מאורי אש סא

יסורים בלא עון ומיתה בלא חטא אלא בחטא אדם הראשון הכל מתין אפי' צדיקים א"כ מוכרחין אנו לומר דכל גזירותיו של אה"ר נגזרו על כל תולדותיו אפי' על צדיקים א"כ גזיר' עפר אתה נמי נגזרה על כל תולדותיו בין על הרשעים ובין על הצדיקים א"כ אף צדיקים מוכרחים להיות עפרא שעה אחת קודם לתחיית המתים א"כ אמר שפיר על האי שופרא דבלי בעפרא שאף אתה צריך להיות עפר ולכך אנו בוכים וק"ל

ובזה אמרתי ליישב השאלה מה שואל הקב"ה ליחזקאל התחיינה עצמות האלה משום דאמרי' בחלק צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינו חוזרים לעפרן שנאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים כו' וא"כ מצינו לומר שיש חילוק גדול בין התחיה מה שיהי' לעתיד לכל המתים בין התחיה שנעשה עכשיו דהתחיה שנעשה עכשיו יוכל להיות מן עצמות אף שלא יעשו עפר דצדיקים אלו ימותו ויחזרו לעפרן קודם תחיה דלעתיד אבל התחיה שלעתיד שאין עוד מיתה אחרי' מוכרח להתקיים עפר אתה ואל העפר תשוב שעה אחת קודם התחי' כדי שתתקיים גזירת אדה"ר על כל תולדותיו ומצינו לומר דאף במתים אלו אם הי' להם קנאה מוכרחים להיות עפר כדברי ר' מרי דעתידים צדיקים להיות עפרא וזה ששאל הקב"ה ליחזקאל התחיינה העצמות האלה ר"ל אלו העצמות שאני רוצה להחיות ולא להחיות כל המתים א"כ באפשרי שאוכל להחיות ולהתחיל בעצמות כיון שיוכל לקיים גזירת אדה"ר בזמן התחי' שיגיע לכל המתים או לא דצריכין להיות עפרא תחילה והשיב לו ה' אלהים אתה ידעת אם הי' קנאה בלבם בהכרח להיותם עפר אף בזמן הזה ואם לא הי' קנאה בלבם אינן צריכין להיותם עפרא שיוכל לקיים בהם בזמן שיגיע התחי' לכל ישראל וק"ל: אור פרשת ויחי חדש

ויחי גרסינן במס' הוריות דף ה' ע"ב שבט אחד דמקרי קהל מנ"ל דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים כו' מתקיף לה ר' אחא בר יעקב ממאי דלמא שאני ירושלי' דהוה נמי בהדי' בנימין אלא אמר ר' אחא ב"י דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים כו' מאן אתיילד לי' האי שעתי' בנימין ש"מ ה"ק רחמנא מתילד לך השתא קהל אחרינא. ופריך דלמא ה"ק רחמנא לכי מתיליד לך בנימין הוא דהוי י"ב שבטים שלימים ואז יהי' קהל ומשני אלא י"ב שבטים הוא דהוה קהל י"א שבטים לא הוה קהל בתמיה כו' ופרש"י דהא כבר מוכח מן קרא דיהושפט דאפי' ב' שבטי' אקרי קהל ויעויין במהרש"א. והנה הרמב"ם ז"ל כתב פי"ב מה' שגגות דשבט אחד מקרי קהל ויליף לה מקרא דיהושפט דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וצ"ע דהא בגמ' דחינן לה לשינויא קמא וילפינן מבנימין ולא מיהושפט כנ"ל. ותו איכא למידק למה שביק ראב"י קרא המוקדם והביא ממקרא המאוחר דהוה ליה להביא הקרא שאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים כו' ותו יש לדקדק למה אמר בלשון אלא אמר ראב"י משמע דהדר לגמרי ממקרא דיהושפט. ובאמת אף למה דיליף מבנימין איצטרך לקרא דיהושפט ג"כ דאי מקרא דבנימין לחוד הוה קשה דלמא עד דמלו כל י"ב שבטים כפירכת הש"ס ותו יש לדקדק על התרצין שהביא י"א שבטים לא הוי קהל בתמיה ל"ל למינקט י"א ה"ל לתמה להדיא על שני שבטים לפרש"י ז"ל

לכך נלע"ד ליישב כל הקושי' הנ"ל וחדא מתורצת בירך חברתה. דמש"ה לא פריך ראב"י מקרא המוקדם מה שאמר השם ליעקב. ה"א דבאמת כוונת תרצן הראשון היה ג"כ דיליף מיעקב דשבט אחד מקרי קהל בכדי שלא נימא עד דמלו כל י"ב שבטי' לזה הביא קרא דיהושפט דשני שבטים מקרו קהל א"כ ע"כ פירושו דקרא לכי מתילד לך בנימין יהיה לך קהל אחרינא. לכך פריך ראב"י מקרא דאמר יעקב ליוסף אשר משם לחוד מוכח ג"כ דשבט אחד אקרו קהל אף בלי קרא דיהושפט לכך פריך שפיר על שינויא קמא ואומר אלא כו' דלא צריך כלל לשינויא קמא דיעויין שם דף ו' ע"ב אלא אמר ר' אחא ב"י שבט לוי לא אקרי קהל דכתיב הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה מקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא מקרי קהל א"כ חסרי לי' י"ב שבטים אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אמר ליה רבא והא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו. ולא לדבר אחר כו' יעש"ה ופירש"י ז"ל ד"ה ונתתיך לקהל גוים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך לאחזת עולם כל שיש לו אחוזה מקרי קהל וכהנים ולוים אין להם אחוזה עכ"ל וכתבו המפרשים דעיקר לימודו של ראב"י משום דקפיד קרא וכתב לאחוזת עולם אבל מקרא שאמר השם ליעקב לא יליף אף דכתי' שם ג"כ ואת הארץ אשר נתתי לאברהם לך אתננה ולזרעך אחריך מ"מ אפשר דגם כהנים ולוים ישנו בכלל ונתתי דנטלו ערי מגרש משא"כ הכא דכתיב לאחוזה לא מקרי אחוזה לגבייהו וזה ברור ופשוט א"כ י"ל ג"כ במכילתן דראב"י קאי בשיטתו דיליף מהאי קרא שאמר יעקב ליוסף דשבט א' מקרי קהל וא"כ מוכח שפיר בהכרח דה"ק רחמנא לכי מתילד לך בנימין אתילד לך קהל אחרינא ושבט א' מקרי קהל דאי לא תימא הכא רק דה"ק דמנו להו י"ב שבטים ואז יהיה קהל כולם ביחד א"כ ל"ל קרא למעט שבט לוי דלא אקרי קהל הא בשארי שבטים ג"כ שבט א' נא מקרי קהל וא"ל דהכי קממעט ליה דהקב"ה הבטיחו שיהי' קהל דלא תימא שגם שבט לוי הוה קהל לכך כתיב לאחוזת עולם יצאו אלו שאין להם אחוזה ממילא אין שבט לוי נחשב תוך הקהל ז"א דא"כ ע"כ די"א שבטים דוקא הוא דהוה קהל דכי בצרי ליה שבט לוי נשאר י"א שבטים דהא הבטיח לו בלידת בנימין יהיו קהל. א"כ מה זה העילוי וההבטחה הלא גם קודם שנולד בנימין הי' ליעקב ג"כ י"א שבטים עם שבט לוי דמהראוי לקרותם קהל רק דעכשיו נתמעטו שבט לוי והשלים שבט בנימין א"כ אין בו שום עילוי דחסרת שבט לוי מקהל והבטיח דישלים שבט בנימין. זהו דדייק אטו י"ב שבטים הוא דהוה קהל י"א שבטים הוא דל"ה קהל שנאמר שיש עילוי בהך דהבטיח הקב"ה שיתן לו קהל הלא נתמעט שבט לוי משום דאין להם אחוזה א"כ ע"כ די"א שבטים מקרי קהל א"כ אין זו הבטחה דהא גם קודם לכן הי' לו י"א שבטים דאקרו קהל אע"כ דהקב"ה הבטיח לו שיתילד לי' עוד קהל אחרינא בשבט אחד דבנימין ומוכח שפיר דשבט א' מקרי קהל אף בלא קרא דיהושפט. והנה הרמב"ם ז"ל כ' באותו הלכות פי"ג ה"ב דאפרים ומנשה אינם מביאים שני פרים דרק לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר וע"כ דס"ל לרבינו דשבט לוי מקרי קהל דא"כ בצרי להו י"ב שבטים כדאמרי' בשמעתי' ובהיות כן לא מוכח מקרא דהנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים דשבט א' מקרי קהל די"ל עד דמלו כל י"ב שבטים ומההכרח לומר די"ב שבטים לא מצי אמרת כיון דמוכח מקרא דיהושפט דשני שבטים ג"כ מקרו קהל וכפרש"י ז"ל בשיטתם א"כ הרי לשיטת רבינו דפסק דלא כראב"י אף אם אנו למידין מקרא שאמר יעקב ליוסף אעפ"כ אנחנו צריכין גם לקרא דיהושפט ומש"ה הביא הרמב"ם זה הלימוד ודוק היטיב

במדרש רבה ומנין לאבל שהוא שבעה. ר' אבא מייתי לה מהכא ויעש לאביו אבל שבעה ימים וכי למדין דבר מקודם מתן תורה. ר"ל בשם בר קפרא מייתי' לה מהכא ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים כו' ויעויין פירושו ביפ"ת ומסיים היפ"ת והקשה איך יכולין ללמוד מדבר הנאמר אצל כהנים הלא איכא למיפרך מה לכהנים שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות כדפרכינן בכמה דוכתין בש"ס יע"ש ולי נראה אחר שנדקדק בלשון המדרש דהתחיל וכי למדין דבר מקודם מ"ת ומסיים ר"ל אמר הו"ל לסיים אלא כדר"ל או עכ"פ אמר ר"ל מהכא כו' אלא משום דהקשה עוד היפ"ת מאי פריך וכי למידן דבר מקודם מ"ת הלא הרבה מצות אנחנו למדים מקודם מ"ת כגון גיד הנשה ודומיהו. ותירץ בס"א דהא דלמדין מן קודם מ"ת היינו דבר שאינו כ"א חומרא לבד אבל אבילות הוא חומרא דאתי לידי קולא דאבל פטור מת"ת ובודאי דאין למדין קולא מקודם מ"ת יעש"ה ולפ"ז יהי' לשון המדרש כך דפריך וכי למדן ידבר מקודם מ"ת מאחר שהוא קולא דפטור מת"ת. אח"ז מביא כדי לתרץ זאת ר"ל מייתי לה מהכא ומפתח אוהל מועד כו' א"כ י"ל דילפינן מתרוויהו מיוסף ומקרא דפתח אוהל מועד. דהא החומרא של אבילות שפיר יש ללמוד מקודם מ"ת מאי אמרת דיגיע מזה קולא דיהיו פטורים מן ת"ת ז"א דלענין הקולא יש ללמוד מכהנים ומה כהנים שריבה בהם הכ' מצות יתירות פטורין מת"ת כ"ש גבי ישראלי' הרי דצדקו שניהם יחדו הלימוד דמקוד' מ"ת וממילא משניהם מוכח שפיר ופשוט וצ"ע

ואגב דאיירי בה' אבל נבאר מה דאי' סוף פ"ק דמס' בב"ק.