מאורי אש עד

חמץ נפש לרבות שותה שהוא בכרת והקשו שם בתוס' אע"ג דבלא"ה חמץ אסור בהנאה מ"מ ליכא כ"א לאו ולא כרת ומש"ה צריך נפש לחייב כרת בשותה יעש"ה ולפ"ז מאי הקשו תו' במכילתן יהא נהנה חמץ בפסח בכרת ז"א דא"כ נפש ל"ל כנ"ל ואפשר ליישב דהנה אי' שם דגם גבי חלב כתיב נפש לרבות המחו וגמעו ואמרי' שם וצריכא דאי כתב רחמנא בחמץ חלב לא אתי' מיני' שהותר מכללו אצל חיה ואי כתב רחמנא בחלב חמץ לא אתי' מיני' שכן היתה לו שעת הכושר ע"ש. ולפ"ז יהי' קשה למה לא קאמר שם דצריך נפש גבי חמץ אע"ג דיכולין למילף מחלב דאי לא הוה כתיב נפש בחמץ ה"א דגם נהנה חמץ בפסח בכרת לכך כתיב נפש דדוקא שותה בכרת ולא הנאה אחרינא וכמ"ש התוס' לכך הוצרכו תוס' כאן לפרש דכי כל אוכל לא משמע כלל איסור הנאה רק דעדיין קשה דלמא מש"ה עביד שם הגמ' הצריכא אליבא דחזקי' דלדידי' אין שום ה"א דנהנה חמץ יהי' בכרת אבל ג"ז לק"מ דשם הקשו בתוס' לר' יוסי דלא חשיבא לי' הך פירכא שכן לא הותר מכללו א"כ מאי קאמר חלב לא אתי' מיני' שכן לא הותר מכללו כו' וע"כ דלר"י קאי נפש אדרשא אחריתא יעש"ה והנה מאן שמעת לי' דחשיב לי' האי פירכא שהותר מכללו ר"ש היא דאיפלגו ביה במכילתין דפריך לר"ש דאוסר גיד הנשה בהנאה תיתי בק"ו מחלב ומשני מה לחלב שכן הותר מכללו ור"י לא פריך זה כו' והנה תוס' כתבו במכילתן דחזקי' לא אתי כר"ש דאוסר ג"ה בהנאה יעש"ה וא"כ כיון דצריכ' ראשונה קיימי אליבא דר"ש דחשיב לי' לפירכא שכן הותר מכללו ואיהו דריש נפש א"כ קשה שפיר למה לי' הצריכ' שני' הל"ל אי לא כתיב גבי חמץ ה"א נהנה חמץ בפסח בכרת דהא ר"ש כר' אבוהו דלא תאכל אסור בהנאה לכך הזקיקו תוס' לפירושם דכי כל אוכל לא קמ"ל איסור הנאה וק"ל

שם ריש מס' פסחים אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו' ופרש"י לאור הנר ובגמ' מפרש טעמא. בודקין שלא יעבור בל יראה ובל ימצא כו' יע"ש והתוס' הקשו על פרש"י דהא אמרי' בגמ' מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואמרי' בגמ' הבודק צריך שיבטל וא"כ ל"ל הבדיקה כל עיקר ותירצו התוס' דבדיקת חמץ דרבנן כדי שלא יבוא לאוכלה יע"ש ואי' במכילתין דף ד' ע"א בעי מיני' מר"נ ב"י המשכיר בית לחבירו על המשכיר לבדוק או על השוכר לבדוק ת"ש השוכר בית מחבירו על השוכר לעשות מזוזה ומשני דלמא שאני התם דמזוזה חובת הדר הוא. ופרש"י שם וז"ל אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום שלא יעבור עליו ב"י ובי"מ הא אמרי' מדאורייתא בביטול בעלמא סגי כו' והשתא קמבעי' לי' טורח זה על מי מוטל עכ"ד וזה זמן רב שנשאלתי ממופלג אחד לבאר לו סתירת לשונות רש"י ז"ל דבשמעתין בריש מכילתין לא חשו לקושית בעלי התוס' וכתבו דבדיקת חמץ דאוריי' כדי שלא יעבור ב"י וב"י ואיך חזרו מחמת קושי' התוס' בדף הנ"ל וכתבו דבדיקת חמץ דרבנן ולכאורה הוא תמוה והשבתי ממש תוך כ"ד ליישב ע"פ פשוט דהנה צריכין אנו לדקדק על דקדוק לשון רש"י ז"ל דמהפכים הסדר ופירשו מקודם על לאור הנר ואח"ז בודקין שלא יעבור כו' איפכא הוה לי' לסדורי מקודם על בודקין ואח"ז לאור הנר ובגמ' מפרש טעמי' כסדר לשון המשנה וגם מה שסיימו שם דף ד' בדבריהם לבסוף והשתא קמבע"ל על טורח זה על מי מוטל הוא לשפת יתר וגם למה שינו אל לשון טירחא יתירא לכך נלע"ד דהנה הר"ן ז"ל כתב ליישב דברי רש"י ז"ל דבדיקת חמץ דאורייתא ואי משום קושי' התוס' דמדאורייתא בביטול סגי היינו דבעינן מדאורייתא אחד משניהם או ביטול או בדיקה ומתני' מיירי כגון שלא ביטל יע"ש וע"ז יש להפליא הפלא ופלא באמת למה שינה התנא בהך גוונא דלא ביטל דיבדוק טוב לי' להשמיענו דין ביטול שהוא קולא יותר ע"כ לבי אומר שבאמת רש"י מודה דבדיקה שהוזכר במשנתינו היינו אף שאחר שביטל כדי שלא יבוא לאוכלה והא דכתבו רש"י שלא יעבור בל יראה וב"י לא כתבו זאת לפרושי בודקין דמתני' דבהיות כן הוה להו לציינו מקודם שפירשו על לאור הנר כסדר. רק שרש"י ז"ל הוקשה להם איזה דבר בדיבורם מ"ש לאור הנר ובגמ' מפרש טעמא לזה הביאו בודקין שלא יעבור כו' והוא מ"ש הר"ן דלשיטת תוס' דבדיקת חמץ דרבנן איך ילפינן בגמ' דצריך להיות בדיקת חמץ לאור הנר דילפינן מציאה ממציאה חיפוש מחיפוש דבנימין כו' הלא כל עיקרו של הבדיקה מדרבנן ואף שרש"י כתבו דאם דאסמכתא בעלמא הוא מ"מ לא שייך בדבר שהוא רק מד"ס לאסמכיהו אקרא וכ"כ הפ"י יעש"ה וז"כ רש"י בכתבו לאור הנר ובגמ' מפרש טעמא היינו מציאה ממציאה כו' וקשה הלא כל עיקר של הבדיקה דרבנן ואיך ילפינן מקרא לכך פרש"י בודקין שלא יעבור ב"י היינו אם לא ביטל יש לנו בדיקה דאורייתא כדי שלא יעבור ב"י נמצא י"ל דלאותו הבדיקה נתקבלה הג"ש דחיפוש דיהי' לאור הנר דוקא וממילא גם אותו הבדיקה שצריך להיות עתה מדרבנן שלא יבוא לאוכלה צריך להיות ג"כ לאור הנר דתקנו רבנן כעין דאורייתא ושפיר אסמכוהו אקרא דג"ש וגם טעמי' אית בי' שאור הנר יפה לבדיקה אבל בענין גוף פירושו דמתניתין דקתני בודקין היינו שלא יבוא לאוכלה ואף אחר הביטול כ"ז נראה בשיטת רש"י ז"ל ומיושב מעליהם היטב כל קושי' התוס' ועיין. והנה כתב מוהרש"ל ז"ל דף ד' ע"ב מ"ש רש"י אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן רצונם ליישב בזה שלא תקשה דוק לאידך גיסא דעל המשכיר לבדוק מדאיצטרך קרא במזוזה דעל השוכר לעשות לכך כתב רש"י דבדיקת חמץ דרבנן יעש"ה ובהיות כן יהי' כך הוצאת לשונם בדקדוק גדול דאין לפשוט מהא דעל המשכיר לבדוק ז"א דהכא בדיקת חמץ דרבנן. דבאמת מדאורייתא יש בדיקה או ביטול א"כ יוכל המשכיר לומר אנא אעשה מה שצותה עלי התורה בלי טרחא כלומר שאבטל מאי אמרת דגם אחר הביטול צריך לבדוק זהו רק מדרבנן שלא יבוא לאוכלה. הרי דעכ"פ מוטל השבתה על המשכיר דהיינו ביטול עכ"פ רק דעיקר האיבעי' על טרחא דהבדיקה. וזה שדייקו רש"י ז"ל והשתא קמבע"ל טורח זה על מי מוטל רצונם הטירחא של הבדיקה בהכרח מבע"ל אבל השבתה האמור בתורה דהיינו ביטול בודאי מוטל על המשכיר כס' מוהרש"ל ז"ל ופשוט הוא

ובדרך יותר פשוט נלע"ד דהנה הר"ן ז"ל כתב ליישב שיטת רש"י דיש מדאורייתא או בדיקה או ביטול. והא דאמרינן בגמ' הבודק צריך שיבטל לא הי' זהו הדין עדיין בימי המשנה אלא אח"כ נתחדש זאת יעש"ה ובהיות כן שפיר פרש"י במתני' דלא הי' עדיין זה הדין דהבודק צריך שיבטל וי"ל דהבדיקה דאורייתא כדי שלא יעבור ב"י באופן כשלא ביטל אבל לקמן כתבו רש"י בגמ' מה שהיו בימי אמוראי דכבר נתחדשה הלכה דהבודק צריך שיבטל א"כ בהכרח דבדיקת חמץ אינו כ"א מדרבנן לחוד וא"כ אין כאן שום סתירה בדברי רש"י ז"ל. ובזה מיושב נמי מה דאמרי' לקמן דף י"א ע"ב מנה"מ אר"ח יליף מציאה ממציאה כו' והדר אי' שם ת"ר אין בודקין לאור החמה כו' אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה כו' ויש לדקדק למה להברייתא ליתן עוד נתינת טעם שאור הנר יפה אע"כ משום דבזמן הברייתא כבר נתחדשה הלכה דהבודק צריך שיבטל וא"כ בהכרח לומר דבדיקת חמץ רק דרבנן ואין למילף כ"כ מג"ש לכך נותן טעם שאור הנר יפה לבדיקה והג"ש קאי על הבדיקה דאורייתא באופן שלא ביטל וכמש"ל באופן הראשון אבל על המשנה דעדיין לא הי' זה התיקון דהבודק צריך שיבטל וממילא י"ל דכוונת התנא דבודקין את החמץ הכל מדאורייתא כדי שלא יעבור בל יראה ובאופן שלא ביטל לכך לא יליף אלא מג"ש דחיפוש מחיפוש וא"צ במשנתינו לשום נתינת טעמא אחרינא ובזה אמרתי לחדד התלמידים ליישב ג"כ היפך סדר ציון רש"י ז"ל במתני' בשני דבורם הנ"ל וגם יש לדקדק על לשון רש"י ז"ל שכתבו ובגמ' מפרש טעמא דלכאורה ה"ל לפרושי הכא ובגמ' יליף טעמא דהא ילפינן בג"ש דחיפוש אלא נראה דכך הצעותם דבגמ' מפרש טעמא היינו מדינא דגמ' דהבודק צריך שיבטל וא"כ כל עיקרו של הבדיקה דרבנן לכך מפרש טעם בבריי' שאור הנר יפה לבדיקה משא"כ על משנתינו יליף טעמא מקרא משום שי"ל בודקין שלא יעבור ב"י וב"י באופן שלא ביטל דלא הי' בזמן המשנה הדין דהבודק צריך שיבטל ודו"ק

שם גמ' מאי אור ר"ה אמר נגהי ר"י אמר לילי. קס"ד מ"ד נגהי נגהי ממש מ"ד לילי לילי ממש מיתבי' הבוקר אור והאנשים שולחו אלמא אור יממא הוא ומשני מי כתיב האור בוקר הבוקר אור כתיב כמ"ד צפרא נהיר וכדר"י אמר רב דאר"י א"ר לעולם יכנס אדם בכ"ט ויצא בכ"ט כו' מיתבי' ויקרא אלהים לאור יום כו' רש"י ד"ה מ"ד נגהי ממש כשיאיר השחר של י"ד. ומ"ד לילי לילי ממש לא גרסינן כו' יעש"ה וכ"כ התוס' דהך דאמר ולמ"ד לילי לילי ממש אגב אורחא מייתי לה. ויש לדקדק חדא דה"ל למיפרך מקודם מקרא דויקרא אלהים דהוא מוקדם בכתובי' ולמה הקדים הפירכא מאחי יוסף לראשונה שהוא מאוחר בקרא ותו איכא למידק מה בעי רש"י בזה שפירשו דלמ"ד נגהי היינו מעלות השחר ועכ"פ ה"ל לציין תיכף על דברי ר"י ויעויין דף ד' ברש"י בד"ה וניבדוק כו' ע"כ נלע"ד דהנה לכאורה יש לקיים היטיב הגירסא למ"ד לילי ממש והוא ע"פ מה שכתב הגאון בתורת חיים ז"ל דלמסקנא דלקמן דלא פליגו ר"ה ור"י דמר כי אתרי'