מאורי אש סד

אור פרשת שמות חדש

גרסינן במס' גיטין דף ל"ה ע"ב בפיסקא התקין ר"ג הזקן שתהיה נודרת ליתומים. א"ר הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה ופריך ניסת מ"ט דמפיר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מנסבה מפיר לה בעל. אין הבעל מפיר בקודמין. וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה. קסבר צריך לפרט את הנדר רב נחמן אמר אפילו ניסת. ניסת ודאי מפיר לה בעל דמדרינן לה ברבים. מיתבי ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה השתא. לא דנדרה מעיקרא. ומסיק שם דתנאי הוא אם נדר שהותר ברבים יש לו התרה או אין לו התרה. והקשו שם בתוס' ד"ה אבל ניסת אין מדירין אותה וא"ת ונדיר' בפני בעלה ויאמר קיים לכי דאז שוב אינו יכול להפיר וי"ל דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים לכי (והרא"ש ז"ל הוסיף ליישב הקושיא זו דאיכא למיחש שמא אח"כ ישאל הבעל על הקמתו ואמרתי בהשקפה ראשונה דמש"ה לא הביאו התוס' תירוצו של הרא"ש משום דקיימא בשיטתייהו דס"ל לתוס' והר"ן ז"ל דאין נשאלין על ההקם כ"א ביום שמעו בו ביום דוקא. והובא בש"ע י"ד סי' רל"ד סמ"ט יעש"ה ובהיות כן י"ל מש"ה לא הביאו תוס' סברת הרא"ש דתקשה ונדירה סמוך לבין השמשות למ"ד הפרת נדרים בו ביום דוקא ואזלא לא יוכל לילך להחכם להתיר ההקמה בשלמא לגבי הבעל אין להקשות ונדירה בה"ש דהא הבעל אינו מפיר אלא ביום שמעו די"ל דשמא יפר לה בלחש כמ"ש התוס' אבל זה ודאי היכולת בידינו לתקן בכמה גווני שלא ילך באותו יום להחכם להפיר ההקמה. אבל הרא"ש ס"ל דיכול להשאיל על הקמתו אף אחר כמה ימים ושפיר איכא למיחש שישאל על הקמתו ומש"ה פסק הטור דאף אחר כמה ימים יוכל לשאל על ההקמה משום דקאי בשיטת אביו הרא"ש ז"ל דע"כ ס"ל הכי כאשר בררנו והארכתי בזה בלימוד ה"ת) אח"ז הקשו שם בתוס' ונדירה ע"ד רבים דהא אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו התרה מודה בעד"ר דאין לו התרה ותירצו דלגבי הבעל אינו מועיל עד"ר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והא דאמרי' דכ"ע ס"ל בנדר שהודר עד"ר אין לו התרה היינו לגבי החכם אבל לא לגבי הבעל. והא דפריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה ולא משני שהודה עד"ר ה"ה דה"מ לשנוי' הכא. תו הקשו שם למה לא פריך תיכף על משנתינו האי פירכא וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה ואיך תלי הקושי' על ר"ה ותו הקשו שם מאי פריך שמא יפר החכם וכן הבעל הלא בנדר שהודר לצורך חבירו אין מפירין אותו רק בפני חבירו וילפינן ממשה שאמר לו הש"י ב"ה לך אל מדין במדין נדרת במדין לך והתיר לך. ותו הקשו שם בד"ה קסבר צריך לפרט את הנדר מהאי דתנן בעירוכין המקדיש נכסיו ורוצה לגרש את אשתו ר"א אומר ידיר הנאה ממנו דשמא הוא עושה קנוניא על ההקדש ר"י אומר א"צ משום דקסבר דלמא אזל לגבי חכם ושרי לי' יעש"ה:

נמצא יהי' ר"ה כתנאי בהא דצריך לפרט את הנדר דהא ר"י בודאי לית ליה דצריך לפרוט הנדר דא"כ לא יוכל אח"כ החכם להתירו יעש"ה ושם במס' ערכין הביאו התוס' ג"כ כזו הקושי' ותירצו שם דהא כ"ע מודים דצריך לפרוט הלשון שנדר בו א"כ כאן גבי היתומים דנדרה בלשון זה תאסור ככר זה עלי אם נהנית משל כתובת ואח"כ כשתלך לגבי החכם להתיר נדרו בודאי תהי' צריכה לפרוט ג"כ זה הלשון ולא יתיר לה החכם ומתוקמי שפיר מלתא דר"ה משא"כ הסיב' בלב למה נדר זאת בהא ס"ל לר' יהושע דא"צ לפרוט א"כ כיון דהתם הוה לשון הנדר סתם שלא יחזירנה ס"ל שפיר לר"י דדלמא יפיר לה החכם אח"כ דהא א"צ לפרוט את הסיבה אשר נדר עלי' יעויין שם בלשון התוס' והנה יש להעיר בסוגי' כמה דקדוקים הראשון יש לדקדק על התוס' דלא הביאו לתירוץ שני של הרא"ש הנ"ל שזכרנו דחיישינן שמא ישאל על הקמתו ותו יש לדקדק דלכאורה קושיא זו הא דהקשו נדירה עד"ר אלימא יותר מקושי' ראשונה והראי' שהניחו בקושיא בהאי דפריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם כו' ולמה איחרו תוס' בסוף. ותו קשה למה במכילתין הניחו התוס' בקושיא דיהי' ר"ה כתנאי ובמס' ערכין מתרצה לה כמ"ש

ואמרתי בלימודי עם התלמידים דרך פלפול עמוק בזה הסיגנון יבואר קושי' אחרונה דהנה תו' הקשו קודם לקושי' זו ארבעה קושיות כאשר הבאנו לעיל ותירצו תוס' הכל בשיטתם. ולכאורה נאמר ליישב כל אלה הקושי' בדרך אחד ובחדא מחתי'. אך ורק בהיות כן יהי' קמה וגם נצבה קושי' החמישי' דלימא ר"ה כתנאי ואז לא שייך תירוצם דמס' ערכין. ויהיה המשך לשון התוס' בדרך זה שהמה הקשו לעיל מיני' כל הקושי' אשר יאמר לכאורה ליישב כל הני קושיות לזה סמכו את עצמם בקושיא החמישי בלי שום תירוץ כלומר בהיות כן ישאר הקושי' החמישי ולא יהי' שייך כלל התירוץ אשר נתרץ בעירוכין ופתח דברינו יאירו ליישב דקדוק הרביעי ולארבע' לו אשיבנה דהוכרחו התוס' להביא מקודם קושייתם ותירוצ' דיאמר הבעל קיים ליכי ואח"ז להקשות ונדירה עד"ר כי בלא"ה לא ימצא מקום לקושי' הנ"ל. דהנה לכאורה יש אתי מקום ליישב קושית תו' בהא דהקשו ונדירה עד"ר די"ל ר"ה ור"נ קיימי בשיטתייהו דהנה אי' במס' נדרים דף י"ח א"ר הונא אין נזירות חל על נזירות כו' וכן גבי נדר אין נדר חל על נדר יעש"ה ובמ"ש הר"ן ז"ל ואיתא בפוסקים וגם הובא בתוס' דמכילתן באחד שאוסר על עצמו כל המינים בעולם אין הנדר חל כלל משום דאי אפשר להתקיים בזה אא"כ התנה בפי' חוץ מן מין אחד יעש"ה ולפ"ז יש להעיר דמש"ה קאמר ר"ה בשמעתין אבל ניסת אין מדירין אותה. משום דלכאורה יש להקשות מאי אהני לרמאי ברמאות' הלא איכא למיחש שתעשה ערמה על הנדר שנודרת להיתומים באופן זה שתעשה נדר מקודם על כל מיני פירות חוץ ממין אחד. והשתא כשנדירה להיתומים ממ"נ לא חל הנדר של היתומים דאי נדירה על זה המין שהוציאה מכלל נדר הראשון א"כ בהשלים זה הנדר גם על זה המין תהי' אסורה בכל המינים שבעולם ולא חל הנדר כנ"ל שהוא דבר שא"א להתקיים, ואי נדירה על מין ממיני הפירות שאסרה בראשונה ג"כ לא יחול השני דאין נדר חל על נדר ותלך אח"כ אל החכם להתיר לה נדר הראשון שלא הי' עד"ר וגם אין צריכה לפרש דבר אולם את זה י"ל דהא אי' שם בגמ' נשאל על הראשונה חל השני' משום דהחכם עוקר נדר מעיקרא וממילא חל עלי' נדר השני:

אמנם החילוק שבין החכם להבעל הוא בדרך זה דהחכם עוקר נדר מעיקרא ובעל מגיז גייז שהוא מפיר מכאן ולהבא א"כ לגבי הבעל שייך לומר שפיר דאין אנו יכולים להדיר' אף עד"ר או ברבים משום דאיכא למיחש שמא תעשה הערמה הנ"ל ותאסור עלי' מקודם כל המינים חוץ אחד ולא יחול השני מטעם אין נדר חל על נדר ואח"ז יפיר לה הבעל נדר הראשון ומכאן ולהבא הוא מפיר ואינו עוקר בשום ענין הנדר מעיקרא ויעויין בדברי הרמב"ם פל"ד מה"ק ומ"ש שם הלח"מ והכ"מ א"כ אין עליה לא איסור מחמת נדר הראשון שהפר הבעל ולא איסור נדר האחרון אף שהוא עד"ר ולא יכול הבעל להפיר מ"מ מעיקרא לא חייל ממ"נ ושפיר קאי רב הונא בשיטתו דס"ל אין נדר חל על נדר ומש"ה פסק ואמר ניסת אין מדירין אותה דחיישינן שתעשה הערמה כנ"ל אבל בלא ניסת מדירין אותה שפיר דאין לחוש כנ"ל דא"כ מי יתיר לה נדר הראשון וא"ל החכם נמצא עוקר למפרע ויהי' מיחל חייל נדר השני ואין החכם יפר לה נדר השני אח"ז מטעם דצריך לפרוט את הנדר אבל ר"נ ס"ל דנדר חל על נדר א"כ אין לחוש אף לגבי הבעל להערמה הנ"ל שתאסור עלי' מקודם כל המינים ז"א דאכתי מיחל חייל עלי' נדר השני דנדר חל על נדר ואמר שפיר דאע"פ שניסת מדירין אותה כנ"ל ומיושב שפיר קושי' תוס' מעל ר"ה בהך שהקשו ונדירה עד"ר דחוששין שמא תערים כמש"ל אבל ז"א די"ל דתוס' הקשו שפיר דהא אם נאמר דתעשה ההערמה הנ"ל לאסור עלי' מקודם כל הפירות ולא יהי' חל נדר השני ואח"כ יפיר לה הבעל נדר הראשון א"כ ע"כ באותו יום תעשה הנדר הראשון דאל"כ אימתי יפיר לה הבעל דהא אינו מפיר אלא ביום שמעו ובהיות כן יש לנו לתקן הערמה שלה באופן קודם שתדור להיתומים עכשיו יאמר לה הבעל אם אסרת עליך ונדרת כל מיני' קיים ליכי ובהיות כן לא יוכל אח"ז להפיר נדר הראשון ותשאר באיסורה וא"ל דשמא יפר בלחש קודם שיאמר לה קיים ליכי א"כ בפשיטות חייל עליה נדר השני דהשתא אין לומר אין נדר חל על נדר דהלא קודם שנדרה להיתומים כבר הפיר לה הבעל נדר הראשון א"כ ממ"נ תשארה באיסורה אם יאמר הבעל באמת קיים ליכי הרי נשאר עליה נדר הראשון ואם יאמר בלחש מופר ליכי אזי יקום עלי' נדר השני שפיר

ולפ"ז הביאו התו' מקודם הקושי' ויאמר הבעל קיים ליכי ושאין ליישב הקושי' כ"א באופן שמא יפר לה בלחש א"כ קשה שפיר הקושי' השני' ונדירה עד"ר דאין לחוש להערמה כנ"ל דיש כח בידינו לתקן כמ"ש בסמוך בקושי' הראשונה. ואשר לולי דבריהם הראשונים עדיין הוה מקום לפרש כמ"ש הרא"ש דחיישי' שמא ישאל על הקמתו א"כ לק"מ קושי' שניה דעדיין יש לחוש להערמה כנ"ל דא"ל שיאמר לה הבעל אם נדרת מקדם קיים ליכי ז"א דאכתי איכא למיחוש שמא ישאל אח"כ על ההקמה. אבל