מאורי אש מו

וישלח גרסינן פ"ב דפסחים דף כ"ב ע"א דפריך לר' אבוהו דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע. והרי גיד הנשה דרחמנא אמר ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ותנן שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה מפני שמקומה ניכר. כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה. הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט מא"ל ופרש"י דהא ההיתר גבי נבילה הוא דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה והאי לאו בר אכילה הוא ומשני מאן שמעת לי' דסבר אין בגידין בנ"ט ר"ש ור"ש באמת הוא דאסר בהנאה דתניא ג"ה מותר בהנאה דברי ר"י ור"ש אומר אסור כו' יעש"ה והנה הר"מ במז"ל רכב אתרי רכשי' דפוסק אין בגידין בנ"ט וגיד הנשה מותר בהנאה ונאזרו כל אנשי חיל ונושאי כליו בזה דהלא מסקינן בסוגי' הנ"ל דלמ"ד אין בגידין בנ"ט ג"ה אסור בהנאה. והרמב"ן ז"ל כתב דהאי סוגי' לרווחא דמלתא אתמר ובאמת לאו הא בהא תליא דאי אמרי' אין בגידין בנ"ט אפ"ה מותר בהנאה יעויין בדברי ה"ה פ"ח מהמ"א וצריך פירוש לפי' לכוונת הרמב"ן ז"ל אשר סתום וחתום ועיין עליו שם ובכדי ליישב קצת דברי רבינו ולהמתיק הדבר בפירוש דברי הרמב"ן ז"ל נלע"ד דהנה יש להקשות מאי פריך מג"ה לר' אבוהו. דלמא מתניתין דשולח אדם ירך לנכרי ס"ל דמבני יעקב נאסר להם ג"ה. א"כ ודאי דבר הנאמר קודם מתן תורה בלשון לא יאכל אין במשמעותו רק אכילה לבד ולא הנאה דהא במ"ת הוא דנתגלה לנו זה הלימוד מטרפה או מנבילה. ובהיות כן י"ל ע"פ הא דפריך בסנהדרין דף נ"ט ע"א על ג"ה אדרבא מדלא נישנית בסיני לבני נח נאמרה ולא לישראל ומשני מי איכא מידי דלבני נח נאסר ולישראל שרי ופרש"י שם מי איכא מידי דקודם מ"ת יאסר להם ואח"ז יצאו להקל עליהם יע"ש א"כ כיון דמן הסברא דג"ה לא נאסר לישראל כלל רק מחמת הק"ו דמי איכא מידי א"כ עכ"פ דיו לבוא מן הדין להיות האיסור גבי ישראל כמו ב"נ דלא נאסר בהנאה כלל כמו ב"נ דלא נאמר גבייהו לא יאכל לענין הנאה כלל וכשנדייק בדברי ר' אבוהו שאומר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל כו' א' איסור אכילה א' איסור הנאה במשמע מובן מלשונו דלשון לא תאכל משמעותו גם איסור הנאה וכאן כיון דלא יאכל הנאמר בבני יעקב לא הי' משמעותו כ"א אכילה ולא הנאה א"כ גם לישראל מה"ת להחמיר:

ונ"ל דהש"ס פריך למאן דס"ל בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו יעויין במס' חולין דף ק' ע"ב א"כ עיקר הלאו דגיד הנשה נאמר בסיני ומשמעותו בין אכילה ובין הנאה וכמו שפריך אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט מא"ל הרי דרוצה לאוקמי מתניתין ככ"ע אף שסתם משנה דחולין ס"ל יש בגידין בנ"ט דתנן ירך שנתבשל בו ג"ה אם יש בו בנ"ט כו' מכ"ש לענין זה דסתם משנה דשם ס"ל שנכתב במקומה ונאמרה בסיני יעש"ה רק בהיות כן קשה על התרצן דמשני כשהותרה נבילה הוא וחלבה וגיד הותרה וקשה הלא זה לא אתי' כ"א לר"י כדמסיק וכפי' תוס' ד"ה ור"ש א"כ קשה ל"ל למימר כשהותרה כו' הלא לר"י בלא"ה אתיא שפיר כיון דר"י גופי ס"ל לבני יעקב נאסר א"כ י"ל דלא נאסר בהנאה מעולם איסור ג"ה כמש"ל בבירור הדבר ומההכרח לפרש דבאמת י"ל ג"כ הכי לר"י ולרווחא דמלתא הוא דאמרי' בסוגי' דילן דגם זאת יש לפרש לר"י כשהותרה נבלה היא כו' כנ"ל וא"כ אתיא שפיר דברי רבינו שהוא ז"ל כתב פ"ט מה' מלכים על ששה דברים נצטוה אדם הראשון כו' בא יעקב הוזהר על ג"ה כו' יעש"ה הרי להדיא דעתו ברורה דלבני יעקב נאסר ג"ה ומ"ש דאינו נוהג בטמאה כדאסיקנא במס' חולין דף ק"א אליבא דר"ש דא"ק ע"כ לא יאכלו בני ישראל את ג"ה את שבשרו מותר כו יע"ש א"כ כיון דס"ל לרבינו דלבני יעקב נאסר ג"ה מש"ה פסק דמותר בהנאה משום דע"כ לא יאכל הנאמר בב"י לא נאמר על הנאה כלל כמ"ש והן הן דברי הרמב"ן דאף אי אין בגידין בנ"ט מותר בהנאה כמו שהי' גבי ב"י והש"ס פריך למ"ד בסיני נאמר כו' ובכדי שלא יקשה א"כ ל"ל לשנוי' אליבא דר"י גופי' כשהותרה נבילה כו' הלא לדידי' דס"ל לבני יעקב נאסר י"ל שפיר כמ"ש לזה כתב הרמב"ן דלרווחא דמלתא אמרינן הכי בהסוגי' הנ"ל דנוכל לומר אליבא דר"י ג"כ כשהותרה נבילה כו' ופשוט הוא

ועוד ראיתי מתרצים דברי רבינו ז"ל ממכילתן דף כ"ג ע"ב דאמרינן שם לר"י הגלילי לא ס"ל כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה ואפ"ה ס"ל דג"ה מותר בהנאה בק"ו מחלב מה חלב שעונש כרת מותר בהנאה גיד הנשה לכ"ש כו' יעש"ה ובהיות כן י"ל על דא סמיך רבינו ופסק דג"ה מותר בהנאה מהך ק"ו דבחלב וכן הביא בעל מ"ד. ובהשקפה ראשונה אמרתי שטועים האומרים כן דתוס' הקשו שם אך יליף מחלב היתר הנאה הלא י"ל שור הנסקל יוכיח דאין ענוש כרת ואפ"ה אסור בהנאה ותירצו תו' דהכי קא ילפינן מחלב מה חלב שהוא ענוש כרת אפ"ה הוה בכלל נבילה ומותר בהנאה ג"ה דאין ענוש כרת כ"ש דנימא דהוה בכלל היתר דנבילה יעש"ה ובהיות כן כיון דרבינו ז"ל סובר אין בגידין בנ"ט ואין מקום כלל שיהי' ג"ה בכלל היתר נבילה דכתיב ביה ואכלה כמו שפרש"י ז"ל א"כ הדרא קושי' לדוכתה מנ"ל לרבינו דג"ה מותר בהנאה ואי בק"ו מחלב י"ל שור הנסקל יוכיח דהשתא א"ל דיליף בק"ו כדי להעמידו היתר ג"ה בכלל נבילה ז"א דהא אין בגידין בנ"ט. אבל אחר העיון אמרתי צדקו בדבריהם כי לא עליהם התלונה שגם על הגמ' קשיא זאת דאמרי' התם בגמ' ור"ש דאסר בהנאה גבי ג"ה ס"ל דאיכא למיפרך דמה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה ואידך בבהמה מיהת לא משתרי יעש"ה. וקשה למה לי' להש"ס להמציא פלוגתא חדשה בין ר"ש לחכמים בענין הותר מכללו הלא י"ל גם ר"ש מודה דזה לא מקרי הותר מכללו והא דאוסר בהנאה משום דר"ש קם בשיטתו דאמר אין בגידין בנ"ט וממילא ליכא למילף כלל בק"ו מחלב כו' שי"ל כקושית התוס' משור הנסקל יוכיח וא"ל כתירוץ של התוס' דיליף מחלב שההיתר של ג"ה בהנאה הוא בכלל היתר נבילה כיון דס"ל אין בגידין בנ"ט ממילא אין שום סברא דיהי' היתר ג"ה בכלל נבילה כלל כפרש"י וכמש"ל ואולם מזה הקושיא אפשר שהי' לרבינו ז"ל הכרח גדול דלאו הא בהא תליא דגם אי אין בגידין בנ"ט הוה היתר ג"ה בכלל נבילה שפיר וסוגי' דלעיל לרווחא אתמר כמ"ש הרמב"ן אח"ז מצאתי שגם הגאון בעפ"י הרגיש בקושי' חמורה הזו מאי פריך ור"ש דאסר בהנאה כו' דלמא לדידי' י"ל שור הנסקל יוכיח ושמחתי ת"ל שכוונתי לדעת הגדול

ודרך פלפול י"ל קושי' זו בגמ' דהנה יש לדקדק מאי מקשי' תוס' נימא שור הנסקל יוכיח. הלא איכא למיפרך. דרש"י ז"ל בפסוק כי יגח שור איש פי' אחד כל בהמה חיה ועוף במשמע דיליף שור שור משבת יעויין שם בדברי הרא"ם ז"ל א"כ י"ל מה לשור הנסקל שכן לא הותר מכללו בעוף תאמר בג"ה שאינו נוהג בעוף. אך זה טעות דזה לא מקרי הותר מכללו בג"ה מה שאינו נוהג בעוף דהא הטעם בצדו מפני שאין לו כף ולא שייך בו האיסור כלל וזה ברור אך עדיין קשה דאי' ר"פ או"ב בתוס' ד"ה ועוד שה כתיב וא"ת אמאי לא ילפינן שור שור משבת דאו"ב נוהג בחי' וי"ל כיון דלא מצינו אף בבהמה טמאה דומיא דשבת לא ילפינן כלל יעש"ה א"כ שור הנסקל דילפינן משבת ע"כ דשייך גם גבי בהמה טמאה א"כ י"ל מה לשור הנסקל שלא הותר בטמאה משא"כ ג"ה דהותר אצל בהמה טמאה ובפרט למ"ד אין בגידין בנ"ט ליכא גם האיסור דטמאה בג"ה של טמאה והותר לגמרי אבל זה לק"מ דאי' במס' חולין דף קט"ז ע"ב דיליף איסור הנאת בשר בחלב בק"ו מערלה מה ערלה שלא נעבד בה עבירה אסור, בשר בחלב לכ"ש. והקשו שם בתוס' הא איכא למיפרך מה לכולהו שכן לא הותרה מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללן שאינו נוהג בטמאה. ותירצו תוס' דוקא גבי חיה דכתיב ביה כל חלב חשיב הותר מכללו מה שהותר אצל חיה אבל היכא דלא כתיב כל לא מקרי הותר מכללו יעש"ה. ובהיות כן הקשו תוס' הכא שפיר נימא שור הנסקל יוכיח וא"ל שכן לא הותר מכללן תאמר בג"ה שהותר מכללן ז"א דהא לא כתיב בג"ה כל ולא מחשב הותר מכללו. ולפ"ז י"ל כיון דחזינן לר"ש דמתיר בשר בחלב בהנאה והקשו שם אמאי לא גמר הק"ו דאדם דן מעצמו ומההכרח לומר דס"ל לר"ש אף היכא דלא כתיב כל מקרי הותרה מכללו א"כ אין ללמוד בק"ו שי"ל מה לכולהו שלא הותרה מכללן תאמר בב"ח שהותר מכללה גבי טמאה. וא"כ פריך שפיר במכילתן ור"ש דאסר בהנאה מא"ל דא"ל דס"ל שור הנסקל יוכיח ז"א כיון דס"ל לר"ש דג"ה אינו נוהג בטמאה וס"ל דאף דלא כתיב כל מקרי הותר מכללה א"כ י"ל מה לשור הנסקל שלא הותר מכללה אצל טמאה משא"כ גבי ג"ה שפיר הותר מכללה אצל טמאה לר"ש גופי' ומיושב קושי' הנ"ל בגמרא ודוק: