מאורי אש ה

בעזרת יוצר המאורות: אחדש על התורה במנין הסדרות: בראשית

אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' עיין ברש"י. ואמרתי בזה יש להבין מה דאיתא במשנה סוף מכות ר"ח בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר כו'. נראה לומר דר"ח נתכוון לכוונה זו שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא יאמרו ליסטים אתם לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר"ל שהתחיל מבראשית ולא מהחדש הזה לכם. וכן הרבה להם מצות דאמרינן במדרש הרבה מצות אעפ"י שלא היו נכתבין ראוין לכתבן כגון גזל ועריות א"כ הרבה מצות ראוין לקיימה אף בלא אזהרה אך נראה משום דגדול מצווה ועושין יותר משאינו מצווה ושכרו גדול. ולכך הרבה להם מצות כדי לזכות ישראל בשכר גדול. וגם נוכל לומר דיש כמה מצות שלא היו נוהגין כלל בינינו אפ"ה צוה ה' אותנו כדאיתא בסנהדרין דף ע"א דבן סורר ומורה לא הי' ולא עתיד להיות וכן עיר הנדחת וכן בית המנוגע אלא דרוש וקבל שכר. בזה מדוקדק שפיר שאמר הרבה להם תורה ומצות ר"ל שהגדל התורה עם המלות אע"פ שלא יהיו נוהגים בינינו מ"מ בשביל דרוש וקבל שכר ובזה רצה לזכות ישראל

ואגב דאיירינן בדברי ר"ח נכתוב במה שיש בדרך דרש מה דאיתא שם ר"ש ברבי אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וכו' ומה הדם שנפשו של אדם קצה ממנו כו' גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם עאכ"ו שיזכה לו כו'. ר"ח בן עקשיא אומר כו'. ע"כ המשנה. ולכאורה איכא למידק איך מקושרי' דברי ר"ח ב"ע בדברי ר"ש ברבי. ורש"י פי' הרבה להם מצות שלא הי' צריך לצוות מצות הרבה וכמה אזהרות על שקצים ורמשים ונבלות שאין לך אדם שאינו קץ בהם אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשים מהם. וקשה אף בלא דברי ר"ש ב"ר היה לו להביא דברי ר"ח ב"ע אטו דלא ידעינן שנפשו של אדם קצה בשקצים ורמשים. ונ"ל דבאמת מצינו שריבה התורה כמה תיבות שלא לצורך כדי להגדיל תורה כמו דאיתא בפ' אלו טריפות דף ס"ו ע"ב דפריך וליכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר ומשני יגדיל תורה ויאדיר אך אין שם ריבוי מצוה שלא לצורך אך ר"ח בא לאשמועינן שריבה ג"כ מצוה שלא לצורך ודבריו מקושרים דוקא בדברי ר"ש ונקדים גמרא דפ' כל הבשר דף קט"ו ילפינן דבשר בחלב אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וריש לקיש יליף מפסח דכתיב אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל ורבי יליף מדכתיב לא תאכלנו גבי דם ופירש"י דכתיב בראה אנכי גבי פסולי מוקדשין שנפדו רק הדם לא תאכלנו כו' והדר כתיב לא תאכלנו למען יטיב לך ולבניך אחריך לדם לא איצטרך דהא כתיב קראי טובי ומוקי לה לבשר בחלב עכ"ל דבי ר"י תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ כו'. והנה לדברי רבי דיליף מיתורא דלא תאכלנו למען יטיב לך דקאי על איסור אכילה בשר בחלב וע"ז קאי השכר נמי למען יטיב לך א"כ לא נאמר למען יטיב כו' על לאו דאכילת דם אלא על לאו דבב"ח ובאיסור זה אין נפשו מהם קצה בהם וליכא למילף מיניה ק"ו וצריכין אנו לומר לדברי ר"ש ברבי דיליף איסור אכילה דבשר בחל משארי לימודים כאינך תנאים הנ"ל וא"כ ע"כ הא דכתיב לא תאכלנו למען יטיב לך גבי דם קאי על לאו דדם ושפיר ילפינן גזל ועריות בק"ו אך לפ"ז קשה ב' קושיות חדא דלא צריך לכתוב לא תאכלנו שהוא מיותר לגמרי כדפירש"י וגם גוף המצוה אינה צריכה להזהירה הלא בלא"ה נפשו של אדם קצה ממנו ליפרוש בעצמו. וע"כ צריכין אנו לומר שרצה לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה שכתוב שני פעמים לאו דלא תאכלנו וגם המצוה גופה אף שלא הי' צריך להזהיר כי ממילא היו נזהרים ופורשים מדם שנפשו של אדם קצה ממנו מ"מ לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצות וק"ל

והשתא ניחא לבתר דדריש ר"ש ברבי הפסוק רק חזק לבלתי אכול הדם ולומר לא תאכלנו למען יטיב לך ואם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו וכו' גילה לנו שע"כ דלא מוקי להאי קרא בבשר וחלב אלא בדם א"כ אייתר לי' לגמרי לאו זה כפירש"י וגם המצוה גופה יתירה דבלא"ה היו פורשין מדם אלא דבא הכתוב להורות על קיבל שכר ללמוד ממנו ק"ו לגזל ועריות לכך קאמר שפיר ר"ח ב"ע רצה הקב"ה לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר"ל שריבה להם תורה שכתבה ב"פ אזהרה גבי דם שלא לצורך גם המצוה גופה נכתבה שלא לצורך אלא לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וק"ל

פרק זה בורר דף כ"ט א"ר שמואל ב"נ א"ר יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דא"ר שמלאי הרבה טענות הי' לו לנחש לטעון ולא טעין ומפני מה לא טעין לו הקב"ה לפי שלא טען לו הוא מאי ה"ל למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכ' מהרש"א יש לדקדק מאי הרבה טענות דקאמר דא"ז רק ט"א ע"ש ול"נ דהי' לנחש עוד טענה אחרת דאיתא בקידושין דף מ"ב ע"ב דאין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ומסקנא דש"ס אמר רבא אם תמצי לומר סבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ויליף כל התורה ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה מודה באומר לשלוחו צא ובעל את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחו פטור שלא מצינו בכל התורה שזה נהנה וזה מתחייב. הרי להדיא דאפי' אם נימא דיש שליח לדבר עבירה ולא מצי למטעין דברי הרב ודברי התלמיד כו' מחייב שולחו. מ"מ אם אמר לו לאכול דבר איסור והשליח נהנה ששולחו פטור והשליח חייב שלא מצינו בכל התורה כו' כנ"ל. א"כ היו לנחש עוד טענה אחרת חדא דברי הרב ודברי התלמיד כו'. את"ל דלא מהני טענה זו דילפינן כל התורה ממעילה וטביחה דיש שליח לד"ע מ"מ היה יכול הנחש לפטור עצמו כיון דחוה היתה נהנה מאכילה זו לא מצינן בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב ושולחו פטור. אלא שאין טוענין למסית. וזה שהכניס הקב"ה בדבריו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ר"ל כיון דאכלת תו ליכא למימר דלחייב שולחו וליפטור השליח דבאכילת איסור אליבא דכ"ע חייב השליח משום דלא מצינו זה נהנה כו' כנ"ל

במדרש חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו א"ר סימן בשעה שבא הקב"ה לבראת האדם חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא דכולה שקר צדק אמר יברא שהוא מלא צדקות ושלום אומר אל יברא דכולה קטטא. ולכאורה איכא למידק למה לא בא שלום להתווכח עם חסד. ואמת לא בא להתווכח עם צדק. ונראה לומר דאמת לא היה יכול להתווכח עם צדק רק דוקא עם חסד. וכן שלום לא יוכל להתווכח עם חסד רק דוקא עם צדק. רק נקדים מה דאיתא במדרש בפרשת ויחי ועשית עמדי חסד ואמת וכי אית חסד שהוא של שקר אלא זו חסד שעושים עם המתים הם חסד של אמת בלא תשלום גמול. ובצדקה מצינו שכופים עליהם וממשכנים אפי' בע"כ ופריך אינו והא כתיב ופקדתי על ל לוחציו ואמר ר' יצחק ב"ש אפילו על גבאי צדקה לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפיי' לר' נתן בר אמי ושקיל מיניה ד' מאות זוזי לצדקה. וגם אמרינן גדול המעשה יותר מן העושה. ולפ"ז לפעמים באה הצדקה על מריבה וקטטה שממשכנין אותן וכופין אותן בדברים וזה אין שייך בגמילות חסדים ושקר אינו שייך בצדקה דכיון דעושה צדקה עם עניים אינו מצפה לתשלום גמול. אבל ג"ח שהוא בין לעניים ובין לעשירים שייך לשון שקר שמצפה לתשלום גמול ולכך התווכח אמת עם מדת חסד שאמרה לבראות משום חסד. ואמר אמת לקטרוג על מדת חסד דכולה שיקרא ר"ל שאף במדה שלך איכא שיקרא שעושין לתשלום גמול והוא חסד שקר כמבואר במדרשו, לא יוכל להתווכח שלום עם חסד דכל חסד הוא מצד שלום ולכך בא לקטרג אמת עם מדת חסד. וכן עם צדק שצדק אמר יברא שעושין צדקות בא שלום לקטרג ואמר דכולה קטטא ר"ל שאף במדה שלך שהיא עושין צדקות מ"מ כיון דהרבה עושין צדקות לא מנדבת לבם אלא ע"כ ובאין לידי