מאורי אש נח

יטה כדי שיתבער מהר ז"א דהא יפחות משיעורו כיון דלא נתן כ"א כשיעור מצומצם בתחילתו ואח"ז הגיע לידי ספר נחמד א' נקרא חידושי ריא"ף הרגיש קצת בזה אבל לשיטת הרשב"א ז"ל דכ' להדי' דגם בשבת חנוכה שייך הך שמא יטה קשה כנ"ל לאביי לכך הוצרך הרשב"א לתרץ קושי' תו' בענין אחר דמש"ה פריך אביי אלא י"ט דעלמא לשתרי ולא ניחא ליה לומר משום דאין שורפי' קדשים בי"ט משום דלא ניחא ליה שיהיה טעמים חלוקי' במשנתינו. ולפ"ז במסקנא י"ל שפי' דגם אביי ס"ל כשינויא דר"ח דמה טעם קאמר ולשמא יטה לא חייש אביי כלל א"כ שפיר קיבל ההלכה של רב דמדליקין בש"ש אף בשבת חנוכה כנ"ל ליישב שיטת הרשב"א ז"ל דקאי בשיטתו כמה שכתבנו. והשתא נבוא לעורר עוד קושי' אחת לדברינו האלה וכשנתיישב לקושיא ההיא יוסרו כל הספיקות שזכרנו דהנה עדיין יש מקום להקשות לדברינו הנ"ל איך קאמר ר' חסדא אכל הני פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת שמדליקין בהם בחנוכה בחול מ"ע דשמן שריפה דיהיה מותר בחול ואסור בשבת. דא"ל דבשלמא בשבת אסור משום שמא יטה ז"א דהא ר"ח ס"ל לשמא יטה לא חיישינן כלל (או שמיירי משיעור מצומצם כמ"ש ולא שייך יטה) אבל זה טעות דהא כיון דר"ח לא חייש בשמן שריפה כלל לשמא יטה וממילא מותר להדליק בשבת בש"ש רק דמשנתינו מיירי בי"ט שחל להיות ע"ש כאשר משני ר"ח א"כ לא קאי כלל אשמן שריפה דהא מותר להדליק בשבת. ור"ח לא מיירי אלא מכל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת כמש"ל. אמנם כאשר נבוא לבאר הספיקות שהתחלנו ישאר קושי' זו דהנה לכאורה יש אתי ליישב ספק הראשון והאחרון שזכרנו בצירוף מה שיש להעיר בירושלמי דאי' שם כל הפתילות ושמנים הפסולים לשבת אם נתן לתוכם קצת שמן כשר מותר להדליק בהם אבל בשמן שריפה דאסורו משום דאין שורפים קדשים בי"ט אסור אף כשנותן לתוכו שמן כשר יע"ש ויעויין בקה"ע לדקדק מה בעי בזה דפירש שם זהו החילוק דאי הטעם משום דאין שורפין קדשי' בי"ט אף כשנותן לתוכו שמן כשר אסור פשיטא (ותו יש לדקדק דסידר הש"ס מקודם א"ל אביי אלא מעתה י"ט דעלמא לשתרי ואח"ז שינוי' דר"ח) ונלע"ד דרך חידוד הלכה דהנה תוס' הקשו שם מאי משני שם גזירה י"ט אי אטו שבת הא הוה גזירה לגזירה. והא דגזרינן לעיל שפיר חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך משום דהתם הטעם שמא יטה הוה מחמת שאינה נחלק יפה א"כ הוה כמו ודאי יטה ולא הוה גזירה לגזירה אבל הכא ליכא כ"א ספק מתוך שמצווה עליו לבערו חוששין שמא יטה א"כ הוה ממש גזירה לגזירה יעש"ה מה שתירצו בזה. ובהיות כן י"ל דגם ר' חסדא ס"ל דאסור להדליק בשבת דעלמא בשמן שריפה משום שמא יטה רק דהוה קשה ליה אלא מעתה י"ט דעלמא לשתרי וא"ל דגזרינן י"ט אטו שבת זה לא ס"ל לר' חסדא מטעם דהוה גזירה לגזירה ובכדי שלא תקשה קושי' התו' למה לעיל גבי חלב מהותך גזרינן גל"ג לזה בא ר"ח כמתרץ דבשלמא הוא הטעם דודאי יטה אבל הכא ליכא רק ספק מה דדייק לשמא יטה כלומר לספק יטה לא חיישי' לגזור בי"ט אטו שבת משום דהוה גל"ג ובהיות כן עיקר פירכתו אמאי אסור בי"ט לכך משני דבאמת מתני' תרתי קאמר דאין מדליקין בשבת דעלמא בש"ש משום שמא יטה. ובי"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דאז אסור משום שאין שורפים קדשים בי"ט ומה טעם קאמר כו' והוכיח לומר דמה טעם קאמר כסברת הרשב"א דלא ניחא ליה לחלק בין הטעמים. רק דקשה למאי נ"מ תני מתני' הטעם משום דאין שורפי' קדשים בי"ט הא בלא"ה אסור משום שמא יטה. אבל לפי החילוק של ר"ח בירושלמי לחלק בין הטעם שמא יטה להטעם דאין שורפים קדשים בי"ט אם נתן לתוכה שמן כשר כנ"ל אתיא שפיר דמתני' נותן טעם ג"כ משום שאין שורפי' קדשים בי"ט ואסור גם אם נתן לתוכה שמן כשר. ומיושב שפיר דמש"ה מינו לאותו חכם מחמת שתירץ קושית ממשנתינו כנ"ל וע"ש בירושלמי ומתורץ נמי קושית תוס' דעכשיו שפיר קאמר תניא כוותיה דר"ח כל פתילות ושמנים שאמרו חכמי' אין מדליקים בשבת וקאי נמי אשמן שריפה דמודה ר"ח דאסור ג"כ משום שמא יטה כנ"ל ובהיות כן עדיין קשה לר"ח כיון דס"ל אין מדליקי' בשבת דעלמא בשמן שריפה ממילא הוה נמי האי ש"ש בתוך הכלל דכל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקי' בהם בשבת. א"כ אמאי אין מדליקין בשמן שריפה בשבת חנוכה דא"ל שמא יטה דהא אינו נותן כ"א כשיעור מצומצם ולא שייך לומר שמא יטה דאיפחת ליה משיעוריה כמש"ל וא"ל ג"כ דמש"ה אין מדליקים בשבת בש"ש משום דאמרי' גבי כתותא מכתת שיעורא דא"כ גם בחול שייך ה"ט ולמה מדליקים בחול בש"ש. אולם גם לזה י"ל דס"ל לר"ח דאמרי' שפיר כתותי מכתת כו' רק די"ל הואיל ואי בעי מתשיל וס"ל כתירץ השני שבתשובות שע"א הנ"ל דמש"ה לא אמרי' הכי גבי אתרוג דאין נשאלים בי"ט כו' וא"כ ה"נ גבי נ"ח י"ל דמדליקין בחול משום די"ל הואיל ואי בעי מתשיל. אבל לא בשבת משום דאין מפירין נדרים בשבת ומש"ה אסור להדליק בשבת בשמן שריפה משום דצריך ליתן כשיעור והכא מיד כשבא שבת כתותי מכתת שיעורא דלא שייך לומר הואיל ואי בעי מתשיל דאין מפירין בשבת והארכתי בזה מאוד וכאן באתי לאהבת הקיצור דזה ליתא דהא שמעינן לה לר' חסדא גופי' בסוגי' דהואיל, דר"ח גופיה לית ליה הואיל ואי בעי מתשיל יע"ש והדרא קושית לדוכתיה לר"ח מ"ט מצא לחלק גבי שמן שריפה בין חול לשבת כנ"ל. אך יעויין במס' פסחים דף מ"ב ע"א דכי לית ליה לר"ח הואיל לקולא אבל לחומרא מודה ר"א דאמרי' הואיל ולפ"ז י"ל דכאן הוה לחומרא לחייבו בנר חנוכה ושפיר אמרי' דמדליק בחול בשמן שריפה מהאי טעמא הואיל ואי בעי מתשיל עלי'. אב גם זה ליתא. דהנה הקשו התו' במכילתן למה ליה לרבא לומר טעמיה דר"ה בשבת משום דקסבר מותר להשתמש לאורה דלמא סבר ר"ה באמת דאסור להשתמש לאורה ואפ"ה אמר שפיר דאין מדליקין בשבת משום דקסבר כבתה זקוק לה ובשבת א"א להדליק ותירצו מדאמר ר"ה בין חול בין בשבת ש"מ דבשבת ס"ל טעמא אחרינא יע"ש ומקשים העולם באמת על ר"ה למה לי' שני טעמי' בשבת ולמאי נ"מ אם בשבת יהיה ג"כ הטעם משום כבתה או משום דמותר להשתמש לאורו. ואמרתי דיש נ"מ רבתי בזה דאם נאמר הטעם משום כבתה זקוק לה לא נאסר להדליק באלו שמנים הפסולים כ"א בדאית ליה נר כשר אבל כי לית ליה רק מהשמנים ופתילות הפסולות מותר להדליק דאיך יתכן משום חשש דיכבה ולא יזקק לה ליבטל המצות לגמרי משא"כ אי הטעם משום שמותר להשתמש לאורו ושמא יטה אע"ג דלית ליה נר כשר אפ"ה אסור להדליק בהני שמנים הפסולים וכן הרגיש בעפ"י בחילוק זה ושמחתי ולדעתי מדוקדק הדבר בפרש"י ז"ל שהי' קשה להם ג"כ למה לר"ה לשני טעמים הנ"ל לכן כתבו בדקדוק כבתה זקוק לה. הלכך צריך לעשות לכתחילה יפה אם יכולת בידו אבל אם לית ליה יפה מותר להדליק ג"כ בו ובד"ה מותר להשתמש לאורה כתבו הלכך בשבת אסור כלומר דגם בדיעבד אסור וזה ברור בכוונת רש"י ז"ל ועיין עליו ולפ"ז כיון דר"ה דאמר אין מדליקין בחול מיירי בדאי' ליה שמן ונר אחר אבל אם לית ליה כ"א אותו נר מודה ר"ה דמדליקין א"כ ר"ח דפליג עליה ואמר מדליקים בחול ע"כ דמיירי אף בדאי' ליה נר כשר אפ"ה מדליקין בשמנים הפסולים א"כ הדרא קושי' לדוכתיה מ"ט בשמן שריפה וא"ל משום דאמרי' הואיל כנ"ל קשה הא הוי הואיל לקולא דכיון דאית ליה נר כשר ואין מתירין לו להדליק בשמן שריפה משום הואיל הרי לך להדיא הואיל לקולא וכבר דברנו דלית ליה לר"ח הואיל לקולא. ומההכרח בידינו לפרש דמש"ה אמר ר"ח מדליקין בחול בש"ש ולא אמרי' כתותא מכתת מאחר דמותר בהנאה כתירוץ הראשון הנ"ל רק דבשבת אסור מטעם שמא יטה וכמ"ש הרשב"א ז"ל ולא מיירי שנותן רק כשיעור מצומצם אלא שנותן יותר מהשיעור ושפיר י"ל שמא יטה ואך לפ"ז יקשה קושי' בעפ"י למה מדליקין בשמן שריפה הלא אמרי' מותר השמן שבנר חנוכה עושה לו מדורה בפני עצמו ושורפו וקיי"ל אין מביאים קדשים לבית הפסול אף בטומאה יעויין שם היטב בדבריו דאוסר מה"ט במסקנא שמן שריפה. בלא דברינו הנ"ל היה מקום לפרש דמיירי שאינו נותן כ"א כשיעור מצומצם כמו שכתבתי לעיל ולא ישאר ממנו כלום להביאו ליפסול אבל לדברינו האלה דמיירי שנותן שמן יותר מן השיעור קשה אמאי נגרום לבא לבית הפסול. אך י"ל דלא יביא לבה"פ גם המותר שבנר דאית לי' תקנתא אחרינא כמ"ש בריא"ף דיוכל לערב אח"כ עם שמן כשר ולבטלו יע"ש ואנן קיימינן עכשיו דאית לי' שמן כשר ויוכל לבטל רק קשה ע"ז הלא אין מבטלין איסור לכתחילה. אמנם מאחר שחנוכה דרבנן מותר לבטל שפיר לכתחילה דקי"ל באיסורי דרבנן מותר לבטל לכתחילה וכמ"ש דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל בי"ד סי' צ"ט ס"ק י"ז ומסיק דדוקא באיסור דבריהם שיש לו עיקר מן התורה הוא דאסור יעש"ה. ולפ"ז מיושב גם ספק השני שזכרנו דבל"ז לא שייך למיבעי' מהו להזכיר של חנוכה בבה"מ כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן. ה"א דיש לחנוכה עיקר מה"ת כמ"ש בזית רענן ובאליהו רבה וא"כ בודאי דמדכרינן. אבל השתא דקאמר תניא כוותי' דר"ח כל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין