מאורי אש סו

כתנות פרשת וארא אור

בפסוק וידבר אלהים אל משה כו' וארא אל אברהם ואל יצחק כו' וגם הקמותי את בריתי אתם לתת כו' ופירש"י וידבר אלהים דבר אתו קשות על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה ויש לדקדק א"כ מה תשובה השיב לו הקב"ה על שהקשה לו למה הרעות והקב"ה השיב לו וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ופרש"י לאברהם בפרשת מילה נאמר אני אל שדי כו' ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך ליצחק כי לך ולזרעך אתן את הארצות האל כו' ליעקב אני אל שדי פרה ורבה איתא במדרש שאמר משה למה הרעות לעם הזה דוקא ולא לעם אחר ואם מפני שאמר אברהם במה אדע כי אירשנה ואמר גר יהיה זרעך היה לך להשתעבד דורו של ישמעאל והנה על קושי' זו י"ל תירוץ נכון דהא אי' בגמ' בפ' ד' מיתות דבני ישמעאל אינם קרוים זרע דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק וא"כ ישמעאל לא בכלל כי גר יהיה זרעך והנה זה מוכח נמי מירושת הארץ דישמעאל לא מיקרי זרע דהא הבטיח הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וליצחק כי לך ולזרעך אתן כל ארצות האל וביעקב נמי כתיב ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך וא"כ מדוע לא ניתן חלק גם לישמעאל אע"כ דלא איקרו זרע ובזה יובן וידבר אלהים דבר אתו קשות על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה ר"ל ולא לדורו של ישמעאל לכך השיב הקב"ה וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וע"כ למה אני נותן להם ולא לבני ישמעאל אע"כ דלא מיקרי זרע א"כ גם בגזירת השעבוד גר יהיה זרעך לא הי' ישמעאל בכלל וק"ל:

גמרא דסנהדרין דף ס"ז ע"ב ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים ר' עקיבא אמר צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאה את כל ארץ מצרים אמר רבי אלעזר ב"ע עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברתך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה ושרקה להם ובאו כולם ע"כ הגמ' ותמוה מאוד וקשה להולמן חדא וכי בשביל שר"ע הי' חריף ויוכל ללמוד בנגעים ואהלות הפסיד שלא ידרוש אגדה זו ועוד למה האריך ר"א בדיבורו הי' לו לומר בקצרה ר"ע מה לך אצל אגדה זו לך אצל נגעים ואהלות ויהי' הסגנון כך דוקא על ר"ע קשה מה לך אצל הגדה זו אבל אם היה אומר תנא אחר לא היה קשה עליו אך אם תאמר איזה תירץ והוכחה מאהלות ויוכל לדרוש אגדה זו ולכך אמר ר"א כלך מדברתך ר"ל מתירוצך ולך אצל נגעים ואהלות ואז מוכח ע"כ שאי אפשר לומר כתירוצך וע"כ מוכח שצפרדע א' היתה ושרקה להם והם באו ואם אמנם שאין דרכי לכתוב בספר זה אלא דברים פשוטים הקרובים לאמתה של תורה מ"מ הואיל ולמדתי דבר זה בהיותי בר תמניא עשרה שנין וחביב עלי וחדי הקב"ה בפלפולא ע"כ רשמתי בספר זה לזכרון לחדד בניי ותלמידים ומתחילה צריכין אנו להקדים גמרא דפסחים דף נ"ג ע"ב דרש תודס איש רומי מה ראה חנניא מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קידוש השם לתוך כבשן של אש נשאו ק"ו בעצמן מה. צפרדעים שאינן מצווין על קידוש השם כתי' בהו ועלו בביתך ובתנוריך ובמשארתך אימתי משארת מצוי' אצל התנור בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קה"ש על אחת כמה וכמה והקשו התוספות מהא דאמרינן בכתובות מנ"ל דמיתה חמורה ממלקות דאמר רב אלמלא נגדי' לחנניא מישאל ועזריה הוי פלחא לצלמא תימא הא דאמרי' כשהוציאו את ר"ע אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אימתי יבוא לידי ואקיימנה כו' אלמא דבכל נפשך מיירי אפי' היה מיסרין את האדם ביסורין קשים דומים דר"ע וא"כ איך אמר הכי אלמלא נגדי' הוי פלחי לצלמא ועוד הקשה מאי פריך הכי מה ראו חנניא כו' שמסרו עצמן הלא בפרהסיא הוי ומקרא מלא הוא בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ותירצו תוס' לישב שלא היה זה אלא אנדרטי העשויה לכבודו של מלך ובסוף כתבו אך לשון הוי פלחי לצלמא לא אתי שפיר ומהרש"א בח"א רוצה לישב קושיא הנ"ל וז"ל שהם היו סוברים כר' ישמעאל דאמר מנין שאם אמרו עבוד ע"א שיעבור ואל יהרוג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפי' בפרהסיא ת"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל ובצלם שהעמיד בבקעת דורא לא היו מישראל עשרה א"כ שפיר קאמר אלמלא נגדי' לחמ"ו הוי פלחי לצלמא כיון שלא היה בפרהסיא לא היו מצווין על קידוש השם ושפיר הוי פלחי וגם פריך שפיר מה ראו למסור עצמן לכבשן האש כיון שהיה בצנעה לא היו מצווין על קה"ש ותירץ שלמדו ק"ו מצפרדעים

אך קשיא לי לפי פי' מהרש"א שלמדו ק"ו מצפרדעי' שאף בצנעה מחויבים לקדש השם מהא דאמרי' דבני נח אינם מצווין על קידוש השם כדאיתא בסנהדרין דף ע"ד ע"ב הכתיב בנעמן לדבר זה יסלח ה' לעבדיך בבואי אדוני בבית רימון והוא נשען על ידו בהשתחותו וכתיב ויאמר לו לך לשלום שאלישע הודה לו לדבר ואם איתא שבני נח מצווין על קידוש השם לא הי' לאלישע להודות לדבר איסור ודחי הש"ס שם דלמא בצנעה הוי ולכך הודה לו אלישע אבל לעולם בפרהסיא גם בני נח מצוון על קידוש השם ולפי' מהרש"א קשה דהא כל ק"ו ניתן לדרוש ואם איתא שחנניא מישאל ועזריה למדו ק"ו שאף בצנעה מחויבים לימסור על קה"ש וא"כ אף ב"נ מצווין על קה"ש אף בצנעה א"כ הדרא קושי' לדוכתא למה הודה אלישע לדברי נעמן הא אפי' בצנעה איכא איסור וצריכן אנו לומר דאין זה ק"ו גמור דומי' לזה כתבו תוס' בפר' ר"ע דאמרי' שם ג' דברים עשה משה מדעת עצמו פי' מן האשה למדה ק"ו והקשה ג"כ תוס' אמא חשיב שעשה משה מדעתו הלא ק"ו ניתן לדרוש ותירצו דאין זה ק"ו גמור דיש פירכא על ק"ו יעויין שם א"כ צריכן אנו לומר גם כאן דאין זה ק"ו גמור שלמדו מצפרדעים דיש איזה פירכא על ק"ו זה כמו שכתב מהרש"א שם דצפרדעים אף שלא נצטוו על קידוש השם מ"מ לא נצטוו ג"כ על וחי בהם משא"כ הם שהיו מצווי' על וחי בהם והר"י פינטו כתב ג"כ דאין זה ק"ו גמור דהרי בצפרדעי' גזר עליהם הקב"ה דכתיב ועלו ובאו בתנורך מה שלא גזר כן על חנניה מישאל ועזריה והנה פירכת הרי"ף אינו אלא כי אמרינן צפרדע אחת היתה ושרקה ובאו כולם מן היאור וא"כ שפיר מצינו לומר דהיה הציווי של הקב"ה עליהם ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בתנורך כו' משא"כ לר"ע דסבירי ליה שצפרדע אחת היתה והשריצה כולם ביבשה א"כ י"ל דהני שלא באו מן היאור לא נצטוו על זה דהצווי היתה שישרוץ היאור צפרדעים ואח"כ עלתה צפרדע אחת והשריצה ועשו רצון הקב"ה אע"פ שלא גזר עליהם א"כ שפיר למדו ק"ו מצפרדעי' אך פירכת מהרש"א קשה דלמא הצפרדעים לא נצטוו על וחי בהם

בפסוק ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו את ה' ויסר את הצפרדעי' כו' ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו ויש לדקדק למה לא ביקש פרעה להסיר את הצפרדעים מיד והרחיב זמן עד למחר ועוד בתשובת משה ויאמר כדבריך למען תדע כו' משמע שאלו שהעתיר מקודם לא הי' יודע שאין כה' אלהינו ועוד למה לא ביקש פרעה זה במכה ראשונה בדם ונראה ליישב דמכת דם שהיא מכה ראשונה כתיב ויחזק לב פרעה ופרש"י לומר ע"י מכשפות אתם עושים כן כו' ואיתא בזוהר דאית ערב רב ואית ערב זוטר דערב רב שעשו העגל ע"י כשפים הי' לאחר שש כשנטו צללי ערב דהכשפים אינם שולטים רק בעת שינטו צללי ערב אבל לא מקודם וזה הי' כוונת פרעה שבמכה ראשונה חשד אותם שע"י כשפים הם עושים ובמכת צפרדעים ביקש העתירו את ה' ויסר את הצפרדעים ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר ויאמר למחר שפרעה היה חושש שהם עושים ע"י כשפים וכשפים שולטים לעת ערב ולכך אמר למחר שבאותו זמן אינם שולטים הכשפים ולכך השיב לו משה כדבריך אעשה שלמחר בהשכמה אתפלל בעוד שאין הכשפים שולטים ובזה למען תדע כי אין כה' אלהינו שיד ה' פגעה בך ולא ע"י כשפים

ובזה אמרתי לישב מה דאמרו בברכות ויהי בעלות המנחה כו' ענני ה' ענני. ענני שתרד אש מן השמים ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם באשר שנביאי הבעל התנבאו עד אחר הצהרים ובעת המנחה שהתחיל אליהו להתפלל ובאותו עת כשפים שולטים ולכך התפלל אליהו ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם באשר שכשפים שולטים בעת מנחת ערב כשנטו צללי ערב וזה שאמרו בפ"ק דברכות דף ט' ע"א כשנגלו ישראל ממצרים לא נגלו אלא בערב שנאמר המוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ולכאורה איכא למידק למה באמת הוציאם בלילה אלא הקב"ה הראה ידו הגדולה אף שבלילה זמן כשפים ולא היה עבד יוכל לצאת ממצרים מחמת כשפיהם אף על פי כן הוציאם בכחו הגדול בלילה ולא יוכלו לשלוט בכשפיהם וק"ל: