מאורי אש מז

כתנות פרשת וישב אור

במדרש וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעה"ז ונ"ל ליישב ע"פ מה דאיתא בקדושין סוף פ"ז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהרי שאמר לו אביו עלה לבירה והביא גוזלות ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו והיכן טובותיו של זה אלא ע"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ופריך ודלמא לא הכי הוה ומשני ר' יעקב מעשה חזי נמצא קודם שראינו מעשה כזה נוכל לומר שכר מצוה בהאי עלמא איכא ולא יזדמן מעשה כזה שיקיים מצות אב וימות. והנה יוסף היה מקיים מצות כבוד אב כמו שפי' רש"י לך וראה את שלום אחיך מגיד שבחו של יוסף אף שהי' יודע שאחיו שונאים אותו הי' הולך בשביל כבוד אביו וכן אי' בספר תנא דבי אליהו וא"כ כשאמרו חיה רעה אכלתהו א"כ קשה ג"כ היכן אריכות ימיו של זה אע"כ לעולם שכולה ארוך ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ובזה יובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר שכר מצוה בהאי עלמא איתא ואי משום הרי שאמר לו אביו עלה לבירה דלמא לא הכי הוי שלא יזדמן מעשה כזה לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שקיים כבוד אב ובחזירתו אמרו לו שחיה רעה אכלתהו א"כ היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולה ארוך אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וק"ל

בפסוק ויספר אל אביו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה כו' ופרש"י ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו ולכך אמר לו הבוא נבוא כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה כך השאר בטל ואביו שמר את הדבר הי' ממתין ומצפה מתי יבוא ואיכא למידק כיון דיעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו א"כ אמאי שמר את הדבר ומצפה מתי יבוא ועוד למה קנאו בו אחיו ונראה דאמרי' בפ' הרואה דף נ"ה ע"ב א"ר הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ופריך והא כתיב לא תאונה אליך רעה ואמר ר' חסדא א"ר ירמיה בר אבא שלא יבהלוך חלומות רעים ומשני אלא איהו לא חזי ואחרינא חזי ליה ופריך וכי לא חזי איהו מעליותא היא והא אמר ר' זעירא כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע שנא' שבע ילין בל יפקוד רע אלא ה"ק דחזי ולא ידע מאי קחזי ופרש"י לאדם טוב מראין חלום טוב ועד שלא יקוץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח עכ"ל ובספר תאוה לענים פי' דחזי ולא קא ידע מאי חזי שאינו יודע הפתרון ואמרתי טעם לשבח למה באמת לאדם טוב מראין לו חלום טוב וקודם שיקוץ משנתו משתכח ממנו ולפי' התאוה לענים אינו יודע הפתרון ונראה משום דאמרי' שם א"ר חסדא חלמא בישא עציבותא מסתייע חלמא טבא חדווא מסתייע א"ר יוסף חלמא טבא אפי' לדידי בבדיחותא מפכחה לי הרי לפנינו שע"י חדוה ושמחה מתבטל החלום וא"כ לאדם טוב שמראין לו חלום טוב ויש לחוש שע"י שמחה וחדוה יתבטל ולכך משתכח ממנו או שאינו יודע הפתרון לטובה כדי שלא ישמח ויתבטל והנה חלום של יוסף הי' חלום טוב וגם הפתרון שאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו ויעקב נתירא שיקבע פתרון זה בלב יוסף וישמח בחלומו הטוב ועי"כ יתבטל לכך רצה להוציא דבר זה מלב יוסף ואמר מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך להשתחות לך ארצה והלא אמך כבר מתה ודבר בטל הוא ונתכוון שלא ישמח יוסף בחלומו ולכן אביו שמר את הדבר שיתקיים ובאמת הדבר היה מגיע לבלהה שגדלתו כאמו ולכך ויקנאו בו אחיו שסברו שע"י שלא ישמח יוסף בחלומו יתקיים הדבר וק"ל

בפסוק ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים כו' ולכאורה דברים כפלים הם למה הי' צ"ל וגם הנה הרה לזנונים ונ"ל לומר דרש"י פי' אמר אפרים מקשאה משום ר' מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה כבת כהן שזינתה והרמב"ן הקשה הא בת כהן אינו חייבת שריפה אלא דוקא עם זיקת הבעל אבל לא בפנויה ותירץ כיון שהיתה זקוקה ליבום בקרובי' הוי כזיקת הבעל וכן תירץ מהרש"ל והנה ידוע דכולן שנמצאו איילונית צרותיהן חולצות או מתיבמות דאיילוני' הן קידושי טעות ואינה חשובה כאשתו להיות זקוק ליבום ועיין בסנהדרין דף ס"ט ע"ב ס"ד הש"ס דקטנה שנתקדשה לא חשיבא כאשת איש להמית עליה דדלמא איילונית היא ולפ"ז י"ל גבי תמר דלמא איילונית היא ואין קידושין תופסין בה ואינה חייבת מיתה ולכך אמרו הנה זנתה תמר כלתך והנה הרה לזנונים א"כ ש"מ דלאו איילונית היא והיא זקוקה ליבום לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף שהיא חייבת בשריפה כבת כהן שזינתה בשביל שהיא זקוקה ליבם הוי כזיקת הבעל וחייבת שריפה וק"ל

ובד"א נראה ליישב כך דאמרי' ביבמות דף ס"א ע"ב דסבירא לר' אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשתה זונה ר' עקיבא אמר זונה זו מופקרת ופרש"י מופקרת אפי' פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קראוה זונה אבל משום בעילה אחת לא הוי זונה הפנויה ואמרי' ביבמות דף ל"ד ע"ב דער ואונן שלא כדרכן שמשו ולכך אמרו הנה זנתה תמר והנה הרה לזנונים ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה ש"מ שנבעלה ב' פעמים והוי זונה ודינה בשריפה לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף וק"ל

סוטה בפרק אלו נאמרים תנא מלמד שעלו למטה שניהם באותה שעה ערומי' באתה דיוקנא של אביו ונראית לו בחלון אמר לו יוסף יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות שנא' ורועה זונות יאבד הון ותשב באיתן קשתו וכתבו תוס' וז"ל ותימה קצת מנ"ל דנראית לו בחלון וגם מהרש"א נדחק בזה מאוד וכתב בשם המדרש כיון שבא להזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקרר ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו דאי' בזוהר וישב כל מאן דהוי מסתכל בדיוקנא דיוסף הוי אמר דא דיוקנא דיעקב דדיוקנא דמי לדיוקנא דאבוהי ובזוהר וישב דף קצ"ב ע"א אי' תא חזי דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד הוי חמי ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוהי הוי מסתכל ובגין כך הוי מסתייע ליה מילתא עכ"ל והנה ידוע דשופרא דיעקב הוי מעין שופריה דאדם הראשון. ואדם הראשון נברא בצלם אלהים ובזוהר תולדות דף ק"מ ע"ב דאבימלך איסתכל באיצטגנינות דיליה דאיהו חלון כתי' הכא בעד החלון וכתיב התם בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מה להלן באצטגניתא אף הכי באיצטגנות ראה אבימלך שהיא אשתו א"כ ה"נ פי' חלון כיון שעלו למטה שניהם ערומים לעשות עבירה ואי' בזוהר דף קצ"א ע"א דכד בר נש לא אזיל באורחא דאורייתא האי דיוקנא קדישא איתחלף לה וראה יוסף בחלון באיצטגנות שלו שהלך הצלם שלו והוא דומה לדמותו של אביו ודמות אביו היה דומה לדמות אדם הראשון שהוא בדמות של הקב"ה ואמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד כו' שנא' ורועה זונות יאבד הון ר"ל הון רב אור הקודש זהירא עילאה וק"ל: בפסוק ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף כו' וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ופרש"י ומדרשו גיהנם סימן זה הי' מסור בידו מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבניי בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם ונראה לי דיעקב נתירא עכשיו מן הגיהנם דפי' רש"י לעיל ושבתי בשלום שלום מן החטא שלא אלמוד מדרכי לבן והי' ה' לי לאלהים שיחול שמו עלי שלא ימצא פסול בזרעי נמצא למידין אנו באם שלא ימצא פסול בזרעו של יעקב אז מוכח בודאי שגם הוא לא חטא אבל אם נאמר שיצא ממנו איזה פסול אזי י"ל שגם הוא חטא ואי' בגמ' אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד דין ד' מיתות לא בטלו מי שמחייב סקילה נופל מן הגג או חיה רעה דורסו ולכן אמר יעקב חיה רעה אכלתהו ומסתמא הי' בו חטא שחייב סקילה א"כ י"ל שגם אני חטאתי על כן וימאן להתנחם ויאמר ארד אל בני שאולה גיהנם כשם שבני מיורדי גיהנם על עבירה שבא לידו שחיה דורסו א"כ י"ל שגם אני ארד אליו לגיהנם וק"ל

במדרש תנחומא א"ר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו הורגין אנו אחינו ומברכין ברכת המוציא ומדרש הזה תמוה מאוד ואין לו הבנה ונ"ל לישב דאי' במדרש דרצו להרוג את יוסף משום שאמרו דירבעם עתיד לצאת ממנו ועתיד להטעותינו לבעלים ואיתא דעובדי ע"ז כוכבים ומזלות אומרים שהש"י כביכול עזב את הארץ ביד צבא השמים וסילק השגחתו מתחתונים וצבא השמים הם משפיעים לתחתונים ואיתא בזוהר שכוונת הה"א של המוציא מרמז על ה"א אחרונה שבשם הוי' והיא מדת המלכות המשפעת מזון ומחיה וממנו יצאו כל השפע לתחתונים וא"כ מוכח שהקב"ה בעצמו הוא משפיע וחותך מזון ומחיה לכל חי ולא צבא השמים וא"כ מוכח מברכת המוציא שאסור לעבוד ע"ז כדעת ירבעם וא"כ י"ל זה כוונת המדרש הורגין אנו את אחינו בשביל שעתיד להטעותינו לבעלים ואמר שעזב ה' לתחתונים ולכך אמרו ונברך ברכת המוציא של הה"א מן ברכת המוציא מרמז ומוכח מזה שהקב"ה משפיע לתחתונים וכדין אנו הורגים אותו וק"ל וזה פי' הגמ' בפ' כיצד מברכין כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' גוזל אביו