מאורי אש עב

היתה לו שעת הכושר כו' וע"כ דמש"ה לא אמרי' תיכף כ"כ יוכיח משום דיהיה חדא מתרתי ופרכינן שכן גידולי קרקע א"כ גבי חמץ שהוא ג"כ גידולי קרקע איכא למילף גם תוך זמנו בק"ו מערלה וכ"כ ואי לא תימא הכי קשה איך יליף אח"כ לפני זמנו ולאח"ז בק"ו מערלה וחמץ תוך זמנו הלא י"ל מה לחמץ תוך זמנו שכן ענוש כרת וא"ל כ"כ יוכיח מה לכ"כ שלוקים עליהם אף שלא כד"א ועכ"ל דיליף מהדר דינא כיון דליכא כאן הפירכא כל דהוא שכן גידולי קרקע שגם חמץ גידולי קרקע וא"כ קשה ל"ל כלל גם על תוך זמנו איסור הנאה ותיתי מערלה וכ"כ ויעויין היטיב בסוגיא הנ"ל ויראה עין בעין שדברי הא"י דחוי' הם ויעויין עוד שם תוס' ד"ה חדא מתרתי כו' והנה לפי השגה ראשונה י"ל מש"ה הקשו תו' מנ"ל איסור הנאה לפי זמנו דבשלמא לאחר זמנו איכא למילף בק"ו מערלה כמ"ש האי"ק משא"כ לפני זמנו ליכא ק"ו דאי מותר בהנאה ל"ה נעבד בו עבירה כמ"ש לעיל אבל לאחר זמנו איכא נעבד בו עבירה מאחר שכבר עבר בפסח בל יראה

אבל גם בזה קשה דגם לאחר זמנו ליכא למילף בק"ו מערלה וכ"כ דהנה תוס' הקשו בסוגיא דחולין דליפרוך מה לערלה וכ"כ שהם בשריפה ותירצו דזה דוקא לר' יהודא וכ' בעל עצמות יוסף שזהו פירכא כ"ד ולא פרכינן כ"א כשילפינן מתרתי או מתלת במהדר דינא יעש"ה ולפ"ז כיון דחמץ אחר זמנו לא מצינו שהוא בשריפה איכא למיפרך מה להני שהם בשריפה וע"כ אנו מוכרחים לילף במהדר דינא דכי תאמר כ"כ יוכיח שוב י"ל שלוקים עליהם שלא כד"א וכי תאמר חמץ תוך זמנו יוכיח י"ל שכן טעון בשריפה

אבל זה יש לתרץ דהא לא תאכל עליו חמץ בודאי קאי על פני זמנו דהכתוב מעיד עליו משעת שחיטת הפסח ונשאר תרי קראי דהיינו לא יאכל וכל מחמצת כו' א"כ ממ"נ לאחר זמנו אסור בהנאה דאי קרא דלא יאכל קאי על לאחר זמנו הרי לית דין כו' ואי קרא דכל מחמצת על לאחר זמנו א"כ ע"כ מתחייב כרת באחר זמנו כאשר מקרא מלא דבר הכתוב באותו פסוק כל מחמצת לא תאכלו כי כל אוכל מחמצת ונכרתה א"כ מוכח דאסור בהנאה בק"ו מערלה דכי תאמר מה לערלה שלא היתה לו שעת הכושר י"ל כ"כ יוכיח וכי תאמר מה לכ"כ שלוקים עליו גם שלא כד"א י"ל חמץ בפסח יוכיח דהיינו תוך זמנו וא"ל שענוש כרת. ז"א דעתה קיימינן דגם לאחר זמנו חייב כרת הרי ממ"נ מוכח דלאחר זמנו אסור בהנאה או מלא יאכל או ממה הצד מתלת בלא איהדר דינא כמה שבררנו ושוב ליכא למיפרך מה להני שטעון שריפה כיון דהוה פירכא כל דהוא ולא פרכינן אם ילפינן מתלת בלא מיהדר דינא ואחר שבררנו דלאחר זמנו ודאי אסור בהנאה א"כ ע"כ משמע קרא דכל מחמצת לא תאכלו גם איסור הנאה דממ"נ אם קאי על תוך זמנו בודאי אסור הנאה דאז קאי לא יאכל על לאחר זמנו והוה תוך זמנו אסור בהנאה מכ"ש דלאחר זמנו. ואי קאי קרא דכל מחמצת על אחר זמנו ג"כ אסור בהנאה מק"ו שזכרנו א"כ איך שיהיה משמעותו דכל מחמצת לא תאכלו מרבינן ביה גם הנאה בק"ו הנ"ל א"כ י"ל דזה דייקו תו' כיון דחד מהני קראי משמע איסור הנאה כלומר מהני דכתיב ביה לא תאכל ולא יאכל ג"כ משמע איסור הנאה שוב לא נחלק ביניהם כיון דחזינן דכאן לא קפיד רחמנא למיכתב לא יאכל במה ששייך איסור הנאה א"כ לא נחלק ויעויין במ"ש הפ"י דקריאת לא יאכל אינו מיותר דהיכא דאסור בהנאה שייך בו הלשון לא יאכל וממילא מיושב גם קושי' מהרש"א וכל הדקדוקי' שזכרנו ודוק היטיב ואגב אזכיר מה שראיתי במ"י שכ' להקשות על שיטת האלגזי דעל מה מצינו מגופא פרכינן מעלמא לא פרכינן א"כ קשה מסוגיא דחולין שזכרנו דפריך שם ל"ל קרא על אכילת בשר בחלב תיתי כולא בק"ו מערלה ומשני משום די"ל חורש בשור וחמור יוכיח רק אחר דגלי קרא דבשר בחלב אסור באכילה שוב ליכא למימר זה היוכיח כיון שחורש בשו"ח מותר גם באכילה ויעויין שם מ"ש התו' ה"ה דהוה מצי למילף במה מצינו מכ"כ אלא דניחא ליה למילף בק"ו. ולשיטה הנ"ל קשה ל"ל עכ"פ קרא דאסור באכילה גבי בב"ח תיתי מן כ"כ ואז לא נוכל למיעבד יוכיח מעלמא ותירץ המחבר ההוא משום דקושי' התו' במסקנא ליתא דא"ל מה לכ"כ שלוקים עליהם שלא כדרך אכילתן וא"ל הא גופיה נילוף י"ל חמץ בפסח יוכיח עכ"ד ודבריו סותרים תוך כ"ד ממש זא"ז דהלא אנן קיימינן לפי הכלל שעל מה מצינו מעלמא לא פרכינן ואיה איפוא היוכיח מחמץ בפסח שהוא יוכיח מעלמא ועיין עליו והבן:

שם באופן אחר נראה ליישב דברי התו' במה שכתבו כיון דחד מהנהו קראי משמע איסור הנאה שוב לא נחלק ש ב הוא ע"ד זה משום דהנה הגאון בעפ"י ז"ל הקשה ל"ל קרא דחמץ בפסח אסור בהנאה ותיתי בק"ו מנותר מה נותר שאינו בב"י וב"י אסור בהנאה כ"ש חמץ וכמו דיליף ר"י לקמן דחמץ טעין שריפה יעש"ה והנה קושי' זו מוכרחים אנו ליישב באחד משני פנים או משום דאיכא למיפרך מה לנותר שטעון שריפה כו' או שי"ל דאי הוה ילפינן בק"ו ה"א דאין עונשים מן הדין לכך גלי קרא בהדיא בלשון לא יאכל דילקה על הנאה ואף לפסק הרמב"ם ז"ל דאין לוקים על הנאה י"ל לחזקיה מה דמוכח מלא יאכל איסור הנאה שפיר לוקים ויעויין במ"ש הרב בעל זרע ברוך ז"ל בסוגי' דלא יאכל. והנה ראיתי להגאון מוהרש"א ז"ל בסנהדרין דף ס"ד ע"ב כתב משם הסמ"ג לפרש טעמי' דמדה זו דאין עונשים מן הדין והלא ק"ו הוא רק משום די"ל מאחר דמצד החמור אתה באתה להחמיר עליו ולדון הק"ו י"ל דאין עונשין מה"ד משום מאחר שאית ביה בהלמד אותו חומרא יתירה אינו מועיל מלקות להתכפר רק שיש לו איזה עונש חמור לאחר מותו יעש"ה ולפ"ז קשה לר' יהודא ל"ל קרא דחמץ בפסח אסור בהנאה ותיתי בק"ו מנותר וא"ל שטעון שריפה (ודלא כסברת עצמות יוסף שבדיבורנו הקודם) זה ליתא דהא אנן שמעינן ליה לר' יהודא דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ גם חמץ כמוהו כנותר וא"ל כשינוי' בתרא דאין עונשים מן הדין גם זה אינו לכללא של מוהרש"א ז"ל שזכרנו בסמוך דהא טעמא מאי דאין עונשים מן הדין מאחר שמצד החמור י"ל דלא נתכפר במלקות וכאן לא שייך לומר כן כיון דחזינן דגבי אכילה נאמר הלאו בפירוש ומהני בו מלקות א"כ איך יהיה הנאה חמור מאכילה וכיון דגבי אכילה גלי קרא דמהני מלקות ארבעים כ"ש וכ"ש הוא דגם גבי הנאה מועיל מלקות ויתקיים שפיר הק"ו מנותר כנ"ל ובשגם הלא גבי אכילה נמי יש לו הנאה וחזינן דנתכפר במלקות ה"ה וכ"ש בהנאה ובהיות כן עדיין קשה לר' יהודא ל"ל לא יאכל דחמץ בפסח אסור בהנאה תיתי בק"ו מנותר רק דזה לק"מ דעדיין מק"ו ל"ה עונשים מן הדין דה"א דלא נתכפר במלקו' וא"ל הא איכא כ"ש מאכילה דמועיל בו מלקות ז"א דבאמת גבי אכילה איכא כרת ושוב י"ל שפיר דבהנאה לא נתכפר במלקות

ובזה אמרתי שמכוונין דברי ר"י שאמר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו בלאו תו"ז בלאו וכרת לכאורה מה שאמר תו"ז למותר הוא דאטו מאן פליג בדבר שמקרא מלא הוא אבל לפמ"ש מתרצתה דהנה קושי' התוס' מיושב היטב במה שמקשים מנ"ל איסור הנאה לפני זמנו כו' די"ל דיליף בק"ו מנותר שאינו עובר בב"י ובעשה אסור בהנאה כ"ש לפני זמנו דעובר בעשה דהשבתה ולדברי הרמב"ם ז"ל אפי' בל יראה איכא גבי לפני זמנו יע"ש פ"ד ה' חו"מ ובמגדל עוז וא"ל דטעון שריפה שגם חמץ בשריפה וא"ל שאין עונשין מן הדין ז"א דיש כ"ש מאכילה דמועיל בו מלקות דהא לפני זמנו ליכא כרת כ"א לאו גרידא וא"כ כיון דגבי אכילה מועיל מלקות כ"ש בהנאה דבשלמא תו"ז דיש גבי אכילה כרת שפיר מוכרח הכתוב לכתוב בפירוש לא יאכל משום דה"א אין עונשין מה"ד ולא מועיל מלקות דליכא כ"ש מן אכילה כיון שיש בו כרת משא"כ בלפני זמנו יש שפיר ק"ו הנ"ל בתוקפו כאשר דברנו וכיון דקרא דלא תאכל עליו דקאי על לפני זמנו משמע איסור הנאה שוב לא נחלק בלאחר זמנו כמ"ש באופן הראשון וזה שדייק ר"י חמץ בין לפני זמנו כו' וקשה איסור הנאה מנ"ל כקושי' התוס' וצ"ל דיליף בק"ו מנותר וקשה א"כ גם בתו"ז ל"ל דאסור בהנאה נילוף בק"ו הזה לזה בא כמתרץ דבריו תו"ז בלאו וכרת וממילא שוב ליכא למילף בק"ו מנותר דאין עונשין מה"ד וה"א דלא נתכפר במלקות וליכא כ"ש מאכילה כיון דבאכילה איכא כרת ג"כ משא"כ בלפני זמנו י"ל שפיר דיליף בק"ו מנותר ואי משום שאין עונשין מה"ד י"ל דמוכרח דמועיל בו מלקות כ"ש מאכילה דלית בו כ"א לאו גרידא ובזה מיושב קושי' מוהרש"א רך פלפול התלמידים היטב אחר הביקור

או יאמר דכוונת התוס' כיון דחד מהני קרא משמע איסור הנאה שוב לא נחלק הוא ע"ד זה דמוכרח לפני זמנו דאסור בהנאה ק"ו מנותר וא"ל דאין עונשין מן הדין י"ל דע"כ נתכפר במלקות כ"ש מתוך זמנו דחמור ומועיל מלקות בהנאה כ"ש לפני זמנו וא"ל בהיות כן טפי נוקמי לא יאכל אלפני זמנו ולומר דנתכפר במלקות אבל תו"ז נדון ק"ו מנותר דאסור בהנאה ולא מועיל בו מלקות דאין עונשין מה"ד ז"א כיון דלא תאכל עליו חמץ קאי בודאי על לפני זמנו דכתיב עליו משעת שחיטת הפסח ויש ליישב קושיא חזקה שנעתיק בסמוך ויש להעמיק עוד בזה

ואגב אכתוב מה שאמרתי ליישב דקדוק גדול שאי' שם חמץ