מאורי אש נט

מדליקין בהם בשבת כו' וקשה קושית התוס' הא לא הוה כוותי' דהא מדליקין בשבת בש"ש לר"ח ובהכרח לומר כמו שבארנו דגם ר"ח מודה דאין מדליקין בשבת בשמן שריפה שמא יטה רק דפליג על גזירת י"ט אטו שבת כנ"ל ולפ"ז מ"ט דר"ח בנ"ח דמדליקין בחול ולא בשבת בש"ש בל"ז י"ל דלא קאי כלל אשמן שריפה דמותר להדליק בו לר"ח בשבת ולא הוה בכלל כל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אבל כיון דמוכח דגם ר"ח אוסר בשבת דעלמא להדליק בשמן שריפה קשה והכרח לומר דטעמא שמא יטה דמיירי כשנותן יותר משיעורי' וקשה א"כ ניחוש בחול שלא יבוא לידי פסול וצ"ל דיוכל לבטלו וקשה הא עיקרו דאוריי' ואין לבטל לכתחילה איסור דרבנן שעיקרו מה"ת וע"כ דחנוכה גם כל עיקרו דרבנן א"כ בעי שפיר מהו להזכיר של חנוכה בבה"מ די"ל מאחר שכל עיקרו דרבנן אין להזכיר ומיושבים כל הדקדוקים הנ"ל והארכתי בזה וכאן באתי באהבת הקיצור רק לעורר לב התלמידים ביומא האילן אשר אין דורש מכלל כו': כתנות פרשת ויהי אור

ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני כו' ונראה דהוצרך יעקב לפרש לו טעמים אלו דאי' בי"ד סי' שס"ג אין מוליכין מת מעיר שיש בו קברות לעיר אחרת משום כבוד המתים הקבורים באותו העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה אלא א"כ הוא מח"ל לארץ או שמוליכין אותו למקום קברי אבותיו לקבור אצל אבותיו שזה אין בו משום בזיון המתים הקבורים פה דנוח לו לאדם לקבור אצל אבותיו. ומחוץ לארץ הטעם משום כפרה כי הקבור בא"י עונותיו נמחלין וכן אי' במדרש מעשה ברבי ור"א שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא ראו ארון של מת שבא מחוץ לארץ להקבר בא"י א"ל רבי לר"א מה הועיל זה שיצתה נשמתו בח"ל ובא להקבר בא"י אני קורא עליו ונחלתי שמתי לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם א"ל כיון שנקבר בא"י הקב"ה מכפר לו דכתיב וכפר אדמתו עמו וזה פי' הפסוק אל תקברני במצרים ואל תקשה לך הלא אין מוליכין מת מעיר לעיר משום בזיון המתים ששוכבים פה ולכך אמר הטעם ושכבתי עם אבותי ולמקום קברי אבותיו מותר להוליך מקברו זה לקבור עם אבותיו ועוד טעם וקברתני בקבורתם ר"ל במקום שהם קבורים בא"י ושם המקום מכפר ומותר להוליכו ואין כאן בזיון המתים הנקברים פה וק"ל

ובזה יש ליישב פסוק מה שאמר יוסף לפרעה אבי השבעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען כו' ובמדרש אשר כריתי כמו אשר קניתי אר"ע כשהלכתי לכרכי הים הי' קוראין למכירה כירה ויש לדקדק ל"ל אמר יעקב דבר זה ליוסף אלא אמר לו ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם ולא אמר וקברתני בקברי אשר כריתי לי ונראה דאי' עוד טעם דמותר לפנות מקבר לקבר לקרקע שלו אפי' מכובד לבזוי מותר שער לאדם שיהי' נקבר בקרקע שלו והנה יוסף לא רצ"ל לפרע' שאביו צוה להעלותו לא"י מפני מעלות א"י שהי' מתירא שלא יקפיד פרעה כי ארץ מצרים הי' מעולה מכל ארצות שנאמר כגן ה' כארץ מצרים וכן אי' בסוטה דף ל"ד ע"ב נמצא הי' מתירא שלא יקפיד פרעה על שהוא נותן דופי בארץ מצרים ומעלה לארץ כנען ולכך אמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ר"ל לתוך קרקע שלו וזה אפי' ממקום מעולה למקום גרוע מותר להוציא מת כי נוח לאדם לקבור בקרקע שלו וק"ל (עוד נראה לומר דאי' בזוהר דאברהם ראה במערת המכפלה אור גדול וריח ג"ע עולה מש והתפלל שם בכל יום אבל עפרון ראה חושך ולא אור. וראה שם השכינה ושם אין רע דכתיב לא יגור במגורך רע ונ"ל דלכך נקראו ישיני חברון דשרוים שם כאדם הישן בלי צער וכן בדוד הי' רגל רביעי של אבות ומת בקרית ארבע ע"פ ה' הוי' ע"ש בזוהר ונאמר בו שכיבה ובגמ' פ' יש נוחלין מפני מה נאמר בדוד שכיבה וביואב מיתה דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה דכל זמן שבנו צדיק וחי וכמו כן תלמיד כאלו הוא חי והוי גבי' כאלו הוא ישן כיון דמיתת דוד ואבות ע"פ שכינה לא חזי צערא דקברא והנה פרעה הי' סובר כשם שארץ מצרים הוא מעולה מכל ארצות כן שר של מצרים הי' חשוב מכל ע' שרים וכן אי' בהדיא בספר חסד לאברהם הם שכל השרים של מעלה היו באותו פעם תחת יד מצרים ובאמת א"י הוא מעולה יותר וכן רמז להם משה וראיתם את הארץ כו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וכתב בזוהר שאמר להם מפרי הארץ תדעו מאיזה מדריגה באה להם השפעה אם ממדריגה עץ או מאין סוף וכשחטאו יבשו הפירות ונתמעטו דכתיב ארץ פרי למליחה מרעות יושבי בה וכן כשבטלו הטהרה ניטל ריח הפירות והטעם כמבואר בכתובות ובסוכה ולכך אמר ושכבתי עם אבותי ר"ל לשון שכיבה כאדם שהוא ישן בלי צער דקברא וקברתני בקבורתם ר"ל שלהם לא היה צערא דקברא דהשכינה שורה שם ופרעה ברוב גאותו לא הי' מאמין דבר זה לכך אמר יוסף בקברי אשר כריתי לי אפילו לפי טעותיו שארץ מצרים יותר מעולה מ"מ אף מקבר מכובד לבזוי מותר להוליכו לתוך שלו דנוח לאדם שיקבר בתוך שלו וכן משמע בגמ' בפ' יש נוחלין דפריך דלמא פנחס זבין מזבין ותירץ דא"כ שדה חוזרת ביובל א"כ צדיק נקבר בקבר שאינו שלו ולכך קאמר באחוזת קבר אשר כריתי לי שקניתי לי לאחוזת עולם ע"ש בסדר חיי שרה מה שכתבתי בזה וק"ל וכן נאמר לבסוף ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם לאחוזת קבר כו' שקנה לאחוזת עולם שלא יחזרו ביובל ומהאי טעמא אין אנו צריכין לומר דניחא לי' לקבור בשלו בשביל משפחתו אלא טעמא דלא ניחא לי לקבור בקרקע שאינו שלו וק"ל

גמ' דשבת פ' השואל א"ל רב לרב שמואל בר שילית אחים לי' הספדא דהתם קאמינא ואיכא למידק וכי בשביל דהתם קאמינא צריכין לחום הספידא ונ"ל לומר דמהספדא של אדם ניכר מה הי' ואסקינן הא דאמרי' לי' ואחים כי צריך לעורר כדי שיבכו ויספדו עליו ואמרינן בסוף ברכות גבי האי ספדנא דאמר האי צנוע באורחותיו הוי ואמרי' שם כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדני' ומן העונים אחריהם עיין בדף ש"ב ע"א ובודאי אם הדור יודעים ממעשה הצדיק שאבד מהם ממילא הם יודעים מה שנאבד מהם ומעוררים ובוכים על דבר חשוב שנאבד מהם ולא צריך כ"כ לעורר אותם ואנן קיי"ל מקצת שבחו אומרים בפניו וכולה שלא בפניו וזה שאמר רב שהי' מתירא שלא ירבה בשבחו ונפרעין מן המתים ולכך אמר אחים לי הספיד' דצריך אתה לחמם לעם הספידא דהתם קאמינא א"כ כל מה שאתה מספר בשבחי הוא ובפני וצריך אתה לקצר בשבחי ולא יעוררו העולם עלי וצריך אתה לחמם אותם בדברי הספד כדי שיתממו אבל אם הי' רשאי להרבות בשבחו ממילא אינו צריך לחמם כל כך וק"ל

בפסוק אל תבכו למת ואל תנוחו לו דמעה בכו בכו להולך כי לא ישוב אל ארץ מולדתו ונראה דאי' בזוהר ויחי דף רמ"ה ע"ב דמיון הנשמע משל למלך שהי' לו בן ושלח אותו לכפר חד ללמדו אורחות היכלא דמלכא ואח"כ כשיגדל שלח המלך למטרוניתא אמי' לקחת אותו לפלטין של מלך ולהשתעשע עמו ועם כל דא אורחא דעלמא דאינון בני כפר בכאן על פרישא בנו דמלכא מינייהו. חד פקח הוי תמן אמר להון על מה אתון בכין וכי לאו בריה דמלכא איהו ולא איתחזי למידר יתיר בנייכו אלא בהיכלא דאבוהי כך משה הוי פקח חמא בני כפר דהוי בכאן על דא אמר בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו כו' תא חזי אלו הוי ידעין כולה צדקייא האי הוי חדין ההוא יומא דהוי מטין להון לאסתלקא מעלמא כו' נמצא אנו למדין דלצדיק גופא הוא שמחה שזוכה לעייל בהיכלא דמלכא אבל בני כפר הם בוכים שנוטל מהם דבר חשוב שלא ישוב אליהם ונראה שזה שאמרו חז"ל מת מתוך שחוק סימן יפה לו שהוא משמח שיזכה לו לעייל בהיכלא דמלכא ומצינו באבוד רשעים רנה וזה רמז הפסוק אל תבכו למת דממ"נ אם הוא רשע באבוד רשעים רינה ואם הוא צדיק שמחה היא לו א"כ אין טעם לבכי' אלא בכו בכו להולך לא ישוב אל ארץ מולדתו בשביל זה תהי' הבכי' שנאבד מאתנו אדם גדול שלא ישוב עוד אלינו וק"ל: במדרש בכו בכו להולך זה עשו דכתיב בי' אנכי הולך למות והוא תמוה ונראה דאי' במדרש רבה בקהלת בפסוק ברבות הטובה ששאל חד כותי הואיל ומתין חיין למה אתם בוכים ונ"ל דאין כאן קושי' דאדרבה דמזה אנו למדין תחית המתים דאמרי' בפ' הי' קורא דף ט"ו ע"ב וז"ל א"ר יאשיהו מ"ד שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא