מאורי אש ע

וישאלום דמן הצווי שצוה הקב"ה וישאלו ר"ל דמשמע מרצון אבל מדכתיב וישאלום משמע בע"כ והם אמרו שהי' בע"כ דמצרים ואין הכרע בפסוק להכריע שהי' בע"כ דישראל ולכך השיב גביהה בן פסיסא אף אני לא אביא אלא מן התורה דאף דאם נימא האמת אתכם שלקחנו בע"כ דמצרים מ"מ הא כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה תנו לנו שכר עבודה ובשביל שכירות מותר לכנוס לביתו למשכנו וק"ל

בפסוק והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה זאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו' ויש לדקדק מה זה תשובה על שאלת הבנים שישאלו מה עבודה זאת לכם ונ"ל לומר מתחילה צריכין אנו ליתן טעם למה נאסר אכילת פסחים לערלים ונראה הטעם דאי' בזוהר פ' בא דף ל"ו ע"א תניא א"ר יוסי בההוא ממש דאישתכח דינא למצראי בההוא ממש אישתכח רחמי לישראל הה"ד וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וכן תנא בכל אינון כתרין קדישין דלעילא כמה דאישתכח דינא אשתכח רחמי לישראל וכלא בשעת' חדא תניא ר' חזקי' כתיב ונגף ה' את מצרים נגף ורפא נגוף למצרים ורפא לישראל מאי ורפא ממאי שנימלו צריכים רפואה אמר ר"י א"ר חזקי' מ"ד ופסח ה' על הפתח מאי על הפתח ופסח ה' עליכם מבעיא לי' אבל על הפתח על הפתח ממש זהו פתח הגוף ואיזהו פתח הגוף הוי אומר זו המילה עכ"ל הרי למדנו שנעשה דין ורחמים בשעתא חדא דין למצרים ורחמי לישראל ע"י דם המילה ואי לאו דם המילה לא פסח עליהם ולכך ערל אסור בפסח להורות שע"י מילה פסח ה' עליכם והשתא שפיר אמר הפסוק והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל למה אתם אוכלים את הפסח ולא ערלים אפי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה ולכך אמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל ואת בתינו הציל וזה הי' ע"י פתח המילה הציל אותנו ולכך לא יאכלו ערלים בקרבן פסח וק"ל

בהגדה ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא כו' וכאן הבן שואל מהי תיתי לומר מר"ח ונראה דאמרי' בפ' ר"ע דף פ"ו ע"ב דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החודש הזה לכם ראשי חדשים מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח ולפ"ז ניחא כיון דכתיב הכא בעבור זה א"כ יכול מר"ח דנילוף זה מהזה דהחודש הזה לכם ולכך ת"ל ביום ההוא כו' וע"כ הזה אתי ללמד בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וק"ל

בזכרי' סי' י"ד והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור ובמגיד קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה כו' תאיר כיום חשכת לילה וצריכין אנו לידע איזה הוא יום אשר הוא לא יום ולא לילה ונראה דאי' במדרש רבה פ' בא פ' י"ח בעוה"ז עשה להם נס בלילה שהי' נס עובר אבל לע"ל הלילה נעשה היום שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שברא הקב"ה בתחילה וגנזו בג"ע נמצא למדין אנו שהלילה לעתיד לא יהי' יום כנגד אור החמה שיהיה שבעתים ולא לילה כנגד לילה של עכשיו דהלילה יהיה כיום של עכשיו. וז"ש הנביא יום אחד הוא יודע ה' לא יום ולא לילה ר"ל לא יום כיומו של עתיד ולא לילה כלילה של עכשיו והיה לעת ערב יהיה אור שיהיה הלילה כאור של עכשיו ע"כ אנו מתפללים קרב יום אשר הוא לא יום כיום שלעתיד ולא לילה כלילה של עכשיו תאיר כיום חשכת לילה ר"ל שלעתיד יהיה הלילה כיום של עכשיו וק"ל

בפסוק בתהלים סי' קי"א נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו המקראות אלו אין להם חיבור כלל ולדעתי הראני ה' דרך אמת דלמעלה כו' זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' נראה דכמה מצות בתורה לזכור נפלאותיו וחסדי ה' שגמל עמנו כגון מצות סוכה שצוה הקב"ה לזכור שהקיפם בענני הכבוד לבל יכה אותם שרב ושמש ושגינו עליהם מן האויבים כדי לזכור נוראותיו ונפלאותיו עי' בלבוש סי' תרכ"ה. וכמו כן מצה ומרור מרור ע"ש וימררו את חייהם ומצה בהסיבה ע"ש החירות לזכור הנס ובסוכה קי"ל שנשים פטורות משום דהוי מ"ע שזמן גרמא ובמצה נשים חייבות אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ חייבות ואמרי' בפ"ק דמגילה ואמר ר' יהושיע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו נס והקשו התוס' ל"ל הקישא במצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכילת מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו נס ותירץ רבינו יוסף איש ירושלים דס"ד למיפטרי מגז"ש דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפרש בפרק אלו עוברין ובפ' הנ"ל דף מ"ג מרבינן מכל לרבות הנשים באיסור חמץ ופריך נשים מדר"י אמר רב נפקא דאמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת אדם השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשים שבתורה ומשני איצטרך סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהוי ליה מצות עשה שהז"ג אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל והשתא דאיתרבו בבל תאכל חמץ איתרבו נמי לאכילת מצה וכתבו התוס' אף די"ל לחומרא מקשינן מ"מ הכא הוי ילפינן לקולא משום גזירה שוה ט"ו ט"ו מחג הסוכות הרי לפנינו אי לאו הקישא לא הייתי מחייב נשים במצה מכח אף הם הי' באותו נס דהייתי יליף ג"ש מחג הסוכות אבל עכשיו מכח הקישא וסמיכת ילפינן מצה מחמץ דנשים חייבות במצה וע"כ מטעם שאף הן היו באותו נס וזה ברור

וזה פי' הפסוקים נאמנים כל פקדיו ר"ל שכל מצותיו הם נאמנים ואמתים וקשה הלוא סוכה עושה לזכור הנס ונשים פטורות מחמת מצות עשה שהזמן גרמא ולמה חייבי' במצה שהיא ג"כ מ"ע שהז"ג ומתרץ סמוכים לעד דילפינן מסמיכות מצה לחמץ כשם שחייבי' בחמץ כך חייבים במצה ועשוי' באמת וישר ואינם סותרי' זא"ז דאף דפטורים מסוכה מ"מ חייבי' במצה והטעם משום דפדות שלח לעמו ומצה זכר לחירות ואף הנשים היו באותו נס שיצאו ממצרים לחירות ולכך חייבי' במצה מכח סמיכת ועשוי באמת וישר וק"ל: ובדרך זה אמרתי לישב פסוק בתהלים עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים ע"פ דאמרינן בפ"ק דברכות דף ח' ע"א אמרי לי' לר' יוחנן איכא סבא בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם כו' על האדמה כתיב אבל לא בח"ל כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהנו להו ופי' מהרש"א משום דאי' דעתידים כל בתי כנסיות לעמוד בא"י ויש בהם קדושת א"י ולכך ע"י זכות שהולכים לבה"כ ומאריכין שם בתפלה לכך זוכים לאריכת ימים וזה פי' הפסוק עדותיך ר"ל התורה נאמנה מאד אך שלא יקשה לך איך תורתנו נאמנה הלוא כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה דוקא ולא בח"ל ואנן חזינן שאף בח"ל איכא סבא ומאריכין ימים ולכך מתרץ שאין זה תמיה משום לביתך נאוה קודש ר"ל בשביל שהולכיא לבה"כ משום זה לאורך ימים דזה הוי כמו קדושות ארץ ישראל וק"ל: אור פרשת בא חדש

כתב הגאון בעל משנה למלך ז"ל בפ"ה מה' יסה"ת יש לחקור בהא דאמרי' כל איסורין שבתורה אין לוקים עליהם אלא כדרך אכילתן. אם נאמר זאת ג"כ במצות עשה היכא, דרחמנא מר תאכל כגון כזית מצה ואכילת קרבן פסח והנהו אם אכלם שלא כדרך אכילתן אם יצאו יד"ח או לאו יע"ש שהאריך בזה. ולפום רהיטין יש לפשוט ספיקתו מהך דמס' קידושין דף ל"ז ע"ב בשלמא מושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכיל מ"ט אקריב עומר והדר אכליה. אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה משמע נאכל לאלתר כו' יעש"ה וכתבו תוס' ד"ה אקרב עומר והדר אכלי בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור יע"ש והנה ע"כ אנו צריכים לפרש לשיטת הירושלמי דלא אכלו כלל כזית מצה בלילה הראשונה ולא הי' סיפוק בידם לאכול אף מן הישן. דאי לא תימא הכי מאי הקשה הירושלמי ויבוא עשה וידחה ל"ת הא קיי"ל בירושלמי ובבלי כ"מ שאתה מוציא עשה ול"ת ואתה יכול לקיים שניהם מוטב שיקיים שניהם כו' הרי דבמקום שיש לנו לקיים העשה ול"ת מהדרינן לקיים שניהם וא"כ למה הי' להם לאכול מאיסור חדש טוב להם לקיים מצות אכילת מצה מן הישן אע"כ דס"ל שלא אכלו כלל מצה בלילה הראשונה והכתוב מעיד ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. אבל לא מעיקרא. ושוב