מאורי אש מח

ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית מאי חבר לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים ולפי דברינו יבואר דסוד הברכות שמברך על הפירות להראות שהקב"ה המנהיג ומשגיח בכל הארץ אע"פ שהגלגלים בסיבובם והארץ בטבעה מצמיחים ומגדלי' אין השפע מצדם רק מצד השפע הנשפע עליהם מן הסיבה עליון היפך מאמר האומרים שהכל בא בטבע וא"כ שפיר אמר כל הנהנה בלא ברכה חבר הוא לירבעם שגם הוא השחית את ישראל לאביהם שבשמים שאמר הקב"ה סילק השגחתו מתחתונים ועזב הכל ביד צבא השמים וזה שאינו מברך ומראה היפוך כוונתו נעשה חבר לו וק"ל

במדרש וישב ראובן אל הבור ויאמר הילד איננו ואנא אני בא מחטא של בלהה ונ"ל דאי' במדרש אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו אני הייתי סבר שנדחתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי שנאמר ואחד עשר כוכבי' משתחוים ואיני מצילו נמצא אנו למידין שראובן למד שחלומו של יוסף אמת ונמנה עם אחיו ש"מ שלא נדחה מכח אותו מעשה אבל כשבא ראובן אל הבור והילד לא היה בבור סבר שהמיתו אותו א"כ נתבטלו חלומותיו א"כ י"ל שהוא נדחה מכח אותו מעשה לכך חזר לשקו ולתעניתו בשביל אותו מעשה וק"ל

במדרש והבור ריק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו שני בורות היו אחד מלא צרורות וא' מלא נחשים ועקרבים ואיכא למידק מה הוא צ"ל שני בורות היו והם השליכו אותו לבור זה שיש בו נחשים ועקרבים הלא ראובן אמר להם אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ושני בורות היו לפניהם ולמה השליכו אותו אל הבור מלא נחשים ועקרבים ונראה דעיקר שנאתם היה בשביל חלומותיו ובפ' הרואה רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב החלומות שוא ידברו לא קשיא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד א"כ יש להסתפק בחלום של יוסף אם היה ע"י מלאך או ע"י שד ושוא ידברו ובפ' הרואה דף ס"ב ע"א אי' א"ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא ניצול מג' דברים מן הנחשים ומהעקרבים ומן המזיקין ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו ופרש"י חלומותיו מיושבים עליו שאין מזיקין מבהילין אותו והתוס' כתבו בפ' מי שאחזו שהמזיקין מצוין בבורות והם היו רוצים לבחון אם חלומו של יוסף היה על ידי מלאך או על ידי שד ולכך אמרו להשליך אותו אל הבור שיש נחשים ועקרבים וגם מזיקין מצוין בבורות ובזה ידעו אם ינצל מסתמא הוא צנוע בבה"כ וגם חלומותיו מיושבים עליו ולא באו ע"י מזיקין ובאו ע"י מלאך ואם לא ינצל מסתמא אין חלומותיו מיושבים עליו ובאו ע"י שד ושוא ידברו וק"ל

פרק הרואה דף נ"ו ע"א גבי בר הדי' דאמר ליה חזינן בר חמרא דקאי אאיסרן ונוער לאביי א"ל מלכא הוית וקא אמורא עלך לרבא א"ל פטר חמור גהיט מתפילך א"ל לדידי חזי לי ואיתיה א"ל וי"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך ופי' רש"י וי"ו דפטר חמור בפ' והיה כי יביאך וכל פטר חמור תפדה בשה והוא חסר וי"ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח"כ מוחקו והיינו גהיט מחיק עכ"ל ויש לדקדק דהא רבא אמר לדידי חזאי לי ואיתיה וכיון שחזי איך לא ראה המחק של וי"ו ודבר תמוה הוא ועוד יש לדקדק והא בר הדיא פותר כל דברי חלומות אחר הפה ואמרינן בפ' ג"ה כלום מראין לאדם אלא מה שעתיד להיות ולא על שעבר וזה היה כמו דברי נבואה שכבר חסר בתפילין שלו וא"ו דפטר חמור ונ"ל לומר שגם פתרון זה הי' אחר פה דאי' בזוהר כי תצא פי' על פסוק עני רוכב על החמור ענ"י בסימן עירובין נדה יבמות על החמור פי' חכם ומופלג ורב רבנן שיהי' משיח חכם ומופלג ורב רבנן ולפ"ז ארבע מלות וצריך להיות חמור מלא לדרוש חכם מופלג ורב רבנן ר"ל שיהי' רב לכל הרבנן וזה אם חמור מלא בוי"ו אבל אם כתב חמר חסר פרושו חכם מופלג רב ר"ל חכם גדול אבל אין במשמע שיהיה רב לרבנן וא"כ לפ"ז הי' פתרונם ג"כ לפי הפה לאביי פתר כאלו חמור מלא בוי"ו ואמר לו מלכא הוית ראש ישיבה שהוא רב לרבנן ומתורגמן קאי עליו להשמיע דבריו לרבים אבל לרבא לא רצה לפתור לו לטובה ותפילין מראין על הגדולה ואמר ליה פטר חמור גהיט מתפילך ורבא לא הבין דבר סבר שכל המלה חסרה בתפילין שלו ואמר הא חזא ואיתי' וא"ל וי"ו דפטר חמור ודאי קא גהיט ר"ל הוי"ו חסרה אצלך דהוי"ו מרמז ורב רבנן אבל אתה לא תהיה רב לרבנן אלא חכם מופלג אתה וחמר חסר וי"ו אצלך וקרינן חכם מופלג רב ולא רב רבנן וק"ל

בפסוק כי גנב גנבתי מארץ עברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ואיכא למידק דכי משמש בד' לשונות ומה נתינת טעם שלא עשה מאומה ששמו אותו בבור ונ"ל לומר דאי' בתרגום יונתן דיוסף חס על אדמת הכהנים משום דאשת פוטיפר הטילה לובן ביצה במטה ובא הדבר לפני הכהנים לשפוט ואמרו שיש בחינה לבחון דלובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע בולע מן האור וראו השרים שבעלילה באתה עליו ומפני כבוד פוטיפר תפסו אותו בבור דלפי דבריה הי' חייב מיתה ולא נתנוה בבית אסורים אלא מפני כבודו וזה הי' מרמז יוסף בדבריו וגם פה לא עשיתי מאומה שבעלילה באתה עלי וזה אות אמת כי שמו אותי בבור הלא הייתי חייב מיתה לפי דבריה אע"כ שידעו שבעלילה באתה עלי ומפני כבודו שמו אותי בבור ולא בשביל חטא וק"ל

גמרא דסוטה דף י"ג ע"ב ויוסף הורד מצרימה א"ר אלעזר אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתם ואני אומר אם באנו לדרוש אל תקרא הורד אלא הוריד שהוריד אחרים נוכל לומר כפשוטיה דאמרינן לעיל דף י"א ע"א וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ופרש"י בד"ה וישלחהו מעמק חברון והיא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים ולפ"ז נוכל לפרש כפשוטה ויוסף הוריד שהוריד אחיו וכל ישראל למצרים שזה תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים וק"ל

בפסוק ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה ופרש"י ותשב בפתח עינים פרשת דרכים שעל דרך תמנתה ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו ופרש"י בפ"ק דסוטה דף יו"ד ע"א ד"ה מצפות לראותו שהיו רגילים להתקבל שם וללין והיה חביב עליהם ואמרתי ליתן טעם לשבח למה ישבה בפרשת דרכים או במקום שכל עינים מצפות לראות את אברהם ונ"ל לומר לא רצה לגלות מי הי' הבועל דאי לאו הודה יהודה לא היתה אומרת עליו כמו שדרשו חז"ל שם ע"ב נוח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר כו' ופסק הרמב"ם בפ' י"ח מה' איסורי ביאה דין י"ג פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו ואמרו לה מי הוא זה שבא עליך ואמרה אדם כשר הרי זו נאמנת ולא עוד אלא אפי' ראוה מעוברת ואמרה לה ממי נתעברה ואמרה מאדם כשר הרי זו נאמנת בד"א כשיהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברין שם והי' הרוב העוברים שם כשרים עכ"ל והביאו דברי' בטור א"ח סי' ו' והיא היתה בת כהן ולא ידעה סופה אם תחיה אם תמות ואם יודה יהודה או לאו אך זאת היה בפיה לומר לכשר נבעלתי ואינה נאמנת אלא בתרי רובא בפ' דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם משום דמעלה עשו ביוחסין ולכך ישבה בפתח עינים שהוא פ' דרכים או לפי דרש רבותינו בפתחו של אברהם שכל עינים מצפות לראותו והוי כמו קרנות שבשדה ורוב כשרים ותעמוד בחזקתה ומעלתה ביוחסין היא והעובר וק"ל

גמרא דפ' הבית והעליה דף קי"ז ע"א הני ביה תרי דהוי דיירי חד עילאה וחד תתאי אפחית מעזיבה כי קא משי מיא עילאה אזלי ומזקי לתתאי מי מתקן ר' חייא בר אבא אמר עליון מתקן ור' אלעי משום ר' חייא בר אבא אמר התחתון מתקן וסימן ויוסף הורד מצרימה וצריכין אנו להבין דברי חכמי' וחידותם איך מוכח מפסוק זה שהתחתון מתקן ואמרתי בדרך מוסר שרמזה לנו דרך נסתר בהנחתן סימן זה ויוסף הורד במצרים ויתישב ג"כ מה דאמרו רז"ל בפסחים דף מ"ב מתחילה כשהיו מביאים נסכים לא הי' יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורי' עכשיו אין יין של אדומי מחמיץ לקיים מ"ש אמלאה החרבה אם מלאה זו חרבה זו ולכאורה איכא למידק למה באמת אינם שניהם שוים ונראה דאי' בזוהר תרומה דף קנ"ב ע"ב בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בגיניהון דישראל יהיב מזונא לכל עלמא ויהיב חלקי' תמצית לישמעלי' עע"ז והשתא דישראל בגלותא יתהפך בגוונא אחרא והם מקבלי' עיקר השפע וישראל מקבלין התמצית. והנה זה ידוע שהשכינה כביכול היא פורסת שלום עלינו והיא כתקרה המגנת עלינו מכל המסטיני' ומקטרגי' ואי' בזוהר תרומה דף קמ"ו ע"א דהקב"ה מוריד ע"י מעשה צדיקים השפעה למטה ומביא ראיה מכמה צדיקי' אבותינו עד דאתי יעקב ובנויי ואשלימו לי' נפקו מארעא קדישא ונחתי למצרים ושם נעשו עבדים למצרים אתכפי' ואתעדי שלומו עד דאתו למעבד משכנא כו' הרי מבואר מתוך דברי הזוהר שהשכינה תמיד חופפת עלינו להגן אבל ע"י