מאורי אש סה

השתא דהביאו תוס' לתירוצם ולא הביאו כלל לתירצו של הרא"ש ז"ל והיינו מטעמים דכתיבנא א"כ הקשו שפיר הקושי' השני ומיושב שפיר המשך דברי התוס' ועיין והשתא לדברינו האלה יש מקום ליישב כל קושי' התו' שבמכילתן שזכרנו עד קושי' חמישית דמקודם צריכים אנו לפרש הפשט בגמ' ובתוס' מה שהקשו לימא ר"ה דאמר כתנאי בהך דצריך לפרט את הנדר ויעויין שם במ"ס עירוכין. קשיא מאי אולמיה דר' נחמן מר"ה דהלא ר"נ אמר להדיא אפי' ניסת וכגון דמדרינן ברבים ומסקינן דנדר שהודר ברבים תנאי היא אי יש לו התרה או אין לו התרה. הרי דר"נ מוקי למתני' כחד תנא דס"ל נדר שהודר ברבים אין לו התרה ולמה לא הקשו על ר"נ לימא כתנאי ולמה הקשו יותר על ר"ה אך יש לכוון ע"פ הפשוט דבשלמא על ר"נ לק"מ נימא דאמר למלתי' כתנאי י"ל אין ה"נ דניחא לי' לאוקמי משנתינו בכל גווני בין ניסת בין לא ניסת ואף שהוא אליבא דחד תנא מ"מ לא ניחא לי' לחלק ולומר דמשנתינו מיירי דוקא כשלא ניסת. אבל על ר"ה קשיא שפיר דלמה לך לחלק ולומר דמתני' מיירי כשלא ניסת ול"ל מוקי גם כשניסת ובאופן שהדירו ברבים וכהאי תנא דאומר נדר שהודר ברבים אין לו התרה וע"כ לפרש דר"ה רוצה טפי לאוקמי מתני' ככ"ע ואף לחלק מדנוקי אליבא דחד גברא אף שתהי' המשנה מיירי מכל גווני וא"כ הקשו שפיר אף גם השתא הוא דאמרת מלתי' כתנאי דהא בזה דצריך לפרט את הנדר ג"כ תנאי היא דלר"י א"צ לפרט את הנדר ובהיות כן כיון דגם השתא מוקמית מתני' כתנאי טפי ה"ל למוקי מתני' כמ"ד נדר שהודר ברבים אין לו התרה ויהי' עכ"פ מיירי משנתינו מכל גווני בין ניסת בין לא ניסת כנלע"ד ע"פ פשוט והוא ברור לכל בי רב

והשתא לפ"ז הקשיתי לחדד התלמידים דע"כ לא מוקי ר"ה למלתי' דאתיא משנתינו ככ"ע וסוף כל סוף יהי' מוכרח לאוקמי משנתינו אליבא דחד תנא ולא ככ"ע וקשה ג"כ כקושי' התוס' לפי הצעתינו הנ"ל דאי' סוף מס' נדרים פלוגתא דר"י ור"ע באומרת הריני נזירה תוך שלשים יום והלכה וניסת תוך שלשים יום חד אמר דהבעל יכול להפיר משום דלא שייך בו לומר אין הבעל מפיר בקודמי' דאין זה קודמי' דהא האיסור מיחל חיל ברשות הבעל והעיקר תליא בזמן שמתחיל עליה תורת האיסור ור"ע ס"ל דאין הבעל יכול להפיר דמשבא לכלל נדר אמר רחמנא והרי היא נודרת הנדר קודם שניסת ושייך בו שפיר אין הבעל מפיר בקודמים יע"ש דף פ"ט לאוקימתא דר"ח. ולפ"ז קשיא איך מדירין אותה עד שלא ניסת הלא עדיין יש לנו למיחוש שתעשה הערמה שלא יחול עלי' הנדר שנודרת עכשיו להיתומים בזה האופן שתאסור מקודם עליה כל הפירות חוץ ממין אחד כמה שזכרנו וא"כ השתא דנודרת ליתומים אין הנדר חל על נדר ואח"ז תמתין לה עד שתנשא לאיש ואז תלך אל החכם להתיר לה נדר הראשון. וא"ל הלא החכם יהי' עוקר נדר מעיקרא וא"כ יהיה חייל עלי' נדר השני כמ"ש ז"א דאח"ז יתיר לה הבעל נדר השני מאי אמרת אין הבעל מפיר בקודמין ז"א דהלא האיסור של נדר השני בא ברשותו דהא עד הנה קודם שניסת לא הי' יכולת להיות חל עלי' נדר השני מחמת נדר הראשין דאין נדר חל על נדר רק דעכשיו שהיא תחת בעלה ומתירת נדר הראשון מן החכם אז מיחל השני הרי ממש כדין שזכרנו דהא חייל האיסור ברשות הבעל ושפיר יכול הבעל להפיר נדר השני וא"כ איך קאמר ר"ה לא שנו אלא כשלא ניסת דאז שפיר יכולים להדירה מטעם דליכא למיחש שיפיר לה הבעל שאין הבעל מפיר בקודמין הלא עדיין איכא למיחש לה להערמה כמש"ל ולפ"ז מתורצים כל קושי' התוס' די"ל דכך המשך לשון הגמ' כי לא ניסת נמי לכי מנסבה מפיר לה הבעל ומשני דאין הבעל מפיר בקודמין והדר פריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה. אין רצונו כפי המובן בפשטות דתלך להתיר אותו נדר שהדירה ליתומים דזה לק"מ די"ל שהדירה עד"ר או דמוכרחי' להתירה בפני היתומים ובשביל כך לא פריך על המשנה תיכף וניחוש דלמא תלך להחכם להתיר די"ל השני תירוצים שכתבנו רק דהשתא כך הוא כוונת המקשן דמוסב על ענין הראשון דעדיין איכא למיחש דלכי מנסבה מפיר לה הבעל וא"ל דאין הבעל מפיר בקודמין ז"א דאכתי איכא למיחש לה שמא תעשה הערמה לידור מקדם מכל המינים כנ"ל ואז לא יהי' הנדר חל על נדר ואח"ז כשתנשא תלך להחכם להתיר לה נדר הראשון ולא יהי' חל נדר השני כ"א ברשות הבעל ואז שפיר יכול הבעל להפיר דאין זה בכלל אין הבעל מפיר בקודמין כמש"ל ובהיות כן המשך פשטות לשון הגמ' אין מקום לשלשה קושי' התוס' שזכרנו

אולם ז"א דאם כוונת המקשן באופן שזכרנו דתלך אצל החכם להתיר נדר הראשון מה שנדרה בינה לבין עצמה בסתם א"כ מאי משני הגמ' קסבר צריך לפרט את הנדר מאי בכך דצריך לפרט הלא עיקר החשש שלנו שהחכם יפר לה נדר הראשון שהי' סתם ואינה צריכה לפרט כלל וכלל דהלא סתמא נודרה. ובהיות כן ע"כ דפירכת הש"ס הי' על נדר משל יתומים שנודרת עכשיו וע"ז שייך שפיר השינויא דש"ס דצריך לפרט את הנדר שהיה באופן אם נהניתה משל בעלה ולא יפר לה החכם. וא"כ קמה גם נצבה כל קושי' התוס' הנ"ל לשנוי' דנודרת עד"ר או שצריך להתיר בפני היתומים ושפיר הוה קושי' התוס' דרך קיצור או סתירה או שלא משני מידי או דה"ל לשנויא שנודרת עד"ר או בפני היתומי' צריך להתיר החכם איברא עדיין יש מקום לפרש כמ"ש והתרצן דמשני קסבר צריך לפרט את הנדר כוונתו דצריך לפרט את הסיבה אשר הי' לה שעבורה נדרה זה הנדר א"כ לא יתיר לה החכם גם נדר הראשון דבבואה לפני החכם ישאל אותה למה נדרת זה הנדר ותהי' צריכה לפרט שעשתה זאת להערמה שלא יחול עלי' של היתומים ולא יתיר לה החכם כלל וכיון דשפיר מתפרש שינוי' דש"ס י"ל דפירכת הש"ס הי' וליחוש דלמא אזלי לגבי חכם להתיר לה נדר הראשון ובהערמה כנ"ל ומיושבים כל קושי' התוס' שזכרנו. אך בהיות כן סוערה קושי' החמישי' שבתוס' מאי משני קסבר צריך לפרט את הנדר. א"כ יהי' ר"ה כתנאי דמס' ערכין. דהשתא לא יהי' שייך התירוץ שבמס' ערכין דכ"ע מודים דצריך לפרט לשון הנדר ובסיבה הוא דפליגי. ז"א דהלא שפיר הוכחנו בהוכחה ברורה דכוונת המתרץ דצריך לפרט הנדר דמשני היינו הסיבה דא"ל גוף הנדר קשה הא גוף הנדר הי' סתם דהא קאי על נדר הראשון אעכ"ל דפירכת הש"ס לא הי' על נדר הראשון כ"א על נדר האחרון ומשני צריך לפר' הנדר הלשון שנדרה ובהיות כן קשה כל קושי' התוס' והוכרחו לתירוצם על כל הקושי' שלהם ומיושב היטב בסיגנון שכתבנו דמקושי' חמישית מוכח כל פירושם דלעיל אבל בהיות כן קשה לפי המסקנא כיון דא"צ לפר' רק הלשון שנדרה ולא הסיבה א"כ ניחוש לה להערמה כנ"ל שתלך להחכם להתיר לה נדר הראשון וכנ"ל ודוק היטב ובה"ת הארכתי בזה והדבר הוטב בעיני חכמים בעזה"י לכך סיימו התוס' אחר קושי' ה' ומיהו לא קיימי המסקנא הכי

גרסינן במס' ע"ז דף כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בעכו"ם שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ר"י אמר המול ימול כו' מאי בנייהו כו' ומסקינן שם דאיכא בנייהו אשה לרב פסולה דאינה בכלל ואתה את בריתי תשמור לר"י כשרה דאע"ג דלא מהילה כמאן דמהילה דמי ופריך והכתיב ותקח צפורה צור קרי בי' ותוקח כו' יעש"ה ופי' בתוס' לרב הא דאיצטרך אותו ולא אותה במסכת קידושין דף כ"ט היינו שאינה מחוייבת להדר על אחרים למולו יעש"ה ולפ"ז יקשה קושי' העולם שם דהקשו שם בתוס' ל"ל קרא אותו ולא אותה תיפוק לי' דהוה מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות ותירצו מאחר דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק מקרי שלא הזמן גרמא יע"ש ומקשים העולם הלא אעפ"כ הוה מ"ע שהזמן גרמא דהא מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת וי"ט. והכי אמרי' במס' עירובין בפ' המוציא תפילין דתפילין הוה מ"ע שהז"ג מאחר שאינה נוהגת בשבתות וי"ט יעש"ה א"כ ה"ג גבי מילה הוה מ"ע שהז"ג דכל שמונת ימים אינה נימול כ"א ביום ולאחר זה אינו נימול בשבתות וי"ט. ולכאורה הי' מקום ליישב קושי' זו ע"פ הא דאי' בפ' ר"א דמילה דיליף שם מילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת וי"ט משום דמילה הוה עשה ושבת וי"ט הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ובהיות כן שפיר ה"א אי לא הוה כתיב אותו ולא אותה דנשים חייבים למול וא"ל דהוה מ"ע שהז"ג ז"א דה"א גבי נשים הוי מ"ע שלא הזמ"ג מאחר שמיום השמיני והלאה אין לה הפסק שמלין גם בלילה וא"ל דאינו נוהג בשבת וי"ט ז"א דעשה די"ט הוה גבי נשים מ"ע שהז"ג ופטורה ולא נשאר הלאו די"ט ושפיר דוחה עשה דמילה ל"ת די"ט ואשה יכולה למול בי"ט שפיר ולא הוי דומיא דתפילין. אבל לפמ"ש תוס' הכא הדרא קושיא לדוכתן לרב ל"ל אותו ולא אותה שאין עלי' החיוב למולו אף ע"י אחרים הלא מ"ע שהז"ג נשים פטורות וכאן הוה מ"ע שהז"ג דבזמנו אינו נימול ושלא בזמנו אף שנימול בלילה מ"מ אינו נוהג בשבתות וי"ט מאי אמרת דלגבי נשים הוה מ"ע שלא הז"ג דאזלי לה עשה די"ט ולא נשאר רק הלאו ויכולה שפיר למול בי"ט ז"א דהלא קיימינן דאשה פסולה למול א"כ אינה רשאית היא למולו ולא לצוות לנשים אחרים למול שהמה פסולי' וע"כ לא תצוה למול כ"א לאיש ולגבי דידי' הוה י"ט עשה ול"ת ושוב אין עשה דמילה דוחה עשה ול"ת והדרא קושי' הנ"ל לדוכתא ועיין: