מאורי אש נד

הזמן דצדקו דברי שניהם המה ראו כן טעמו דברי מהרש"א רק לקושי' מהרש"א י"ל אך התירוץ ההוא יהי' דוקא ביבמות במקום שהקשה מהרש"א ז"ל אבל בכתובות שם התחכם האחרון הכביד. שם נשאר קושי' מוהרא"ב דלא שייך אותו התירוץ וכמו כן סתיר' הח"ץ ז"ל לא שייך אקושי' מהרש"א כ"א אקושי' מוהרא"ב ומעתה כ"א יבוא על מכונו על קושי' מוהרא"ב תירוצו של ח"ץ ז"ל ועל קושי' מהרש"א תירוצו דהנה לכאורה י"ל קושי מוהרא"ב שהקשה מאי דייקי שייך בניסת ואח"כ באו עדים ז"א דהא אי' במכילתן דגם ניסת ברשות אסורה לחזור לו א"כ בניסת ברשות ע"פ ב' עדים שאמרו לה מת בעלך דייקי ומנסבה מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כמו ניסת שלא ברשות אבל ז"א דהאמר שם רב ששת הלכה מכלל דפליגו מאי הוה לה למעבד ולא דייקי ובכתובות שם מרי' דשמעתי' ר' ששת דמוקי כשניסת לא' מעדי' והקשה שם שפיר מוהרא"ב בניסת ואח"כ באו עדים מה דייקי שייך כאן לר"ש גופי'. אבל קושי' מהרש"א במכילתא ליתא דכאן הוא מריה דשמעתיה דס"ל ניסת ברשות אסורה לחזור לו ממילא דייקה ומנסבה אף בניסת ברשות הרי דמיושב קושית מהרש"א ונשאר קושי' מוהרא"ב והנה כאן במכילתין אין לומר ס' ח"ץ ז"ל דעתה כשבאו עדים השנים דייקה כו' זה ליתא דבשלמא התם בכתובות י"ל שפיר בבאו עדים אף אחר שניסת דייקה דהא היום הברירה בידה לפסוק מלדור עם בעלה הזה ואז אם יבוא בעלה הראשון מותרת לו מאחר שעד הנה היתה הכל ניסת ברשות משא"כ אם נשארת תחת בעלה השני ע"פ ברי שלה הוה ניסת שלא ברשות ואם יבוא בעלה הראשון תאסרה לשניהם ממילא עכשיו בשעת ביאת עדים השנים כשהיא רוצית לדור עם בעלה שהיא תחתיו דייק' שפיר מחומר שעליה בסופה אבל במכילתן דמיירי שבאו עדים ואמר ומת וניסת ברשות ואח"ז בא א' ואמר אני בעלה ושני' אומרים זה בעלה. בכאן לא שייך בשום פני' לומר דתהי' דייקה מכח כת עדי' האחרונים דהא זה לא יתברר מעולם שהשני שבא הוא בעלה כיון דכבר שני' העידו שאין זה בעלה הרי תרי כמאה מאי אמרת דלמא יבא עוד שלישי ויכירו כ"ע שהוא הבעל כמ"ש תוס' ואז תהי' אסורה לו מחמת שניסת שלא ברשות קשה מאי שלא ברשות איכא כאן הלא שנים אומרים מת בעלה וא"ל הרי שנים שבאו עכשיו אומרים לא מת בעלה ז"א דהא הם אומרים שהשני הוא הבעל עכ"פ גם הם מעידים שלא יבוא עוד שלישי ומאחר שהיא יודעת בבירור שזה שבא לאו בעלה לא שייך כלל שום דייקא דאין לה שום מיחוש בעולם והשתא מיושב קושי' מהרש"א אף דא"ל תירוצו של ח"ץ דלא שייך כאן דייקה לבסוף מ"מ י"ל דדייקה מתחילתה כיון דמרי' דשמעתי' הוא רב דאמר ניסת ברשות אסורה לחזור לו ממילא מתוך חומר שהחמרתה בסופה דייקי מתחילתה. ובכתובות אשר יפה הקשה מוהרא"ב דשם מרי' דשמעתי' ר"ש דס"ל ניסת ברשות מותרת וליכא דייקי בתחילתה מ"מ י"ל תירוצו של מוהר"צה דכאן דייקי בסופה שפיר ומיושב היטב דברי הגאונים לאמת ולפ"ז מש"ה לא תירץ ר"י במכילתא דף צ"ג תירוצו דהכא דדייקה ומנסבה ז"א דמרי' דשמעתי' דשם הוא ג"כ ר' ששת. א"כ לא שייך דייקה כלל דבתחילתה לא דייקה דמאי הוה לה למיעבד כיון דניסת ברשות וגם א"ל דדייקה לבסוף כסברת הגאון חכם צבי ז"ל ז"א דהלא כאן אין שום מיחוש לדברי השני כיתות עדים שיבוא בעלה שנאמר דדייקה בשביל שתהיה מותרת לחזור לו דהא תרווייהו כתו' מסהדי דמת בעלה רק זאת אומרת מת בעלה ואח"כ מת בנה וזאת אומרת מת בנה ואח"כ מ"ב א"כ לא סלקי אדעתה כלל שיבוא עוד בעלה כיון דלדברי השני כתות עדים מת ולא שייך כאן דייקי ע"כ הוצרך לתירוצו דהכא. וברם תיוהא חזינא בדברי תו' בכתובות דכ"ו ע"ב הביאו דגבי יבם שייך נמי דייקי וצ"ע דמה דייקי שייך גבי יבם כיון דליכא לה למיחש שיבוא בעלה וי"ל ע"פ דברינו הנ"ל או שכוונ' התו' דשם דדייקי דלמא יזומו אחד מעדיה ומוסב שם על ענין הראשון שכ' שם וכאן קצרתי וסמכתי על הח' יוסף לקח ובחילוקי הארכתי:

כתנות פרשת ויגש אור

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני כו' כי כמוך כפרעה וליישב המשך הפסוקים נבין תחילה מה דאי' במדרש ילקוט שיהודה אמר ליוסף שהוא מכניס ראשו יותר משאר אחיו הגדולים משום שנידה עצמו בעולם הזה ובעולם הבא שנקרא ימים שנאמר אם לא אביאנו אליך כו' וחטאתי כל הימים כו' כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה וביקש לשלוף החרב ולא היתה נשלפת אמר דין ירא שמים הוא התחיל לדבר דברי רכים אדוני שאל את עבדיו וכן הוא בתרגום ירושלמי וליישב המשך הפסוקים נקדים גמרא דמכות דף י"א ע"ב א"ר יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה כו' והקשו העולם מהא דהביא הבית יוסף בי"ד סי' רכ"ח בשם רבינו ירוחם שהמנדה עצמו בעוה"ב אין לו התרה ויליף מיהודה ולפיכך לא התירו לו לא יעקב ולא משה רבינו והקשו לפ"ז מנ"ל לומר דנידוי על תנאי צריך התרה דלמא אינו צריך התרה והא דהוי עצמותיו מגולגלין משום דנידה עצמו בעה"ב והמנדה עצמו בעה"ב אין לו התרה ובימי חורפי אמרתי ליישב קושיא זו דהא כתב הרב הב"י טעם שהמנדה בעה"ב אין לו התרה שהרי נכנס בנידוי הבריות בעה"ז ובנידוי של מקום בעה"ב ונידוי הבריות תלוי התירא בבריות ונידוי של מקום תלוי התירא במקום וכן מצינו ביהודה שהיו עצמותיו מגולגלין עד דשרי רחמנא עכ"ל ולפ"ז ניחא דמוכח שפיר דנידוי על תנאי צריך הפרה דאי אין צריך א"כ אמאי היו עצמותיו של יהודה מגולגלין ואי משום דלא מצי אינש להתיר לו הא אין צריך התרה אע"כ דנידוי על תנאי צריך התרה ולא הי' ליהודה מתירין כיון דנידה עצמו בעה"ב אין מי שמתיר לו אלא הקב"ה ולכך הי' עצמותיו מגולגלין וכן תירצו העולם תי' זה ואיידי דאיירינן בדברי הב"י אזכיר מה שהקשיתי עליו דהא נידוי בחלו' חיישינן שמא נתנדה מב"ד של מעלה ואפ"ה יש לו התרה ע"י עשרה דכל בי' עשרה שכינה שרי' כדאי' בפ"ק דנדרים ובי"ד סי' של"ד וא"כ נידוי בעה"ב נמי יהי' לו התרה ע"י עשרה וצ"ע:

ונחזור לדרשינו ונקדים שראיתי קושי' בספר מגיד משרים איך קיבל יהודה נידוי בעה"ב שאין לו התרה וכן קשה על יעקב איך עשה דבר זה וקיבל מיהודה נידוי כזה שאין לו התרה ורשב"א תירץ שעשה בדין שהי' סבר כיון שמקיים התנאי אין צריך התרה והוא דוחק לחשוד לבחור שבאבות שטעה בדין ול"נ לישב קושי' זו ותחילה צריכין אנו לישב המשך הפסוקים ויאמר ראובן את שני בני תמות אם לא אביאנו אליך כו' ופרש"י מוטב שתנוח הספק ותתפוס את הודאי וסיים בדבריו אנכי אערבנו ומידי תבקשנה אם לא הבאתי לפניך וחטאתי כל הימים וצריכין לדקדק בדברי יעקב שהשיב לראובן אל ירד בני עמכם כו' ואח"כ נתרצה ונתנו ע"י ערבות של יהודה ועוד איכא למידק בלישנא דאמר אל ירד בני עמכם הל"ל אל ילך ועוד שאמר פן יקראנו אסון בדרך אשר תלכו בה בקיצור הל"ל פן יקראנו אסון בדרך ל"ל למימר אשר תלכו שהם שפת יתר ועוד איכא למידק על ראובן מה לראובן להכניס עצמו להמית בניו אם לא יביאו דלמא ימות בדרך או יתפסו אותו במצרים ועוד איכא למידק מה הי' צריך יהודה לקבל עליו נידוי בשני עולמות כדי שיתן אביו על ידו הא בלא"ה הי' מוכרח ליתן על ידו מן הטעם שאמר לו נחיה ולא נמות מוטב שנתפס הודאי ולהניח הספק

ולישב כ"ז נקדים גמרא ריש פ' השוכר את האומנין דף ע"ח ע"א השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה כו' ומתה חייב וקתני סיפא השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחמה חייב הוחלקה פטור ופריך הש"ס מ"ש רישא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ומ"ש סיפא דמפליג א"ר ינאי רישא שמתה מחמת אוירא ופרש"י לא הוחלקה ולא הוחמה ומתה מחמת עצמה הואיל ושינה בה נוכל לומר לא מתה זו אלא מחמת אויר שלא היתה לימודית לגדל באויר ההר וקשה לה או לא היתה לימודה באויר הבקעה וכתבו התוס' אף דסבירי לן גבי פשע השומר ויצאה לאגם ומתה שם דפטור מטעם מלאכי המות מה לי הכי מה לי התם. התם מיירי מהר להר או מבקעה לבקעה דליכא שינוי אבל הכי דמשני מהר לבקעה איכא שינוי אויר א"כ הוי פשיעה וחייב והתוס' במכות ובכתובות דף ס"ט דכל מה שבידו לקיים לא חל הנידוי מעיקרא וכשמקיים אין צריך התרה אבל כשאין ברי בידו שיוכל לקיים התנאי אז חל הנידוי על תנאי ולפ"ז נ"ל לומר דלענין שלא יעכבנו מלך מצרים הי' ברור בידם לקיים כמ"ש רש"י על פסוק וישובו העירה אע"פ שהיתה מטרפולין חשובה בעיניהם כעיר של עשרה אנשים לענין מלחמה נמצא לפ"ז היה