלא"ה לק"מ דקמ"ל לא תאכל בו ביום לחוד ואי הוה תני אוסרין הוה משמע לעולם מטעם דאין י"ט מכין לחול כמש"ל. רק דקשי' מנ"ל דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ואי מכח מה דלא קתני ביצה שנולדה בשבת י"ל דלא נטעה לומר הטעם משום מוקצ' לכך הביאו דיבור השני שמש"ה נקיט הכא מילי דשאור משום דמיירי מהלכות י"ט א"כ ע"כ נדע דטעמיה משום הכנה וכמ"ש התוס' ובלימודי הארכתי בזה בחילוקי וק"ל

שם בגמ' במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אדמיפלגי בביצה ליפלגי בתרנגולת. ואמרתי ליישב אריכת לשון הש"ס משום דתוס' כתבו ד"ה דלמא ב"ש לית ליה מוקצה תימא דב"ש אית ליה מוקצה דקתני בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י וי"ל דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ומוקצה יותר כו' והקשה מהרמ"ש ז"ל א"כ מאי פריך וליפלגי בתרנגולת דלמא בזה גם ב"ש מודים דאסור מטעם דהוה מוקצה דבע"ח וחילק בין בעלי חיים דיונים ובין בע"ח דתרנגולת דבע"ח דתרנגולת לא חמירי משארי מוקצה וכ"כ בעל המאור ובמוהרש"א יעויין בדבריהם שם והנה יש לדקדק בשמעתתא דר"נ מוקי דפליגי במוקצה ולמה לא קאמר דבמוקצה כ"ע לא פליגי כ"פ בנולד דהלא ביצה זו נולד הוא כדאמרי' מעיקרא. אך ע"ז י"ל כסברת הגאון מהרש"א ז"ל דאם נאמר דב"ה מתיר במוקצה ואינו אוסר כ"א בנולד. א"כ התרנגולת מותרת לב"ה ואף גם הביצה אינה אסורה דמותרת מטעם דאי בעי שחיט ואכיל כל מה דבגווה יעש"ה אך עדיין קשה למה לא מוקי ר"נ דפליגי בנולד וא"ל כיון דתרנגולת תהי' מותרת לב"ה א"כ גם הביצה יהיה מותרת מטעם דאי בעי שחיט כו' ז"א די"ל אע"ג דב"ה סובר מוקצה מותר בעלמא אפ"ה כאן התרנגולת אסורה משום דהוה מוקצה דבע"ח דחמיר טפי. רק לסברת הגאונים דגבי תרנגולת לא שייך לומר מוקצה דבע"ח רק גבי יונים א"ש ולפ"ד כך ההא הוצאת הש"ס דבקצרה לק"מ ליפלגי בתרנגולת ה"א דגם ב"ש מודים דאסורה משום דהיא מוקצה דבעלי חיים ומנ"ל ההכרע של הגאונים הנ"ל שדווקא גבי יונים שייך זה רק י"ל אף גבי התרנגולת שייך שפיר סברא דהיא בע"ח והואיל דמוקצה שלה חמורה היא לכך גם ב"ש מודים דאסורה ומש"ה לא פליגי בתרנגולת כ"א בביצה לחוד לכך דייק הש"ס במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וקשה למה לא מוקי פלוגתייהו משום נולד ועכ"ל משום דהוה קשה אם תרנגולת מותרת לב"ה נתיר הביצה מטעם דאי בעי שחיט כו' וקשיא דלמא אף דבעלמא מותר מוקצה אפ"ה התרנגולת אסורה משום מוקצה דבע"ח וצ"ל דלא שייך בתרנגולת מוקצה דבע"ח א"כ פריך שפיר וליפלגי בתרנגולת ופשוט הוא

שם דף ד' ע"א אתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה כו' ויש לדקדק למה לא קתני רבותא די"ט ושבת הסמוכים זה לזה היינו שבת אחר י"ט הנולד בזה אסור' בזה לפי מה דאסיקנא דטעמיה דרב משום הכנה והוה רבותא דאין י"ט מכין לשבת וכמ"ש המהר"ם שיף והתי"ט על המשנה למה לא קתני ביצה שנולדה בשבת. ובשלמא התם י"ל כמ"ש לעיל דאי הוה קתני ביצה שנולדה בשבת לא הוה ידענו טעמיה משום הכנה אלא משום מוקצה וכמש"ל אבל הכא דתניא להדיא שבת וי"ט קשה שפיר ליתני י"ט ושבת ובודאי הטעם משום הכנה דאל"כ איך שייך י"ט הסמוך לשבת. ונראה דהנה כתבו שם בתוס' ד"ה אלא בהכנה דרבה קמיפלגי תימא דהא אמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וא"כ כשחל י"ט אחר שבת והביצה נגמרת בשבת הרי נגמרה בחול ומאי הכנה איכא הכא וי"ל דמ"מ כשנולדה בשבת ה"ה הכנה דגם לידה הוה הכנה עכ"ל א"כ שוב י"ל דרב בא לאשמעינן דגם לידה מקרי הכנה ואי הוי קתני י"ט ושבת לא הוה ידענו שלידה מקרי' הכנה אלא ה"א דלידה לא מקרי הכנה רק שמיירי ביום טוב הסמוך לשבת היינו שני ימים טובים של ר"ה שחל ביום ה' וביום ו' ונולדה ביום ו' ובזה אמרי' לקמן ע"ב דרב ושמואל תרווייהו ס"ל נולדה בזה אסורה בזה דשני ימים יומא אריכתא הוא א"כ מש"ה אסורה ג"כ בשבת משום דאתילדא ביום ב' של ר"ה ונגמרה אתמול יום א' דר"ה ומש"ה אסורה בשבת מחמת הכנה דיום א' של ר"ה דכולה יומא אריכתא הוא ולעולם ה"א דלידה לא מיקרי הכנה. קמ"ל ותני שבת וי"ט דעכשיו בודאי מוכח שפיר דמש"ה אסורה ביום טוב מחמת לידה דמקרי הכנה ודוק: כתנות פרשת יתרו אור

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ופרש"י את כל אשר עשה להם בירידת המן ובבאר ובעמלק כי הוציא ה' כו' זו גדולה על כולם בודאי דרש"י בא לתרץ למה כתיב כי הוציא ה' את ישראל אחר אשר עשה אלהים ורמז להם על ירידת המן ובבאר הלא הוצאת ישראל הי' מקודם כל זה ונדחק רש"י לפרש שגדולה על כולם שהוציא ה' את ישראל ממצרים אבל נ"ל דרך דרוש שהוכרח לומר תחילה ששמע את כל אשר עשה אלהים כו' בירידת המן ובבאר ואח"כ כי הוציא ה' את ישראל ולא מקודם לזה ואגב יתישב הפסוק ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל כו' ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה כו' ופירש"י על כל הטובה טובת המן והבאר כי בדבר אשר זדו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים ודרשו רבותינו בקדירה אשר בישלו בה נתבשלו והפסוקים אלו צריכין ביאור וישוב שיש לדקדק שכפל הדברים שאמר תחילה מיד מצרים וחזר אמר אשר הציל את העם מתחת יד מצרים וגם בזה נדחק רש"י ותרגום לפרש מתחת יד מצרים לשון מרדות ומרות יד שהיו מכבידים עליהם היא העבודה ועוד יש לדקדק למה אמר עתה ידעת כו' ונא קודם ששמע מהטובה שעשה ה' לישראל במן ובבאר ועוד שאמר כי בדבר אשר זדו עליהם דהיינו בקדירה שבישלה כו'