מאורי אש נ

בשריפה היינו באופן שקיבל בה אביה קידושיה כשהיתה קטנה א"כ אם נימא דזה לאו אביה הוא הרי לא תפסי בה קידושין והוה פנוי' ואין לה כלל משפט מות ע"כ אמרינן שפיר בזה דאזלינן בתר רובא ונדונה בשריפה דאם נפטרה משריפה פטורה מכלום יע"ש (ויועיל תירוץ זה על ארוסת ב"כ ותירץ דלעיל על נשואות ב"כ) וידעתי כי בודאי לא יצאו דברי אלו מפי הגדול הנזכר בספר כ"א דרך חידוד בעלמא כי יש הרבה תשובות בדבר כנראה למעיין. ויעויין במס' סנהדרין דף נ"א ע"א ת"ר בת כהן כי תחל לזנות אין לי אלא בת כהן לכהן. ב"כ ללוי לישראל לעכו"ם לחלל לממזר ולנתין מנין ת"ל ובת איש כהן כו' ופרש"י ז"ל עכו"ם נתין וממזר אע"פ שאסורים הם לבוא בקהל יש להם קידושין ואע"ג דמתניתא ר"ע היא ושמעינן לי' לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. מ"מ איכא תנא ביבמות דס"ל כי אמר ר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו דוקא בח"ל הבאים מחמת שאר ולא מחמת שאר פסול כו' יעש"ה ועוד שם ברש"י ד"ה בת איש כהן. איש יתירא ל"ל דה"ל למיכתב ובת כהן כי תחל לזנות אלא להורות דדוקא אביה הוא שיהי' איש כהן ולא בעלה יע"ש בגמ' וגם בפרש"י ז"ל הדק היטב. ולפ"ז יש לעורר לב התלמידי' מאי שאל ר"י תהיה בת א"א נאסרת לי בק"ו כיון דאמה נאסרת עליו א"כ ע"כ אשתי דמותרת לי משכחת לה אחד משני פנים או שאמה היא אלמנה או גרושה זולת מזה לא ימלט כ"א נימא דמשכחת לה בכה"ג כגון שאין לה אם כלל שמתה יקשה א"כ מאי אהדר לי' ר"ג פרנס כ"ג הלא בריוח גדול יש לפרנסו שיקח בתולה מעמיו שאין לה אם כלל שמתה הרי מתשובת ר"ג למדנו שאין זו סברא ועכ"ל דמשכחת לי' אשתי המותרת לי באופן שנתאלמנה אמה או נתגרשה כנ"ל וזה ברור ופשוט ובהיות כן קשה ל"ל דכתב רחמנא תיבת איש להורות דלאו דוקא ב"כ לכהן מיירי הקרא. קשה בלא"ה נמי נדע זאת דאדרבה מבת כהן לכהן לא נוכל להעמיד הקרא בשום אופן דתקשה לו קושי' הגאון מוהרר"צה ז"ל הנ"ל למה אמרה התורה דנדונה בשריפה דלמא לאו אביה הוא ודינה בחנק וא"ל שמיירי שאביה קיבל בה קידושין כשהיתה קטנה. קשה איך הי' רשאי בעלה לקדשה הא נאסרת עליו מחמת בת אשת איש דאין לומר שאמה היא אלמנה כיון דאביה קיבל בה קידושין הרי אביה קיים בשעת קבלת קידושי' א"כ אין אמה אלמנה ואיך רשאי לקדשה דכשהאם נאסרת עליו גם בתה נאסרת עליו. ובהכרח לומר דאמה היתה גרושה שגירשה אביה א"כ ג"כ אסורה להמקדש שהוא כהן דהא קיימינן בבת כהן לכהן אלא עכ"ל דקרא לא מיירי מב"כ לכהן אלא לזר ושפיר משכחת לה שקיבל אביה קידושין ואמה היתה גרושה הרי בהכרח גדול דלא משכחת לה בבעלה כהן ואיש דכתב רחמנא ל"ל כלל איברא י"ל דאכתי איצטרך איש דהא פרכינן שם בסנהדרין מהי תיתי לומר דקרא מיירי דוקא מבת כהן לכהן ומשני כי תחל לזנות כתיב והא כבר מחוללת ועומדת ופרש"י דללוי ולישראל עכ"פ היא מחוללת כל ימי חייו ובנתין ועכו"ם איפסלה לעולם יעש"ה א"כ אף דהוה ידעינן דקרא לא מיירי דוקא מב"כ לכהן מ"מ ה"א דמיירי דוקא ללוי ולישראל אבל לנתין ולממזר ולעכו"ם דנפסלה עולמית ה"א דהיא כבר מחוללת קמ"ל קרא דאף לנתין ולממזר כו' היא בשריפה. אך לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין להך תנא דאין חילוק בין פסולי דשאר בין שאר פסולים א"כ ליכא למוקי כלל אנתין וממזר דהא אין קידושי' תופסין בה כלל וע"כ דלא קאי הקרא רק לרבות ישראל ולוי דלא תימא לכהן דוקא א"כ נסתר ק"ו דר"י הנ"ל באופן שזכרנו באר היטב דע"כ בת א"א היא מותרת דאל"כ איש ל"ל כנ"ל ויעויין ביבמות ר"פ ר"ג דס"ל לר"ג אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דשאר יע"ש בחי' הרשב"א ז"ל ולפ"ז יש שני סברות אי גם בשאר חייבי לאין ס"ל כן או לאו ואזדא כתנאי דפליגי אליבא דר"א כנ"ל ולפ"ז השני תירוצים של ר"ג בשמעתין עולים כדרך זה דר"ג השיב פרנס ליכ"ג. וקשה למה לא השיב איש ל"ל כנ"ל וצ"ל דאיצטרך לרבות נתין וממזר והיינו כאותו תנא דדוקא בח"ל דשאר הוא דאין קידושין תופסין אבל לא בשאר ח"ל. רק לאידך דעה דאי' חילוק בין ח"ל דשאר לח"ל דשאר פסולים מסיים ואומר דבר אחר אין כח ביד חכמים לעקור דבר אחד מה"ת כלומר דמכתיב קרא תיבת איש מוכח שפיר דבת א"א מותרת כנ"ל ועיין. ומחמת כי נתחברו התלמידים בזה כתבתיו ודוק

יבמות בריש מס' במשנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהם מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם רש"י בד"ה וצרות צרותיהן עד סוף העולם במתני' מפרש ולכאורה דברי רש"י הם אך למותר ונ"ל דהנה איכא למידק בל' המשנה דהתחיל ואומר שפוטרות צרותיהן וצ"צ והפסיק שהיינו מן החליצה ומן היבום והדר שונה עד סוף העולם דקאי על צ"צ וטפי ה"ל לשנות פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום וכבר הרגיש בזה בעל לחם אבירים ז"ל ואמרתי דרך אמת לאמתו של תורה דהנה התוס' כתבו שם בד"ה עד סוף העולם הכא לא שייך למפרך כיון דתני עד סוף העולם צרות צרותיהם ל"ל דאורחי' דתנא למיתני לא זו אף זו ע"ש. והנה במס' קידושין דמ"א ע"א כתבו שם בתוספות דלא שייך לומר לא זא"ז קתני אלא בשתי בבות ולא בשתי תיבות. ופירש העצמות יוסף משום דהענין לא זו אף זו קתני הוא בדרך זה דמקודם שמע רבי בבא ראשונה ושנאה וקבעה ואח"ז שמע רבי בבא שנים אשר בו צד רבותא יותר מן הבבא הראשונה ושנאה רבי מחמת צד הרבותא אשר בו ומשנה לא זזה ממקומה גלל כן לא השמיט גם בבא הראשונה וקבעה בדרך לזא"ז אבל מה שנישנית בחדא בבא הוה תוך כ"ד ודאי מהראוי לחזור מן בבא ראשונה תיכף ולא לשנות רק השני' לחוד ע"ש היטיב ולפ"ז כיון דכאן שנה רבי בדרך לא זא"ז כמ"ש התו' מהכרח לומר דשמע רבי מקודם הבבא דפוטרות צרותיהן וצ"צ לחוד וקבעוה א"כ בודאי בזה הלשון שסידר שמע דהיינו פוטרות צרותיהם וצ"צ מן החליצה ומן היבום דאטו ממאי פטרו וכאשר שמע כן חזי לסדרו במשנה ושנה אח"כ בבא שניה ששמע אח"כ עד סוף העולם. ולא שייך כלל למיתני בחד בבא פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם כו' א"כ לא נשלם הבבא עד שנשלם עליה לומר ממה הם פטורות ובחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז וברור הדבר לכל הולך דרך ישרה והנה עינינו רואות שרש"י ז"ל גורס פוטרות צרותיהם וצ"צ עד סוף העולם וכו' והוה רק חד בבא והדרא קושי' לדוכתיה ל"ל צ"צ אחר שתני עד סוף העולם. דבחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז אבל באמת יש ליישב קושית התו' בע"א והוא דמש"ה תני במתני' צרות צרותיהם מאחר שאח"כ מורה לנו התנא ציורם איך משכחת להו כדמפרש במשנתנו ע"כ הוכרח לנקוט בבבא חד כדי לפורשו דאטו יפרש עד סוף העולם. וזו כוונת רש"י שכתבו שגרסי' וצ"צ עד סוף העולם בחד בבא א"כ הוא שלא לצורך צ"צ דלא שייך בחד בבא לשנות לזא"ז לזה פי' במתני' מפרש כלומר דמש"ה תני וצרו' צרותי' דמפרש במתני' לקמן וכמ"ש וזה ברור ופשוט

שם ע"ב בגמרא מכדי כולהי מאחות אשה גמרינן וליתני א"א ברישא וכו' ומקשים דלמא מתני' רבי היא דיליף לקמן ד"ח איסור הצרות ערות מולקחה יע"ש ואמרתי דרך פשוט דתו' במתני' ד"ה עד סוף העולם הקשו למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר שכבר תני צרות צרותיהן וכן דייק הש"ס בתמורה ותי' דס"ד משום דילפינן הצרות מלצרור הוה משמע תרי מתרי רישי"ן דלצרור ואפי' לר"א דנפקי' צרות צרה מסברא לקמן. מ"מ איצט' הכא דלא תיסק אדעתי' למיטעת דמלצרור נפקי' ע"ש וא"כ פריך הש"ס דאי מתני' רבי היא קשה ל"ל הא תני עד סוף העולם אחר דלאו מלצרור ילפינן הצרות וא"ל דה"א למיטע' ולומר דילפי' לה מלצרור זה ליתא דהא כבר מוכח ממשנתנו דלאו מלצרור ילפינן לה משום דלא קתני אחות אשה ברישא וע"כ מולקחה גמיר וקשה עד סוף העולם למה לי ופשוט הוא: כתנות פרשת מקץ אור

פרק הרואה דף נ"ה ע"ב א"ר אלעזר מנין שכל החלומות א הולכים אחר הפה שנא' ויהי כאשר פתר לנו כן היה ויש לדקדק מנ"ל ללמוד מזה שכל החלומות הולכין אחר הפה דלמא יוסף פתר להם פתרון של אמת ונ"ל דבר אמת בזה דאיתא בתרגום דחלום של שר המשקין הי' מרמז חלום טוב על ישראל והיה מרמז על גאולתן של ישראל ממצרים ע"י שלשה רועים ואמר יוסף תקבל אגר טוב על חלמך טב דחלמת ופתר לו לטובה ושר האופים חלם חלום רע על ישראל והיה מרמז גליות על ישראל ואמר