מאורי אש ו

קטטה ע"כ אמר שלום דכולה קטטא ר"ל אף במדה שלך איכא קטטא ולכך בא מדת שלום לקטרג ולא מדת אמת דלגבי צדקה אינו מצפה לתשלום שכר והכל הוא אמת משא"כ בחסד דאיכא חסד שאינו של אמת ולכך בא לקטרג אמת עם מדת חסד ולא בא לקטרג עם מדת צדקה. וכן שלום לא בא לקטרג עם חסד אלא עם צדק וק"ל

והא דהשליך הקב"ה אמת ארצה ולא השגיח על טענתו דכולה שיקרא דשקר איצטריך בשביל שלום ומותר לשנות ולומר דבר שקר מפני דרכי שלום וכמו בהנהו תלת מילי דעביד רבנן דמשני במלייהו בפ' אלו מציאות

ואגב אורחן ניישב גמ' דפרק השותפין א"ר אליעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והי' מעשה צדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. ופי' רש"י מעשה צדקה טורח המעשים את חבריהם. ולכאורה תמוה דאי מעשה הצדקה קאי על המעשים את חבריהם א"כ מנ"ל דגדול הא בעבודת הצדקה כתיב השקט ובטח עד עולם ונדחקו בזה חז"ל ונראה לי ליישב דר"א אזיל לשיטתו דדריש בסוף לולב וערבה אר"א גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל אר"א אין הצדקה משתלמת אלא לפי ג"ח שבה ופי' רש"י ספק אינו אוכל שמא יצמחו כו' אלא לפי ג"ח הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכו לביתו או טרחא שתעלה לו הרבה נותן לו פת אפויה והקשה הרי"ף איך אמר בצדקה שהיא כמו זרע ספק אוכל הלא אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ועוד איכא למידק הלא אמרו חז"ל גמול החסד שעומד לעולם והצדקה לבני בנים שנאמר וחסד ה' מעולם על יראיו וצדקתו לבני בנים א"כ לרש"י דדרש והיה מעשה צדקה שלום על טורח המעשים ובעבודת הצדקה כתיב השקט ובטח עד עולם שכר בלתי שיעור לעולם כמו גבי ג"ח אלא נראה דאמרינן שם אר"א כל העושה צדקה ומשפט כאלו מלאו עולם חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר אלהים. יכול אפי' ליראי שמים כן. ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו ופי' כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה קופץ ומספיקן בידו וימציאון לו אנשים מהוגנים ת"ל מה יקרו צריך לתת לב ולטרוח אחרי' לפי שאינו תמיד מצויי' לזכות בה למהוגנים עכ"ל

והנה המעולה שבצדקה שמטיל לקופה של צדקה דנותן ואינו יודע למי נותן מקבל ואינו יודע ממי מקבל אך יש לחוש שיתן לבני אדם שאינם מהוגנים ואין מקבל שכר על הצדקה הרי מצינו גבי צדקה יש ספק דלמא נותן לבני אדם שאינם מהוגנים ואינו מקבל שכר. אבל החסד שבצדקה שהיא הקצירה שטורח לידע אם הוא עני הגון זה הטורח נחשב בכל ג"ח ועומדת לעד. לכן דרש ר"א גדולה ג"ח יותר מן הצדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל ר"ל דלמא נותן לב"א שאינם מהוגנים ואינו מקבל שכר אבל קוצר ר"ל הטירחא שטרח לידע ולחקור אחר ב"א מהוגנים בודאי מקבל שכר ולכך אינה משתלמת אלא לפי החסד שבה. נמצא הטירחא היא הקצירה והיא עבודת הצדקה ומסתמא מי שמעשה לחבירו שיתן צדקה מדבר ומטרח עבור עני הגון. ואיתא שלעולם לא יגיע היזק לאדם מחמת צדקה. ודורשי רשומות אמרו ונתנו בהיפוך אותיות נמי ונתנו שכל מה שמוציא אדם לצדקה הקב"ה מחזיר לו. וזה שאמר ר"א גדול המעשה שמטריח עצמו בשביל אדם גדול מן העושה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום ר"ל המעשה צדקה גופי' הוא שלום שלא יחסר בנכסיו בשביל זה אבל ספק אם יקבל שכר שמא יכשילו בבני אדם שאינם מהוגנים. אבל עבודת הצדקה שהיא הטורח שהיא במקום קצירה השקט ובטח עד עולם שזה הוא בכלל ג"ח שהיא גדולה מצדקה. ולכך המעשה הוא בכלל ג"ח שעדיף מעושה צדקה גופא ודו"ק

וזה פי' הפסוק וישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו שבקש דוד שכל העולם יהיה בשוה הכל עשירים כמו שאמרו בעירובין דף ע"ו ואמר לו הקב"ה חסד ואמת מן ינצרהו ולכאורה למה לא כתיב צדק ושלום. אלא נראה דאין הצדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה ואם הי' הכל שלום אף שהי' חסד דג"ח בין לעניים בין לעשירים אבל לא הי' חסד של אמת. לכך אמר חסד ואמת מן ינצרהו דבעינן לקיים חסד של אמת

בילקוט אחרי כל אותיות נכנס ב' ואמרה רבש"ע רצונך שתברא בי עולם שבי אומרים בכל יום ברוך ה' לעולם אמן ואמן. השיב הקב"ה הן ברוך הבא בשם ה'. ונראה דאיתא למה נברא בבי"ת דריש ר"י בן פזי למה בבי"ת להודיעך שהן שני עולמות ובמדרש ילקוט תהלים פ"ט אר"י בר מספראה כל מי שעונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן בעה"ב שנאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן אמן בעוה"ז ואמן לעה"ב ובזה יובן שאמרה הבי"ת רצונך שתברא בי העולם שבי אומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן וע"כ שהוא מרמז על שני עולמות עוה"ז ועוה"ב וא"כ ראוי לבראות בבי"ת שמרמז על כל עולמות ולא באות אחר שא"א לרמוז בו שני עולמות ולכך השיב הקב"ה הן ואמר ברוך הבא בשם ה' דבשם ה' נברא העולם דכתיב כי ביה ה' צור עולמים שני עולמות וק"ל

במדרש רבה ובילקוט תהלים סי' ל"א תאלמנה שפתי שקר אמר רב הונא בשם בר קפרא יתפרכון יתחרשון הדוברות על צדיק עתק על צדיק חי עולמים דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית ובוז מבזה על כבודי כו', מכאן תוכחה מגולה לאותן הדורשים ברבים בחכמת הקבלה ואינם חסים על כבוד קונם וכן כתב מהרש"א על הא דתנן בפ' אין דורשין ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו ואמרינן בגמ' דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם מתוקים מדבש וחלב יהיה תחת לשונך. ר' אבוהו אמר מהכא כבשים ללבושך אל תקרא כבשים אלא כבושים דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך. וכתב מהרש"א מכאן תשובה לאותן אנשים שבדור הזה שמבלים כל ימיהם בחכמת הקבלה גם בילדותם ואם חכמה ההיא חכמת הקבלה אינה נוגעת במעשה מרכבה למה לא הוזכרה זו החכמה בשום מקום לא במשנה ולא בתלמוד ובתוספתא ובמכילתא ובספרא וספרי ולפי הנראה שחכמה זו נוגעת למעלה ממעשה מרכבה ויותר ראוי להסתירה ולא לגלותה ובפרק עשרה יוחסין אמרתי בזה שיש למחות ביד הדורשים בחכמה זו ברבים גם בסוד השם עכ"ל. ובפ' הבונה אמרינן מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום ופי' רש"י מאמר סתום מעשה מרכבה שמצוה לסותמו ועיין באידרא פ' האזינו דף רצ"ט ע"ב בסופו עונש למי שמגלה רזה

ובזה אמרתי כיון דוד שאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ברוך אתה ה' למדני חקיך. בשפתי ספרתי כל משפטי פיך. דאיתא בזוהר אחרי שהחוקים הם סתרי תורה והנה בודאי חוקים הם בלא טעם נגלה וטעמם ידוע בנסתר ומשפטים שייכים לנגלה התורה ולכך אמר דוד בלבי צפנתי אמרתך ר"ל סודות התורה מאמר סתום למען לא אחטא לך שלא יגיע ח"ו איזה פגם להקב"ה. ועוד איתא במקובלים למי שמגלה סודות התורה למי שאינו ראוי מחטיאים אותן בטומאת קרי ומעשה מרכבה אסור לשאול מרבו אלא חכם ומבין מדעתו ולכך אמר ברוך אתה ה' למדני חקיך ר"ל שצריך אני לברך לה' שהוא ילמדני החוקים שהם סתרי תורה כיון שאסור ללמוד רק עם מי שחכם ומבין מדעתו כדי שלא יצטרך לשאול לרבו ולכך אין לי להשען אלא על ה' שהוא ילמדני ויתנני לי בינה להבין חקיו. ואמר בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ר"ל המשפטים נגלה של תורה ספרתי לפני כל העם ללמדם וק"ל

ומכאן תשובה ותוכחה מגונה לאותן המדפיסים חכמת הקבלה ומעשה המרכבה ואין איש שם על לב וכמה כרכורים כרכרו בהדפסת הזוהר וסמכו על תשובת הזקן ר"י דלט"ש וכבר הורה זקן. דאם לדין יש להשיב על כל דבריו אבל הבו דלא לוסף עלה וחדשים מקרוב באו עושים קורדם לאכול מהם. ומפרסמים חכמת הקבלה ומעשה מרכבה והלואי שיקוים בנו ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה. וזה שאמר דוד יהיה לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש ר"ל בחוקיך שהוא סתרי תורה יהיה לבי תמים שלא אהרהר ח"ו כמו שהזהיר רשב"י לתלמידים קודם שהכניסם לאידרא. ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, למען לא אבוש בעה"ב וזהו שאמר דוד תהלים סי' כ"ה נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ונא' (משלי י"ט ושבע ילין בל יפקד רע לכ המשביע עצמו בד"ת בל יפקד רע הרואה קרי הוא רע ודבר זה אם גילה סודות התורה למי שאינו ראוי וזהו שאמר הכתוב נפשו