מאורי אש סב

וכבוד עשו לו במותו מלמד שהושיבו ישיבה על קברו כו' ת"ר וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה והלא גם לאחאב עשו כן אלא מלמד שהניחו ס"ת על מטתו ואמר קיים זה מה שכתוב בזה כו' והנה הרמב"ם ז"ל כתב סוף ה' אבל פי"ד דמלך שמת מעמידין ישיבה על קברו. והקשה הכ"מ הלא מש"ס דילן משמע דהכבוד שעשו לחזקי' אינם עושי' לשארי מלכים כדפריך ר"נ והלא גם לאחאב עשו כן ואיך כתב רבינו לדמות כבוד של שארי מלכים לכבוד של חזקיה יעש"ה ונלע"ד ליישב דהנה כתבו התו' דשלשי' וששה אלף יצאו לפניו ל"ו בגמטרי' הכי הוה. וראיתי בסאה"י שפירש קרא הכי וכבוד עשו לו למענו כלומר משום דמבעי' לן במס' סנהדרין אי הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי לכך כתיב כאן תיבת לו להורות דלאו משום יקרא דחיי' הי' הכבוד אלא ל"ו להמת הי' כל הכבוד הזה. ובזה אמרתי ליישב מ"ש רש"י ז"ל בגמ' וכבוד עשו לו במותו זה חזקי' מלך יהודה ללא צורך הוא דאטו לא ידענו דקרא כי כתי' בחזקי' הוא דכתי' יעש"ה ולי נראה משום דתוספות הקשו בסנהדרין שם מאי קמבע"ל אם הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי תיפוק ליה דהספידא יקרא דשכבי דהא כתיב ויאמר ה' על שאול ועל אנשי בית הדמי' ודרשי' על שאול שלא נספד כהלכה וא"א הספידא יקרא דחיי הלא כל ישראל מחלו על כבודם ותירצו דשאני מלך דאע"ג דבכ"מ יהיה הספידא יקרא דחיי במלך כ"ע מודים ולא קמעב"ל דהוה בודאי יקרא דשכבי יעש"ה ולפ"ז יתקיים שפיר הגירסא ישינה משום דר' יהודה רוצה ללמוד מתיבת ל"ו שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף וקשה דלמא להכי כתיב תיבת ל"ו להורות דהספידא יקרא דשכבי לזה דייק זה חזקיה מלך יהודה רצונו דהוה מלך ואף דאצל כ"ע יהיה הספידא יקרא דחיי אצל מלך שאני א"כ לא מוכח מכאן מידי וגבי מלך גופיה שהוא יקרא דשכבי כבר נלמד משאול כמ"ש תוס' כו' וע"כ דקרא בא להורות בתיבת ל"ו שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף ועיין

ולפ"ז יש ליישב גם דברי רבינו דהנה קשה ר' נחמיה מאי דרש תיבת ל"ו ונ"ל דהנה הקשה מהרש"א ז"ל בח"א בהא דקאמר שהושיבו ישיבה על קברו הא הוי לועג לרש ותירץ דדוקא דבר שעושין לצורך החי בענין לימוד הוה שפיר לועג לרש משא"כ בענין העמדת ישיבה שהוא רק לכבוד המת לחוד להראות שתפס ישיבה בחייו בודאי לית ביה משום לועג לרש יעש"ה הרי מדבריו נראה אף שכל הכבוד יהי' יקרא דשכבי אותו כבוד שמעמידי' ישיבה על קברו ודאי לא הוה רק משום המת דאל"כ הוה לועג לרש ולפ"ז י"ל דר"נ דרש תיבת ל"ו דהספדא דמלך יקרא דשכבי וא"ל הא מוכח משאול ז"א דמשאול לא מוכח מידי דלעולם אימא לך כל כבוד של מלך הוה ג"כ משום יקרא דחיי והא דהקפיד הקב"ה על שאול שלא נספד כהלכה י"ל שלא העמידו ישיבה על קברו דזה בודאי יקרא דשכבי כמ"ש מהרש"א הרי מוכח להדיא כדעת הרמב"ם שכל מלך מעמידים ישיבה על קברו ודו"ק היטיב: כתנות פרשת שמות אור

סמיכת הפרשה מה למעלה כתיב ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת כו' והעליתם את עצמותי מזה לפי פשוטה נ"ל לישב דהא יש לשאול איך ציוה יוסף ליקח עצמותיו ולקבור בארץ הלא כל המת בח"ל ונקבר בארץ עליו הכתוב אומר ותבואו ותטמאו את ארצי ובקושי' זו הקשה בספר חסד לאברהם על יעקב ובאמת מצינו שצדיקים גמורים אינם מטמאים יוסף היה צדיק גמור ורש"י פי' ויהי כל נפש יוצאי ירך שבעים נפש ויוסף הי' במצרים ופרש"י ומה בא ללמדנו אלא להודיעך צדקתו של יוסף הוא יוסף הרועה הוא יוסף שהי' במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו עכ"ל. וזה רמזה לנו התורה לאחר שצוה יוסף ליקח עצמותיו ולקבור בארץ שלא יקשה לך שלא יאמרו כל המת בח"ל ונקבר בארץ עובר על ותבואו ותטמאו את ארצי לכן רמזה תורה ואלה שמות בני ישראל כו' ויוסף היה במצרים ועמד בצדקתו והיה צדיק גמור ואינו מטמא כלל ולכך צוה לקבור עצמותיו בארץ וק"ל

ובד"א נראה לישב כך ואגב יתבאר מה שכתב רש"י ואלה שמות ב"י אע"פ שמנאן בחייהון בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמות'. ואיכא למידק למה נמשלו לכוכבים לענין זה בשביל שמנאן במיתתן והנה ריש פ' בשלח פירש"י על פסוק והעליתם את עצמותי מזה אתכם לאחיו השביע כן למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר אתכם עכ"ל ולדעתי זה רמז יוסף בתחילת דבריו ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת והאלהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ כו' רמז שאתם לאחר מיתה תעלו ל הארץ אשר נשבע לאברהם והעליתם את עצמותי מזה אתכם ואי' במדרש למה נמשלו הצדיקים לכוכבים לומר לך מה כוכבים עומדים ביום ובלילה אלא שאין נראין ביום אף צדיקים אף במיתתם הם עומדים וחיים לעולם אלא שאין אנו רואים אותם וזה אפשר כוונת רש"י אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים ואף במיתתן הם חיים אלא שאין אנו רואים אותן דומים לכוכבים וזה אפשר כוונת הפסוקים דלמעלה אמר יוסף אל אחיו פקוד יפקוד אתכם רמז להם שהם בעצמם יעלו וצוה להעלות גם עצמותיו אך שלא יקשה איך יעברו על בל תטמאו את ארצי ולכך אמר ואלה שמות בני ישראל אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים מה כוכבים עומדים ביום ובלילה אלא שאינם נראים ביום אף צדיקים כן אף במיתתם עומדי' וחיים הם ואינם טמאים כלל ולכך לה בדעתם לקבור כל עצמות השבטים בארץ וק"ל

בפסוק ותאמרנה המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא כו' וכבר הקש דז"ל וכי חיה לא צריכה חיה אחריתא ועוד יש לדקדק דמתחילה קרא להן מילדות ואח"כ קרא להן חיות ונראה ליישב דאמרו חז"ל נשים צדקניות לא היו בפתקא של חוה וזה רמזה לנו התורה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה ר"ל שהם בסוד חיות צדקניות ואין להם חבלי לידה כלל ולכך בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו ר"ל שהן מולידין בלי שום צער חבלי לידה אבל המצריות לא נקראו חיות כי רשעים בחייהם קרוים מתים ויש להם חבלי לידה וצריכין למילדות ובזה ניחא גם דברי חז"ל שנמשלו לחיות ופי' מהרש"א כשעושים רצונו של מקום וק"ל

בפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש במדרש רבה וירא ראה מה שעשה לו בבית שבא על אשתו שנאמר מות ימות הנואף והנואפת ומה שעשה לו בשדה ואמר זה חייב מיתה כמו שכתב ומכה אדם ימות ונמלך במלאכים ואמר להם אם חייב מיתה ואמרו לו הן ולכאורה איכא למידק כיון שראה מה שעשה לו בבית ובשדה והיה יודע שחייב מיתה למה היה צריך לאמלוכי במלאכי השרת ונראה דאי' בע"א דף ס"ד ע"ב איזה גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"א דברי ר"מ וחכ"א כל שקיבל עליו שבע מצות כו' וכתבו התוס' בד"ה איזה גר תושב כו' במסקנא קאמר דהיינו להחיותו וא"ת והלא מיד שעבר שבע מצות חייב מיתה דאזהרת בני נח זו היא מיתתן בלא עדים ובלא התראה וי"ל דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה תדע דהא אמרינן הישמעאלי' לא מעלין ולא מורידין עכ"ל הרי לפנינו לדעת תו' אף שבני נח אזהרתן זו היא מיתתן מ"מ אסור להורגו עד שידונו ב"ד ולפ"ז ניחא שמשה ראה מה שעשה לו בבית ומה שעשה לו בשדה ועבר על אזהרת בני נח ואף שאזהרתן זו היא מיתתן ואין צריך עדים והתראה מ"מ אסור להורגו עד שידונו אותו ב"ד וחייבו מיתה ולכך נמלך בב"ד של מעלה במלאכי שרת ואמרו לו שהוא חייב מיתה ואח"כ הרגו ולפ"ז יש לישב ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי דהא כבר כתבנו בשם התו' דאף דבני נח אזהרתן זו מיתתן צריך הב"ד לפסוק הדין שהוא חייב מיתה ואי' בפ' החובל דף צ' ע"ב ההוא גברא דתקע לחבריה אתא לקמי' דר' יהודה נשיאה א"ל הא אנא הא ר' יוסי הגלילי הב ליה מנא צורי ופריך מאי הא אנא אלימא הק"ל הא אנא דחזיתך למימרא דעד נעשה דיין והתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתם נעשו עדים ומקצתם נעשו דיינים דברי ר' טרפון עד כאן לא קאמר ר"ט אלא דמקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים אבל עד נעשה דיין לא קאמר וא"כ איך חייבי ר"י הנשיא ע"פ ראייתו ומשני כגון שראו בלילה אבל ביום אמרי' לא תהי' שמיעה גדול מראי' וכן פסק בטור ח"מ סי' ז' ורש"י פי' ויגדל הילד והלא כבר כתיב ויגדל הילד א"ר יהודה ר' אלעזר הראשון לקומה והשני