מאורי אש סז

אור פרשת וארא חדש

גרסינן במס' בבא בתרא דף קי"ט ע"א בפיסקא ושהיה בכור נוטל שני חלקים. ופריך ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק (ופרש"י ואמאי ראוי הוא לחפר ולצלפחד משמתו במדבר אבל לא הוחזקו בה מעולם שהרי לא באו לארץ) אמר רב יהודה אמר שמואל ביתדות אוהלים. מיתבי כו' אלא אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא. מיתביה א"ר חידקא שמעון השקמוני הי' לי חבר מתלמידי ר' עקיבא וכך היה ר"ש השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הם. אבל לא הי' יודע אם נוטלות חלק בכורה או לאו כו' ויודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא הי' יודע באיזה מיתה ימות כו' ואי אמרת א"י מוחזקת היא מאי קא מספקא ליה. ומשנינן היא גופי' קאי מסתפקא ליה למשה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיכם. או דלמא שמורשים ואינם יורשים. ופשטי' לי' תרווייהו ירושה היא לכם מאבותיכם וגם מורישים ואינם יורשים כו' יע"ש הדק היטיב. והקשה הגאון מוהרש"א ז"ל למה פריך דוקא לרבה דאמר א"י מוחזקת היא מאי קמסתפקא למשה הלא גם לשינויא קמא דשמואל דאין א"י מוחזקת היא רק שנטלו חלק בכורה ביתדות אוהלים שלא הוי כלל ראוי קשה בפשיטות א"כ מאי קא מסתפקא ליה עיין עליו באורך. ותו איכא למידק לאיזה צורך הביא המקשן כל לשון הברייתא ויודע היה משה שהמקושש במיתה אשר אין לדבר זה שייכות לפירכתו ותו הקשה תוס' מאי קא מספקי' למשה באיזה מיתה לדון את המקושש הוה לי' לדונו בחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם הוא חנק יע"ש היטיב. וכדי שלא להשיב ריקם פני התלמידים מדי שבת בשבתו אמרתי ליישב כל הקושיא הנ"ל בחדא מחתא ומריש יעויין במשנתינו בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים כו' שהי' עם יוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים יעויין בפרשב"ם הדק היטיב ואמרי' עלה בגמרא תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ. דתניא ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטה אבותם ינחלו. אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה לאלה כאלה להוציא את הטפלים. ר' יונתן אמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה. אלא מה אני מקיים לשמות מטה אביהם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שבכל נחלות שבעולם החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים ופי' הרשב"ם והכי תניא בתוספתא כיצד שני אחים שהיו מיוצאי מצרים לאחד יש לו תשעה בנים ולאחד יש לו רק בן אחד ולפניהם עשרה לתכים תשעה נוטלים תשעה לתכים לכל אחד לתך לתך הרי תשעה לתכים והאחד נוטל לתך אחד וחזרו המתים וירשו בקבר את החיים והורישו לבניהם הרי כ"א נוטל החצי דהיינו התשעה אחים נוטלים חמשה לתכים והאחד נוטל חמשה לתכים יעש"ה בגמ' ובלשון הרשב"ם ז"ל. ולפ"ז אני אומר דלמ"ד דאמר לבאי הארץ נחלקה מעיקרא לא קשה מידי ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. זה ליתא דהא לדידיה הי' החלוקה בדרך זה שמקודם נחלק הארץ לאחי צלפחד שהמה הי' שפיר מבאי הארץ דהא ליוצאי מצרים לא נחלק כלל. רק שאחר שנחלק החלק לאחי צלפחד חזרו המתים וירשו את החיים דהיינו שחזר חפר וירש הכל מן בניו ואח"ז חזרו החיים דהיינו אחי צלפחד ויורשי צלפחד שהם בנותיו וירשו את המתים שהוא חפר נמצא לא הי' זה מעולם ראוי ביד חפר דהא לא נחלק הארץ לו ודכוותי' שהיו מיוצאי מצרים. רק אחר שנחלק לבני חפר חזר חפר וירשה נמצא הוה ממש מוחזק ביד חפר דמאחר שבא לידו אחר החלוקה שהי' בידם ונמצא אח"כ שפיר יכולים בנות צלפחד ליטול שני חלקים כדין חלק בכורה שהוחזק לאבותיהם כאשר בררנו ועכ"ל הא דפריך הש"ס ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק היינו למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ולדידי' הוה שפיר ראוי כ רשב"ם שזכרנו ודבר זה ברור לכל רואי שמש ובזה מיושב קשי' מהרש"א ס"ל דבל"ז ל"ה מצי כריך מאי קא מסתפקא ליה למשה הוה מקום לומר דר"ש שקמוני סובר כמ"ד לבאי הארץ נחלקה הארץ וממילא גם בקרקעות נטלו בנות צלפחד שני חלקים מאחר שהי' מוחזק בידם א"כ י"ל היא גופיה קא מספקא ליה למשה במה שאמר ל השם מקודם לאלה תחלק את הארץ. אם פירושו דליוצאי מצרים נחלקה הארץ וא"כ אינן יורשות חלק בכורה בנחלה מאחר שהוה ראוי או דפירושו לאלה תחלק את הארץ דלבאי הארץ נחלקה הארץ והמתים יורשים את החיים כנ"ל ובהיות כן הוה שפיר מוחזק ביד חפר בשעה שהגיע לכלל ירושה וא"כ שפיר בנות צלפחד נוטלות חלק בכורה בקרקעות דהוה מוחזק ולא ראוי כמ"ש בסמוך. אבל השתא דמשני דארץ ישראל מוחזקת היא א"כ גם למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ נוטלים חלק בכורה בכל דבר מאחר שא"י מוחזקת היא א"כ קשה שפיר מאי קא מספקא ליה למשה מאחר שאיך שיהיה מגיע להם חלק הבכורה כמש"ל ושפיר פריך הש"ס דוקא לרבה דאמר א"י מוחזקת היא ומיושב קושי' מוהררש"א הנ"ל בטוב ובדעת כאשר ברור לכל אשר בלבו הדעת מכרעת

אולם עדיין אנו צריכין למודעי' דקושית מוהררש"א במקומה עומדת ל"ל פריך גם לשמואל מאי קא מסתפקא ליה למשה. ואין לומר משום דבל"ז ה"א דהיא גופיה קא מספקא לי' אם א"י ליוצאי מצרים נחלקה או לבאי ארץ נחלקה דאי לבאי הארץ נחלקה מגיע להם חלק בכורה ואי ליוצאי מצרים נחלקה אינה מגיע להם חלק בכורה מטעם דהוה ראוי וזה ליתא כל עיקר דהא מדקאמר ר"ש השקמוני שמשה רבינו היה מסופק אם ליתן להם חלק בכורה משמע שזה הי' לתועלתם מה שיקחו חלק גדול והוא חלק בכורה וכן מתשובתו של הקב"ה אנחנו למדין שהי' זה לטובתם מדהשיב כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן כו'. ולפמ"ש ובררנו הלא טוב להם נעברה להם חלק הבכורה דאם לא יטלו החלק בכורה טוב להם יותר ויותר. דהא אימתי נוטלים חלק בכורה בזמן שנא' לבאי הארץ נחלקה והיו נוטלים בנכסי חפר חלק הבכורה ולעומת זה אינם נוטלים חלק צלפחד שהרי לא יורש כלום מאחר שהי' מיוצאי מצרים והארץ לא נחלק כ"א לבאי הארץ ולא הוחלק שום חלק בפני עצמו לצלפחד מאחר שלא היה מבאי הארץ ולבנותיו ג"כ לא נחלק את חלקו משום דלא נחלק הארץ לנקבות משא"כ אם אמרי' דלא יטלו חלק בכורה והיינו ע"כ משום דליוצאי מצרים נחלק הארץ א"כ אף שהם מפסידים חלק הבכורה מ"מ הם מרויחים כהנה דנוטל צלפחד חלק ג"כ כמו חפר א"כ נוטלים כל החלק של צלפחד וגם חלק פשוט בנכסי חפר ויעויין בגמ' שם משא"כ אם לבאי הארץ נחלקה הרי מפסידן חלק שלם של צלפחד וא"כ מאי חשיבותייהו כשיטלו חלק בכורה אדרבה מגרע גרע להם כשהם נוטלים חלק בכורה דמפסידים כל חלק של צלפחד ובהיות כן אין ריוח להם בנטילת חלק בכורה מאי אהדר לי' הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות ואמרתי לחדד התלמידים דרך דרוש דהנה יש כאן מקום לדקדק שאמר הי' לי חבר מתלמידי ר"ע לאיזה צורך הביא זאת שהיה מתלמידי ר"ע ותו יש לדקדק על הלשון שאמר ולא היה יודע באיזה מיתה אשר יותר יתכן באמרו ולא הי' יודע איזה מיתה לכך נלע"ד דהנה יעויין בזוהר פרשת בלק אבינו מת במדבר בשביל שמרד במשה יע"ש ופי' במפרשי התורה שמשה היה לו דין מלך והיה לצלפחד דין מורד במלכות דחייב מיתה. וידוע דמורד במלכות דינו בסייף ואי' במס' סנהדרין מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וילפינן לה שם מקרא דיחזקאל יעש"ה ולפ"ז י"ל דר"ש השקמוני סבירא לדידיה ג"כ בהחלט סברת הזוהר דצלפחד היה מורד במלכות שהוא משה רבינו וממילא היה דינו חתוך להיות בסייף כשארי מורד במלכות. ודייק הכי דבאמת הי' למשה לדונו בחנק כסתם מיתה האמורה בתורה או שגם זה הי' ידוע למשה שמחלל שבת דינו בסקילה כאשר מצאה לאל ידי להוכיח בראיות ברורות במקום אחר רק מחמת כי יודע היה משה שהמקושש במיתה כלומר שהי' יודע מאז ומכבר שהמקושש במיתה מחמת מרדו במלכות ולא היה יודע באיזה מיתה דייק לדונו במיתה חמורה או במיתה קלה דלא הי' יודע הדין דנידון בחמורה אך דאי' במס' שבת דף צ"ו דר"ע ס"ל מקושש זה צלפחד ולכן דייק חבר הי' לי מתלמידי ר"ע דס"ל מקושש זה צלפחד דנתחייב מיתה מכבר ושפיר משה לא הי' יודע באיזה מיתה כמו שזכרנו

ואמרתי ע"פ דברינו האלה ליתן טעם לשבח בהא דאי' במס' שבת שם א"ל ר"י ב"ב עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין כו' הרי התורה מכסה ואתה מגלה ואי' דבהא פליגי ריב"ב ור"ע דריב"ב ס"ל דהמקושש לשם שמים נתכוון מחמת שהיו העולם פרוצים בחילול ע"כ היה מחלל שבת להורות לעם שנהרגין על חילול שבת ור"ע ס"ל דלמא לשם שמים נתכוון ועדיין יש לתת לב לדעת במאי פליגי והיאך הוכיח ר"ע דכוונתו הי' שלא לש"ש בהבנתי' דלבי' תליא מלתא. ולפמ"ש מתרצה דא דר"ע ס"ל ג"כ כסברת הזוהר דצלפחד הי' מורד במלכות ונתחייב הרג. א"כ בודאי לא הי' כוונתו לש"ש דא"כ למה עביד ב' עבירות אטו יהרג על שניהם בתרי מיתות לא קטלינן לי' ועדיין לא ידעי