מאורי אש עא

מצאתי בעזה"י להדיא בירושלמי דמס' חלה דמשבאו לארץ נתחייב גם חיטי' שבעלי' בחדש אמור מעתה שלא אכלו כזית מצה בלילה הראשונה יעש"ה ובהיות כן נפשט שאלתן דע"כ מוכרחים אנו לומר דגם היכא דאמר רחמנא תאכל. החיוב דוקא לאכול כדרך אכילתן ואין חילוק בינו לבין היכא דאמר רחמנא לא תאכל. דאם באנו לומר ולחלק דכל היכא דאמר רחמנא תאכל יוצאי' אף שלא כדרך אכילתן. קשה למה לא אכלו כזית מצה בלילה הראשונה מן החדש וא"ל דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאה"ד קשיא הלא היה סיפוק בידם לקיים את שניהם באופן שיאכלו הכזית מצה שלא כדרך אכילתן דאז יצאו ידי חובת מצות אכילת מצה שנאמר בו תאכל. ועל ל"ת דחדש לא יעברו שהרי כתיב בי' לא תאכל ובעי' דוקא דרך אכילתן וא"כ אין אנו צריכין כלל לעבור על הלאו אלא לקיים את שניהם אלא ע"כ דאין חילוק בין היכא דאמר קרא תאכל או לא תאכל ובכ"מ בעי' דרך אכילתן דוקא ואם נפשך לומר דעדיין יש לנו לומר דהיכא דאמר רחמנא תאכל יוצא אף שלא כד"א והא דלא אכלו מצה בלילה הראשונה מן החדש שלא כדרך אכילתן היינו טעמי' משום דאע"ג דאמרי' כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן. אין משמעותו דאם אכלן שלא כד"א הוא פטור לגמרי רק שאינו חייב מלקות אבל מ"מ איסור לאו יש בו ובהיות כן מש"ה לא הוה מצי למיכל שלא כד"א משום דעדיין חל עלייהו הלאו דחדש ואין עשה דוחה לא תעשה אע"פ שאינן לוקין על העברת הלאו ההוא עכ"ז יש הוכחה ברורה דבשלא כד"א לית ביה גם איסור לאו. והוא שהקשו התוספות במכילתן על הא דתנן המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת אמאי הא ראוי להנות מיני' שלא כדרך אכילתן. ואם כסברתנו דעדיין נשאר האיסור לאו א"כ אינה ראוי להנות שלא כד"א מצד איסור הלאו שבו ועיין שם במש"ל. הרי דע"כ גם איסור ליכא אם אוכל שלא כד"א והדרא קושי' לדוכתין אמאי לא אכלו מן החדש שלא כד"א ושפיר היו יכולים לקיים העשה והלאו. אע"כ כדאמרן דגם היכא דאמר רחמנא תאכל בעינן דרך אכילה דוקא ונפשט הבעי' הנ"ל. אולם אמרתי דיש להוכיח מש"ס דילן לאידך גיסא דאי' במס' פסחים דף כ"ז ע"ב ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה. שנאמר לא תאכל עליו חמץ. א"ל ר"ש והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כו' ופרכינן שם מר"י שפיר קאמר לו ר"ש ומשני האי לקובעה חובה בזמן הזה הוא דאתא. ור"ש לקובעה חובה בזמן הזה נפקא לי' מבערב תאכלו מצות יעש"ה והקשה הגאון בעל שו"ת שאגת ארי' סימן צ"ו בדיני מו"מ הלא קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות איצטרך לגופיה דאי מבערב תאכל מצות ולא יהי' כ"א עשה דלפני הדיבור ולא ידחה ל"ת דחדש וכדומה א"כ מש"ה נישנית אחר סיני שיהי' עשה דלאחר הדיבור ויוכל לדחות שפיר יעש"ה וכ"ה בספר עמק הלכה יעש"ה ואולם יש להסיר תלונתם לפי הסברא של הגאון בעל משנה למלך דהיכא דאמר רחמנא תאכל יוצאים אף שלא כד"א א"כ א"א לומר כסברת בעל ש"א דמש"ה נשנית העשה כדי שיהי' עשה דלאחר הדיבור וידחה ל"ת דחדש. משום דלא שייך כאן שום דחית הלאו דהא יכולים אנחנו לקיים העשה והל"ת באופן שיאכל שלא כד"א וכלל זה מסור בידינו ממדות התורה דכ"מ שאתה יכול לקיים העשה והל"ת מוטב כו' הרי מוכח מש"ס דילן לאידך גיסא דהיכא דאמר רחמנא תאכל יוצאים אף שלא כדרך אכילתן איברא יעויין במס' שבועות דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה כו' ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן כו' וכתב מוהרש"ל ז"ל שם וטעמא דר"ש משום דכי היכא דמחייב ר"ש כל שהוא למלקות ה"ה דמחייב שלא כדרך אכילתן יעש"ה ובהיות כן עדיין קשה לר"ש גופי' מאי פריך הכא הלא לר"ש צריך למיהדר העשה שיהיה עשה לאחר הדיבור ויוכל לדחות עשה דחדש מאי אמרת הלא יכולין אנחנו לקיים שניהם באופן שיקיים תרתי ויאכל שלא כד"א דאז יהיה יוציא העשה והלאו אינו עובר מחמת שהוא שלא כד"א ז"א דהלא לר"ש גופי' חייבי' אף שלא כד"א ובאמת אמרתי ליתן טעם לשבח על לישנא דש"ס כל איסורים שבתורה אין לוקים עליהם אלא כד"א משמע דאין לוקים אבל איסורא מיהו איכא ולפי דברי התו' הנ"ל שזכרנו דגם איסורא ליכא הול"ל כל איסורים שבתורה אינם אסורים אלא כד"א והוה רבותא טפי (ודוחק לומר דכוונתו דעכ"פ איסורא דרבנן מיהו איכא כמ"ש תו' בדיבורם הנ"ל) אבל לסברת מוהרש"ל הנ"ל א"ש דהא הך דינא דכל איסורים שבתורה כי' הוא מימרי' דר' יוחנן במס' פסחים דף כ"ד ע"ב. ור' יוחנן קם בשיטתו דס"ל שילהי מס' יומא דחצי שיעור אסור מן התורה וכיון דאף בחצי שיעור איכא עלה איסורא דאורייתא א"כ ה"נ דאף שלא כד"א אסור מה"ת כסברת מוהרש"ל דחצי שיעור ושלא כד"א שווים הם ושפיר דייק ר"י אין לוקים אלא דרך אכילתן אבל איסורא מיהו איכא כמו גבי חצי שיעור ויש לי עוד להעמיק בזה. ובהיות כן אפשר לדחות דברינו שהוכחנו מירושלמי ה"ל לפשוט בעיין של מ"ל דהכא דאמר רחמנא תאכל ג"כ בעינן כד"א כמש"ל די"ל דהירושלמי קאים בשיטתיה דר"י דחצי שיעור אסור מה"ת ממילא לא היה יכולת לקיים שניהם דגם שלא כד"א אסור עכ"פ מה"ת וביותר דמחבר ירושלמי הוה ר' יוחנן. ויעויין עוד במס' שבועות דף כ"ג ע"ב תוס' בד"ה אהתירא קאי משתבע כו' ויש לפרש דהני שני תירוצים אזלי לשיטת התוס' שזכרנו לעיל בשני פירושים יע"ש. ועיין במס' פסחים דף ל"ה ע"ב ותן לחכם ויחכם ובחידושי על מס' פסחים הארכתי בזה ויעויין בחולין דף ק"ך ע"א ובתוספות שם

גרסינן במס' פסחים דף כ"ח ע"ב חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו תוך זמנו בלאו וכרת דברי ר' יהודה כו' ומנין שאוכל חמץ משש ולמעלה שעובר בלאו שנא' לא תאכל עליו משעת שחיטת הפסח כו' מ"ט דר"י תלתי קראי כתיבו לא יאכל חמץ ולא תאכל עליו חמץ כל מחמצת לא תאכלו חד לפני זמנו חד תוך זמנו חד לאחר זמנו כו' תוס' ד"ה חד לפני זמנו וא"ת לחזקי' מנ"ל איסור הנאה לפני זמנו דליכא אלא חד לא יאכל והאי מסברא מוקמינן אתוך זמנו ואומר ר"י כיון דחד מהני קראי משמע איסור הנאה שוב לא נחלק ביניהם עכ"ל ורבי' נבוכים בהבנת דברי התו' שכתבו דבריהם דרך חקה מבלי שום נתינת טעם ויעויין ג"כ מה שהקשה הגאון מהרש"א ז"ל בזה מהך שהקשו התו' לעיל דף כ"ג ע"ב ד"ה מ"ב תימא לרשב"א נימא איכא בנייהו חמץ נוקשה וע"י תערובות וכ"ת כיון דמרבינן לאכילה ה"ה להנאה א"כ כרת נמי לחייב יעש"ה ובהיות כן קשה ג"כ הכא אם נאמר דלפני זמנו אסור בהנאה נרבי ג"כ שיתחייב כרת כנ"ל יעו"ש ותו מדקדקים למה הקשו התו' רק על לפני זמנו והלא גם על אחר זמנו קשה מנ"ל דאסור בהנאה כיון דלא יאכל קאי על תוך זמנו לחוד ותו יש לדקדק על לשון תו' כיון דחד מהני קראי משמע כו' למה דייקו מהני קראי והלא סגי באמרם כיון דחד קרא משמע כו' לא נחלק כו' ומקדם שנבוא ליישב ספקותינו אמרתי לכתוב מה שכתב בזה בעל אור יקרות ומה שיש לדקדק בדבריו ותמצית דבריו המה דלפי מה דאי' לעיל דף כ"ד ע"ב מנין לבשר בחלב שאסור בהנאה ק"ו מערלה. ומה ערלה שלא נעבד בו עבירה כו' מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ בפסח שענוש כרת כלאי כרם יוכיח ופרכינן שם מה לכ"כ שלוקים עליו שלא כד"א ומסיק דגם בשר בחלב לוקים שלא כד"א יעש"ה וכתבו שם בתו' דגם חמץ בפסח מקרי נעבד בו עבירה מאחר שעובר עליו בל יראה יעש"ה ובהיות כן קשה ל"ל דחמץ אסור בהנאה תיתי בק"ו מערלה כנ"ל ומהכרח לומר שי"ל שכן לא היתה לו שעת הכושר ומעכשיו אין לנו יוכיח וא"כ כיון דגלי קרא גבי תוך זמנו דאסור בהנאה שוב אנחנו לומדי' לפני זמנו ולא"ז דאסור בהנאה בק"ו מערלה מאי אמרת שכן לא היתה לו שעת הכושר י"ל דחמץ תוך זמנו יוכיח וגם לפני זמנו מקרי נעבד בו עבירה שעובר על העשה דתשביתו יעש"ה. ולכאורה דברים נחמדים המה אבל אחר העיון קשה חדא דעדיין קשה מנ"ל דלפני זמנו אסור בהנאה דלמא מותר בהנאה וכיון דאנחנו קיימינן דמותר בהנאה ע"כ אינו מוזהר על השבתה לפני זמנו כיון דמותר בהנאה ומה דקאמר רחמנא תשביתו היינו שלא לאכול וכמ"ש תו' בעצמם בדיבורם הקודם ד"ה ר"ש אומר כו' דבאמת מותר בהנאה עד הלילה ותשביתו היינו מן אכילה והא דשורפים בשש היינו רק מדרבנן כדי שלא יבוא לאוכלה יעש"ה א"כ איה איפא התחלת ק"ו מערלה כיון דלא קים לן דעשה תשביתו מן העולם משמע רק אחר דנשמע דאסור בהנאה וממילא משמע תשביתו לגמרי אבל לפום ס"ד דמותר בהנאה פירושו דתשביתו מהנאת אכילה א"כ לא נעבד בו עבירה מה שתולה הרב בעל א"י בדברי הפוסקים דגם לפני זמנו ממקרי נעבד בו עבירה מאחר שעבר על עשה דתשביתו היינו במסקנא דלפני זמנו אסור בהנאה וזה פשוט וזאת יש ליישב ובעיקר הדברים ממש נעלם ממנו סוגי' דחולין דף קט"ז ע"ב דפריך ל"ל למימר כ"כ יוכיח נימא ערלה תוכיח ומשני משום דעל חדא מתרתי פרכינן פירכא כל דהוא וי"ל מה להני שכן גידולי קרקע כו' ושם ומסיק דכ"כ