מאורי אש מט

מעשינו הרעים אנו מקלקלים הצינורות והשכינה מסתלקת מאתנו והנה ע"י יוסף נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים כמש"ל דפרש"י שירידת יוסף היתה תחלת סיבת ירידת ישראל למצרים והוא הוריד אותם וגם השכינה למצרים וגרם לאתכפי' ואתעדו שלומו שם ונתקלקלו הצינורות עד שיצאו ממצרים ואתו למעבד משכנא ולא יכלו לצאת אלא בזכות דיוסף דאי לאו דשליט יוסף תחילה על מצרים הי' בלתי אפשרי שיצאו ישראל משם והנה אי' דאמרו רז"ל בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה דהענין הוא כך דכשאין ישראל עושים רצונו של מקום עושה הקב"ה בשביל שמו הגדול דכתיב ואביט על ימין ואין עוזר ועל שמאל ואין תומך ואעשה למען שמי ואז לא יזכו לגאולה אלא שנים מעיר אבל אם אנו עושים רצונו של מקום אז ממהר הקב"ה לגאול אותנו ונעשה התיקון ע"י מעשינו והרי בארנו שע"י יוסף הוריד ישראל ושכינה למצרים ונעשה הקלקול במצרים כאלו נשברה התקרה ופריסת שלום עלינו ויוסף תיקן זה שבזכותו זכה למשלט על מצרים וע"י כך חזרו ויצאו ושרתה השכינה עלינו במדבר והי' פריסת סוכת שלום עלינו וזה רמזה לנו חז"ל חד אמר אם נתקלקלה המעזיבה עליון מתקן ר"ל כשאנו מקלקלים התקרה והיא פריסת סוכת שלום עלינו אין לנו תיקון אלא ע"י הקב"ה כדכתיב ואביט על ימין כו' וחד אמר התחתון מתקן ר"ל שאנו צריכים להתחיל בתשובה ולתקן הקלקול שקלקלו כמו גבי יוסף שע"י התחיל הקלקול והוא הי' התיקון שע"י מעשיו זכה לשלוט על המצרים וחזרה השכינה לשרות על ישראל ולפרוס סוכת שלומו עלינו ושפיר אמרו ר' עילאי משום ר' חייא בר אבא אמר התחתון מתקן וסימן ויוסף הורד למצרים ר"ל כשם שע"י יוסף נהרס התקרה כך על ידו הוכרח לבנות ונפרסה סוכת שלום שכינת עוזינו עלינו כך התחתון צריך לתקן מה שמהרס התקרה וק"ל: אור פרשת וישב חדש

וישב גרסינן במס' חולין דף קי"ג ע"א פריך מנה"מ דבשר בחלב נאמר בכל בהמה דלמא גדי דאמר רחמנא דוקא ומשני א"ק וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כ"מ שנא' בתורה גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע. ופריך ונילוף מיני' ומשני דכתיב עוד ואת עורות גדיי עזים והוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאכ"ל ומשני תרי מיעוטי כתיב עזי' העזים עכ"ל ופרש"י ז"ל ד"ה ונילוף מיני' בג"ש מה גדי האמור שם עזים כו' יע"ש ולכאורה יש לדקדק לפרש"י למה לי' לפרושי דנילף מג"ש הלא פשטי' דסוגיא משמע דפריך ונילוף מיני' דמה מצינו כדפריך בכ"מ ואפשר ליישב דהנה מהרש"א ז"ל הקשה אמאי לא ילפינן מנבילה דגדי לאו דוקא וכדאמרי' במתני' דאתקש בשר בחלב לנבילה שנא' לא תאכל כל נבילה וסמיך לי' לא תבשל כו' ותירץ דאין להוציא מכח ההיקש הקרא מידי פשטי' לגמרי עכ"ל יעש"ה ולפ"ז יש לדקדק מאי פריך הש"ס מנה"מ כו' ונילוף מיני' כו' ממ"נ אי הסברא החיצונה נותנת דכ"מ שנאמר גדי סתם עזים דוקא וכנראה מלשון מקשה הראשון דפריך מנה"מ קשה א"כ מאי פריך ונילוף מיני' א"כ לא לכתוב גם גבי יהודה עזים ויהי' בכולם הסברא דעזים דוקא. ואם נימא דסברא החיצונה דעזים לאו דוקא דגדי הכל במשמע והא דפריך מקודם מהנ"מ היינו דסמך על קראי דרבקה לכך שני לו התרצן מקרא דיהודה והי' רצונו מפני ב"כ. א"כ קשה מאי פריך ולילוף מיני' או המקשן הראשון מאי פריך נילוף מרבקה כנ"ל קשה הא משם ליכא רק מה מצינו והלא טוב לנו יותר ללמוד בהקישא דנבילה דהכל במשמעו כסברא החיצונה דהשתא לא שייך תירוץ מהרש"א ז"ל וזה בודאי דהקישא עדיף ממה מצינו לכך פרשי' ונילוף מיני' בג"ש דמסקינן בפרק השולח דכ"ע ג"ש עדיפא מהיקש וא"כ פריך שפיר דטוב לנו למילף יותר בג"ש מיהודה מדנילוף בהקישא דנבילה וזה פשוט אך ראיתי להגאון בעל תורת חיים ז"ל פי' דסתם גדי משמעותו לאו עזים ולאו פרה ורחל אלא עגל וטלה יעש"ה ויתורץ בזה קושית התוס' במכילתן דמשני תרי מיעוטי כתיבי הא סגי בחד מיעוטא. ולפ"ז י"ל דמחד מיעוטי ה"א דנתמעט מעזים לחוד ועדיין פרה ורחל לא ידענו דה"א דוקא עגל וטלה קמ"ל במיעוט השני למעט לגמרי. אך הא קשי' לי' מאי משני הוה לי' שני כתובים הבאין כא' ואין מלמדין נימא עדיין דבבשר בחלב היינו עגל וטלה דוקא ואי לא הוה כתיב ביהודה הוה ילפינן מרבקה דעזי' דוקא הוא ויש ליישב ודוק

בפסוק ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כ כלתך וגם הנה הרה לזנונים. ויאמר הוציאוה ותשרף ודקדקו בזה למה להקרא להביא השפת יתר, וגם הנה הרה. וכבר פי' ע"ז זקיני הגאון אמיתי בכתנות אור יע"ש ואמרתי בהשקפה ראשונה כדי לחדד התלמידי'. דהנה רש"י ז"ל הביא הב"ר וז"ל אמר אפרים מקשאה מתלמידי ר"מ תמר בתו של שם היתה שהי' כהן ולפיכך דנוה בשריפה, והקשו כל מפ"ת הלא אין בת כהן בשריפה כ"א עם זיקת הבעל וגבי תמר לא הי' זיקת הבעל שהרי היתה פנוי'. ומצאתי זו שראיתי לבעפ"י שפירש ע"י במס' קידושין דף י"ג ע"ב דפריך מיתת הבעל מנ"ל דמתיר ומשני מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג כו' ופריך דלמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ופירשו בתוס' דהעשה הוא שנא' ודבק באשתו ולא באשת חבירו יעש"ה ולפ"ז שפיר הי' על תמר זיקת הבעל מער ואונן דלא הי' בהם מיתת הבעל מתיר ואחר שנודע ליהודה שהיא אשת ער ואונן אשר שמשו שלא כדרכן וגבי ב"נ אינה קונה שלא כדרכן גלל כן אמר צדקה ממני יע"ש (וכתבתי שם בחידושי למסכת קידושין שיש לדקדק בדבריו חדא הוא איכא למילף דגבי ב"נ מיתת הבעל מתיר מאברהם שאמר והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי כו' דבשלמא הש"ס לא רצה למילף לדידן דמיתת הבעל מתיר מבני נח אבל עכ"פ גבי בני גופייהו מוכח שפיר דמתיר ותו איך התיר יהודה לאונן לייבם אשת אחיו כיון דגבי דידהו אין מיתת הבעל מתיר ולא הותר לגבייהו לענין יבום ואף גם אם נימא שקבלו כל התורה הבני יעקב מצד עצמם עדיין דוחק לומר לעשות לקולא איזה דבר הנאסר לב"נ מכח שמירת התורה ותו א"כ מאי פריך ביבמות ואימא בכור לייבם פשוט לא לייבם א"כ איך יבם אונן אשת ער שהלא ער הי' הבכור ואונן הפשוט ויש ליישב ואין כאן מקומו להאריך מזה) והנה מקשי' העולם משם הגאון המפורסם מוהררצ"ה שהי' אב"ד דק"ק הלברשטט לפי מה שכתבו התו'. בהך דסנהדרין דאי' שם הנשרפי' שנתערבו בנסקלים ידונו בשריפה. והקשו אמאי ניזל בתר רובא וידונו בסקילה ותירצו תוס' דהיכא אמרי' דאזלינן בתר רובא דוקא אם לא הי' מגיע לה שום מיתה אם לא ניזול בתר רובא כהך דמכה אביו ואמו בהא אזלינן בתר רובא אבל הכא אף אם לא ניזול בתר רובא יגיע להם שריפה הוה ממיתה קלה למיתה חמורה בהא לא אזלינן כלל בתר רובא יע"ש בתוס' ובהיות כן קשה איך אמרה התורה דנשואת בת כהן בשריפה ניחוש דלמא לאו אביה הוא והוית נשואת בת ישראל ותדונה בחנק מאי אמרת דאזלינן בתר רובא שזה אביה קשה הא ממיתה קלה למיתה חמורה לא אזלינן בתר רובא ע"כ קושי' הגאון ז"ל ותירצו דמיירי כגון שהולידה אותה הבת כהן וממזרת אינה מולדת כדאי' בבעל הטורי' פ' כי תצא א"כ מוכח בודאי שהיא בת כהן ושפיר אמרה תורה שדינה בשריפה ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הפסוק דהא ידוע דתמר נתעברה מביאה ראשונה דער ואונן לא שמשו כדרכן כלל א"כ בפשטות הוה קשה למה תדונה בשריפה מפני שהיתה בתו של שם שהי' כהן קשה דלמא לאו אביה הוא והוית בת ישראל ומגיע לה חנק או כסתם מיתה של בני נח שהוא סייף ולמה דנוה בשריפה החמורה לכך דייק קרא שאמרו לפני יהודה זנתה תמר כלתך וגם הנה היא הרה. וא"כ בודאי אין היא ממזרת שהרי היא הרה וממזרה אינה מולידה כלל א"כ אמר שפיר יהודה ע"ז הוציאוה ותשרף דהשתא מגיע לה בודאי דין שריפה מחמת שהיא בודאי בתו של שם שהוא כהן כ"א לזו נאמר רק לפלפול התלמיד' וק"ל

ואגב דאיירינן בקושי' הגאון הנ"ל נכתוב מה שאמרנו לחדד לב התלמידי' ליישב הגמ' דמס' דרך ארץ וז"ל זו שאלה שאל ר"י את ר"ג מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהי' אסור בבתה א"ל צא ופרנס לי כ"ג שנאמר בו כ"א בתולה מעמיו כו' ד"א אין דנין דבר לעקור דבר מן התורה עכ"ל ויעויין בילקוט פרשת אמור. ויש לדקדק למה לי' שתי תשובות וגם תשובה שני' אינה מובן דמאי עוקר דבר מן התורה יש כאן. ואמרתי דרך פלפול רק לחידודא בעלמא דהנה ראיתי בספר קטן מביא בשם גדול אחד ליישב קושי' הגאון מוהר"רצה הנ"ל בזה האופן דמה דאמרה התורה בת כהן היא