מאורי אש נא

יוסף תקבל אגר ביש על חלמך ביש דחלמת ופתר ליה יוסף ית מה דכשר בעינוי הרי להדיא דעיקר החלום של שר המשקים ושר האופים היה מרמז על ישראל וע"י שזה בישר ליוסף בשורה טובה פתר לו יוסף לטובה ושר האופים בישר לו בשורה רעה ופתר לו לרעה לפי רצונו וזה מרומז בפסוק ויפתר לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר ר"ל כחלומו שקאי על יוסף אני בשרתי לו בשורה טובה ופתר לי לטובה ושר האופים שראה עליו בשורה רעה פתר לו לרעה ואפ"ה ויהי כאשר פתר לנו כן היה אע"פ שאין זה אמיתות החלום אפ"ה נתקיים בנו ש"מ שכל החלומות הולכין אחר הפה וק"ל ופי' בזוהר אותי השיב על כני ואותו תלה קאי על יוסף שפתר להם אחר הפה לטובה ולרעה

ובזה יובן מה שאמר פרעה אל יוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו ויען יוסף את פרעה לאמר כו' ונ"ל לומר דבודאי עיקר החלום מוכרח להתקיים כמו בחלום סריסי פרעה אף שפתר להם יוסף מ"מ עיקר החלום נתקיים בישראל הן לטובה הן לרעה אלא שנתקיים לפי הפתרון דמפשר ליה מעין חלמא דכל החלומות הולכין אחר הפה והנה שר המשקי' היה מתירא דלמא באמת חלום של פרעה חלום רע הוא ויפתר לו לרעה ויקצוף עליו המלך ועלה בדעתו שביד יוסף לפתור כרצונו לטובה ולכך אמר ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר ובידו לפתור לפי רצונו ומסתמא יפתור למלך פתרון טוב ולכך אמר פרעה ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע החלום לפתור אותו ר"ל לפתור אותו לפי רצונו להופכו לטובה ומסתמא תפתר לי ג"כ לטובה ויוסף השיב לו בחכמתו אף שכל החלומות הולכין אחר הפה מ"מ בעיקר החלום א"א להופכו ומוכרח להתקיים ולכך אמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה ר"ל בעיקר החלום הבא להורות על מה שנגזר למעלה בזה אי אפשר לי להפך אבל אם יהי' עיקר החלום לטובה גם אני אוכל לפתור מעין חלמי' לטובה וק"ל

בפסוק והנה שבע פרות אחרות כו' לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע ולכאורה דבר זה מיותר למה הוצרך לומר לא ראיתי כהנה ונ"ל דאי' בפ' הרואה אמר רבא מנין שאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר אנת מלכא רעיונך על משכבו סליקו א"ר יוסף תדע דלא חזי אינש בחלמי' לא דיקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא ופרש"י לא דיקלא דדהבא כו' דבר שלא הורגלו לראות ולא הרהר בו מעולם וזה שאמר פרעה אל יוסף אל תאמר שראיתי בחלומי מה שהרהרתי בלבי ולכך אמר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע א"כ מסתמא לא הרהרתי בזה ובודאי בא חלומי מן השמים להודיענו דבר מה שיהי' לעתיד וק"ל: בפסוק ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה ונראה לפרש דאי' בפ'. הרואה שלשה דברים מכריז הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב שובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרבתי אותו פרנס טוב דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל ופי' מהרש"א שלכך מכריז הקב"ה בעצמו להיות קיים הדבר בלי שינוי ודיבור של הקב"ה הוי מעשה. ובחלומו של פרעה הי' שלשה דברים שובע ורעב ופרנס כמו שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים ולזה רמז יוסף את אשר האלהים עושה ר"ל מה שהקב"ה עושה בעצמו דהיינו הג' דברים שזכרנו כ"ז הגיד לפרעה וק"ל

אמרינן בגמ' דשבת לבושא לא בושה איכא למידק מה ראו לדרוש מלתא לבושא לא בושה דלמא שם הקודש כך הוא ונראה דאי' בכתבי האר"י והביאו בעמודי שבעה בעמוד ג' בית אברהם וז"ל כל אדם ואדם מורכב מצד הטוב ומצד הרע ושניהם הם מתלבשים זה בזה והם ממש כשתי צורות של שני בני אדם ודומין זה לזה ונכללין כאחד אלא שחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד מלשון בוגדים בגדו וחלק הרע הוא המחטיא את האדם וחלק הטוב הוא יצר הטוב שבו המרגיל את האדם בתורה ובמצות ובמע"ט ודוגמא ביוסף כתיב ותתפשהו בבגדו דהיינו בחלק הרע הנקרא בגד כי מצד אותו חלק היתה יכולה לתפוס בו ולא בחלק הנקרא לבוש עכ"ל נמצא דלבוש מרמז לחלק הטוב וזה שרמזו בש"ס לבושא שנקרא לבוש ולא בגד משום לא בושה שמרמז על לבוש עליון שהוא מעשה הטוב בתורה ובמצות ולכך לא בושה אין לו בושת משא"כ בבגד שהוא מצד הרע יש בושת וק"ל:

גמרא דחולין דף צ"א ע"א א"ר יוסי בר חנינא מ"ד דבר שלח ביעקב ונפל בישראל דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל ואמר ר' יוסי בר חנינא מ"ד וטבוח טבח והכן פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח. ואיכא למידק אמאי קאמר שפשט איסורו בכל ישראל אטו שאר מצות לא פשטו בכ"י שהוצרך לומר בג"ה שפשט איסורו ועוד למה הוצרך לומר כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח ועוד איך מחוברים הני מימרות דר"י בר חנינא אהדדי וליישב זה נקדים מה דאמרי' ריש פ' גיד הנשה דתנן גיד הנשה נוהג בקדשים ואסקינן דמיירי בוולדות קדשים דבמעי אמן הם קדושים דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדדי קא אתיין ופריך מי מצית אמרת בהדדי קא אתיין והא תנן על אלו הטומאת הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת וקשיא לן על כזית מן המת מגלח על מת כולה לכ"ש ואמר ר' יוחנן לא נצטרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו וגידיו אלמא איסור מוקדשין קדים ומשני אע"ג דאיסור מוקדשין קדים אתי איסור גיד חל עלייהו שכן איסורו נוהג בבני נח הרי להדיא אי לאו דאיסור ג"ה נוהג בבני נח לא היה איסור גיד חל על המוקדשין ולא היה נאסר במוקדשין והתוספות הקשו דאף בשלמים ולאחר זריקת דמים דשרי אף לזרים וכיון דהשתא ליכא איסור קדשים אמאי לא יחול איסור גיד דאין כאן איסור חל על איסור כדאמרי' בפ' ד' אחין דאיסור אחות אשה מתלי תלי כו' וי"ל כיון דמחיים לא חל איסור גיד דאיכא איסור מוקדשין תו לא חייל איסור גיד לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול מחיים איסור גיד דומי' דיעקב שנשה לו מחיים עכ"ל הרי דאלו לא היה נאסר ליעקב מחיים מפשט פשיטא דאיסור גיד נוהג אף בקדשים אף דמחיים לא חל מ"מ לאחר שחיטה וזריקה דמותר לכהנים אפי' לישראל בשלמים חל איסור גיד אבל כיון דמיעקב אנו למידן דנשה לו מחיים בעינן שיחול מחיים ואי לא חל מחיים תו לא חייל לאחר שחיטה וסד"א דלא פשט איסורו בכל ישראל ראשון בכהנים דניתן להם הזרוע ושם גיד הנשה ובוולדות קדשים דלא חיל מחיים וכיון דלא חל מחיים תו לא חל אף לאחר שחיטה וסד"א דלא פשט איסורו בכל ישראל אך לפי האמת דאיסור גיד חל מחיים משום דנאסר לבני נח וא"כ לא משכחת לן היתר גיד אפי' בוולדות קדשים

ובזה מבוארים דברי ר"י בר חנינא דדרש דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ר"ל שנשה לו מחיים ונאסר ובעינן שיחול איסור מחיים וס"ד שלא פשט איסור בכל ישראל כגון בוולדות קדשים לאחר זריקת דמים דכיון דלא חל מחיים תו לא חל לאחר שחיטה ואין בו איסור אפ"ה קמ"ל ונפל בישראל שפשט איסורו בכ"י דלא משכחת שום היתר משום דאף דאיסור מוקדשין קדים מ"מ חייל איסור גיד מחיים ושלא תקשה באמת למה חייל הא איו איסור חע"א ומתרץ ואמר ר"י בר חנינא מ"ד וטבוח טבח והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח א"כ ממילא חל איסור גיד על המוקדשים ולכך פשט איסורו בכל ישראל דלא משכחת היתר לגיד בישראל מעולם אף בוולדות קדשים וק"ל

בפסוק ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני כו' הננו לעבדים לאדוני כו' ויש לדקדק למה אמרו שהם רוצים כולם להיות עבדים הלוא לא היה מבקש אלא אחד מהם במי שנמצא הגביע בידו ונ"ל דאי' במדרש שחשדוהו שלהט אחד משכב הזכרי' ואי' בסוף תרומות וכן הנשים שאמר להם עכו"ם תנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולם יטמאו את כולן ואל ימסרו נפש אחת מישראל וכן פסק הרמב"ם בפ' ה' מהלכות יסודי התורה וכן פסק בי"ד סי' קנ"ז ולפ"ז ניחא דהם סברו שיוסף מעליל עליהם בשביל בנימין שחשדוהו על משכב זכר ולכך לא רצו ליתן לו לא' מהם ומסרו עצמן כולן ולא יטמאו נפש א' מהן כנ"ל וק"ל: אור פרשת מקץ חדש

גרסינן במס' יבמות ריש פרק האשה רבה בפיסקא האשה שהלכה בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך ונשאה ואח"כ בא בעלה תצא מזה מזה. אמר רב לא שנו אלא שניסת ע"פ ע"א אבל ניסת ע"פ שני עדים לא תצא. מחכו עליו במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכה דלא ידעינן ליה. אי לא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכה