מאורי אש עז

ע"א אלא להתיר להם עריות כדאי' בסנהדרין אבל אם אנו מצילים מעריות ממילא לא תתורו אחרי ע"א וזה הוא המילות ומסיים הפסוק והייתם קדושים משום דכל הגדור מערוה נק' קדוש וק"ל

ובני הרב מוהר"ר איצק יצ"ו אמר דכתב הבית יוסף בא"ח סי' ח' על מה שכתב הטור ומחזיר שני ציצית לפניו וב' לאחריו ראיתי במדר' והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שמאחוריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחוריהם וקשר של תפילין עכ"ל. ולפ"ז שפיר הוי מענין שבח זה לענין בקיעת הים שאמר הראה אותותם לכל רואה אותם ותינוח מלפניהם אבל מאחוריהם אין להם אות ולכך אמר על כנפי כסותם יעשו גדילים וישליכו כנף ציצית לאחוריהם ועי"ז לא שבו המים מאחוריהם בשביל כנף הציצית וגם בשביל קשר של תפילין ושפיר מסיים למי זאת נרשמת ופירשו המפרשים לישראל שנקראו מי זאת עולה מן המדבר למי החותמת הוא התפילין והפתילים זו הציצית ר"ל שע"י הציצית וקשר של תפילין לא שטפו המים מאחוריהם וישרו דבריו בעיני ואמרתי בטוב טעם למה הזהיר גבריאל למים שאחוריהם ולא למים שלפניהם ונראה שהי' להם קיטרוג מאחוריהם שעבר בים צרה פסל של מיכה וזה היה ביד שבט הדני ודן הי' מאסף לכל המחנות ומסתמא הלכו כמו דכתיב אותם לבית אבותם כן הלכו בים וא"כ היה קיטרוג מאחוריהם ולכך אמר גבריאל למים שמאחוריהם הזהרו שישליכו הציצית מאחוריהם ושקולה מצות ציצית כנגד תרי"ג מצות וק"ל. וע"פ הדברים הנ"ל אמרתי זה כוונת תמר ששלחו ליהודה הכר נא למי החותמת והפתילים ואי' שהטלית עם הציצית נתן לה משום דאי' במדרש שיהודה היה רוצה לעבור ממנה ושלח הקב"ה מלאך הממונה על התאוה כדי שיצאו ממנה מלכים וכן הופיע אח"כ כשאמר צדקה מפני הופיע רוח הקודש שממנו יצאו דברי כבושים וזה רמזה לו שלא יתבייש דע"כ מה' היתה זאת דאי לאו מה' איך לא הגינו עליו הפתילים ר"ל הציצית שלו אם הי' דרך זנות ח"ו אע"כ שמה' היתה זאת וממנו יצאו דברי כבושים וק"ל: פסוק במשלי סי' ט"ו רחוק ה' מרשעים ותפלת צדיקים ישמע נראה דכתב בעל הטורים משה אמר ה' ימלוך לעולם ועד והקדים ה' למלכות ודוד הקדים מלכות לה' שנאמר ימלוך ה' לעולם לפי שסיים למעלה ודרך רשעים יעות לא רצה להזכיר השם והרחיק השם וכתוב ברישא ימלוך ה' וזה שרמז שלמה רחוק ה' מרשעים ר"ל שהרחיק ה' מרשעים והפסיק בימלוך ה' כדי שיהיה רחוק מרשעים וזה ותפלת צדיקים ישמע וק"ל

גמ' בפ"ק דיומא והמסכה צרה בהתכנס א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כי אתי ר' יוחנן להאי קרא הוי בכי אמר מאן דכתי' ביה כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה והגמ' זאת תמוה מאד וכי אין לו ליתן תואר ושבח להקב"ה אלא זה שכונס כנד מי הים שתעשה מסכה צרה הלא הקב"ה אדון כל העולמים הי' לו להתמיה איך תעשה מסכה צרה וצריכין אנו להקדים מ"ש הזוהר פ' בשלח דף ל"ג ע"א וז"ל תא חזי כתיב לבתר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד מתחת השמים ממש אל מקום אחד לאתר דאיקרי אחד ואיהו ים תתאי דהא איהו אשלים לאחד ובלא איהו לא איקרי אחד ומשמע דכתיב יקוו דכי מתכנשין כולה מיא ובתר עאלין כולהו לגו ימא כדאמר כל הנחלים הולכין אל הים כו' עכ"ל הרי רמזה לנו התורה שכל האורות הקדושות הולכין אל הים תתאי להתאחד שם באחד אחדות גמור להיות נקרא אחד אל ים תתאי ובזה יובן דברי ר' יוחנן שתמה ר"י מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים ר"ל שכונס כל הנחלים אל הים להיות שם אחדות גמור תעשה לו מסכה צרה והוא הדבר והיפוכו שזה מרמז על אחדות גמור והם הי' עושים למסכה צרה וק"ל: אור פרשת בשלח חדש

גרסינן ריש מס' ביצה במשנה ביצה שנולדה בי"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל בש"א שאור בכזית כו' תוס' ד"ה ביצה שנולדה בי"ט בש"א כו' וא"ת ואמאי לא תני אוסרי' ומתירי' כו' וי"ל אי הוה תני אוסרי' ומתירי' ה"א שמה שמתירי' הביצה היינו לטלטל כו' וא"ת דאמרי לא תאכל אבל לטלטל שרי והא קיי"ל אף לטלטל אסור לכן פירש ר"י דנקיט כי האי לישנא דסתם ביצה לאכילה עומדת כו' ובד"ה שאור בכזית לא שייך הכא מידי אלא מייתי כאן תלת מילי גבי י"ט דב"ה לחומרא כו' ורבים ראו כן תמהו על דיבור השני שבתוס' שזכרנו שהוא אך למותר בהיות כבר מבואר זה בפרש"י ז"ל תו יש לדקדק בדיבורו הראשון במ"ש לכן פר"י למה לא תירצו תיכף פירושו על קושי' ראשונה גם לתת לב על ציון לשון תו' בדיבור הראשון מה שאין דרכם כ"כ לציין בשארי מקומות וליישב הכל בחדא מחתא נלע"ד

דהנה בגמ' פריך במאי עסקינן אי בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ה כו' אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש מוקצה הוא כו' ומוקי ר"נ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולית ליה לב"ש מוקצה ונולד כו' ופריך במאי אוקימתא בתרנגולת העומד' לגדל ביצי' ומשום מוקצה אדמיפלגי בביצה ליפלגי בתרנגול' וכ"ת כחו דהתירא עדיף ליפלגי בתרווייהו כו' ומוקי רבה מתני' בתרנגולת העומדת לאכילה וטעמא דב"ה משום הכנה. ורבה לטעמי' דאמר רבה מ"ד והיה ביום הששי כו' חול מכין לשבת ולי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט כו' יעש"ה בסוגי' וכ' בעל המאור ז"ל הא דמוקי ר"נ למתני' משום מוקצה ונולד ובתרנגול' העומדת לגדל ביצים ולא קאמ' העומדת להטיל ביצי' משום דבאמת בתרנגולת העומדת להטיל ביצים ל"ה מוקצה ונולד כ"כ רק מאחר שעומדת לגדל ביצים היינו לגדל מן הביצים אפרוחים ולא לאוכלם שפיר הוה מוקצה יע"ש ולפ"ז נסתר סברת ר"י שבתו' שמש"ה נקיט במשנתינו לשון אכילה דסתם ביצה לאכילה עומדת ז"א דהלא לא קמיירי לר"נ משנתינו מאות' ביצה העומד' לאכילה דל"ש בי' מוקצה ונולד אלא רק מביצה העומדת לגדל אפרוחים כנ"ל והדרא קושי' התו' לדוכתי' לר"נ אמאי לא קתני במתני' לשון אוסרי' לטלטל לרבותי' דב"ה כמש"ל אך יש לתרץ זה דהנה הקשה מוהרש"א ז"ל מאי מקשי' התוס' למה לא אשמועינן רבותא דב"ה דאסור לטלטל. דלמא כחו דהתירא עדיף כמו דאמרי' ע"ב גבי התרנגולת ותי' מהרש"א דהך סברא כחו דהתירא עדיף לא אמרי' אלא לר"נ משום הפירכא וליפלגי בתרנגולת אבל אינך אמוראי דפליגי על אוקימתא דר"נ לא ס"ל הך סברא כחו דהתירא עדיף יע"ש ולפ"ז כיון דקושי' התוס' לא קאי לפי אוקימתא דר"נ אלא לאינך אוקימתא דבשמעתין ותירץ ר"י שפי' דסתם ביצה לאכילה עומדת דלהני אמוראי י"ל שפיר דמתני' מיירי מביצה העומדת לאכילה ולר"נ דמוקי מתני' בביצה העומדת לגדל אפרוחים ונסתר כר"י י"ל תירוצם הראשון דהרי לר"נ שפיר אמרי' כחו דהתירא עדיף כנ"ל ומש"ה לעיל בקושי' הראשונה לא שייך תי' ר"י משום דהוה קשה לר"נ אבל אחר שתירצו תי' קמא והרבו להקשות למה לא אשמועינן כחו דב"ה הרי דלא שייך הקושי' לר"נ דס"ל כחו דהתירא עדיף כ"א לאינך אוקימתא בגמ' וע"ז שייך שפיר תירץ ר"י ומה מאוד מדויק בלשון לכן אומר ר"י כלומר לכן משום קושי' זו ולא משום קושי' הראשונה. רק עדיין איכא למידק מנ"ל להתוס' דשארי אמוראי לא ס"ל כחו דהתירא עדיף דלמא גם המה ס"ל כחו דהתירא עדיף (והא דלא מוקי מתני' כוותי' דר"נ משום פירכא שני' וליפלגי בתרווייהו וכמ"ש רש"י ז"ל ד"ג ע"א). ונראה משום דמהר"ם שי"ף ותי"ט מקשים לרבה דמוקי למתני' משום הכנה טפי ה"ל למשנתינו לאשמעינן בביצה שנולדה בשבת שחל להיות אחר י"ט ואין י"ט מכין לשבת ותירצו דזהו רבותא טפי דאף דסעודת י"ט אינה חשובה כ"כ כסעודת שבת מקרי סעודתה בעי הכנה וקמ"ל דאף סעודת י"ט בעי הכנה יע"ש ולפ"ז י"ל דהתוס' ס"ל לסברא פשוטית כסבר' הגאונים הנ"ל וקשיא לרבה לא תני משנתינו ביצה שנולדה בשבת לאשמעינן כחו דהתירא דב"ש דאף דסעודת שבת חשיבא ובעי הכנה טפי אפ"ה מותר וע"כ דרבה לא ס"ל הך סברא כחו דהתירא עדיף ובהיות כן שפיר הקשו ליתני אוסרי' לטלטל לרבותא דב"ה וזה שציינו התוס' כ"כ באריכות ביצה שנולדה בי"ט ולא קתני בשבת משום סברת הגאונים הנ"ל ושפיר חיזקו בזה קושיתם איברא עדיין אנו צריכין למודעי דקשי' מנ"ל לתוס' דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ואי משום קושי' התי"ט ומהר"ם שיף הנ"ל דלמה לא קתני ביצה שנולדה בשבת. ז"א דיש אתנו מקום ליישב קושיתם באופן אחר דמש"ה לא קתני במשנתינו ביצה שנולדה בשבת משום דהא טעמא מאי לא מוקים רבה למשנתינו כאוקימתא דר"נ דמיירי מתרנגולת העומדת לגדל ביצים כו' משום הפירכא וליפלגו בתרנגולת א"כ אי הוה קתני ביצה שנולדה בשבת הוה מקום למיטעות ולומר דלאו טעמי' דמתני'