מאורי אש עו

והם עזי פנים שבדור מושלים בריש עדרא ר"ל בריש הקהל הקודש והדר אימרא שהם ישראל צדיקים שנמשלו למשה דכתיב שה פזורה ישראל והשיב לו כברייתו של עולם דברישא חשוכא שהוא מרמז על כחו של עשו והדר נהורא שמרמז על בוקרו של יעקב ובזה מיושב ג"כ גמרא דב"ק דר"י אמר עיזא דמסגי בריש עדרא וקשה למה באמת מסגי ברישא וע"כ אנו צ"ל כברייתו של עולם דמעיקרא חשוכא והדר נהורא דנרמז כחו של עשו שהוא מסיטרא דעז תחילה ואח"כ יבוא בוקרו של יעקב ולכך מביא ראיה שפיר כדדריש ההיא גלילאה כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדותא סימותא כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה עליהם פרנסים שאינם טובים והולכים בחושך ולא אור כמו שאין לו עינים כך על ידי מעשינו אנו גורמים שכחו של עשו שהם מסיטרא דשעי' הולכים בראש כל עדר ואנחנו נכשלים אחריהם כמו שאין לו עינים אבל אח"כ נזכה לאור ע"י התשובה וזה מרומז בתחילת הבריאה חושך של עשו ואח"כ בוקרו של יעקב וק"ל

ועתה נעמוד על בירור שאלה שניה דשאל מ"ט הני מכסיין והני מגליין דלפי' רש"י תמוה דהא הוא שאל על הבריאה למה ברא הקב"ה אלו באליה ואלו בלא אליה וא"כ מאי השיב לו הני דמכסיין מינייהו כו' מ"מ הקושי' במקומה עומדת על הקב"ה למה ברא אלו בצמר רך ועזים לא ברא בצמר רך הי' לו להבראות גם לעזים בצמר רך שיתכסו מהם בני אדם ויברא גם להם אליה: ונראה לי לומר דרמז להם רמז גדול דאי' בסוטה דף ל"ב ע"ב תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ופריך והא איכא חטאת נקיבה ועולה זכר ומשני התם מכסיין באליה ופריך תינח כבשה שעירה מא"ל ומשני התם איהו דקא מכסיף ופריך חטאת ע"א דלא סגי בלא שעירה מא"ל ומשני התם נכסיף וניזול כי היכי דנכפר ליה ע"כ הגמרא נשמע מזה שבחטא ע"א חייבה התורה להביא שעירה נקיבה ובשאר חטאת יכול להביא כבשה והטעם שחסה התורה שלא לבייש לעוברי עבירה שע"י האליה המכסה לא יכירו הבריות אם היא חטאת או עולה משא"כ בחטאת ע"א מפני גודל החטא מחויב דוקא להביא שעירה כדי שיתבייש ויכפר לו ולפ"ז תחילת הבריאה לתכלית האדם היה מוכרח להבראות עז בלא אליה וכבש באליה ולכך השיב שפיר על שאלתו ששאל למה ברא הקב"ה הכבשי' באליה ועזים בלא אליה והשיב הני דמכסיין מינייהו ר"ל שאנו מכסים חטאתינו שלא ניכר חטאתינו ולכך מכסיין ברא הקב"ה ונתן להם כסוי' כדי שנכולים לכסות חטאתינו שלא יהיה ניכר בין עולה לחטאת אבל הני העזים דמגליין שצוה הקב"ה להביא שעירה בע"א כדי שיתפרסם החטא הגדול שעל ע"א להתבייש ע"כ הוכרח להיות מגליין דלא סגי בלא"ה כדי שיתבייש ויתכפר לו וק"ל

גמרא דר"ה בפ' ראוהו ב"ד והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך בזמן שמסתכלין ישראל כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו היו נוטלין ולכאורה אין לו הבנה דעדיין הקושיא במקומה עומדת דאיך אמר והיה כאשר ירים משה וכי בידו של משה הדבר תלוי הלוא הדבר תלוי בלבן של ישראל אם משתעבדין לבן לאביהם שבשמים ואגב יתישב ג"כ גמרא דר"ה סוף פ"ב שאפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים ואומר ובאת אל הכהנים הלוים כו' ואומר אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה ופרש"י אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא בחכמה שאלת על זה שלפי הדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שא"א שיהי' אחרונים כראשונים כתב מהרש"א ופירש"י הכא אינו מיושב לפי הדרש דהכא אלא לפי פשוטו ולישב הגמרא האלו צריך אני להקדים מה שכ' בזוהר פ' ויקרא דף י"ח ע"ב ר' יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא דאי כהן דלתתא דאיתקן לעבודה ואישתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא דהוי ודאי ווי לאינון דסמכין עלה בגוונא דא שלוחא דצבורא דחטא ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אישתכחו זכאין קמיה דקודשא בריך הוא ווי לאינון דסמכין עלה ואיתא עוד שם ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ודאי ולא לאשמי דליה יחטא וגרע טובי' ודאין דינא בכולה כדאמר והייתי אני ובני שלמה חטאים הרי נשמע אם העם אינם זכאין גם השליח ציבור אינו יכול לכוון בתפילתו וכן אי' בגמרא סוף פ' אין עומדין שליח ציבור שטעה סימן רע לשולחיו והתרגום ירושלמי מפרש דהוי כד זקיף משה ידו בצילו הוי בית ישראל איתגברון וכד הוי מנע ידו מלצילו הוי בית עמלק מתגברין דאי' בזוהר פ' בלק דף קצ"ו ע"ב א"ר אלעזר ארמית ידי בצילו לקמא מלכא קדישא דהא תנינן אסור ליה לבר נש לארמי ידו לעילא בר בצילו ובברכ' למרא בתחנונים דכתיב הרימותי ידי אל ה' אל עליון ומתרגמינן ארימת ידי בצילו עכ"ל הרי שאסור להרים ידו למעלה אם לא דוקא בתפלה וזה פי' הגמרא וכי ידו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה וע"כ צריכין אנו לומר ע"י תפילתו של משה דע"כ הא דכתיב והי' כאשר ירים משה את ידו בתפלה משום דאסור להרים ידו למעלה אע"כ בתפלה שהתפלל משה היה ישראל גוברים ומנצחים את עמלק א"כ ע"כ כאשר הניח ידו מלהתפלל גבר עמלק א"כ קשיא למה באמת נתרשלו ידי משה מלהתפלל על ישראל ומתרץ שתפלות שליח ציבור תלוי הכל בציבור בזמן שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים אז הי' ג"כ שילוח ציבור משה יכול לכוון בתפלתו והיה כפיו של משה פרושות למעלה בתפלה וגבר ישראל אבל בזמן שלא היו משעבדין את לבם לאביהם שבשמים אז גם השליח שלהם לא היה יכול לכוון בתפלתו ולכך הניח ידו מלפרוש למעלה בתפלה וק"ל

ובזה יתישב ג"כ פי' רש"י שפי' אל תאמר שהימים הראשונים טובים מאלה דהא הפרנס ג"כ לפי הדור כמש"ל בגמ' כד רגיז רעיא על ענא כו' משום דפרנסי' המה עיני העדה וע"י עון הדור גם הפרנס חשוב כמו סומא נמצא הפרנסי' המה נקראים עיני העדה והם מאירים לדורס כיום הזה המאיר לעולם ולכך אמר אל תאמר שהימים הראשונים ר"ל הפרנסי' שהם נקראים עיני העדה ומאירים כימים שהי' טובים מאלה כי לא בחכמה שאלת ומה נמלצו ומתקו דברי רש"י ז"ל כי לא בחכמה שאלת שלפי שהדורות הי' טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך הי' ימים הראשונים טובים מאלה ר"ל הפרנסי' הי' טובים שהקב"ה מעמיד פרנס לפי הדור שאי אפשר שיהי' האחרונים כראשונים ר"ל פרנסים אחרונים שלפי דורם אין דומה לראשונים ופרנס לפי הדור ולכך אין לך פרנס אלא מה שבימיך אפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים וק"ל וכן אי' בתענית דף כ"ד ע"ב גבי רבה שלא נתקבלה תפלתו עיין שם וק"ל

בפיוט יום ליבשה הבאים עמך בברית חותמך ומבטן לשמך המה נימולים הראה אותותם לכל רואי אותם ועל כנפי כסותם יעשו גדילים ולכאורה אין לחרוזות אלו הבנה למה הזכיר אות מילה בים ליבשה שנהפכו מצולים ומה שייך מצות ציצית לאות מילה: ונראה משום דאי' בפ' התכלת מעשה באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית ורצה לבוא אל הזונה ובאו ציצותיו וטפחו לו על פניו וניצול מן העבירה ואח"כ נתגיירה ונשא אותה בהיתר ואיתא בחידושי אגדות בפ' ר"א דמילה שפירש מה שאנו אומרים בברכת מילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש שהמילה היא חותם הקודש על שם גדר הערוה דכ"מ שתמצא גדר הערוה נאמר בו קדושה שהמילה בא למעט תאות המשגל וע"כ בשכר זאת צוה הקב"ה לאברהם להציל ידידות שארינו דהיינו גופינו משחת דהוא הגיהנם כמ"ש בפ' עושין פסין שאברהם יושב ע"ג פתחו של גיהנם ומסיק שם למי שאין בו דבר ערוה בעבירה וכל הבא על עו"ג נמשכת ערלתו ולא מבשקר ליה עכ"ל נמצא אנו למדין דציצית מצילו מן העבירה ונשאר מהול ולא נעשה ערל הנמשך בערלה לאחר מותו והנה הים נקרע בזכות יוסף דכתיב וינס החוצה וזה בא לו בזכות המילה ולכך נראה כשבאו אחי יוסף הראה להם המילה משום דיוסף זכה לכל הגדולה בשביל שפירש מן העבירה ולא נעשה משוך בערלה ולכך הראה להם המילה שלא פגום באות ברית קודש ולכך מזכירין אנו בפיוט זה מצות המילה ואמר מבטן לשמך המה נימולים הראה אותותם לכל רואי אותם אך איך יתקיים האות הזה שלא יכשל ח"ו בעבירה וימשוך ערלתו ולזה אמר ועל כנפי כסותם יעשו גדילים ולזה מסיים חרוז למי זאת נרשמת הכר נא דבר אמת ר"ל למי זאת המילה נרשמת למי החותמת ולמי הפתילים של ציצית שנזהר במצות ציצית ועל ידי זה נשאר מהול מה שאין כן אם אינו נזהר במצות ציצית י"ל שיכשול בדבר עבירה ויהי' משוך בערלתו לאחר מותו ואינו ניכר במילתו. וזה פי' המדרש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם מן העריות שע"י מצות ציצית יהי' ניצול מן העריות וזה פי' הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' והייתם קדושים לאלהיכם ואמרי' בגמרא אחרי עיניכם זו היא הרהור עבירה שע"י ציצית מצילם מעבירה דעריות וגם לא תתורו אחרי לבבכם זו המינות והע"ז משום דאמרי' לא עבדו ישראל