מאורי אש ס

דברים ק"ו מה רחם שמכניסין אותו בחשאי מוציא ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בקולי קולות פרש"י ע"י בכי אינו דין שמוציא ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחית המתים ולכאורה איכא למידק למה אמר מכאן תשובה הלא כמה לימודים אי' לן בפ' חלק שתחיית המתים מן התורה אלא נראה דעל כל לימודים הכופרים בתחה"מ קשיא להו למה אנו בוכים כיון שיחיו אבל באמת מטעם הבכי' אנו לומדים תחה"מ בק"ו מרחם דשאול מכניסין אותו בקולי קולות ע"י בכי על אחת כמה וכמה שיוציאו אותו בקולי קולות והנה עשו כפר בתחית המתים ילפי' מדכתיב בו אני הולך למות וזה מרומז בדברי חז"ל מכאן תשובה לאומרים אין תחה"מ משום דקשי' להו על כל הלימודים אם המתים חיים למה אנו בוכים דהא מהבכי' גופא אנו למדין תחה"מ וזה מרומז בפסוק אל תבכו למת ואל תנוח לו דמעה דבאמת לא הי' ראוי לבכות אלא בכו בכו להולך זה עשו דכתיב ביה ואנכי הולך למות שכפר בתחיית המתים ולכך יש לבכות כדי שנלמוד ק"ו מרחם שמכניסי' בחשאי וק"ו לשאול שמכניסין בקולי קולות שיוצאים בקולות ע"י תחית המתים וק"ל

בפסוק ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו כו' ויאמר להם יוסף אל תיראו כו' עד וינחם אותם וידבר על לבם וסמכו ענין לזה מה שצווה יוסף לאחיו קודם מותו ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקוד אתכם כו' וכתב בעל הטורים רמז שמנין פקוד יחסור מן ד' מאות שנים וישאר רדו ויש לדרוש סמוכין למה נסמכה פרשה זו לפ' דלעיל גם לכאורה דברי כפולים בדברי יוסף דמתחילה אמר פקוד יפקוד ואח"כ אמר וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד כו' ונראה ליישב ע"פ מה דאי' בשבת דף קנ"ב ע"א הני קפלאי דהוי קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו רב אחאי בר יאשיה אתו ואמרו לי' לרב נחמן נחר בן גברא אתא וא"ל מאי ניהו מר א"ל אנא אחאי בר יאשי' א"ל לאו אמר רב מרי עתידים צדיקים דהוי עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה א"ל והא קרא כתיב וישב העפר אל הארץ כשהי' א"ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין ורש"י פי' בחומש כל קנאה הנוקם נקמת דבר והנה בדברי יוסף יש לדקדק איך אמר והעליתם עצמותי כיון שרמז בדבריו שיהי' רדו שנים במצרים דלמא ירקבו עצמותיו ויהי' עפר בעלמא איך ישביע להם שישאו ויעלו עצמותיו דלמא לא יהי' עצמות אלא עפר בעלמא וצריכין אנו לומר שהי' בטוח שלא ירקבו עצמותיו מפני שלא הי' קנאה בלבו על אחיו אע"פ שגמלוהו רעה מ"מ הוא עשה עמהם כמה טובות ולא רצה לנקום מאחיו וזה שסמכו ענין לו שהכתוב מעיד צדקתו של יוסף שניחם אותם בדברים וזן אותם לפי הטף א"כ לא הי' קנאה בלבו לכך צוה בטח פקוד יפקוד אתכם והעליתם את עצמותי אע"פ שתתעכבו במצרים עד רד"ו שנים מ"מ בטוח הי' שעצמותיו לא ירקבו לכך והעליתם את עצמותי אתכם וק"ל: ובזה יש ליישב פסוקים ביחזקאל סי' ל"ז התחיינה עצמות האלה ויאמר אדני אלהים אתה ידעת רבים נתקשו בהבנות הפסוקים האלו ול"נ דיחזקאל הבין ששאלתו של הקב"ה אם להחיותן אותן כשהן עצמות או שצריכין להיות עפר תחילה ולכך השיב ויאמר ה' אלהים אתה ידעת אם הי' להם קנאה בלבם או לא דאם לא הי' להם קנאה תוכל להחיות אף כשהם עצמות וק"ל

ואמרתי ליישב פסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ואין לפסוק זה חיבור ונראה דאי' בזוהר ואתחנן דף רס"ז ע"ב וז"ל כל עצמותי תא חזי וכי מאן חמי גרמי דאמרי שירותא אלא האי קרא בזימנא דהקב"ה זמין לאחיי' מתייא וזמין הקב"ה לאתקני' גרמי' כו' כדין דמתין אינון למימר שירתא מאן שירות אמרי ה' מי כמוך שירותא מעליא ממה דאמרו ישראל על ימא דהא אינון לא אידכרי שמא קדישא אלא בתר תלת תיבין דכתיב מי כמוך באלים ה' והני אינון מקדמי לשמא קדישא דכתיב ה מי כמוך ונ"ל לאמר דאי' במדרש ובפ"ק דנדרים דף יו"ד ע"ב שלא לומר לה' קרבן אלא קרבן לה' משום שמא ימות תחילה ויוציא שם שמים לבטלה לכך יקדים ויאמר קרבן ואח"כ לה' והנה בשעת התחי' אין כאן חשש זה דמתים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין עפרן כדאי' בחלק א"כ רשאים להקדים השם תחילה ואח"כ השבח וזה רמז דוד כל עצמותי תאמרנה בשעת התחיה ואמרו ה' מי כמוך שאין כאן חשש מיתה יוכל להתחיל בשם תחילה אבל בעה"ז לא היו רשאים להתחיל להזכיר השם תחילה והוכרחו להתחיל מי כמוך באלים ה' וק"ל: ובזה מיושב מה שהקשה בלבוש א"ח הי' נ"א למה הכ"ף מי כמוך דגושה משום תשה מיכה שעשה פסל ולא קרינן כן בכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהיא רפויה. אבל לדברי הזוהר ניחא דהתם קאי לאחר התחי' ויתבטלו כל ע"ז אין חשש פסל מיכה ולכך היא רפויה וק"ל

בקהלת סי' ז' אם יוליד איש מאה כו' ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא הי' לו ואמרתי טוב ממנו הנפל ונדחק רש"י בפי' הפסוק ונראה ליישב הפסוקים דאי' בא"ח סי' תקמ"ז דנפל אין לקוברו בי"ט וכתב הב"י בשם הגהות מיימוני אע"ג דאמרי' גבי י"ט שני דמותר לקבור מת דכחול שוויה רבנן הנ"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בש"ס שמטילים אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ואין מסירים ערלתו אפי' בי"ט שני דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שמנהג להסיר משום תקנות הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנו על פושעי ישראל עכ"ל הרי לפניך שיש עילוי נפל יותר מן פושעי ישראל שהקב"ה נוטל ערלת' מהם ונותנו על פ"י אך מצד הקבורה יש עילוי לפושעי ישראל יותר מן הנפלים דלפושעי ישראל מצוה לקובר' ולנפל אין מצוה לקובר' ולפ"ז פושעי ישראל שלא ניתן לקבורה בודאי טוב ממנו הנפל שהנפל יש לו מעלה שהקב"ה מעביר ערלה ממנו ונותנו על פושעי ישראל והם נתגנו שנמשכה ערלתם וזה פי' הפסוק אם יוליד איש מאה כו' ונפשו לא תשבע מן הטובה ר"ל שאינו מטיב לנפשו ע"י מעשיו הטובים והוא בכלל פושעי ישראל וגם קבורה לא הי' לו א"כ אז אמרתי טוב ממנו הנפל בשלמא אם הי' לו קבורה יש לו מעלה שמצוה לקוברו ולנפל אין מצוה לקוברו אבל אם אין לו קבורה א"כ מעלת הנפל יותר טוב שהוא נימול ע"י הקב"ה ולרשע נמשך ערלתו א"כ הנפל טוב ממנו וק"ל

גמ' פרק קמא דברכות ר' אלעזר חלש עאל לגבי' ר' יוחנן חזי דהוי קא גני בבית אפל גלייה לדרעי ונפל נהורא חזי דהוי קא בכי ר"א א"ל אמאי קא בכית אי משום בני דין גרמי דעשיראי ביר א"ל על האי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרווייהו ויש לדקדק איך מקושרים דברי ר"א במה שהשיב לו ר' יוחנן דין גרמא דעשרה ביר ונ"ל ליישב דהא בסוגיא דהני קפלאי דאי' בפ' השואל לבתר דאמר ליה ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין וכל מי שאין לו קנאה אין עצמותיו מרקיבין פריך הש"ס והכתי' כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומשני ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים ופרש"י והא ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדם הראשון כל דורותיו שוים בהם עכ"ל ואמרתי דבר זה במחלוקת שנוי' דאי' בפ' במה בהמה א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון ופריך מיתבי' ד' מתו בעטיו של נחש מני אלימא תנא דמלאכי שרת והלא איכא משה ואהרן אלא לאו ר"ש ב"א היא דאמר אף משה ואהרן בחטאם מתו מ"מ מודה בהני ארבעה בעטיו של נחש דהיינו בחטא של אדם הראשון ש"מ דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון נמצא אם יש מיתה בלא חטא שפיר נוכל לומר דכל גזירת עונש של אדה"ר הי' כל הדורות שווים בין לרשעים ובין לצדיקים אבל אם נאמר כדעת של ר' אמי דאין מיתה בלא חטא דמי שאינו חוטא לא קנסינן מיתה עליו ש"מ דגזירת אדם הראשון לא קאי אלא על הרשעים ולא על הצדיקים א"כ נוכל לומר דגזרת עפר אתה כו' קאי נמי דוקא על רשעים שיש להם קנאה בלבם אבל מי שאין להם אין מרקיבין כלל עצמותיהם אפי' קודם תחה"מ וברי' ברכות אמרי' מי שבא עליו יסורין יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא בידוע שהם יסורים של אהבה ופרש"י מיסרו ביסורים בלי שום עון כדי להרבות שכרו בעה"ב יותר מכדי זכיותיו ופריך היכי דמי אי דה"ל בני' ומתו והא אר"י דין גרמי דעשיראי ביר ופרש"י ומסתמא גברא רבה כר' יוחנן לא ה"ל אלא יסורים של אהבה ש"מ דאף יסורים של בנים הוי יסורין של אהבה בלי שום חטא וא"כ מוכח מזה דיש יסורין בלא עון ויש מיתה בלא חטא דהא הבנים לא חטאו ומתו בלי שום עון לא בהם ולא באבותם וע"כ צריכין אנו לומר שמתו בעטיו של נחש וגזירה שנגזר על אה"ר נגזר על כל תולדותי' אף על הצדיקים א"כ אף גזירה כי עפר אתה ואל עפר תשוב נמי נגזור על הצדיקים וא"כ בהכרח שגם צדיקים יהיו חוזרים לעפרן ובזה יובן כשאמר לו ר' יוחנן אי משום בניי דין גרמי דעשירא ביר ש"מ שהי' יסורין של אהבה בלי שום חטא ועון וע"כ מוכח דיש