מאורי אש נב

דאתו בי תרי ואמרו אנן הוינן בהדיה מכי נפק עד השתא ואתון הוא דלא ידעיתין ליה. דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. ואמר ר"ח מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. והדר פריך סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי. כגון שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי כו' עד מתיב רבא מנין כו' יעש"ה ובתוספות ד"ה והבא עליה באשם תלוי קאי כו' ויעויין עוד הלכה זו במס' כתובות דף כ"ב ע"ב ת"ר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה כו' עד אמר ר"י ותו' בד"ה באשם תלוי כו' ותו' בד"ה כגון שניסת לא' מעדיה. ושם דף כ"ו ע"ב תוס' ד"ה אנן אחתינן ליה ור"י בר ברוך פירש כו' ויעויין במ"ס בבא בתרא דף ל"א ע"ב בגמרא מתיב רבא שנים אומרים כו' ותו' ד"ה אבל ניסת ואח"כ באו עדים כו' ושם דף ל"ב ע"א בתו' ד"ה אנן מסקינן ליה רו' ויעויין עוד במכילתן מס' יבמות דף צ"ג ע"ב בתו' ד"ה מאי חזית כו' ואר"י כו' ויעויין הדק היטיב בכל הגמרות ופרש"י ודברי תוס' שזכרנו בכדי שיתברר הסוגיא על מכונו כי לא סגי בלא"ה באשר כל דברי תו' נצמדות ומשולבים אחת אל אחת. ואח"ז תמצא לנפשיך בדברינו מרגוע ונחת וכבר תלו בה זיינים בסוגיא זו שלטי הגבורים אנשי השם המה ה"ה הגאון המפורסם בדורו מהור"ר אברהם ברודא ז"ל וה"ה מחו' הגאון המפורסם בדורו שמו נאה לו חכם צבי ז"ל ה"ה כתובה על ספר הישר להגאון מוהרצ"א הנ"ל בתשובותיו סימן ב'. הם ביררו ולבנו הסוגי' בי"ג נפה. באמרותיהם הצרופה. ומי אנכי צעיר הימים לעמוד במקום גדולים רק תורה הפקר נתונה לכל בר דעת. לירד ולהשתעשע בה עד מקום שידו מגעת. ע"כ אמרתי אנכי לא איש כי תולעת. לבוא עם הספר ספירת דברי' שהעליתי בפלפול התלמידים ע"פ כמה סברות ישרות שהדעת מכרעת. בעזרת החונן לאדם דעת

והנה קושי' התוס' שבמכילתן ובכתובות. אמאי קאמר באשם תלוי קאי הא הוא בחטאת קאי והיא בחנק. תירצו בעלי התוספות בשלשה דרכים הא' כמ"ש כאן במכילתן ובכתובות דף כ"ב ע"ב דחזקת דייקה ומנסבה מרעא לחזקת איסור א"א עיין עליו והשנית הוא תירוצו של ר"י בר ברוך בכתובות דף כ"ו ע"ב דמיירי שבאו השני כתות עדים זא"ז ממילא כשבאו כת ראשונה ואמרו מת כבר יצאה מחזקת איסור א"א ועיין במפרשים. השלישית הוא כמ"ש התו' במכילתן דף צ"ג ע"ב כיון דהוא והיא אומרים שניהם ברי לי מהני נגד החזקה יעש"ה והנה יש להעיר כמה ספיקות בשיטה זו ספק הראשון למה לא הביאו תוספות בשמעתין ובכתובות זה התירוץ שאם הוא והיא אומרים ברי מהני נגד החזקה ויעויין מזה במהרש"א ספק השני הוא מה שהקשה הגאון מוהרש"א ז"ל מאי תירצו תוס' בשמעתין דדייקא ומינסבה ז"א דהלא כל עיקר הטעם דאמרי' אשה דייקא ומנסבה היינו דוקא היכא דניסת שלא ברשות דאז אם בא בעלה אח"כ אסורה לזה ולזה בהא אמרי' מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומנסבה. אבל הכא דמיירי שניסת ברשות ע"פ עדים ולא ע"פ עצמה וממילא מותרת לחזור לו א"כ ליכא חומר בסופה מה דייקא ומנסבה שייך הכא יעויין בדבריו ספק השלישי למה השמיטו תו' בשמעתן ובסוגי' דכתובות התירץ של ר"י בר ברוך שמיירי שבאו העדים זא"ז. ספק הרביעי דכאן בשמעתין הקשו תו' מקודם הא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות. ואח"ז חזרו והקשו למה אמר הבא עליה באשם תלוי קאי ולא אמר בחטאת קאי ובסוגיא דכתובות אפכוהו וסדרוהו בעלי תו' מקודם הקושיא דה"ל הבא עליו בחטאת קאי ובדיבור שלאחריו הקשו הא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות יעש"ה ופלא הוא על היפוכם בקושי' ותירוצים אשר המה לאחדים. ספק החמישי הקשה הגאון בספר לחם אבירים כיון דחזינן דחזקת אשה דייקי ומנסבה מרעי' לחזקת איסור א"א כמ"ש תו' ומהאי טעמא אנו מתירי' לעלמא אשה שבאה ואמרה מת בעלה א"כ מאי פריך הבא עלי' באשם תלוי קאי כיון דסומכין על חזקת דייקי לדחות חזקת איסור א"א פשיטא שיש לדחות האשם תלוי מחמת חזקה הזו ספק הששי הקשה הר"ן שאלו למה להו לרש"י לפרש בסוגיא דכתובות באומרת ברי לי שאלו היה קיים היה בא דלמא הפירוש כפשוטה דאמרת ברי לה שיודעת שמת בעלה ומנ"ל לרש"י דהברי זאת הוא ע"פ אומדנא שלה ע"ש ספק השביעי הקשה הגאון מוהר"מ שיף ז"ל לשיטת רש"י ז"ל דברי שלה הוא ע"פ אומדנא אלו הי' קיים הי' בא. ומה הכרח לומר דגם גבי גירושין יש לה אומדנא הזאת דסברה ודאי הגט כשר דאלו הי' הגט פסול הי' בא וא"כ מאי פריך הגמ' שם בכתובו' לרבא ומי מעיזה כו' הלא היא אינה מעיזה כלל לשקר במזיד אלא אומרת ע"פ האומדנא שלה שנתגרשה. ועוד יש כמה ספיקות אשר יתבררו ויתלבנו בלבון קודם לחידוד אחת אל אחת כיד ה' הטובה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. ובמה דסיימתי אפתח אנא פתחאי לנפשי. דהנה צריכים אנחנו להבין לפי המסקנא דש"ס דמס' בבא בתרא דמסקינן שם לכ"ע לזילותא דבי דינא לא חיישי' יע"ש א"כ מ"ט דר' מנחם בר' יוסי דמחלק בין באו עדים ואח"כ ניסת. לניסת ואח"כ באו עדים. וע"כ ההכרח לפרש ולומר דהיינו טעמא דרמב"י דבשלמא ניסת ואח"כ באו עדים הרי היא כבר יצאתה מחזקת איסור א"א וכסברת ר"י בר ברוך ולכך היא מותרת ולאו דוקא ניסת ממש אלא גם באו עדים ואח"כ התירוהו להנשא ג"כ מותרת דיוצאת מחזקת איסור א"א וכמ"ש המפרשים אבל באו עדים ואח"כ ניסת דמעולם לא יצאתה מחזקת איסור א"א אסורה כך מוכרחים אנו לומר טעמא דרמב"י ויעויין בפני יהושיע ולפי ההצעה זו אין כאן מקום לתירוץ ר"י בר ברוך דהת"ק מיירי כגון שבאו עדים זא"ז והיינו טעמיה משום שיצאתה מחזקת איסור א"א. קשה א"כ רמב"י היינו ת"ק דהא ר' מנחם ב"י לא מתיר כ"א כשיצאה מחזקת איסור א"א כשבאו מקודם העדים שמת ובהא ת"ק נמי מודה ודוחק גדול לחלק ביניהם בהך בבא גופי' ועיין עליו ע"כ הוצרכו תוס' לפרש דהיינו טעמא דת"ק משום דחזקת דייקא ומנסבה מרעא לחזקת איסור אשת איש ואפי' בבאו העדים בבת אחת נמי. אבל שם בכתובות דף כ"ו ע"ב מציינים שם התו' בה"א דש"ס שם דת"ק ורשב"ג פליגו התם בזילותא לבי דינא א"כ לפום הך חלוקה הביאו שפיר גם התירוץ של ר"י בר ברוך דטעמא דת"ק כשבאו עדים זא"ז ומשום שיצאה מחזקת איסור א"א וא"ל א"כ מ"ט דרמב"י י"ל משום זילותא דבי דינא ודוקא ניסת ממש ואח"כ באו עדים מותרת משום דאיכא זילותא ויעויין בתוס' בב"ב ובמה שנכתוב לקמן מזה. משא"כ בשמעתין ובכתובות דקיימי' תו' לפי המסקנא דלכ"ע לזילותא לבי דינא לא חיישינן וע"כ דטעמיה דרמב"י משום יצאת מחזקת איסור מעדים הראשונים ע"כ הוכרחו תוספות לפרש דת"ק מיירי מבת אחת ומשום חזקת דייקי. (ולפ"ז מיושב קושי' הר"ן ז"ל שהוכרח רש"י ז"ל לפרש באומרת ברי לי ע"פ אומדנא שלה דהי' קשה לרש"י ג"כ במסקנא מ"ס דרמב"י וצ"ל משום דס"ל בניסת ואח"כ באו עדים כבר יצאתה מחזקת איסור א"א משא"כ באו עדים ואח"כ ניסת היא בחזקת איסור א"א וקשה הא גם בבאו עדים ואח"כ ניסת ליכא חזקת איסור א"א כיון שהוא והיא אומרים ברי לי כמ"ש תו' במכילתן דף צ"ג ע"ב וס"ל לרש"י סברא זו בהחלט לסברא פשוטות דבהוא והיא אומרים ברי לי ליכא חזקת איסור א"א לכך פי' רש"י דלאו מברי ממש מיירי אלא מברי ע"פ אומדנא דאותו ברי לי לא מרעי' לחזקת איסור א"א ובעזה"י ראיתי שגם בעפ"י מיישב כן דברי הר"ן ושמחתי שהנחני ה' דרך ישר) ובזה מיושב ג"כ ספק השביעי שהוא קושי' הגאון מוהרמ"ש ז"ל דהא חזינן במס' בבא בתרא דס"ל לרבא טעמי' דרמב"י משום זילותא דבי דינא כדמותיב שם רבא גופי' יע"ש וקשה מנ"ל לרבא הא דטעמא דרמב"י הוא משום זילותא דבי דינא דלמא היינו טעמא משום דניסת ואח"כ באו עדים מרעי' לחזקת איסור א"א כנ"ל וצ"ל דס"ל לרבא דמיירי באומרת ברי לי בברי מעליותא א"כ לאו תלי טעמא בניסת מקודם דבלא"ה כיון שהוא והיא אומרי' ברי לי מהני לגרוע החזקה והוכח רבא שפיר דטעמא דרמב"י הוא רק משום זילותא דבי דינא משא"כ רש"י ז"ל בכתובות פי' במסקנא דלזילותא כ"ע לא חיישינן וכיון דהוכחנו דעכ"פ רבא גופי' מוקי לה להאי ברי לאו ע"פ אומדנא אלא באומר ברי מעליותא פריך שפיר בכתובות לרבא גופי' ומי מעיזה דלרבא היא משקרת בברי שלה שהוא ברי גמור ומיושב קושי' מהר"ם שיף ז"ל שפיר

אך במכילתן עדיין קשה דה"ל להתוס' להביא את תירוצו של ר"י בר ברוך דהלא כאן לא מיירי רב אלא מניסת ממש ואח"כ באו עדים וי"ל שפיר דהיינו טעמי' משום שיצאתה מחזקת איסור א"א. לכך הביאו תו' תירוצם שבכאן בשם ר"י דוקא דר"י גופי' לית לי' כלל תירוצו של ר"י ב"ב כמ"ש בכתובות שם אחר שסיימו תירוץ ריב"ב ואין נראה לר"י כו' ע"כ הוכרח ר"י לתרץ כאן משום חזקת דייקא ומנסבא ויעויין עוד מ"ש לקמן מזה. ובדברינו האלה מיושב דקדוק גדול והוא שבמס' בבא בתרא דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה אין מסקינן לי' הקשו שם מאי פריך היא גופי' באשם תלוי קיימי כיון דעדיין לא ידע המקשן באומרת ברי לי ה"ל למיפרך