מאורי אש מה

ולזה אמר רב פעלים מקבציאל שריבץ וקבץ פעלים לתורה נמצא ע"י הרבצת תורתו לתלמידיו שאומרים הלכה משמו שפתותיו דובבות בקבר והוי כאלו הוא חי ודר בשני עולמית וק"ל

נשובה אל הראשונות שצדיקים גמורים אף במיתתם נקראים חיים ואינם מטמאים ובודאי הציון שלהם אינו בא בשביל טומאה וגם אינו בא להזכירו לברכה כמעשיהם הטובים הם זכרונם וע"כ הציון בא בשביל החיים כדי שידעו מקום מנוחתם להשתטח על קברם להתפלל עליהם ובזה יובן הגמרא הנ"ל דילפינן בתר עני' אזיל עניותא דכתיב וטמא טמא יקרא ר"ל וטמא מי שהוא טמא מי שאינו צדיק גמור ומטמא במותו וצריך לעשות לו ציון להפריש ממנו וא"כ טומאתו מחמת מעשיו גורמים לו שיתבייש ע"י ציון כדי להודיע לבני אדם להפריש ממנו אבל לצדיק גמור אין צריך לעשות לו ציון ולהרחיק מעליו וא"כ ילפינן שפיר בתר עני' אזיל עניותא וק"ל

ובזה נבוא אל הביאור המדרש הנ"ל וצריכים אנו להקדים מ"ש היפ"ת למדנו שנקראו ישראל על שם רחל שנאמר הבן יקיר לי אפרים יש כאן חסרון הניכר וכן צריך להיות שנא' ורחל מבכה על בניה ולא סוף דבר על שמה אלא אפי' על שם בנה ולעיל הכי גרס ולא סוף דבר על שמה אלא ע"ש בנה דכתיב אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף ולא סוף דבר ע"ש בנה אלא על שם בן בנה שנאמר הבן יקיר כו' ופי' היפ"ת שכל דברי' תלוים ברחל שלא עבד יעקב אלא בשביל רחל וע"י זה נתגלגלו נשואי לאה נמצא שרחל סיבת כל התולדות רחל מבכה על בניה דהיינו הגליות שעברו דרך קבורתה ולא הי' כולם מזרעה אלא שהכל נקרא על שמה אולי יחנן ופשיטא שלא על זרעה בלבד יחנן וכן מ"ש הבן יקיר לי אפרים כנגד כל ישראל ידבר שעל כולם בא לבשר כו' הרי להדיא שרחל היתה מבכה על בניה כשהלכו הגליות ונשתטחו על קברה ובזה יובן המדרש הנ"ל לאחר שהביא דברי רשב"ג שאין עושין נפשות לצדיקים דדבריהם הם זכרונם וא"כ בודאי צדקית גמורה כאמנו רחל לא היתה צריכה מצבה לא בשביל טומאה ולא בשביל לעשות לה נחת רוח להזכירה לשבח כי מעשיה הטובים הם זכרונה וע"כ הציב מצבה בשביל בניה שיוכלו לבוא על קברה כדי שתתפלל עליהם וע"כ אפי' על כל ישראל שאינן מבניה ולכך אמר למדנו שנקראו ישראל ע"ש רחל שנאמר רחל מבכה על בניה ר"ל בשביל כל ישראל כדכתיבנא לעיל וק"ל

ודבר זה דרשתי בעת עמידת מצבה על קבר אשתי אשת נעורים מרת פינקל שהלכה לעולמה בי"ב ניסן שנת ת"צ והמפורסמ' אין צריכין ראיה ממעשיה הטובים ומגמילת חסד אשר עשתה עם החיים ועם המתים עם עניים ועם עשירים ממש היתה אם כל חי ובודאי לזכרון שמה אינה צריכה למצבה כי מעשיה הטובים הם זכרונה אלא לזכות לכל ישראל ולבנים יוצאי חלצי' שידעו מקומה להשתטח על קברה להתפלל עליהם על כל צרה שלא תבוא וזכותה יגן עלינו כ"א הייתי בא לספר בשבחה הייתי גורע כי קצר המצע מהשתרע ולכבוד נשמתה נזכיר מה שחדשנו בפסוק בקהלת ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים כו' ופסוק זה אומר דרשוני למה אמר שכבר מתו הל"ל ושבח אני את המתים מאי שכבר מתו ועוד דקאמר מן החיים אשר הם חיים עודנה יש לדקדק דהל"ל מן החיים כו' מאי לשון עודנה וכבר דרש הזוהר פסוק זה ול"נ דעודנה סובל שני פירושים כפרש"י בפ' וירא גבי שרה דאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה פירש"י לשון צחצוח בשר ולשון המשנה משיר את השער ומעדן את הבשר ד"א לשון זמן עידן ווסת נדות ובגמ' בפ' ר"ע אמרי' אמר ר"ל אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל ובפ' הניזקין דרשינן על פסוק כי עליך הרגנו כל היום א"ר נחמן אלו ת"ח שממיתן עצמן על ד"ת כדרשב"ל דאמר רשב"ל אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן ופי' מהרש"א ענין המיתה שממית גופו ומסתלק ממנו מותר התאו' עכ"ל. הרי אנו למדין מי שמענג ומעדן עצמו אין ד"ת מתקיימן ולזה אמר שלמה בחכמתו ושבח אני את המתים שכבר מתו ר"ל אותן מתים אני משבח שכבר מתו בחייהם להמית עצמן על ד"ת ובודאי הם נקראים חיים אף בשעת מיתה משא"כ מחיים אשר הם חיים עודנה ר"ל שהם חיים ומעדנים את עצמם במיני תענוגי בני אדם והם אינם זוכים לקרות חיים בשעת מיתה ולכך אני משבח יותר לאלו שכבר מתו וטעמו טעם מיתה בחייהם בודאי לעולם הם חיים וק"ל

ועוד אמרתי לישב פסוק בקהלת זה רע מכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני אדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים ולכאורה אין לפסוק זה הבנה ונראה ע"פ מה דאיתא במדרש רבה פ' בראשית שמן הדין הי' שלא לגזור מיתה אלא על הרשעים ולא על הצדיקים אלא שלא לעשות רשעים תשובה של רמאות ויאמרו כולם צדיקים חיים אלא בשביל מעשיהם הטובים אף אנו נסבול במצות ובמ"ט כדי שנחי' נמצא תשובתן שלא לשמה עכה"מ נמצא למדין אנו מן שורות הדין שלא יגזור ה' מיתה על צדיקים ואינם מתים אלא בשביל תיקון הרשעים שיעשו תשובה לשמה א"כ מן הראוי הי' שישימו הרשעים על לבם לעשות תשובה שלימה והם לא למדו דרכם להשיב ואדרבה מקלקלים השורה ואומרים כמות זה כן מות זה ומה לנו במעשים טובים והולכים אחרי שרירות לבם ואומרים נשחט צאן ובקר כי למחר נמות וזה רמז שלמה בחכמתו זה רע מכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל ר"ל שאף הצדיקים מתים אף שהיו ראוים להיות חיים אפ"ה מתים בשביל תיקון הרשעים שיעשו תשובה לשמה והם פוקרים בזה הדבר הנעשה לטובתם הם מהפכים לרעתם שגם לב בני אדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים שאומרים שכיון שגם הצדיק מת והולכים אחרי שרירות לבם וזה רע שנעשה מכל אשר נעשה תחת השמש מן הטובה מהפכים הם לרעה

וזה ששאלו מלאכי השרת הלוא משה ואהרן שקיימו כל התורה ומתו א"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע משום דקשה להו דשורת הדין נותן שלא לקנוס מיתה על צדיקים והקב"ה השיב מקרה אחד לצדיק ולרשע משום שלא יעשה תשובה של רמי' ולכך הוכרח להיות מקרה אחד לצדיק ולרשע

בפסוק טוב ללכת לבית האבל מלכת לבית המשתה משום דאמרינן בסוף זבחים וידום אהרן קיבל שכר על שתיקתו וכן אמר דוד דום לה' והתחולל לו אפי' בשעה שהפיל לפניך חללים חללים דום לה' וכן אמר שלמה עת לחשות ועת לדבר פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו ופעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דבורו ואמרינן בפ"ק דברכות דף ו' ע"ב א"ר פפא אגרי דבי טמי' שתיקתו ור"ל השכר הוא השתיקה שיקבל החי באהבה כמו שעשה אהרן ואמר רב אשי אגרי דהילולא מילי לשמח החתן בדברים נמצא למדין אנו שבבית האבל מקבל שכר על השתיקה ובבית המשתה מקבל שכר על הדיבור (ובדרך פשוט י"ל משום דאגרא דטמי' שתיקותא ואגרא דבי הילולי מילי ואמרי' מלה בסלע שתיקותא בתרין ושפיר טוב לילך אל בית האבל לקבל שכר על השתיקה דחבי' ממילין) והנה בדיבור יש לחוש שלא ידבר יותר מדאי כי כן אמרו בריש פ' אין עומדין מר' ברי' דרבינא עביד הילולא לברי' חזינוהו לרבנן דהוה קבדחי טובי' אתי' לקמייהו כסא דמיקרא בת ד' מאה זוז ותבר קמייהו ואעציבו וכן אי' שם ר' ירמיה הוי יתיב קמי' דרבי זירא חזו דהוי קבדח טובי' א"ל בכל עצב יהי' מותר כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא ופירש"י כשאדם מראה עצמו עצב מקבל שכר ולכאורה איכא למידק אטו אסור להיות שמח בדבר מצוה אלא נראה שרמז לו סיפא דקרא דכתיב בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור וכיון שבדח טובא נתירא שלא יחטא כי ברוב דברים לא יחדל פשע ע"כ אמר בכל עצב יהי' מותר ר"ל בעצבות אפילו עצב מאד הוא מקבל שכר אבל בדבר שפתים אך למחסור כי ברוב דברים לא יחדל פשע ויש לחוש שיצא שכרו בהפסדו ולזה כיון שלמה ואמר טוב ללכת לבית אבל ששם הוא מקבל שכר על השתיקה ואין לחוש שם שיפסיד שכרו אבל ללכת לבית המשתה ששם מקבל שכר על הדיבור ושם יש לחוש שיפסיד שכרו כי ברוב דברים לא יחדל פשע ויצא שכרו בהפסדו ולכך טוב ללכת יותר לבית אבל וק"ל. אמרתי טעם לשבח הא דאמרי' ריש פ' האורג מפני מה בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה על אדם כשר שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כל עונותיו וצריך ליתן טעם למה מוחלין לו כל עונותיו ובשביל שלא בכה מתו בניו ונ"ל לומר דצדיק מכפר על עון הדור ולכך חכם שמת הכל כקרוביו משום דמחויב לומר שגם עלי הוא מכפר וכתב הרמב"ם שכל חייבי חטאת צריך להתוודות על חטאת קודם הקרבה דאם אינו מתודה אינו חוזר בתשובה וא"כ אם בוכה על מיתות צדיק מפשפש במעשיו ועושה תשובה ולכך מוחלין לו על כל עונותיו אבל אם אינו בוכה על אדם כשר אינו חוזר בתשובה ולכך מתים בניו ובנותיו כשהם קטנים והם מזבח כפרה וחוזר בתשובה וק"ל: