מאורי אש סח

כ"ע דגם שעל עבירה שני' מחויב מיתה ואדרבה לא ידעו אם עבור זו העבירה נקנס במיתה או בשביל עבירה האחרת ואע"ג שי"ל שידעו אם יראו המיתה שיעשו מ"מ עדיין לא נשמע על עבירה השני' שום עונש הרי הוכחה רבה לר"ע דלאו לש"ש נתכוון ובהיות דברינו בהכרח לר"ע דס"ל שנתחייב מקושש שתי מיתות כסברת הזוהר שזכרנו לעיל מיני' שפיר דייק בפשיטות שהי' לו חבר מתלמידי ר"ע דס"ל שנתחייב שתי מיתות ע"כ לא ידע באיזה מיתה לדונו בזו או בזו וכאשר בררנו לעיל יפה ויעויין עוד במס' סנהדרין סוף פ' נגמר הדין נכסי הרוגי מלכות למלך ר' יהודא אומר ליורשין. ואי' בסב"מ בדפליגי הני תנאי בפלוגתי' דלעיל דפליגי רב ושמואל חד אמר כל הנאמר בפרש' מלך מלך מותר בו וחד אמר דלא נאמר כ"א לאיים וס"ל לר"י כמ"ד דלא נאמר פרשת מלך אלא כדי לאיים ות"ק ס"ל דמלך מותר בו. ותוס' הקשו שם מאחאב ותירצו דשאני גבי אחאב שהיתה שדה אחוזה מאבותיו וכ"ע מודים דלא שייך למלך וזה דדייק חלילה מתת לך נחלת אבותי יעש"ה ופירש בספר הנ"ל דגם בענין נכסי הרוגי מלכות יש לחלק כמו כן דדוקא נחלתו ממש שייך למלך אבל נחלת אבותיו שייך להיורשים אליבא דכ"ע יעש"ה ולפ"ז י"ל דשפיר קא מסתפקא לי' למשה אם ליוצאי מצרים נחלקה הארץ וממילא מגיע לצלפחד חלקו ממש כאשר כתבנו מאחר שהי' מיוצאי מצרים ובהיות כן אין לבנותיו לירש זה החלק דנכסי הרוגי מלכות למלך או דלבאי הארץ נחלקה ולא הוחלק לצלפחד בפני עצמו שום חלק מאחר שלא הי' מן באי הארץ רק דנחלה לבאי הארץ וחזרו וירשו בקבר א"כ הוה לגבי צלפחד נכסי אבותיו שירש הוא מחפר וממנו ירשו בנותיו שפיר ולא שייך למשה הנכסים דבאחוזת אבותיו שייך להיורשים ושפיר עדיפא להו לבנות צלפחד ליטול חלק בכורה שלא יטול מהם משה מטעם אחוזת אבותיו משא"כ אם לא יטלו חלק בכורה אף שיהי' שייך להם חלק צלפחד בפני עצמו מ"מ אותו החלק אינו שייך להם כ"א למשה דנכסי הרוגי מלכות ממש למשה מגיע. ושפיר פשיט לי' הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות כו' ומעתה יתבאר המשך לשון הגמ' היטב דקאמר מיתבי' כו' ואי אמרת ארץ ישראל מוחזקת היא מאי קא מספקא לי' למשה וקשה קושי' מהרש"א ז"ל איך תלה הפירכא הזאת על רבה דמשני א"י מוחזקת היא הלא גם לשמואל דאמר ביתדות אוהלים קשי' טפי בפשיטות מאי קא מספקא לי' למשה. וא"ל דבל"ז על שמואל לק"מ דהוה מקום בידינו לפרש דהוא גופי' מספקא ליה למשה אם ליוצאי מצרים נחלק הארץ ואין מגיע להם חלק בכורה כ"א ביתידות אוהלים או דלבאי הארץ נחלקה הארץ וממילא מגיע להם חלק בכורה אף בקרקעות. יקשה א"כ גריעותא הוא להם ליטול חלק בכורה ולהפסיד כל החלק של צלפחד משלם וטוב להם להפסיד חלק הבכורה כשנאמר לאו לבאי הארץ נחלקה אלא לי"מ ויטלו כל חלק צלפחד משלם כאשר כתבנו לעיל לכך הביאו כל לשון הברייתא ויודע הי' משה שהמקושש במיתה רק שלא הי' יודע באיזה מיתה ובע"כ לפרש דמקושש היינו צלפחד ושהי' ג"כ מורד במלכות כמ"ש לעיל באורך ובהיות כן י"ל שפיר דקמספקא ליה אם ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ומגיע כל חלק צלפחד למשה או לבאי הארץ נחלקה ומגיע להם חלק הבכורה מטעם אחוזת אבותיו ולא הוה קשה בל"ז מאי קא מספקא לי' למשה אבל השתא דאמרת א"י מוחזקת היא א"כ בין כך ובין כך נוטלת חלק בכורה קשיא שפיר מאי קא מספקא ליה למשה אך לפ"ז קשה דלפי המסקנא בהכרח לומר דס"ל לר"ש השקמוני לבאי הארץ דאי ליוצאי מצרים נחלקה מגיע חלק צלפחד למשה כדין נכסי הרוגי מלכות ולא אשכחן זה בחלוקת הארץ שנטל משה זה החלק ואדרבה פשטי' דקרא משמע שבנות צלפחד ירשו הכל ועכ"ל דס"ל לבאי הארץ נחלקה וא"כ קשה למה לי קרא דונתתי לכם מורשה להורות פירושי דירושה היא לכם מאבותיכם דא"י מחזקת היא קשה בלא"ה נמי ממחזקת היא כיון דלבאי הארץ נחלקה וירשו המתים את החיים הוה שפיר מוחזקת ונוטלות ג"כ חלק הבכורה כאשר בררנו לעיל והוי סגי כדפשטינן לי' לבאי הארץ נחלקה לכך דייק הש"ס ופשטינן ליה תרווייהו דירושה היא לכם מאבותיכם ומורישים ואינם יורשים ואם כן איצטרך קרא עכ"פ אמורישים ואינם יורשים ודוק היטב כי נכון הוא:

כתנות פרשת בא אור

במדרש רבה נתקשה למשה בקידוש החודש עד שהראה לו הקב"ה באצבע החודש הזה כזה ראה וקדש ולכאורה תמוה למה נתקשה לו במולד הלבנה הלא בראי' תליא מילתא ולתרץ זה נקדים גמרא דר"ה דף כ"ה ריש פרק ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ופריך ואמאי לא תהי' שמיעה גדולה מראי' א"ר זירא כגון שראו בלילה ופרש"י דהא גבי עדות החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש וכתבו התוס' ובחנם דחק דאפי' בדיני נפשות אמרינן הכי בפ' החובל אם ראוהו ביום עכ"ל ול"נ ליישב דברי רש"י ברורים ושרירין וקיימין ונקדים מה דאי' שם בפיסקא ראו ג' ואמאי ה"נ לא תהיה שמיעה גדולה מראיה וכי תימא ה"נ שראו בלילה היינו הך ומשני סיפא איצטריכ' ליה שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ופריך למימרא דעד הראוי להעיד נעשה דיין לימא מתני' דלא כר"ע דתני' סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש קצתם נעשים עדים ומקצתן נעשים דיינים דברי ר' טרפון ר"ע אומר כולם נעשים עדים ואין עד נעשה דיין ופרש"י אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית לי' לר' טרפון דנעשה דיין אבל עד עצמו לית לי' דנעשה דיין וגבי עדות החודש גופו נמי לא אכשרנו במתני' להיות העדים נעשים דיינים דא"כ ל"ל ישיבו מחבריהם יעידו בפני היחיד ואח"כ ישבו הם עמו וכתב מהרש"א שרש"י אזיל לשיטתו דכל היכי דכתיב עדות לא אמרי' לא תהית שמיעה גדולה מראיה וכבר דחו התוס' פי' זה והך ברייתא מיירי בלילה אבל ביום אפי' עד המעיד נעשה דיין דלא תהיה שמיעה גדולה מראי' עכ"ל ונ"ל דרש"י הוכרח לפרש זה דהא אי' התם בב"ק בפ' החובל דפריך על ר' יהודה הנשיא שחייב לשלם ע"פ ראיתו דהא אין עד נעשה דיין דהא ע"כ לא פליג ר"ט ור"ע אלא דמקצתן נעשו עדים אבל עד נעשה דיין לא אמרינן ומשני שם כגון שראו בלילה ואב"א ה"ק ר"י הא אנא הא עדים ולפי סוגי' זו צ"ל דהך קושיא לא תהי' שמועה גדולה מראיה לא קשיא אלא היכי דלא כתיבי עדות דאי קשי' קושי' זו אף היכי דכתיבי עדות א"כ אמאי פריך לר"י נשיא מהך פלוגתא דר"ט ור"ע תקשי לי' ברייתא גופא אמאי לית להו עד נעשה דיין לא תהיה שמיעה גדולה מראי' אע"כ דפלוגתייהו שראו בלילה הוא וא"כ ידע המקשה התירוץ דמיירי שראו בלילה אע"כ דס"ד דמקשה דכל היכי דכתיבי עדות לא אמרינן לא תהי' שמיעה אלא המתרץ השיב לו שראו בלילה ולפי אב"א הסברא במקומו עומדת דלא אמרי' לא תהיה שמיעה גדולה כל היכי דכתיבי עדות א"כ איך אפשר לומר דפריך בפ' ראו ב"ד בפשיטות לא תהי' שמיעה כו' הא לפי מאי דס"ד דמקשה ולפי אב"א לא אמרי' גדולה שמיעה מראיה היכי דכתיב עדות ולכך הוכרח רש"י לפרש דפריך הכי בפשיטות משום דגבי קידוש החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ולכך פריך בפשיטות לא תהיה שמיעה גדולה מראי' וגבי פלוגתא דר"ט ור"ע מפרש רש"י אף דפליגי ביום מ"מ לית להו עד נעשה דיין דלא אמרי' לא תהיה שמיעה גדולה היכא דכתיבי עדות

והשתא קשה לי על הפוסקי' בח"מ סי' ז' דביום עד נעשה דיין ולפירש"י אף ביום אינו נעשה דיין חוץ מקידוש החודש דלא כתיב ביה עדות אלא כזה ראה וקדש נמצא דיש מחלוקת חדשה בין רש"י ותוס' בדין עד נעשה דיין מה שלא הזכירו הפוסקי' ובגמ' ילפינן דקידוש החודש הוא ביום אפי' גמר דין דכתיב כי חוק לישראל ומשפט לאלהי יעקב אימתי הוי חוק בגמר דין וקא קרי ליה משפט מה משפט ביום אף קידוש החודש ביום ואי' במדרש החודש הזה ראהו משה סמוך לשקיעת החמה ואמר הקב"ה למשה אני ואתם נקדש את החודש ולפ"ז ניחא דנתקשה למשה כיון דקידוש החודש הוא ביום כמו משפט ובמשפט אין עד נעשה דיין א"כ איך אמר הקב"ה אני ואתם נקדש את החודש עד שהשיב לו הקב"ה החודש הזה לכם כזה ראה וקדש דבקידוש החודש לא בעינן עדות אלא כזה ראה וקדש ע"פ ראי' א"כ שפיר אמרינן הק"ו לא תהיה שמיעה גדולה מראיה וק"ל

במדרש רבה פ' בא כשאמר משה לפרעה בפני מה אתה מתירא א"ל פרעה מפני שאני בכור אמר לו משה אלא אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותיכם ולכאורה תמוה ונראה ליישב ע"פ מה דאי' בי"ד סי' רס"ז בש"ע סי' כ"א וקונה את