מאורי אש נג

טפי היא גופה בחנק קיימי דליכא למימר דאיכא חזקת דייקי כיון שאינה אומרת ברי לי לדעת המקשן יעש"ה וכאן במכילתן ובכתוב' השמיטו קושי' אלימתא הזו אשר הוא מלא דבר ע"כ אמרתי לחדד התלמידים דהנה עדיין קשה לי מאי הקשו תו' על המקשן דלמה פריך הבא עלי' באשם תלוי קאי ולא פריך הבא עליה בחטאת קאי דלמא המקשן פריך לרווחא דמלתא אף את"ל דטעמי' דרמב"י משור זילותא דבי דינא וא"כ י"ל דטעמי' דת"ק כמ"ש ר"י ב"ב דמיירי שבאו עדים זא"ז ויצאה מחזקת איסור א"א אפ"ה קשה הבא עליה באשם תלוי קאי דבשלמא על התרצן קשה שפיר דא"ל טעמו דת"ק משום סברת ריב"ב קשה א"כ מ"ט דת"ק דפליג עם רמב"י דא ודא אחת היא דהא ע"כ גם טעמו דרמב"י הכי הוא דא"ל משום זילותא דהא במסקנא אמרי' לכ"ע לזילותא לא חיישי' אבל על לשון המקשן לק"מ די"ל דפריך אף לרבא דמוקי פלוגתייהו לענין זילותא לבי דינא ולק"מ בחטאת קאי די"ל טעמי' דת"ק כס' ריב"ב וכנ"ל קשה עכ"פ באשם תלוי קיימא לכ"ע אולם נלע"ד דהנה הקשו תוס' במס' ב"ב לסברת רבא דטעמי' דרמב"י משום זילותא דבי דינא מאי אריא ניסת ואח"כ באו עדים הלא גם בהתירוה להנשא איכא זילותא דבי דינא ותירצו משום דבהתירוה להנשא ליכא זילותא דב"ד דבלא"ה נמי אנחנו צריכין לשנות דברי ב"ד שהתירוה מקודם דהא מקודם התירוה להנשא לכ"ע לכל מי שתרצה ועכשיו נאסרת על כ"ע ואינה ניתרת כ"א לאחד מעדיה ומאחר שבלא"ה משנים דברי ב"ד הקודמין ליכא למיחש עוד לשום זילותא דבי דינא יעש"ה לתוספת ביאור ולפ"ז מקשי' התוס' שפיר גם להמקשן למה לא פריך הבא עליה בחטאת קאי וא"ל דס"ל להמקשן די"ל הת"ק טעמי' משום דמיירי כשבאו העדים זא"ז ויצאת מחזקת איסור א"א קשה א"כ מ"ט דרמב"י וא"ל משום זולותא דבי דינא קשה ל"ל ניסת הא גם בהתירוה להנשא איכא זילותא וא"ל דאה"נ לאו דוקא ניסת אלא התירוהו להנשא א"כ היינו ת"ק דגם הוא מתיר בזה משום שיצאת מחזקת איסא ור"א וא"ל דרמב"י דוקא ניסת ממש קאמר דגבי התירוה להנשא ליכא זילותא דב"ד כיון דבלא"ה צריכין לשנות דברי הב"ד ולאוסרה אכ"ע ז"א דהא המקשן עדיין לא ידע משינויא דניסת לאחד מעדיה אלא דסבר דמותרת אכ"ע א"כ גם בהתירוה להנשא איכא זילותא דב"ד שפיר א"כ ע"כ לדעת המקשן גם אם טעמו דרמב"י הוה משום זילותא ע"כ ניסת לאו דוקא כנ"ל והדרא קושיא לדוכתי' היינו ת"ק אע"כ דת"ק מיירי שבאו בבת אחת ומשום חזקת דייקי דמרעי' לחזקת איסור א"א. והשתא מה מאד נמלצו לחכי ליישב אמאי לא הקשו תוס' מאי פריך הא גופא באשם תלוי קאי ול פריך בחנק קאי ז"א דשם י"ל שפיר דהמקשן פריך לרווחא דמלתא אף לרבא דפליגי בזילותא וי"ל דת"ק מיירי כשבאו עדים זא"ז וכס' ריב"ב ורמב"י טעמו משום זילותא הוא ובעי דוקא ניסת ממש דבהתירוה לישא ליכא זילותא דבלא"ה צריכים לשנות דברי ב"ד הקודמים ולאוסרה על כ"ע דאינה מותרת כ"א לא' מעדי' דהא זה המקשן כבר ידע משינויא דניסת לאחד מעדי' ושפיר פריך אף לפי חלוקה זו עכ"פ הלא היה גופה באשם תלוי קיימי ושפיר לא הקשו תוס' בכאן כ"א על המקשן הראשון דלא ידע עדיין משינויא דניסת לא' מעדי'. משא"כ התוס' דמס' ב"ב דף ל"ב דלית להו כלל סברת ריב"ב מדלא הביאו שם דא"ל משום דיקשה מ"ט דרמב"י ז"א דהלא ציינו שם לפי הה"א דפליגי בזילותא וא"כ י"ל טעמי' דרמב"י משום זילותא הוא אע"כ כמש"ל דשם מוסב הכל על תירוצם הראשון שהביאו ותי' ר"י כו' דאיהו לית ליה כלל סברת ריב"ב ובהיות כן הקשו התם שפיר מאי פריך הא גופה באשם תלוי קאי ה"ל למימר בחנק קיימי וא"ל דמיירי שבאו העדי זא"ז דהא לית להו סברת ריב"ב כלל והוא ככפתור ופרח. איברא עדיין יש לדקדק דבמכילתן נמי הביאו תוס' תירוצם בשם ר"י דלית לי' כלל סברת ריב"ב כמש"ל ולמה השמיטו כאן הקושיא דמאי פריך היא גופה באשם תלוי קיימי ולא פריך היא גופה בחנק קיימי דלא שייך ג"כ תירוץ הנ"ל ע"כ נלע"ד בהיתר ספק הרביעי שזכרנו דהנה בעפ"י כתב דהא דפליג ר"י על סברת ריב"ב דוקא בהתירוה לישא ולא ניסת עדיין אבל ניסת ממש מודה ר"י ג"כ דיצאה מחזקת איסור א"א לגמרי יע"ש היטב ובהיות כן כיון דרב מיירי הכא מניסת ממש קשה ל"ל הביאו כאן התירוץ של ריב"ב דהא גם ר"י מודה לו בניסת ממש כנ"ל. ומהכרח לומר דתוס' מקשי' בשמעתין לפי המסקנא דרב מבאו עדי' ואח"כ ניסת נמי מיירי ע"ש אבל גם על זה קשה דהא הקשה מהרש"א ז"ל מאי מקשי' תוס' בחטאת קאי כיון שהוא והיא אומרים ברי לי ליכא ש חזקת איסור א"א כמ"ש תו' במכילתן דף צ"ג ע"ב ובהכרח לומר דעיקר קושי' תוס' על המקשן דלא ידע מן ניסת לאחד מעדי' וליכא ברי לי ובהיות כן דעיקר קושי' התוס' על המקשן קשה מאי הקשו דהל"ל בחטאת קאי דלמא הש"ס פריך לכ"ע אף להך לישנא דלקמן דרב מיירי מניסת ממש ואח"כ באו עדים דכאן י"ל ס' ריב"ב מ"מ באשם תלוי ודאי קאי. לכן אמרתי דהנה הקשה בעל לחם אבירים ז"ל על הך שכתבו תוס' אע"ג דבאשם תלוי בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות כאן לא בעינן חתיכה אחת מב"ח משום דהוקבע איסורה דא"א וקשה הלא תו' בעצמם כתבו דחזקת אשה דייקי ומנסבה מרעי' לחזקת איסור א"א ותירץ הוא ז"ל דבאמת חזקת דייקא מקלש קליש לה לחזקת איסור א"א אבל לא עקר לי' לגמרי ונשאר עכ"פ חזקת א"א לענין זה דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות עכ"ד יעש"ה ובהיות כן הקשו תוס' שפיר ממ"נ אי פריך המקשן להאי לישנא דרב מיירי מבאו עדים ואח"כ ניסת ה"ל למיפרך בחטאת קאי ואי פירכת להך לישנא דרב מיירי מניסת ואח"כ באו עדים די"ל דיצאה כבר מחזקת איסור א"א קשיא א"כ מאי פריך באשם תלוי קאי הלא גם אשם תלוי ליכא דהא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ואין לומר דהוקבע איסורא דא"א ז"א דהא כבר יצאה מחזקת איסור א"א לגמרי דבשלמא לתירוץ תוס' דחזקת דייקי מרעי' לחזקת א"א שפיר י"ל דנשאר עדיין לענין זה דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות אבל אם יצאה כלל מחזקת איסור א"א קשה שפיר הא בעינן חתיכה אחת מב"ח וע"כ דפירכת הש"ס אי רב מיירי מבאו עדים ואח"כ ניסת א"כ קשה הבא עליה בחטאת קאי ומקשים תו' קושיתם דרך קיצור או סתירה ומש"ה הביאו מקודם הקושיא הא בעינן חתיכה א' מב"ח כו' ואח"כ הקשו הו"ל למימר בחטאת קאי דבל"ז י"ל כסברת ריב"ב וכמש"ל ושפיר הפכוהו התו' בכאן סידורם מאשר סידרו בכתובות דשם מקשים תיכף דהל"ל בחטאת קאי וא"ל דמיירי שבאו עדים זא"ז קשה מ"ט דרמב"י כמש"ל אבל הכא דרב מיירי להדי' בניסת מקודם שפיר י"ל כס' ריב"ב לכך קידמו בקושי' הקודמת דהא בעינן חתיכה א' מב"ח וקשה ממ"נ. ועתה לפי הוצעת דברינו האלה יצרפו ויתלבנו דברינו שגם כאן לא מצי תוס' להקשות על מקשן השני אמאי לא פריך היא גופה בחנק קיימי וכמו שהוקשה שם במס' ב"ב. דעל מקשן השני דפריך היא גופה באשם תלוי קיימי י"ל דפריך להך לישנא בניסת ממש ואח"כ באו עדים מיירי רב קשה ג"כ היא גופה באשם תלוי קיימי דבחנק לא קיימת דיצאה מחזקת איסור א"א כיון דכבר ניסת ובניסת ממש גם ר"י מודה לסברת ר"י ב"ב כמש"ל מבעפ"י ז"ל וא"ל דאם פירכתו למאן דמוקים לרב דוקא בניסת ואח"כ באו עדים א"כ קשה הא גם אשם תלוי ליכא דבעינן חתיכה אחת מב"ח דהא ליכא חזקת איסור א"א דכיון דכבר יצאה ממנו. ז"א דהלא כאן בשמעתין איירינן בהאי גווני דאתי בעלה וקם ואמר אני בעלה של זו והיא ניסת מכבר ועדים מעידים שזה לאו בעלה רק שמת א"כ בדין הוא שתהי' תחת זה בעל שניסת לו דקידושיו ונשואיו היו שפיר א"כ הרי אצלה ממש חתיכה א' משתי חתיכות דהא הספק אם זה בעלה או זה דבשלמא גבי בעל הוה רק חתיכה א' אם זו אשתו או א"א משא"כ בשמעתין דהכא לגבי דידה הוה ממש חתיכה א' מב' חתיכות ולכך לא הקשו תו' גם בשמעתין על מקשן השני כלל די"ל שפיר כנ"ל והוא ברור לאמתו של תורה

ועתה נבוא אל הענין במכילתן דף צ"ג ע"ב ל"ל תירץ שם ר"י גופא תירוצו דהכא דדייקי ומנסבא וכמ"ש תו' בכתובות דף כ"ו ע"ב בתוס' ונ"ל דהנה הקשה הגאון מוהר"רא ברודא ז"ל במס' כתובות כ"ב ע"ב דמתרצי' תו' משום דאשה דייקי ומנסבה. קשה בניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקי ומנסבה שייך כאן דהא כל עיקר דייקא ומנסבה דאמרי' היינו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דהיינו שאסורה לו לחזור ומש"ה דייקי מתחילתה משא"כ בניסת ברשות לא דייקי כלל יעש"ה והשיג עליו מחות' הגאון ח"ץ ז"ל בתשובותיו סי' ב' דגם כאן שייך שפיר דייקי ומנסבה. כיון דאח"כ באו עדים ואמרו לא מת מוכרחת היא להיות דייקה עכשיו דבשלמא עד הנה היתה ניסת ברשות ב"ד אבל כשבאו עדים השנים ואמרו לא מת א"כ לא נשארה תחת בעלה אלא מחמת שאומרת ברי לי כדאמרי' בשמעתין והוה שלא ברשות ואסורה לחזור וממילא דייקת שפי' בביאת כת עדים השני' יעויין בדבריו הנעימים. והנה לכאורה נעלם משניהם דברי מהרש"א ז"ל במכילתן שהקשה בפי' קושי' מוהרר"א ברודא בכתובו' וגם על מהרש"א יתפוס החכם צבי ז"ל. ואמרתי בלימוד התחלת